משתמש:Erammass/הקולנוע המצרי (1)
בסיסה של תעשיית הקולנוע המצרי היא העיר קהיר, בירת מצרים. מאז 1976 מתקיים בקהיר פסטיבל שנתי לקולנוע בינלאומי, שקיבל הכרה מהפדרציה הבינלאומית של אגודות המפיקים בתעשיית הקולנוע. פסטיבל קולנוע נוסף מתקיים בעיר אלכסנדריה. יותר מ-4,000 סרטים קצרים וארוכים נעשו במדינות ערב מאז 1908, מעל שלושה רבעים מהם נעשו במצריים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנת 1896 נעשו במצריים מספר קטן של סרטים אילמים. בשנת 1927 נעשה הסרט ליילה (שם של אישה), הסרט האילם הראשון באורך מלא. תעשיית הסרטים המצרית הפכה לכוח האזורי המוביל עם הכנסת הקול לסרטים בין השנים 1930-1936. כמה אולפנים קטנים הפיקו לפחות 44 סרטי עלילה. בשנת 1936 הפכו אולפני "מיסר" (מצריים), אשר מומנו על ידי איש התעשייה טלעת חרב, למובילים בתחום והחזיקו בתפקיד זה במשך כשלושה עשורים.[1]
ההיסטוריונים חלוקים ביניהם לגבי מועד ייסודו של הקולנוע המצרי. חלקם טוענים כי ההתחלה הייתה בשנת 1896, בהקרנת הסרט הראשון שנצפה במצריים, ואילו אחרים טוענים כי תחילתו בשנת 1907, עם הסרט התיעודי הראשון, אשר תיעד את ביקורו של הח'דיו (שליט מצריים, המשנה לסולטאן) עבאס חלמי הש בני באלכסנדריה.
בשנת 1917 ייסד הבמאי המצרי מוחמד כרים חברת הפקה באלכסנדריה. החברה הפיקה שני סרטים: הפרחים הרצחניים והכבוד של הבדוי שהוצגו באלכסנדריה בתחילת שנת 1918. מאז הופקו במצריים יותר מארבעת אלפים סרטים, שמהווים שלושה רבעים מהייצור הכולל של סרטים בעולם הערבי. רוב הסרטים שמיוצרים במזרח התיכון מקורם במצריים ושם גם נמצא ציוד האולפנים המשוכלל ביותר.
תור הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנות ה-40, ה-50 וה-60 של המאה העשרים נחשבות תור הזהב של הקולנוע המצרי. כמו במערב נענו הסרטים המצריים לדמיון העממי והפופולרי ועסקו בז'אנר צפוי מראש שהפך לנורמה: סוף טוב. שחקנים רבים עשו קריירה מוצלחת כאשר עקפו והתעלמו מהטקסט הכתוב בקפידה ושיחקו את התפקיד באופן ספונטני ואישי, או, במילותיו של אחד ממבקרי הקולנוע, "אם חסר בסרט מצרי - שהיה מכוון לצופים מצריים עממיים - האלמנט של סוף טוב, הדבר נחשב לבגידה בחוזה הבלתי-כתוב בין השחקנים לצופים וכתוצאה מכך השחקנים היו מאבדים את יוקרתם" [2].
בשנת 1940[3] היזם והמתרגם המצרי, אניס עוביד, ייסד את "סרטי אניס עוביד" שהייתה החברה הראשונה במצריים ובמזרח התיכון לכתוביות בסרטים, ואשר הביאה למצריים מאות סרטים אמריקאים ובינלאומיים. מאוחר יותר הוא נכנס גם לעסקי ההפצה של הסרטים[4].
לשינויים הפוליטיים במצריים, שהתרחשו אחרי הפלת המלך פארוק ומשטרו בשנת 1952, הייתה השפעה מועטה על הסרט המצרי. משטר נאצר הידק את הפיקוח על תעשיית הקולנוע רק אחרי ההכרזה על משטר סוציאליסטי במצריים בשנת 1961[5]. בשנת 1966 הולאמה תעשיית הקולנוע, כמוה ככל התעשיות באותה תקופה. צעד זה התקבל בביקורת. אחמד רמזי, אחד מדמויות המפתח באותה תקופה, אמר: "תעשיית הקולנוע הושלכה לכלבים" [6].
בסביבות שנות השבעים של המאה העשרים נוצר איזון בין פוליטיקה לבידור בסרטים כמו שים לב לזוזו (خلي بالك من زوزو), עם תחילת פרסומה של השחקנית סועאד חוסני[7] [8].
תקופת המעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-70 המאוחרות ובשנות ה-80 הייתה תעשיית הסרטים המצריים בירידה, עם כניסתם לתעשייה של "קבלני סרטים". השחקן ח'אלד אלסאוי תיאר זאת כך: "לא היה בהם סיפור, לא משחק, ולא יצירה איכותית בכלל ... הנוסחה של עשיית הסרטים הייתה עשיית כסף רב ובמהירות". מספר הסרטים הלך והתמעט ומממוצע של מאה סרטים בשנה בתקופת השיא, ירד לכתריסר בשנת 1995[9].
המצב הזה נמשך עד שנת 1997 עם אמסאעיליה הלוך חזור (اسماعيلية رايح جى) קומדיה שהיכתה את תעשיית הקולנוע והבטיחה הצלחה והכנסה טובה ליוצרים והנאה לצופים. בקומדיה הזו הופיעו שניים שהתפרסמו בהמשך: מוחמד פואד הזמר ומוחמד הנידי שהפך לשחקן הקומדיה האהוד ביותר בקולנוע המצרי. בשנים הבאות נעשו סרטים רבים בהתבסס על הצלחת הסרט הזה.
משנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז שנת 1990 התפצלה דרכו של הקולנוע המצרי. סרטים אמנותיים קצרים משכו תשומת לב בינלאומית אך היו פחות פופולאריים במצרים. קומדיות כגון איזה שקר (صباحو كدب), סרטים פופולריים וסרטים רווחיים ביותר של הקומיקאי מוחמד סעד, נוצרו כדי לשאת חן בעיני קהלים שהעדיפו סרטים מערביים[10].
מעט יצירות , כמו הסרט "סהר אליאלי", משנת 2003, (לילות ללא שינה), אשר הציג סיפורים של ארבעה זוגות בורגניים,[11]
הסרט שך שנת 2006 "עמארת יעקוביאן" (הבניין של יעקוביאן), גישרו על הפער הזה בין מוסריות ואיכות, באמצעות משחק אומנותי ברמה גבוהה והתחשבות ברצונות הצופים .
בשנת 2006, הסרט "אוקאת פרג'" , (זמני שחרור), שוחרר לאקרנים. הינה פרודיה על ירידת הצעירים המצריים., הסרט הופק בתקציב דל, וללא הקפדה על ערכי הפקה. ועם זאת הסרט הפך לסיפור הצלחה. הסוגיה שעסק בה הסרט, והגוון המיני שלו היו בגדר, אישור על כך שתעשיית הקולנוע החלה לקחת סיכונים.
אתגר גדול שעמד בפניהם של מלומדים מצריים ועולמיים, סטודנטים ואוהדי הסרט המצרי, היה המחסור במקורות, במובן של עבודות שפורסמו אודות הסרט המצרי, ועותקים שמורים וזמינים של אותם סרטים , בנוסף למחסור בפיתוח מכוני מחקר רשמיים ופרטיים, אשר העשייה המחקרית מוקדשת לחקר ושימור הסרט המצרי. המרכז הלאומי המצרי לסרט (ENFC), אשר ובאופן תיאורטי אמור להחזיק עותקים של הסרטים שנעשו אחרי 1961, אך לדבריו של חוקר קולנוע מצרי, " (המכון) רחוק מלהיות ספרייה, זהו ערימה של פחיות חלודות אשר מכילות עותקים פוזיטיביים (של הסרטים)".
בשנת 2007, הייתה עלייה ניכרת במספר הסרטים המצריים שנעשו. כאשר בשנת 1997, מספרם של סרטים מצריים ובאורך מלא , הגיע ל-16 סרטים. עשור לאחר מכן, גדל המספר לכ- 40 סרטים. כמו כן, הכנסת הקופות מהסרטים עלו באופן משמעותי, כאשר הסרטים המצריים הכניסו בסביבות ה- 50 מיליון דולרי, ולעומתם ובהשוואה הסרטים האמריקאים הכניסו 10 מיליון דולר בלבד.
פסטיבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז שנת 1976, התקיים בקהיר הפסטיבל הבינלאומי השנתי של הסרט, אשר זכה להכרה של הפדרציה הבינלאומית של איגוד יצרני הסרט .[12] ייש בנוסף, פסטיבל אחר אשר מתקיים באלכסנדריה.
סרטים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כותרת הסרטון | תעתיק | שנת ייצור | דירקטורים |
---|---|---|---|
אבא שלי מעל העץ | אבי פוק אל-שג'רה | 1969 | חוסיין כאמל |
שדים ברחוב | עפארית אל-אספלת | 1996 | אוסמה פוזי |
עלי באבא וארבעים גנב | עלי באבא ואל-ארבין חראמי | 1942 | תוגו מזרחי |
אני חופשית | אנא חורה | 1959 | סלאח אבו סיף |
ענף של עץ תמר | עירק אל-בלח | 1998 | ראדוואן אל-קאשף |
הארץ המפחדת | ארד אל-כוף | 1999 | דווד עבד אל-סעיד |
הארץ | אל-ארד | 1969 | יוסף שאהין |
הציפור | אל-עספור | 1972 | יוסף שאהין |
חזרת הבן עאדל | עוודאת אל-אבן אלדאל | 1976 | יוסף שאהין |
בני מצריים | אוולאד מסר | 1933 | תוגו מזרחי |
ימי הסדאת | איאם אל-סאדאת | 2001 | מוחמד כאן |
הידיים העדינות | אל-אידי אל-נאעמה | 1963 | מחמוד זלפיקאר |
הרצון | אל-עזימה | 1939 | כמאל סלים |
דלת השמש | באב אל-שמש | 2004 | Yousry יוסרי נסראללה |
דלת הברזל | באב אל-חדיד | 1958 | יוסף שאהין |
אני אוהב הסינמה | בחב אל-סינמה | 2004 | אוסמה פוזי |
חיפוש על סעיד מרזוק | אל-בחת' ען אל-סעיד מרזוק | 1990 | דווד עבד אל-סעיד |
היצירתי | אל-בארע | 1988 | עאטיף אל-טיב |
בארסיום מחפש עבודה | ברסיום יבחת' ען וזיפה | 1923 | מוחמד ביומי |
התחלה וסיום | בדאיא וניהאיה | 1960 | סלאח אבו סיף |
הדוור | אל-בוסתאגי | 1968 | חסיין כמאל |
דרך התמימים | דרב אל-מהאביל | 1955 | תוופיק סאלח |
תפילה הקראוואן | דועאא אל-קרוואן | 1959 | הינרי ברקאת |
רמזור | אישארית מרור | 1995 | כאיירי בשרארה |
בארץ תות אנך אמון | פי בלד תות אנך אמון | 1923 | מוחמד ביומי |
גן עדן של השדים | גנת אל-שיאטין | 1999 | אוסמה פוזי |
האי | אל-ג'זירה | 2007 | שריף ערפה |
פלירטוט הבנות |
ג'זל אל-בנאת | 1949 | אנוור וגדי |
חטא | אל-חראם | 1965 | הנרי ברקאת |
חסן ומורקוס | חסן ומורקוס | 2008 | ראמי אימאם |
החיים או המוות | חיה או מות | 1954 | כמאל אל-שיך |
הבחירה | אל-אכתיאר | 1970 | יוסף שאהין |
הטרור והקבאב | אל-ארהאב ואל- קבאב | 1992 | שריף ערפה |
אסכנדריה? למה | אסכנדיה? ליה | 1978 | יוסף שאהין |
קארנאק | אל-קארנאק | 1975 | עלי בדרקהאן |
הקית קאת | אל-קית קאת | 1991 | דווד עבד אל-סייד |
משחק האישה | לעבת אל-סת | 1946 | ולי אל-דין סמיח |
לילה | לילא | 1927 | עזיזה עאמר |
מלאך הרחמים | מלק אל-רחמה | 1946 | יוסף והבי |
העיר | אל-מדינה | 1999 | יוסרי נסראאלה |
הלילה של ספירת השנים | אל-מומיאא | 1975 | שאדי עבד אל-סלאם |
הבלתי אפשרי | אל-צוסץחיל | 1966 | חסין כמאל |
אל-נאסר סלאח אל-דין | אל-נאסר סלאח אל-דין | 1963 | יוסף שאהין |
בניין יעקובין | עימארת יעבובין | 2006 | מרוואן חאמד |
כדור בלב | רוסאסא בלקלב | 1944 | מחמד כרים |
חזרת לבי | רודא קלבי | 1958 | עז אל-דין זלפיקר |
סלאמה בסדר | סלאמה פי ח'יר | 1938 | ניאזי מוסטפה |
סלאמה | סלאמה | 1945 | תוגו מזרחי |
נהג האוטובוס | סוואק אל-אוטוביס | 1983 | עאטף אל-טיב |
חלק מהפחד | שיאא מן אל-כוף | 1969 | חסין כמאל |
מאבק הגיבורים | ציראע אל-אבטאל | 1962 | תופיק סאלח |
שוק השחור | אל-סוק אל-סודא | 1945 | כאמל אל-תלמיסאני |
נסחף על הנילוס | ת'ארת'ארה פוק אל ניל | 1971 | חסין כמאל |
הצווארון והצמיד
והצמיד See also להצמיד |
אל-תוק ואל-אסווארה | 1986 | ח'ירי בשארה |
וידעאן בונברט | וידעאן בונבארט | 1985 | יוסף שאהין |
היתומים | אל-יתימין | 1949 | חסן אל-אמאם |
היום השישי | אל-יום אל-סאדיס | 1986 | יוסף שאהין |
יום שמח | יום סעיד | 1940 | מחמד כרים |
יום מתוק, יום מר | יום מור יום חלו | 1988 | ח'ירי בשארה |
אישת אדם חשוב | זוגית רג'ול מוהים | 1988 | מחמד ח'אן |
זינב | זינב | 1950 | מחמד כרים |
האישה השנייה | אל-זוגה אל-ת'אניה | 1967 | סלאח אבו סיף |
דמויות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
דירקטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אחמד בדרכאן (1909–1969)
- אנור וגדי (1904–1955)
- עאטף אל-טיב (1947–1995)
- דוד עבד אל-סיד (1946–)
- עז אל-דין זלפיכאר (1919–1963)
- חסן אל-אמאם (1919–1988)
- הנרי ברקאת (1912–1997)
- חסיין כמאל (1932–2003)
- ג'יהאני נג'אים (1974)
- ח'ירי בשארה (1947)
- מאהר סברי (1967)
סינמטוגרפים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טארק אל- טלמיסאני
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עבד אל-פתאח אלקיסארי (1905–1965)
- עבד אל-מונעם אבראהים (1924–1987)
- עבד אל-מונעים מאדבולי (1921–2006)
- עבד אל-סלאם נאבולסי (1899–1968)
- עבד אל-חלים חאפיז) (1929–1977)
- עאדל אל-אמאם (1940)
- אחמד חלמי (1969)
- אחמד אל-סקא (1973)
- אחמד מזהר (1917–2002)
- אחמד זקי (1949–2005)
- עלי אל-קאסיר (1887–1957)
- אמינה רזק (1910–2003)
- אנור וגדי (1904–1955)
- עמאד חלמי (1909–1984)
- עז אל-דין (1919–1963)
מבקרי הקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סמיר פריד
מוזיקה של מלחינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמאר אל-שריע (1948-2012)
- עומר ח'יראת (1948)
ראה גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- התקשורת של מצרים
- קולנוע של העולם
- התרבות של מצרים
- רשימה של סרטים מצריים
בעיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המלצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
{{http://www.third-ear.com/Search/Country/%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D}}
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויולה Shafik, המצרית העממית קולנוע: מין, מעמד, אומה, האוניברסיטה האמריקאית בקהיר לחץ, 2007, ISBN 978-977-416-053-0
- וולטר Armbrust, "סרט פוליטי במצרים": יוסף Gugler (ed.) הסרט במזרח התיכון וצפון אפריקה: יצירתי, Dissidence, אוניברסיטת טקסס לחץ לחיצה האוניברסיטה האמריקאית בקהיר לחץ, 2011, ISBN 978-0-292-72327-6, ISBN 978-9-774-16424-8, עמ 228-251
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מצרים קולנוע פרופילים & כיום מראה סרטים
- מצרים סרט על הסרט באתר האינטרנט
- אפריקה מדיה תוכנית נתונים מקיף של אפריקה תקשורת
- ShooFeeTV
- El-Cinema.com ( imdb בהשראה מצרית/ערבית מאגר הסרטים)
- Egycinemas.com (כרגע מראה סרטים במצרים)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Darwish, Mustafa, Dream Makers on the Nile: A Portrait of Egyptian Cinema, The American University in Cairo Press, Cairo, 1998, Pp. 12–13.
- ^ A.V. "The rise and fall of Egyptian Arabic". The Economist. Retrieved 1 February 2018
- ^ "Archived copy". Archived from the original on 2013-09-24. Retrieved 2013-09-24
- ^ "Archived copy". Archived from the original on 2013-09-28. Retrieved 2013-09-24
- ^ Farid, Samir, "An Egyptian Story", Al-Ahram Weekly, November 23–29, 2006
- ^ Khairy, Khaireya, "Ahmed Ramzi: rendezvous at the snooker club", Al-Ahram Weekly, June 22, 2000
- ^ סינדרלה של סרטי שישי מתה, שפי גבאי, 25.6.2001
- ^ Anis, Mouna, "Before the public gaze", Al-Ahram Weekly, June 28, 2001
- ^ El Bakry, Rehab, "Reeling them in", Business Monthly, July 2006
- ^ Al Aharam, An Egyptian story by Samir Farid
- ^ "Sahar el Layali", The New York Times, 2004
- ^ Cairo Film Festival information.
[[קטגוריה:קולנוע מצרי]] [[קטגוריה:מצרים: תרבות]]