משתמש:Erez m/תקשורת במשפחות עם לקות שמיעה

ילדים שומעים בני הורים עם לקות שמיעה

השאלה הראשונה שעולה כאשר מדובר בילדים האם מדובר בקבוצה בעלת מאפיינים משותפים, או שההבדל בין הילדים הללו דומה להבדל הקיים בין ילדים ממשפחות של הורים שומעים? ובכן, אחת האינדיקציות שיכולות ללמד אותנו על ההשפעה של הורות של אחד או יותר מההורים עם לקות שמיעה על ילד שומע, מגיעה מהמחקר של פרסטון (Preston, 1994). הוא מצא ש-60% מהילדים השומעים של הורים חרשים עבדו או באופן כזה או אחר עם אנשים חרשים. כלומר, לסטטוס השמיעתי של ההורים הייתה השפעה משמעותית לפחות על הבחירה התעסוקתית של הילד כאשר הפך לבוגר. בנוסף, קבוצות מאורגנות (שקיימות בעיקר בחו"ל, אם כי היה בארץ כינוס של ילדים חרשים להורים חרשים - CODA) מהוות עדות נוספת לכך שילדים שומעים של הורים חרשים מהווים קבוצה בעלת מאפיינים תרבותיים ייחודיים.

האם החרשות היא לקות, נכות או מוגבלות?

קיימים כיום לפחות שני מודלים מרכזיים המגדירים נכויות: הביורפואי והחברתי-תרבותי (רימרמן, 1986;Davis 1997a, b; Lane 1995; Parr and Butler 1999; Shakespeare 1993)

המודל הביורפואי

• לקות (Impairment): אובדן או אבנורמליות של מבנה או תפקוד פסיכולוגי, פיזיולוגי או אנטומי.
• נכות (disability): כל הגבלה או חוסר (הנובע מלקות) ביכולת לבצע פעילות באופן או בטווח הנחשב נורמלי עבור בן אדם.

לקות הופכת להיות "נכות" רק כאשר האדם עם הלקות נתקל במכשולים אשר מעכבים אותו או מונעים ממנו לתפקד בחיי היומיום. כאשר מדובר בחרשות, המודל הרפואי מגדיר אדם חרש כאדם עם לקות בהשוואה לאנשים שומעים או 'נורמלים'. החרשות נמדדת ונבחנת לעומת רמות שמיעה ותפקוד של אנשים שומעים. ההתפתחות הרפואית של השתל הקוכליארי היא נגזרת של מודל זה, ומטרתה 'לרפא' או להביא את האדם עם הלקות בשמיעה לריפוי או לשיקום השמיעה שלו (יחד עם זאת, ניתן להטיל ספק בטענה שהשתל הינו נגזרת כאמור, היות שאנשי המקצוע, כמו גם המושתלים והמועמדים המפוכחים לשתל, מבינים כי אין בניתוח "ריפוי", מכיוון ששמיעתם לא תהפוך "תקינה". אלא, הניתוח מיועד לשפר את שמיעתם (הרפואית הנמדדת) ואת תפקודם (השמיעתי וככל שנגזר ממנה). המושתלים אינם "מתרפאים" אלא הם נותרים אנשים הלוקים בשמיעתם וזקוקים למכשור בכדי לשפר את תפקודם. ולפיכך, גם לאחר ניתוח שתל מוצלח, המושתל יראה עצמו "לוקה" בשמיעה או "נכה" בהתאם למשמעות הביו-רפואית שהם מייחסים למונחים אלה, כמו גם הפרשנות הפסיכולוגית-חברתית הנלווית להם, עבורם).

המודל הסוציולוגי/תרבותי: מוגבלות (handicap): כאשר הלקות והמגבלות התפקודיות יוצרות עמדות ותגובות חברתיות ותרבותיות אשר גם הן הופכות למכשולים. המודל החברתי של חרשות מכיר בכך שהעולם השומע מדיר אנשים עם לקות שמיעה. חוסר המודעות של העולם השומע ליכולות ולצרכים של אנשים עם לקות שמיעה מהווה חסרון משמעותי. בעיות חברתיות של אנשים עם לקות שמיעה קשורות לתקופה ולחברה שבה הם חיים (Lane 1995). על פי מודל זה, תפקודם של אנשים עם לקות שמיעה אינו קשור דווקא ברמת השמיעה או ביכולות התקשורתיות שלהם עם העולם השומע, אלא נובע מעמדות חברתיות מוטות, מהתנהגויות ומנהלים וחוקים שהם תוצר של סביבה שבה חוסר היכולת לשמוע הופכת לנכות. חלק חשוב מהמודל החברתי של לקות שמיעה הינו הגדרה של קהילת החרשים כקהילה של מיעוט שפתי ותרבותי. לפיכך, אין להניח שחרשות או לקות שמיעה ונכות הינן מילים נרדפות (Barnes and Mercer 1996; Corker 1996, 1998, 2001; Gregory et al. 1995; Ladd 1992).

עם זאת, ישנם אנשים רבים עם לקות שמיעה המתקשים להתמודד עם הפוליטיקה של קהילת החרשים וארגוני החרשים, ומצאו את עצמם בעמדת ביניים בין המודל הביורפואי והחברתי.

המוגבלות, אם כך, נובעת מאפליה כלפי אנשים נכים (handicapism), בדומה לאפליה נגד נשים, זקנים, חולים, וקבוצות אתניות ותרבותיות שונות.

תקשורת בין הורים לילדים

מהי תקשורת?

באופן עקרוני, כל תקשורת במשפחה היא העברת מסר מאדם אחד (מוען או מוסר) לאדם אחר (נמען).

מקורות

• רימרמן, א. (1986). ליקוי, נכות ומגבלות: דילמות והבהרות מושגיות. חינוך מיוחד ושיקום, 1, 25 – 32.

• Tracey Skelton, Gill Valentine. (2003). 'It feels like being Deaf is normal': an exploration into the complexities of defining D/deafness and young D/deaf people's identities. Canadian Geographer. 47)4), 451-

• Rex D Filer, Peggy A Filer. (2000). Practical considerations for counselors working with hearing children of deaf parents. Journal of Counseling and Development , 78(1), 38-43.

• Hearing Children of Deaf Parents: A Pathfinder

[1]

• פורום זוגיות והורות אצל לקויי שמיעה

[2]

[[קטגוריה:הורות]] [[קטגוריה:נכות]] [[קטגוריה:תקשורת]]