משתמש:Michalgil1/הפרעת התנגדות טיוטא אחרונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מתריסה, מתנגדת ועוינת, כלפי דמויות סמכות, הנמשכת לפחות שישה חודשים.

ההפרעה מתחילה לרוב עד גיל שש. להפרעת ילדות זו נמצא במחקרים קשר הדוק עם הפרעת התנהגות (Conduct disorder). ברבע מהמקרים של הפרעת התרסה התנגדות, היא תתפתח  בהמשך, בתוך מספר שנים, להפרעת התנהגות מלאה. בנוסף, הלוקים בהפרעת התנהגות מלאה, לרוב לקו בילדותם בהפרעת התרסה התנגדות. גורמי הסיכון לשתי ההפרעות הם דומים: עימותים במשפחה, קיפוח חברתי-כלכלי, והתנהגות אנטי-חברתית של ההורים.

עם זאת, זיהוי ההפרעה בשלב מוקדם בילדות וטיפול מתאים בה, עשויים להביא לתוצאות טובות. טיפולים מתאימים אפשריים הם פסיכותרפיה (כגון טיפול התנהגותי וקוגניטיבי) כולל הדרכת הורים, טיפול משפחתי, ועוד.

תוכן עניינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  [[[Null|הסתרה]]] 

ODD והפרעת קשב[עריכת קוד מקור | עריכה][עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת התרסה התנגדות עשויה להתקיים אצל חלק מהילדים לצד הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, בקומורבידיות, ולעתים קיים בלבול בהבחנה בין שתי ההפרעות. הפרעת קשב אינה תנאי הכרחי לאבחנה והיא נמצאת בצורה פחותה ב-ODD. ממחקרים שונים עולה כי כ-40–70 אחוזים מהילדים הלוקים בהפרעת קשב, לוקים גם ב-ODD.

להבדיל מהאימפולסיביות המאפיינת הפרעת קשב אשר מתבטאת בעיקר בצורת ההתנהלות ובאופן העבודה, האימפולסיביות המאפיינת את הסובלים מ-ODD מאופיינת יותר באגרסיה ובחיכוכים עם הסביבה.

אבחנה על פי ה- DSM[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבחנה מתחלקת ל- 3 קבוצות של קריטריונים על פי ה- DSM. הפרעת התנגדות מאובחנת כאשר מתקיימים 4 מהקריטריונים ההתנהגותיים,ניטיביסטיים הבאים במשך שישה חודשים לפחות: מצב רוח רגזני או מתרגז בקלות:

  • לעיתים קרובות מאבד סבלנות
  • מתרגז ומתעצבן בקלות ולעיתים קרובות.
  • כועס ומתרעם.
  • נטייה למצב רוח כועס ורגזני.
  • רגישות מוגברת ונטייה להיפגע בקלות.

התנהגות וכחנית ומתריסה

  • ויכוחים חוזרים עם מבוגרים.
  • סירוב או התנגדות חוזרים לשיתוף פעולה עם חוקים שנקבעו על ידי מבוגרים.

נקמנות

  • הצקה מכוונת לאנשים אחרים.
  • נטייה לאובדן שליטה עצמית.
  • האשמת אחרים בטעויות או התנהגות לא נאותה שביצע האדם עצמו.
  • נטייה לנקמנות.
  • ההתנהגות מביאה לפגיעה משמעותית בתפקוד החברתי, הלימודי או התעסוקתי.
  • ההתנהגות אינה נגרמת כתוצאה ממצב פסיכוטי או הפרעת מצב רוח.
  • ההתנהגות אינה עונה לקריטריונים של הפרעת התנהגות אם האדם בן למעלה מ-18 שנים.

שכיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי 5 DSM שכיחות ההפרעה נעה בין 1%-11%. היקף ההפרעה משתנה, הממוצע הוא 3.3% ותלוי בגיל ובמין הילד. ניכר כי ההפרעה שכיחה יותר אצל גברים לפני גיל ההתבגרות (1.4:1) אך ההבדל אינו מובהק.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה][עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי גישת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, ההתנהגויות המתריסות מקבלות חיזוק חיובי או שלילי על ידי הסביבה של הילד, לרוב בלי כוונה ובאופן לא מודע, ובכך מוגברות התנהגויות שליליות  אלו. טיפול בהפרעה על פי גישה זו כולל הדרכה לכלל הגורמים החשובים בסביבה של הילד (משפחה, צוות חינוכי) לזיהוי והפחתה של החיזוקים שהם נותנים להתנהגותו השלילית, ומעבר למתן חיזוקים להתנהגות חיובית.

טיפול נוסף ללוקים בהפרעה יכול להיות פסיכותרפיה פרטנית, שנועדה להקנות למטופל כלים להתמודדות: פיתוח ויסות רגשי של התגובות מול מצבים מתסכלים, התמודדות עם חרדות  שמעוררים מצבים אלו, פיתוח הבנה לרגשות וצרכים של האחר, שפה באמצעותה ניתן לבטא רגשות, מיומנות הפקת לקחים ממצבים שקרו בעבר ותכנון פעולות להבא, מיומנות פתרון בעיות, דחיית סיפוקים, ועוד.

טיפולים אחרים ללוקים בהפרעה עשויים להיות טיפול משפחתי, או אימון לרכישת מיומנויות חברתיות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוברט קרסון, ג'יימס בוצ'ר וסוזן מינקה, (1998), פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים, רמת אביב: האוניברסיטה הפתוחה (עמוד 823)
  • DSM- 5 American Psychiatric Association: Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition. Washington DC: American Psychiatric Press.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה][עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה][עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 ד"ר מירי כ"ץ (2007). הפרעת קשב - ADHD ותחלואה נלווית - Comorbidity.The Medical.
  2. ^ Oppositional Defiant Disorder: Prevalence and Comorbidity
  3. ^ ADHD characteristics: I. Concurrent co-morbidity patterns in children & adolescents