הורות
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
.jpg)
הורות היא הפעילות בתוך המשפחה הכרוכה בגידולו של ילד עד להפיכתו לאדם עצמאי. את המונח חידש, על פי הכתוב במילונו, המתרגם ראובן אלקלעי.[1]
דרכים ליצירת הורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יחסי מין בין הורי הילד.
- אימוץ – הליך המקנה לאדם מעמד חוקי של הורה על ילד שנולד להורים אחרים, בין אם בגלל ויתור על זכויות הוריות של הורה ביולוגי או מותו.
- הפריה מלאכותית – הפריית הביצית שלא באמצעות קיום יחסי מין. לעיתים הזרע או הביצית מקורם בתרומה.
- פונדקאות – אישה הנושאת ברחמה ילד עבור בני זוג במטרה שיהוו לו הורים, לרוב במקרים בהם האם אינה מסוגלת להרות ולרוב באמצעות הסכם כתוב.
- הורות פונקציונלית – הורות הנוצרת בשל טיפול מתמשך בילד.
- הורות פסיכולוגית – הורות הנוצרת בשל קשר נפשי עמוק בין הילד וההורה.
- הורות משותפת (לפי האקדמיה ללשון העברית: הורות בשיתוף) – הסכם בין יחידים להביא במשותף ילד לעולם, גם אם אינם במערכת יחסים רומנטית.
סיבות להורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרצון בילדים יכול לנבוע מסיבות שונות ומגוונות, בהן:
- דחפים ביולוגיים, כגון דחף של אשה להיות בהריון, או של הגבר להפיץ את זרעו ולהמשיך את קיום המין האנושי.
- רצון לתחושה של איחוד ו"עוגן" לבן זוג אהוב או כזה המעניק יציבות.
- רצון להתאים לנורמות חברתיות וללחץ מצד המשפחה.
- רצון להותיר חותם היסטורי ולבנות פרק המשך לסיפור החיים.
- רצון להבטיח רמה מסוימת של ביטחון בתמיכה עתידית בגיל הזיקנה או הבטחת קיום יורשים.
- רצון לתת ולקבל אהבה.
- אמונה דתית שמעודדת הולדת ילדים.
- רצון בהכנסת תוכן נוסף לחיים וחיפוש משמעות.
- רצון "לחוות את הילדות מחדש" ולתקן טעויות שבוצעו על ידי ההורים.
- רצון לתקן זוגיות במשבר על ידי הכנסת גורם חדש.
השפעה תרבותית על הרצון להורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספרות האנתרופולוגית מקובל היה כי הורות (או "העמדת צאצאים") היא אחד המאפיינים של כל משפחה, וכי הרצון להיות הורים הוא תכונה מהותית של כל אדם באשר הוא אדם. כיום מקובלת העמדה לפיה על אף שיש בסיס ביולוגי ואינסטינקטיבי לרצון להיות הורים, הרי שהפרשנות התרבותית הניתנת לבסיס ביולוגי זה גורמת לו לקבל משמעויות שונות לחלוטין בקהילות שונות.
לחיזוק טענתם מצביעים חוקרים אלו על העובדה שבמדינות צפון אירופה שיעור הזוגות הנשואים שאינם מביאים ילדים לעולם נמצא בעלייה מתמדת בעשורים האחרונים, ומגיע בארצות מסוימות, כמו גרמניה, לכשליש מהאוכלוסייה.
אלהורות היא מצב בו בני זוג או יחידים בוחרים שלא להיות הורים.
המסגרת לקיום ההורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימות מספר מסגרות לקיומה של הורות:
- בדרך כלל נוצרת ומתקיימת הורות במסגרת הזוגיות של חיי הנישואין. בשנים האחרונות גוברת בעולם ובישראל המגמה של זוגיות והורות גם ללא נישואין.
- משפחה חד-הורית, עקב גירושין, התאלמנות, או החלטה מלכתחילה של ההורה לגדל ילד לבדו, למשל במקרה של אימוץ של הורה יחידני או במקרה של היריון ללא בן זוג.
- הורות אחרת, בה אישה וגבר שאינם בני זוג חוברים יחד על מנת להביא ילד לעולם ולגדל אותו יחדיו.
השפעת ההורים על התפתחות ילדיהם
[עריכת קוד מקור | עריכה]השפעת הורים על ילדיהם היא תהליך מורכב המתרחש במגוון נתיבים ביולוגיים, ריגשיים, חברתיים וקוגניטיביים. הורים מעצבים את התפתחות ילדיהם הן ישירות, דרך אינטראקציה יום־יומית ויחסי הורה-ילד והן בעקיפין, באמצעות העברה בין־דורית של גורמי סיכון וחוסן על ידי מנגנונים גנטיים והשפעות סביבתיות.[2][3]
מודלים של יחסי הורה־ילד
[עריכת קוד מקור | עריכה]מודלים שונים מתארים כיצד האופי והאיכות של יחסי הורה-ילד מעצבים את התפתחות הילד. אחד המרכזיים בהם הוא "מודל הגורמים הקובעים של ההורות" של בלסקי, לפיו איכות ההורות מושפעת ממספר גורמים עיקריים: מאפייני ההורה (כגון אישיות, מצב רגשי והיסטוריה התפתחותית), מאפייני הילד (לדוגמה, מזג הילד) ומקורות תמיכה ולחץ סביבתיים (כגון מערכת היחסים הזוגית, תמיכה חברתית ותנאי עבודה). האינטראקציה המתמשכת בין כלל הגורמים הללו מעצבת את סגנון ההורות בדרכים ישירות ועקיפות, ומשפיעה בתורה על התפתחות הילד. דרך מודל זה ניתן להבין גם העברה בין-דורית של גורמי סיכון. הורים שבילדותם היו בעלי הפרעות התנהגות משמעותיות היו חשופים ליותר גורמי סיכון, מה שמעלה את הסבירות שגם ילדיהם יחשפו למצוקה משמעותית יותר בעתיד. גרסה עדכנית של המודל פורטת בצורה מעמיקה יותר את תתי-הגורמים הנכללים בכל תחום. תחת מאפייני ההורים נכללים אישיות, דיכאון, מגדר, היסטוריה התפתחותית וקוגניציות ואפקט רגשי; תחת מאפייני הילד נכללים רגשיות שלילית, תגובתיות לדחק או מצבי מצוקה (סטרס), גנטיקה וויסות רגשי; ותחת השפעות הסביבה המשפחתית-חברתית נכללים איכות הזוגיות, תמיכה חברתית, תרבות ומבנה המשפחה. כל אלו פועלים בתוך הקשר סוציו-אקונומי רחב, המשפיע גם הוא על התהליכים במודל. מכלול הגורמים הללו מעצבים את ההורות, שבתורה משפיעה חזרה על הסביבה ועל התפתחות הילד בפרט.[3][4][5]
מודל משפיע נוסף המתאר את השפעת יחסי הורה־ילד על התפתחות הילד הוא המודל הטרנזקציונלי של סמרוף. מודל זה מדגיש את השינוי ההדדי והמתמיד בין הפרט לסביבתו ככוח המניע את התפתחות הילד. כלומר, כפי שההורה משפיע על הילד, גם הילד מעצב באופן פעיל את סגנון ההורות של ההורה. הילד הוא שותף בתהליך, והתפתחותו נובעת מהתארגנות והסתגלות לאינטראקציות קודמות עם ההורה.[6]
השפעה תורשתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מודלים של תורשה, סביבה והתפתחות
נתיב משמעותי בהשפעת ההורה על התפתחות הילד הוא דרך תורשה. מכיוון שכלל התכונות האנושיות נושאות רכיב תורשתי מסוים, תורשה מהווה בסיס משמעותי בעיצוב התכונות הפיזיות, הקוגניטיביות והרגשיות של ילדים. למשל, לקוגניציה רכיב תורשתי משמעותי, כך שכ־50% מהשונות ביכולת הקוגניטיבית הכללית מוסברת על ידי גורמים גנטיים.[7] גם בתחום הרגשי, לתורשה השפעה ישירה על מזג הילד ועל הנטייה להתפתחות בעיות נפשיות והתנהגותיות.[8]
תורשה משפיעה על התפתחות הילד לא רק באופן ישיר, אלא גם דרך מסלולים עקיפים הכוללים אינטראקציה בין הגנטיקה ההורית לסביבת הגידול של הילד. בקצרה, ניתן להתייחס לאופן בו אינטראקציה בין תורשה לסביבה משפיעה על ההתפתחות של הילד דרך מספר מנגנונים:
- אפיגנטיקה - שינוי בביטוי הגנים כתוצאה מגורמים סביבתיים, על ידי מתילציה של ה־DNA.[9]
- מודל רגישות־דחק (דיאתזה־דחק) - תורשה משפיעה על הבדלים בין־אישיים ברגישות לתנאי סביבה לא־מיטיבה. כלומר, נטייה גנטית עלולה להגביר את מידת הפגיעות לאירועי חיים משמעותיים, ובכך להעלות סיכון להתפתחות פסיכופתולוגיות שונות.[10]
- מודל הרגישות המיטיבה (Vantage Sensitivity) - תורשה משפיעה על הבדלים בין־אישיים ברגישות לתנאי סביבה מיטיבה. כלומר, נטייה גנטית קשורה למידה בה אנשים יתרמו מתנאי סביבה תומכים ומעשירים.[10]
- רגישות דיפרנציאלית (Differential Susceptibility) - קיימת שונות בין־אישית ברגישות של הפרט הן להשפעות סביבתיות שליליות של סביבה לא־מיטיבה והן להשפעות חיוביות של סביבה מיטיבה. כלומר, ישנם אנשים שעשויים להיות פגיעים יותר בסביבה שאינה מיטיבה, אך גם להיתרם יותר מסביבה תומכת ומעשירה.[11]
מלבד האינטראקציה בין סביבה לתורשה, המודל הביו־פסיכו־חברתי (המודל הביופסיכוסוציאלי) מציע הסתכלות מורכבת על נתיבי העברה בין־דורית המתייחסים להשפעות ההדדיות של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים על ההתפתחות. נתיב אחד מתייחס לכך שההעברה הבין־דורית של חסמים ביולוגיים משפיעה על עמידות בפני שינויים סביבתיים, וזו בתורה משפיעה על יכולתו של הפרט לייצר פנוטיפים חדשים (צורת הביטוי של הגן). כלומר, מגבלות ביולוגיות עשויות לעבור מדור לדור ובכך לתווך את רמת העמידות של תכונה לשינויים סביבתיים. נתיב נוסף מתאר אינטראקציה בין העברה בין־דורית של גורמי סיכון גנטיים לבין הסביבה, כך שגורמים גנטיים לא רק משפיעים ישירות על הנטייה להתפתחות קשיים פיזיים, רגשיים או נפשיים, אלא גם מגיבים לתנאי הסביבה ומשתלבים עימם ליצירת דפוסי התפתחות שונים. לדוגמה, ילד להורה עם פגיעות גנטית לדיכאון עשוי לפתח סימפטומים שונים בהתאם לחוויות התמיכה החברתית שסביבו: מערכות יחסים מיטיבות יכולות לסייע בצמצום השפעת הפגיעות הגנטית, בעוד בידוד חברתי עלול להעצים אותה.[3][12]
השפעות של הורות על התפתחות רגשית־חברתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקשרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחת ההשפעות הריגשיות המרכזיות והבסיסיות ביותר של הורים על ילדיהם היא דרך דפוס ההתקשרות הנוצר ביניהם. על פי תאוריית ההיקשרות, ילדים נולדים עם צורך מולד בקשר עם דמות מטפלת, שתספק לא רק את צורכיהם הפיזיים אלא גם תעניק תחושת קרבה, ביטחון והגנה. המענה הרגיש והעיקבי של ההורה לצורכי הילד משפיע ישירות על דפוס ההתקשרות שנוצר ביניהם. כאשר ההורה מגיב בעיקביות וברגישות, מתפתח דפוס התקשרות בטוח, המספק לילד תחושת ביטחון וקרקע יציבה לחקירה וללמידה. לעומת זאת, מענה שאינו עיקבי או מותאם לצורכי הילד, עלול להוביל לדפוסי התקשרות לא בטוחים, שעלול להגביר את פגיעות הילד במצבי סיכון.[13]
בהמשך ההתפתחות, הקשר בין הילד להוריו מהווה בסיס להיווצרות מודלי עבודה פנימיים, ייצוגים מנטליים שהילד מפתח לגבי העצמי, האחר והסביבה. מודלים אלו מכווינים את האופן בו הילד מפרש מצבים חברתיים, מנהל אינטראקציות ומייצר ציפיות לגבי התנהגותם של אחרים. כל אלו מעצבים את התפתחותן של מערכות יחסים לאורך חייו. כאשר לילד בסיס של התקשרות בטוחה, הוא מפתח מודלי עבודה פנימיים חיוביים: הוא תופס את עצמו כראוי לאהבה, את הסביבה כנגישה ותומכת, ואת העולם כמקום בטוח וצפוי. לעומת זאת, כשבילדות מתפתחת התקשרות לא בטוחה, מתגבשים מודלי עבודה פנימיים שליליים: הילד עשוי לתפוס את עצמו כפגיע או חלש, את האחרים כלא אמינים או לא זמינים רגשית עבורו, ואת העולם כמקום מאיים, מה שמוביל לדפוסי קשר פחות יציבים ואף מעלה סיכוי להמשיך ולפתח מערכות יחסים לא בטוחות לאורך חייו.[14][15]
חיברות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיברות הוא תהליך התפתחותי באמצעותו הילד מפנים את המוסכמות, הערכים והנורמות של החברה בה הוא גדל. סוכני החיברות הראשונים בחייו של ילד הם הוריו, אשר מסייעים לילד לאמץ את הערכים וכללי ההתנהגות המקובלים בסביבתו דרך דפוסי ההתנהגות שלהם והאופן בו הם מדברים עימו. זהו תהליך מתמשך בו ההורה מאתגר את תפיסותיו של הילד, מציג בפניו נקודות מבט שונות, ומעודד ביקורתיות על התנהגותו ועל התנהגותם של אחרים. כך, הילד מפנים מוסכמות כמו כיצד לווסת רגשות, לעכב תגובות, ולשתף אחרים בעולמו הפנימי. בנוסף, כך הילד מפתח תפיסות בסיסיות הנוגעות לשיפוט מוסרי לגבי עצמו ולגבי העולם, כגון האם העולם הוא מקום בטוח, האם ניתן לסמוך על אחרים, מה ערכו בחברה ועד כמה עליו להתאים את עצמו לנורמות החברתיות.[16][17]
ויסות עצמי
- ערך מורחב – ויסות הדדי
ויסות עצמי זו היכולת לשלוט ולנהל רגשות, מחשבות והתנהגויות במטרה להתאים את ההתנהגות לסביבה ולהשיג מטרות ארוכות טווח, באמצעות תהליכים קוגניטיביים גבוהים כגון תפקודים ניהוליים (ראו פירוט בהמשך)[18]. הורים ממלאים תפקיד מרכזי בהתפתחות הוויסות העצמי של ילדיהם, כאשר הורות תומכת מקדמת את פיתוח הכישורים, ואילו הורות המדכאת עצמאות פוגעת בהם.[19] על פי המודל "גביע הגלידה בפחית" של סמרוף, יכולת זו מתפתחת בתוך הקשר סביבתי. בתחילת החיים התינוק תלוי לחלוטין בהורה הן לוויסות ברמה הפיזיולוגית (כגון אכילה, שינה, קצב לב וטמפרטורת גוף) והן ברמה הרגשית (כגון הרגעה ותחושת ביטחון). עם הזמן, מתוך אינטראקציה חוזרת ונשנית בינו לבין ההורה, הילד מתנסה ביכולת לווסת את עצמו, תוך שההורים מספקים לו הגנה ומקור לוויסות חיצוני בעת הצורך. בהדרגה, הילד לומד לווסת את עצמו והצורך בוויסות חיצוני הולך ופוחת.[20]
השפעות של הורות על התפתחות קוגניטיבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]התפתחות שפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנם הוגים, ובראשם לב ויגוצקי, הרואים בשפה יכולת המתפתחת מתוך אינטראקציה חברתית. לפי ויגוצקי, תחילה השפה מהווה דיבור חיצוני המופנה מההורה אל הילד, לאחר מכן היא הופכת לדיבור פרטי של הילד עם עצמו ולבסוף מתגבשת לכדי שפה פנימית – מחשבה. תפקיד ההורה הוא להבנות ולספק פיגומים (scaffolding) להתפתחות השפה, באמצעות אינטראקציה מונחת בה הוא משיים אובייקטים, משיב לשאלות ומציע הסברים. ככל שהאינטראקציה בין ההורה לילד עשירה יותר מבחינה שפתית – תכלול דרכי חשיבה מגוונות, פתרון בעיות ותמלול חוויות – כך שפתו הפנימית של הילד צפויה להיות עשירה ומורכבת יותר. בהתאם לכך, מחקרים מצביעים על כך שאיכות, כמות ומורכבות השפה של ההורה מהווה גורם משמעותי להתפתחות כישורי השפה של הילד.[21][22][23][24]
התפתחות תפיסת עצמי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הורות ממלאת תפקיד מרכזי בעיצוב תפיסת העצמי של הילד. לפי תיאורית הספרציה־אינדיבידואציה של מרגרט מאהלר, תחושת העצמי נבנית מתוך חוויה גופנית פנימית, אך מתעצבת ומתארגנת דרך אינטראקציה בין התינוק ואימו. באמצעות מגע, קול, תגובה רגשית וטיפול פיזי האם מתווכת עבור התינוק את הגבול בין עולמו הפנימי לבין המציאות החיצונית. נוכחות הורית עקבית, אמפתית ומותאמת לצורכי הילד תורמת לבניית גבולות ברורים של העצמי ולהתפתחות תחושת זהות נפרדת, חיובית ויציבה. לעומת זאת, כאשר הקשר עם האם לקוי או בלתי מותאם, עלולה להתפתח תחושת עצמי מפוצלת, מעורפלת או חסרה. בכך ההורות מהווה רכיב מבני ומהותי בתהליך גיבוש תחושת העצמי.[25]
כמו כן, לפי סטרן, הילד אינו מפתח את תחושת העצמי שלו באופן מבודד מהסביבה, אלא מתוך אינטראקציות חוזרות ונשנות עם הדמויות המטפלות בו. כבר מלידה, הילד חווה רגשות, דחפים וצרכים פנימיים, והאופן שבו ההורה מגיב לחוויות אלו – בעיקר דרך נוכחות, אמפתיה ורגישות – נטמע בהדרגה כחלק מהאופן שבו הילד תופס את עצמו. כאשר ההורה מצליח לשקף, להבין ולהכיל את עולמו הפנימי של הילד, מתפתחת תחושת עצמי ברורה, אמיתית וחיונית. לעומת זאת, כאשר תגובות ההורה משדרות דחייה, בושה או ניכור, הילד עלול להפנים תחושת עצמי שלילית, מנותקת או מפוצלת, שבה חלקים בזהותו נחווים כמאיימים, לא־מקובלים או זרים.[26]
ככלל, מערכת יחסים בטוחה עם ההורה מהווה בסיס לחקירה עצמית ולפיתוח עצמאות וזהות אישית. ההורה, הפועל גם כסוכן חיברות, מסייע בעיצוב הזהות המגדרית, התרבותית והחברתית. סגנון ההורות, ובעיקר האיזון בין תמיכה להצבת גבולות, משפיע על התפתחות תחושת המסוגלות וההערכה העצמית של הילד.[27]
התפתחות תפקודים ניהוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הורות ממלא תפקיד חשוב בהתפתחותם של תפקודים ניהוליים, תהליכים קוגניטיביים גבוהים האחראים לניהול, ניטור וויסות של פעולות מכוונות מטרה, במצבים חדשים, מורכבים או עמומים, ומהווים בסיס קוגניטיבי ליכולת הוויסות העצמי. תהליכים אלה כוללים פונקציות של בקרה קוגניטיבית, גמישות מחשבתית, וזיכרון עבודה, וכן יכולות מורכבות יותר כגון תכנון.[28] מחקרים מצביעים על כך שאינטראקציה חיובית עם ההורה, הכוללת התקשרות בטוחה, רגישות הורית לצורכי הילד, שיח המתייחס למצבים המנטליים של הילד, תמיכה בעצמאות שלו והבנייה מותאמת לצרכיו, תורמת באופן משמעותי להתפתחות התפקודים הניהוליים, בין היתר באמצעות יצירת סביבה המעודדת חקירה, פתרון בעיות והתמודדות עם אתגרים.[29][30][31] לצד ההשפעות הסביבתיות, גם לתורשה תפקיד חשוב בעיצוב תפקודים אלו, הן באופן ישיר והן דרך אינטראקציה מתמשכת עם הסביבה ועם ההורה.[32]
הורות להט"בית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערכים מורחבים – הורות להט"בית, זכויות להט"ב
הורות להט"בית היא הורות שבה הורי הילד הם זוג הומואים או זוג לסביות, או כזו שבה לפחות אחד מהורי הילד הוא הומו או לסבית. כיום קיים מגוון של מסגרות משפחתיות המאפשרות ללסביות ולהומואים להיות הורים. ההכרה החוקית במשפחות אלו מתרחבת בשנים האחרונות.
השכלת ההורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]השכלת ההורים תורמת להתקדמות הילד הן בטרם הכניסה לבית הספר והן במהלך הלימודים במערכת החינוך.[33]
השכלת ההורים יכולה להשלים ואף להחליף את התשומות הניתנות לתלמיד במסגרת בית הספר. לכן יש חשיבות רבה יותר להמעורבות של ההורים במקום שבית הספר נכשל במילוי תפקידיו, כמו הקניית ידע ופיתוח חשיבה.[33]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אורית גולן, הזכות להורות כנגזרת מן הזכות לבריאות, משפט רפואי וביו אתיקה, כרך 6 עמוד 74, 2015
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוגדן זכויות הורות ומשפחה, באתר נציבות שירות המדינה
- הורים, באתר כל זכות
- המועצה להורות בישראל, באתר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
- הורות בעידן הדיגיטלי, באתר המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת
- "פסיכואקטואליה": פסיכולוגיה של הורות, גיליון ינואר 2011, הסתדרות הפסיכולוגים בישראל
- אסתי אהרונוביץ', מתירנות מול סמכות. הורות 2012 - תמונת מצב, באתר הארץ, 22 ביוני 2012
- יעל זקוב, חכמים יותר: כיצד משתנה המוח כשהופכים להורים, באתר ynet, 11 באוקטובר 2013
גבריאל בוקובזה, האם יש סיכוי לאבהות מודרנית, באתר הארץ, 3 ביולי 2013- אקונומיסט, אבא עני, אבא עשיר. ומה עם הילדים?, באתר TheMarker, 12 באוגוסט 2014
- קרן צוריאל הררי ורעות ברנע, מי לימד אותך לגדל ילדים?, באתר כלכליסט, 5 בפברואר 2015
- דיאנה בחור ניר, אמא תמיד איתכם, באתר כלכליסט, 24 בדצמבר 2015
- קרן צוריאל הררי, אמא אקסל, באתר כלכליסט, 27 ביוני 2019
- הורות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
גידול ילדים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראובן אלקלעי, מלון עברי-אנגלי שלם, הוצאת מסדה, 1990
- ^ Jay Belsky, The Determinants of Parenting: A Process Model, Child Development 55, 1984, עמ' 83–96 doi: 10.2307/1129836
- ^ 1 2 3 Susan D. Calkins, Cathi Propper, W. Roger Mills-Koonce, A biopsychosocial perspective on parenting and developmental psychopathology, Development and Psychopathology 25, 2013-11, עמ' 1399–1414 doi: 10.1017/S0954579413000680
- ^ Sara R. Jaffee, Jay Belsky, HonaLee Harrington, Avshalom Caspi, Terrie E. Moffitt, When parents have a history of conduct disorder: How is the caregiving environment affected?, Journal of Abnormal Psychology 115, 2006-05, עמ' 309–319 doi: 10.1037/0021-843X.115.2.309
- ^ Lindsay Taraban, Daniel S. Shaw, Parenting in context: Revisiting Belsky’s classic process of parenting model in early childhood, Developmental Review 48, 2018-06-01, עמ' 55–81 doi: 10.1016/j.dr.2018.03.006
- ^ Arnold Sameroff, The transactional model., Washington: American Psychological Association, 2009, עמ' 3–21, ISBN 978-1-4338-0467-0. (באנגלית)
- ^ Francesca Procopio, Quan Zhou, Ziye Wang, Agnieska Gidziela, Kaili Rimfeld, Margherita Malanchini, Robert Plomin, The genetics of specific cognitive abilities, Intelligence 95, 2022-11-01, עמ' 101689 doi: 10.1016/j.intell.2022.101689
- ^ Tinca J. C. Polderman, Beben Benyamin, Christiaan A. de Leeuw, Patrick F. Sullivan, Arjen van Bochoven, Peter M. Visscher, Danielle Posthuma, Meta-analysis of the heritability of human traits based on fifty years of twin studies, Nature Genetics 47, 2015-07, עמ' 702–709 doi: 10.1038/ng.3285
- ^ Laurent Kappeler, Michael J. Meaney, Epigenetics and parental effects, BioEssays (9)32, 2010, עמ' 818–827 doi: 10.1002/bies.201000015
- ^ 1 2 Alexia Jolicoeur-Martineau, Jay Belsky, Eszter Szekely, Keith F. Widaman, Michael Pluess, Celia Greenwood, Ashley Wazana, Distinguishing differential susceptibility, diathesis-stress, and vantage sensitivity: Beyond the single gene and environment model, Development and Psychopathology 32, 2020-02, עמ' 73–83 doi: 10.1017/S0954579418001438
- ^ Bruce J. Ellis, W. Thomas Boyce, Jay Belsky, Marian J. Bakermans-Kranenburg, Marinus H. van Ijzendoorn, Differential susceptibility to the environment: An evolutionary–neurodevelopmental theory, Development and Psychopathology 23, 2011-02, עמ' 7–28 doi: 10.1017/S0954579410000611
- ^ Jennifer L. Cleary, Yu Fang, Laura B. Zahodne, Amy S.B. Bohnert, Margit Burmeister, Srijan Sen, Polygenic Risk and Social Support in Predicting Depression Under Stress, American Journal of Psychiatry 180, 2023-02, עמ' 139–145 doi: 10.1176/appi.ajp.21111100
- ^ .Cassidy, J, J. Cassidy & P. R. Shaver (ע), The nature of the child’s ties, Handbook of attachment: Theory, research, and clinical applications, כרך 2nd ed, New York, USA: Guilford Press, 2008, עמ' 3–22
- ^ Mary Main, Nancy Kaplan, Jude Cassidy, Security in Infancy, Childhood, and Adulthood: A Move to the Level of Representation, Monographs of the Society for Research in Child Development 50, 1985, עמ' 66–104 doi: 10.2307/3333827
- ^ Laura J. Sherman, Katherine Rice, Jude Cassidy, Infant capacities related to building internal working models of attachment figures: A theoretical and empirical review, Developmental Review 37, 2015-09-01, עמ' 109–141 doi: 10.1016/j.dr.2015.06.001
- ^ Kohlberg, L, W. C. Crain (ע), Kohlberg's stages of moral development, Theories of development, Prentice-Hall, 1985, עמ' 118–136
- ^ Joan E. Grusec, Socialization Processes in the Family: Social and Emotional Development, Annual Review of Psychology 62, 2011-01-10, עמ' 243–269 doi: 10.1146/annurev.psych.121208.131650
- ^ Dale H. Schunk, Self-Regulated Learning: The Educational Legacy of Paul R. Pintrich, Educational Psychologist 40, 2005-04-01, עמ' 85–94 doi: 10.1207/s15326985ep4002_3
- ^ Jessica Blume, Gabriella M. Garcia, Marianne Garcia, Ann M. Mastergeorge, Associations between parenting styles and child self-regulation skills: A series of meta-analyses., Journal of Family Psychology, 2025-07-31 doi: 10.1037/fam0001379
- ^ Sameroff, A, A unified theory of development: A dialectic integration of nature and nurture, Child Development 81(1), 2010, עמ' 6-22
- ^ 23. Tudge, J. R. H., & Rogoff, B., M. H. Bornstein & J. Bruner (ע), Peer influences on cognitive development: Piagetian and Vygotskian perspectives, Interaction in Human Development, Psychology Press, 2014, עמ' 17–40
- ^ 24. Vygotsky, L. S., Thought and language, MIT Press, 1962
- ^ Vygotsky, L. S, Mind in society: The development of higher psychological processes, Harvard University Press, 1978
- ^ Fu, B., & Zheng, X, A Three-Level Meta-Analysis of the Relationship Between Parental Language Input and Child Language Outcomes, International Journal of Early Childhood 57, 2025-08, עמ' 463–484 doi: 10.1007/s13158-024-00406-0
- ^ MARGARET S. MAHLER, JOHN B MCDEVITTI, Thoughts on the Emergence of the Sense of Self, with Particular Emphasis on the Body Self, Journal of the American Psychoanalytic Association 30, 1982-10-01, עמ' 827–848 doi: 10.1177/000306518203000401
- ^ Steven Stern, The Self as a Relational Structure A Dialogue with Multiple-Self Theory, Psychoanalytic Dialogues 12, 2002-10-15, עמ' 693–714 doi: 10.1080/10481881209348701
- ^ Margaret Beale Spencer, Dena Phillips Swanson, Vinay Harpalani, Development of the Self, John Wiley & Sons, Ltd, 2015, עמ' 1–44, ISBN 978-1-118-96341-8. (באנגלית)
- ^ Adele Diamond, Executive Functions, Annual Review of Psychology 64, 2013-01-03, עמ' 135–168 doi: 10.1146/annurev-psych-113011-143750
- ^ Annie Bernier, Stephanie M. Carlson, Marie Deschênes, Célia Matte-Gagné, Social factors in the development of early executive functioning: a closer look at the caregiving environment, Developmental Science 15, 2012, עמ' 12–24 doi: 10.1111/j.1467-7687.2011.01093.x
- ^ Annie Bernier, Miriam H. Beauchamp, Stephanie M. Carlson, Gabrielle Lalonde, A secure base from which to regulate: Attachment security in toddlerhood as a predictor of executive functioning at school entry., Developmental Psychology 51, 2015, עמ' 1177–1189 doi: 10.1037/dev0000032
- ^ Annie Bernier, Rose Lapolice-Thériault, Célia Matte-Gagné, Chantal Cyr, Paternal mind-mindedness and children’s academic achievement: Investigating developmental processes., Developmental Psychology 59, 2023-04, עמ' 758–769 doi: 10.1037/dev0001492
- ^ Kirby Deater-Deckard, Family Matters: Intergenerational and Interpersonal Processes of Executive Function and Attentive Behavior, Current Directions in Psychological Science 23, 2014-06-01, עמ' 230–236 doi: 10.1177/0963721414531597
- ^ 1 2 מומי דהן, נטליה מירוניצ'ב, איל דביר ושמואל שי (2002). האם הצטמצמו הפערים בחינוך? על הגורמים הקובעים זכאות לתעודת בגרות בישראל - חוברת 2. ירושלים: מכון ון ליר.
