משתמש:LG/ארגז חול- טריפה

בהלכה, בהמה הנוטה למות בגלל פגמים בגופה, נקראת טריפה, והיא אסורה באכילה גם אם תישחט שחיטה כשרה.

המקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו" (שמות כב,ל)

המובן של המילה "טריפה" במקרא הוא בעל חי שנטרף על ידי טורף. בהלכה ההגדרה שונה: "הנוטה למות מחמת מכותיה ואי אפשר לה לחיות מחמת מכה זו... בין שהיה הגורם בידי בשר ודם, בין שהיה בידי שמיים" (לשון הרמב"ם), ובלשון חז"ל: "כל שאין כמוה חיה (כלומר, אין לה סיכוי לחיות), טריפה".

הרמב"ם^[1] מסביר שההלכה מתבססת על התפיסה שאם נבלה וטריפה נכתבו כשני איסורים נפרדים, בהכרח שהם עוסקים במקרים שונים. ומכאן נובעת המסקנה, שהתורה אוסרת טריפה למרות שהיא עדין חיה. (לא לאוכלה כשהיא חיה, שזה אסור משום אבר מן החי, אלא אחרי שחיטה). מהמשך הפסוק "לכלב תשליכון אותו", לומדים שהבהמה למרות שהיא עדיין חיה, היא בסיכון, שכן אם רק נפגעה פגיעה קלה, לא היה מדובר על השלכת בשרה לכלבים.

בתורה דובר על טריפה רק בגלל שהיא דוגמא נפוצה, אולם כל סוג של פציעה שיש בה סיכון לחיי הטריפה נגזרת מכאן. "שאם לא תאמר כן (שהתורה רק בחרה דוגמא נפוצה), לא תיאסר אלא שנטרפה בשדה ("ובשר בשדה טריפה"), אבל אם נטרפה בחצר לא תיאסר"^[2].

דוגמאות לטריפה:

טרפתה חיה ושברתה.
נפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה.
נפלה ונתרסקו אבריה.
זרק בה חץ ונקב ליבה או ריאתה.
בא לה חולי מחמת עצמה וניקב ליבה או ריאתה.
שיבר רוב צלעותיה.

האוכל בשר מן החי, עובר על איסור טריפה. כאן הפסוק נדרש בצורה שונה: " 'ובשר בשדה טריפה לא תאכלו' - כיון שנעשת הבהמה בשר בשדה, הרי היא טריפה". (רמב"ם מאכלות אסורות ד,י)

טריפה אסורה באכילה, אולם מותרת בהנאה, ומותר למכרה לנכרי או להאכילה לכלבים.

איסור טריפה נמנה בתרי"ג מצוות. האוכל כזית מבשר הטריפה, לוקה.