משתמש:MEir1898aar/טיוטה
שגיאות פרמטריות בתבנית:טיוטה פרטית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
--MEir1898aar - שיחה 23:20, 16 בדצמבר 2012 (IST)
אהרון-ישראל רחוביץ (8 ביוני 1929 - 11 ביולי 2011), ניצול שואה, תושב צפת ומנהל מרפאת שיניים.
אהרון-ישראל רחוביץ נולד בקלייפדה (ממל), ליטא, להירש-מאיר רחוביץ, תעשיין אריזות, וריבה-רחל אורלוביץ רחוביץ, עובדת אדמיניסטרטיבית. בעקבות המשבר הכלכלי העולמי עברה המשפחה ב-1931 לקאונאס (קובנה), בירתה הזמנית של ליטא העצמאית. אהרון-ישראל למד בגימנסיה הריאלית העברית בקאונאס על-שם הנדבן היהודי-אמריקאי צ'ייס.[1] שתי כיתות מתחתיו למד באותה הגימנסיה גם אחיו הצעיר נתן. אהרון-ישראל זכה לראות במו עיניו את זאב ז'בוטינסקי, בעת ביקורו בקאונאס בסוף שנות ה-30. אהרון-ישראל הצליח לסיים ארבע שנות לימוד בגימנסיה לפני שב-1940 עם הכיבוש סובייטי של ליטא, נאלץ לעבור ללמוד בהוראת הסובייטים בבית הספר היידי.[2]
למחרת פלישת גרמניה הנאצית לבריה"מ, קרי ב-23 ביוני 1941, אביו הירש-מאיר קיבל החלטה גורלית אמיצה שהצילה את חייה של משפחת רחוביץ: לעזוב את הכול ולברוח מייד מקאונאס. המשפחה ארזה בחופזה כמה מזוודות קטנות, לקחה עמה כמה חפצים יקרי ערך (בכלל זה התמונה מ-1929 שמוצגת כאן) וביקשה מהשומר הליטאי של הבניין שבו התגוררה ללוות אותה עד לתחנת הרכבת (השומר הוא זה שאחר-כך עבר לגור בדירה של המשפחה). המזוודות הועמסו על האופניים וכאשר הירש-מאיר, ריבה-רחל, אהרון-ישראל ונתן הגיעו לתחנת הרכבת, הרכבת כבר נעה על הפסים. אהרון-ישראל עם אביו קפצו לקרון אחד ואילו נתן אחיו עם אמו, לקרון האחר. הרכבת הייתה רכבת משא שהייתה מיועדת לפינוי משפחות של אנשי הצבא הסובייטיים ואחר-כך הסתבר שהייתה למעשה הרכבת האחרונה שבאמצעותה ניתן היה להימלט מקאונאס. המטרה המקורית של המשפחה הייתה להגיע לוילניוס (וילנה) אבל כאשר הרכבת התקרבה לוילניוס העיר כבר הייתה מופצצת ולכן הרכבת חצתה את וילניוס במהרה ופנתה מזרחה לבלארוס. ליד מולודצ'נו (Молоде́чно) הרכבת הופצצה על ידי מטוסי המסרשמיט הגרמניים ונוסעיה קפצו החוצה כדי למצוא מחסה בשדות (הדפוס הזה חזר כמה פעמים במהלך הנסיעה). מכאן הרכבת פנתה צפונה ל-ולייקיה לוקי (Вели́кие Лу́ки) ולבסוף לאחר נדודים ארוכים נוספים הגיעה ל-ארזמס (Арзама́с). בארזמס משפחת רחוביץ שהתה כחודשיים בתור פליטים. בעיר שרר רעב והמשפחה עזבה אותה והחלה במסע נדודים נוסף אבל ארוך מאוד מזרחה, שהסתיים לבסוף ב-אנדיז'ן (Андижан Andijan Андижон) שבאוזבקיסטן הסובייטית ששם גרה משפחת רחוביץ ארבע שנים עד לספטמבר 1945.[3] אביו של אהרון-ישראל גויס כעבור מספר חודשים לצבא האדום ושירת בדיוויזיית חיל רגלים ה-16 (הדיוויזיה הליטאית) ואילו אהרון-ישראל נאלץ לקטוע את לימודיו ולצאת לעבוד כדי לעזור למשפחתו לשרוד. יצוין כי כ-95% מ-220-250 אלף בני הקהילה היהודית שגרו בליטא נספו בשואה כאשר נרצחו בליטא או נשלחו למחנות ההשמדה. סבו וסבתו של אהרון-ישראל וכן בני משפחה אחרים מצד אביו נרצחו באקציה של גטו קובנה ב-27 במרץ 1944 הידועה גם כאקציה של הילדים, שעל פיה פעלו הנאצים לנקות את הגטו מילדים בני 12 ומטה, ונשים וגברים בני 55 ומעלה. קרוביו האחרים נרצחו בדם קר על ידי משתפי פעולה ליטאים או נרצחו במחנות השמדה.
לאחר תום מלחמת העולם השנייה חזרה משפחת רחוביץ לוילניוס, בירתה של ליטא הסובייטית. אהרון-ישראל השלים את לימודיו, הקים משפחה ועבד עד לעלייתו לישראל ב-1973 בפולי-קליניקה (מרפאה) הסטומטולוגית (Mokama stomatologinė poliklininika) ברחוב Liudo Giros g-29 בוילניוס. עם עלייתו ארצה מטעמים ציוניים ב-14 בפברואר 1973, התיישב בצפת, ניהל מרפאת שיניים פרטית ותרם רבות לקהילה, ובכלל זה התנדב שנים רבות במשמר האזרחי. אשתו מריסה (מאיה) רחוביץ, רופאת שיניים, חנכה לראשונה בצפת ב-6 בספטמבר 1973, במסגרת קופת החולים, מרפאת שיניים חדשה שבה עבדה 22 שנה. בנו דוד רחוביץ הוא ד"ר מזרחן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אילן היוחסין של אהרון-ישראל רחוביץ
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דוד רחוביץ, "הגימנסיה הריאלית העברית בקאונאס, ליטא, לפני מלחמת העולם השנייה," (אנגלית), אתר זיכרון, 10 בינואר 2012
- ^ על השינויים שהנהיגו הסובייטים במערכת החינוך, ראה: דב לוין, "מערכת החינוך היהודי בליטא 1940-1941," שבות 6, הוצאת המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת ת"א, תשל"ט.
- ^ מעדותו בעל פה של אהרון-ישראל רחוביץ