הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות
שם בלועזית Attention deficit hyperactivity disorder
ICD-10
(אנגלית)
F90.0
ICD-9
(אנגלית)
314.00, 314.01
OMIM
(אנגלית)
143465
DiseasesDB
(אנגלית)
6158
MedlinePlus
(אנגלית)
001551
eMedicine
(אנגלית)
med/3103 
DSM-IV-TR
(אנגלית)
Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder
MeSH
(אנגלית)
D001289

הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביותאנגלית: ADHD; נקראת בקיצור הפרעת קשב) היא הפרעה הנובעת מהתפתחות פתולוגית של מערכת העצבים המרכזית. תסמיני הליבה של הפרעת קשב הם: קשיי קשב וקשיי ריכוז, היפראקטיביות ואימפולסיביות. עם זאת, לא כל התסמינים חייבים להופיע כדי לענות על הקריטריונים של אבחנת הפרעת קשב. ADD הוא מונח ששימש בעבר לתיאור הפרעת קשב ללא היפראקטיביות.

הפרעת קשב היא תופעה שכיחה, המוערכת בכ-5%-10% מהאוכלוסייה. עקב טבעה ההתפתחותי, ברוב המקרים היא באה לידי ביטוי לראשונה בילדות[1], אך היא אינה חולפת עם ההתבגרות ומלווה את האדם לאורך חייו הבוגרים[2]. בנוסף, הפרעת קשב מאופיינת בתחלואה נלווית משמעותית, כך שלעתים קרובות קיים יותר ממקור אחד הגורם לתסמינים; איתור או שלילה של מקורות נוספים לתסמינים נעשה במסגרת תהליך אבחון הפרעת קשב, ומסייע להתאים את הטיפול לכל אדם באופן אישי.

הפרעת קשב יכולה לבוא לידי ביטוי בכל תחומי החיים. היא עלולה להפריע בלמידה, בעבודה, ביחסים בין אישיים ובפעילויות הטיפול העצמי. אף על פי שהתפקוד האקדמי עלול להיפגע בעקבות הפרעת קשב, היא אינה מוגדרת על ידי המדריך האבחוני DSM כלקות למידה[3]. זאת משום שהתפקוד בתחום זה לא בהכרח מושפע מהפרעת הקשב ומשום שהיא יכולה לפגוע גם בתחומים שאינם אקדמיים. כמו כן, אין קשר בין המנגנונים העומדים בבסיס לקות הלמידה דיסלקציה, דיסגרפיה ודיסקלקוליה לבין אלו של הפרעת קשב‏[3]. עם זאת, יש המכלילים גם מיומנויות הקשבה כתחומי למידה שנפגעים בלקות למידה‏[4], ולפיכך הם כוללים בהגדרת לקויות הלמידה גם קשיים כגון הפרעת קשב‏[5].

תוכן עניינים

מונחים ותתי סוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות קיומו של השם העברי - הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטביות, לעתים קרובות נהוג להשתמש בראשי התיבות ADHD של שמה הלועזי, אשר נהוג ברפואה ובפסיכולוגיה: Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder.

בעבר הייתה הבחנה בין ADHD ל-ADD, כאשר הוספת או השמטת האות H מציינת את קיומה או העדרה של היפראקטיביות. זאת משום של-ADD אין תסמינים הקשורים בהיפראקטיביות או באימפולסיביות‏‏[6]. בהתאם לכך, מדענים נהגו להתייחס ל-ADHD ול-ADD כאל שתי הפרעות שונות, למרות המאפיינים הדומים שלהן.

במהדורה הרביעית של המדריך האבחוני הפסיכיאטרי DSM‏ (1994), כל תתי-האבחנות רוכזו תחת ADHD בתוספת ציון המאפיינים הייחודיים. כתוצאה מכך הושמט המונח ADD ובמקומו מופיע כיום המונח "ADHD בעל רמת קשב נמוכה" (predominantly inattentive). הערך הנוכחי נוקט בגישה המקובלת כיום, לפיה ADD הוא מקרה פרטי של ADHD.

שכיחות ההפרעה ואופייה הכרוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת קשב נפוצה יחסית בקרב האוכלוסייה הכללית‏‏‏[7]. ניתן למצוא אותה בכל שכבות האוכלוסייה‏[5] ורמות האינטליגנציה. זוהי הלקות הנוירולוגית הנפוצה ביותר בקרב ילדים‏[8][9]. 5%-10% מהילדים בגילאי בית הספר לוקים בהפרעה זו, רובם בנים‏[9]. עקב אופייה הכרוני היא לא נעלמת גם בחיים הבוגרים של האדם, ולכן ניתן למצוא אותה בכל שכבות הגיל‏[5].

הפרעת קשב אינה סטטית וקבועה אלא מתפתחת לאורך ציר הזמן - יש לה ביטויים מגוונים בגילאים השונים, בהתאם למכלול התכונות של האדם והסביבה בה הוא חי‏[9][10]. עם זאת, מהלך ההתפתחות של הפרעת קשב ואופן הביטוי של התסמינים לאורך החיים לא ברור במלואו ונדרש למחקר נוסף‏[8].

50%-70% מבני ה-6-12 שההפרעה אובחנה אצלם יאובחנו כך גם בגיל ההתבגרות, ו-30% גם בתום תקופת ההתבגרות. האחוז היורד אין פירושו שההפרעה נעלמה, אלא סביר יותר להניח שהאנשים אצלם אובחנה ההפרעה טופלו, או פיתחו דרכי התמודדות עם ההפרעה כך שהתסמינים שלה הפכו למורגשים פחות. סיבה נוספת לאחוז הנמוך של המאובחנים המבוגרים היא שהפרעת קשב והיפראקטיביות נחשבה עד לפני עשור בערך לבעיה של ילדים בלבד, אם כי המודעות לקיומה גם בקרב מבוגרים גדלה בשנים האחרונות[דרושה הבהרה][10]. מבוגרים רבים עם הפרעת קשב אינם מודעים לבעיה, משום שהם חשים שהצליחו להתגבר עליה, במיוחד אם הצליחו לסיים לימודי בית ספר תיכון או להגיע ללימודים אקדמיים למרות ההפרעה‏[11]. לעתים ההרגלים שאדם עם הפרעת קשב מפתח לעצמו על מנת לפצות על ההפרעה ולהסתירה, מונעים ממנו להכיר בצורך בטיפול ובחשיבותו‏[11]. עם זאת, כיום יש עלייה בקרב מבוגרים הפונים לטיפול בקשיים שנוצרו בעקבות ההפרעה, כדי לשפר את איכות חייהם[11].

תסמינים עיקריים (תסמיני הליבה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסמינים הנובעים באופן ישיר מהבעיות הנוירולוגיות של ADHD מתחלקים למספר קבוצות עיקריות: קשב וריכוז; היפראקטביות ואימפולסיביות‏[12][1]. תסמיני הליבה הללו עלולים לפגוע בתחומים רבים שיכולים להשפיע על תפקוד האדם בבית, בקהילה, בלימודים או בעבודה‏[13]. על פי רוב, הביטוי הראשוני של התסמינים מתרחש בגילאי הילדות כבר מתקופת גן הילדים[14] והם יכולים להופיע גם אצל ילדים מתחת לגיל שלוש שנים‏[15].

ההבדל בין התסמינים הישירים לגורמים אחרים העלולים לפגוע בתפקוד:

התפתחות מהלכה של הפרעת קשב אינה מבוססת על גורם יחיד, אלא על מכלול גורמים ביולוגים, פסיכולוגים וחברתיים המעצבים את הסינדרום המלא‏[9]. בהתאם לכך, אנשים עם ADHD יכולים לבטא גם קשיים נוספים שאינם נכללים בתסמיני הליבה של ההפרעה. תופעה זו יכולה לנבוע מכל אחת מהסיבות הבאות (או מצירוף שלהן):

  • מצב של תחלואה נלווית בה קיימות במקביל בעיות נוספות - זאת משום שההפרעה מלווה בתחלואה נלווית משמעותית, בעיקר בתחום ההתנהגותי והרגשי‏[2]. עבור קשיים אלו יש לתת מענה הולם בהתאם למקור הקושי, תוך התייעצות עם אנשי המקצוע הבקיאים בו‏[1].
  • השלכות משניות של התסמינים הראשוניים - מכיוון שמדובר בהפרעה משמעותית, העדר טיפול עלול לגרום נזק לתפקודו או בריאותו של האדם‏[2]. לכן, ככל שהאבחון נערך בשלב מוקדם יותר, קיימות פחות השפעות משניות והיעילות של המערך הטיפולי גדלה‏[9]. לכן חשוב להבדיל בין הקשיים הנובעים ישירות מהפרעת הקשב לבין הקשיים המשניים:
    • את התסמינים הישירים של הפרעת הקשב ניתן להפחית באופן זמני על ידי טיפול תרופתי ולשפר עד רמה מסוימת על ידי אימון ותרגול מתאימים. עם זאת, בשני המקרים אין אפשרות ל"ריפוי" מלא וקבוע. ההשפעה של התרופות חולפת עם תום זמן הפעולה שלהן, והשיפור בעקבות תרגול עדיין לא יכול להשלים את הפער מול הנורמה. בנוסף, בעקבות האופי הכרוני של הלקות, תסמינים אלו אינם חולפים עם הגיל והם ילוו את האדם למשך כל חייו.
    • להבדיל מתסמיני הליבה הראשוניים, אשר יכולים להשתפר רק באופן חלקי או זמני - היכולת להתמודד מול ההשלכות המשניות שלהם היא טובה יותר. ניתן לתת מענה יעיל לקשיים משניים רבים על ידי הקניית אסטרטגיות למידה ופיתוח סגנון למידה מותאם. לדוגמה, את הקושי להתרכז באופן רציף לאורך זמן ניתן לעקוף על ידי עבודה עם הפסקות מרובות וקצרות; ניתן להקל על הצורך הרב בתנועתיות על ידי עיסוק בפעילות ספורטיבית; ובשעת מבחן אפשר לתקן טעויות שנגרמות בשל נטייה לאימפולסיביות, באמצעות הפעלת בקרה ובדיקת התשובות לפני ההגשה. בכל המקרים הללו הקושי הראשוני עדיין קיים, אך דרך ההתמודדות ממזערת את הפגיעה שלו בתפקוד היום-יומי (גם אם לא באופן מלא).
    • קשיים משניים בעלי אופי רגשי נוצרים בעקבות הצטברות של חוויות שליליות וגילויים של חוסר הבנה מצד החברה, למשל במפגש עם מערכת החינוך. נדרשת השקעה רבה כדי לשפר דימוי עצמי של תלמיד שעבר חוויה שלילית בבית הספר‏[9]. לכן השאיפה היא למנוע מצבים כאלו מראש, על ידי איתור מוקדם ומתן מענה טיפולי מתאים. במקרה של איתור בשלב מאוחר יותר בחיי האדם, יש לבדוק האם נוצרו בעיות רגשיות משניות ולתת להן מענה הולם.

חלק זה יתמקד בתסמיני הליבה בלבד ויתר הגורמים יפורטו בהמשך. אופן הביטוי של ההפרעה אצל אדם מסוים מושפע ממכלול הגורמים המלא וכולל גם את ההשפעות ההדדיות ביניהן.

קשב וריכוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המאפיינים המרכזיים של ההפרעה הוא ליקוי או הנמכה ביכולת הקשב והריכוז[3]. יש המבחינים בין מונחים אלו ויש המתייחסים אליהם כמילים נרדפות לאותה התופעה. פרק זה לא יעסוק בהבחנה בין קשב וריכוז ויתייחס אליהם כמנגנונים זהים.

יכולת הריכוז מתייחסת לכלל הפעילויות המוחיות, המצבים הרגשיים והמצבים הסביבתיים, אשר מאפשרים לאדם לקלוט גירויים מסביבתו‏[10]. הקשב מעורב גם ביכולת לברור חלקים ספציפיים מהקלט החושי מתוך גירויים מתחרים רבים‏[16]. לדוגמה, ההביטואציה המתרחשת בעקבות חשיפה חוזרת ומתמשכת לגירויי מסוים מפנה את משאבי הקשב לקליטה של גירויים חדשים מהסביבה. באופן זה הריכוז מאפשר לאדם להמשיך להתמקד במידע ובמסרים חדשים. הוא מאפשר להוסיף ולנפות את העיקר מן הטפל ולמנוע ממסרים אחרים להיכנס לתודעה ולהפריע לתהליכי החשיבה. במצב של חוסר ריכוז התכנים שבזרם התודעה מתחלפים מהר, המחשבה תועה לכיוונים שונים תוך כדי מעבר אקראי מנושא לנושא‏[17].

כמו כן, הריכוז מאפשר את האיסוף והמיקוד של האנרגיה המנטלית‏[17]. בעקבות זאת האדם יכול למקד את המשאבים הקוגניטיביים העומדים לרשותו במשימה מסוימת‏[16]. בהתאם לכך, הקשב הוא תהליך המווסת היבטים רבים של למידה והתנהגות[18].

הקשב הכרחי לפעולות המוּדעוֹת והלא אוטומטיות הנעשות בזיכרון העבודה[17] ומשפיע על הקיבולת שלו - המספר הקסום שבע, פלוס או מינוס שתיים[19]. המעבד המרכזי של זיכרון העבודה הוא האחראי להקצאת משאבי הקשב לפי הצורך והוא מעורב גם בהפעלה של יכולות קוגניטיביות גבוהות יותר (כמו עכבה, ותכנון), במיוחד בעת ביצוע סימולטני של שתי משימות או יותר‏[20]

השפעה נוספת של הקשב נובעת מכך שזיכרון העבודה מקושר לזיכרון לטווח קצר שממנו המידע הנקלט מהסביבה מועבר לזיכרון לטווח ארוך לצורך אחסון קבוע ויציב‏[19]. כלומר, יכולת הקשב מעורבת בתהליכי הקידוד של הזיכרון. מסיבה זו אנשים בעל הפרעת קשב מתלוננים רבות על קשיי זיכרון, גם כאשר לא נראית פגיעה במנגנוני הזיכרון עצמם.

רמת הריכוז יכולה להשתנות באופן רציף מריכוז מזערי ועד ריכוז מרבי‏[17]. הקושי בהכוונה ובמיקוד הקשב פוגע בכל התפקודים הנשענים על יכולת זו והוא יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות אצל אנשים שונים. למשל:

  • קושי בשמירה על הריכוז והקשב לאורך זמן‏[9][3]; להבדיל מתסמינים אחרים של הפרעת קשב, יכולת זו אינה נחשבת לאחת מהתפקודים הניהוליים[3].
  • קושי להתמקד בגירוי בודד‏[21].
  • מוסחות‏[3] וקושי להתעלם מגירויים חיצוניים‏[9]. דבר היכול לגרום למצב של היצף מידע.
  • קושי בתשומת לב לפרטים.
  • בלבול וקושי בחשיבה בהירה‏[21].
  • פגיעה ביכולת עיבוד המידע של מספר נתונים בו זמנית‏[18].
  • קושי בפיצול קשב לצורך ביצוע של מספר משימות במקביל.

אנשים המתאפיינים בחוסר קשב נוטים לחולמנות, נותנים לזולת תחושה שאינם מקשיבים, נוטים לאבד חפצים ויכולים להיות שכחנים בפעילות יומיומית‏[1]. הקשיים הראשוניים בקשב וריכוז עלולים לפגוע באופן משני גם ביכולות גבוהות ומורכבות יותר המתבססות עליהם, כגון למידה והתארגנות. במקרים אלו ההישגים הלימודיים לא יהיו תואמים את היכולות של הלומד‏[5]. אומנם במקרים רבים תכונות אלו יוצרות קושי בכל תחומי הלימודים וההתארגנות לבית הספר, אך יש להן גם השפעות בתחומי חיים אחרים‏[1]. חוסר תשומת לב עשוי להוביל לעתים קרובות למצבים של הפתעה, שנגרמים משום שהאדם פספס מידע שהיה חיוני כדי שיוכל להכין את עצמו לקראת מצב מסוים. לדוגמה, אי הקשבה להודעות שנמסרו בעל פה במהלך שיעור או ישיבת צוות.

לצד הפגיעה ביכולת הלמידה של ידע ומיומנויות חדשים, ההשפעה של ההנמכה ביכולות הקשב והריכוז פחות משמעותית עבור תהליכים אוטומטיים שהאדם כבר מיומן בהם והם אינם דורשים מאמץ מכוון ומודע‏[18]. זאת משום שהידע המאוחסן בזיכרון נהלי יכול לבוא לידי ביטוי באופן אוטומטי ללא צורך בקשב מכוון‏[19]. משום שהאוטומטיות נרכשת באופן הדרגתי על ידי אימון, יש לתרגול והתנסות חשיבות רבה לקידום יכולת התפקוד במקרים אלו‏[18].

ההשלכות המשניות של קשיי הריכוז יכולות להיווצר כבר בגיל הרך, והן עלולות לפגוע גם בהיבטים לא אקדמיים, כמו הפן החברתי, הרגשי וההתנהגותי. לדוגמה - כאשר ילד עם הפרעת קשב מתקשה להתרכז ו"מרחף" בשעת הריכוז בגן, הוא עשוי לקבל משוב שלילי מהגננת‏[22]. כמו כן, קשיי הקשב עלולים להשפיע על הדימוי של הילד בעיני הצוות החינוכי בבית הספר. תלמידים עם הפרעת קשב ללא פעלתנות יתר נראים לעתים למורה כבעלי יכולת נמוכה או חסרי מוטיבציה ואיטיים‏[5]. הפער בין היכולת האמיתית של התלמיד, ציוניו והערכות המורים עלול לפגוע בדימוי העצמי שלו‏[5].

אימפולסיביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יכולת התפקוד של האדם מושפעת מתהליכים קוגניטיביים של זיהוי שגיאות (error monitoring process)‏[23]. תהליך ניטור-עצמי (Self-monitoring) של השלכות הפעולה מהווה מרכיב חיוני של יכולת הוויסות העצמי של האדם‏[23].

אימפולסיביות היא אחת מהמאפיינים המרכזיים של הפרעת קשב ‏[24][25][26] והיא נגרמת כתוצאה מקושי לשלוט בדחפים[9]. היא מוגדרת באופן כללי כפעולה ללא מחשבה‏[27] המתוארת לרוב כפזיזות. אדם אימפולסיבי מבצע פעולות שונות מבלי לחשוב אם ההשלכות שלהן יהיו חיוביות או שליליות, זאת אף על פי שיש לו ידע ויכולת להבין אותן.

במחקר נהוג להבחין בין שני היבטים של אימפולסיביות:

  1. פעולה אימפולסיבית או תנועה אימפולסיבית - חוסר יכולת להימנע מתגובה, הקשור ליכולת דיכוי התגובה (Inhibitory control mechanism)‏[27].
  2. בחירה אימפולסיבית או קבלת החלטות אימפולסיבית - היבט זה משקף יותר תהליכי קבלת החלטות מאשר יכולת דיכוי תגובה של המערכת המוטורית‏[27].

האימפולסיביות מתבטאת בעיקר בצורת ההתנהלות ובאופן העבודה‏[28]. עם זאת, קיימת הטרוגניות רבה בקרב אנשים איפולסיביים‏[23]. מבחינה התנהגותית, האימפולסיביות יכולה להתבטא באחת או יותר מהדרכים הבאות:

  • נטייה להתפרץ‏[24].
  • קושי לחכות לתור בשעת דיבור או משחק[9][24].
  • קושי בהתנהגות בהתאם לחוקים הרשמיים או החברתיים‏[9].
  • קושי להימנע מפעולות מסוכנות‏[9].

במחקרים נמצא שתרופות ממריצות אינן יעילות בהפחתת הנטייה האימפולסיבית של אנשים עם הפרעת קשב‏[24].

מבחינת התפתחות חברתית רמת האימפולסיביות נמצאה קשורה לקשרים בין אישיים חלשים של ילדים עם קבוצת השווים שלהם‏[29]. קשיים אלו עלולים להוביל לתוצאות שליליות בעתיד‏[29].

היפראקטיביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפראקטיביות היא פעלתנות יתר (היפר=עודף, אקטיביות=פעלתנות). היא עשויה להתפתח כבר בשנים הראשונות לחיים‏[9] ובאה לידי ביטוי במספר דרכים:

  • פגיעה באינהיביציה - יכולת דיכוי התגובה (Response inhibition), אשר מהווה מרכיב מרכזי בתהליכי הבקרה של הפונקציות הניהוליות[23][30][3]. פגיעה זו באה לידי ביטוי בקושי משמעותי להימנע או להפסיק פעילות מסוימת, המתקיים חרף רצונו של האדם. כלומר, הבעיה אינה נמצאת ביכולת לזהות טעויות (error detection), אלא ביכולת הוויסות הקוגניטיבית (cognitive regulation) המתרחשת אחרי זיהוי הטעות‏[23]. התוצאה היא חוסר יכולת להתאים את ההתנהגות גם כאשר שגיאה מסוימת זוהתה באופן תקין‏[23]. קיימת הסכמה בספרות כי פגיעה זו ביכולת עיכוב התגובה היא העומדת בבסיס התסמינים ההתנהגותיים של הפרעת הקשב‏[3]. במחקרים נמצא שתרופות ממריצות יכולות לשפר את יכולת דיכוי התגובה אצל אנשים עם הפרעת קשב‏[24].
  • קושי לעסוק בפעילות אחת בלבד, הנובע מצורך בפעולה נוספת כלשהי.
  • פעילות או תנועה מרובה:
    • אי שקט פסיכו-מוטורי - אצל ילדים הוא מתבטא בכך שהם קמים, יושבים ורצים הרבה יותר מבני גילם‏[9]. אצל מבוגרים הדבר מתבטא בצורה עדינה יותר, למשל הזזת הרגליים בזמן ישיבה או נטייה להחזיק חפצים קטנים ו"לשחק" איתם.
    • דיבור אינטנסיבי.

אדם היפראקטיבי עלול להיות מועד לתאונות ופגיעות גופניות, בעיקר בגילאי הילדות‏[5].

התנהגויות היפראקטיביות בולטות מאוד, למשל - ילד מבטא פעלתנות רבה בגן, מתקשה לשבת לאורך זמן או להתמיד במשימה ועוד‏[1]. לכן אנשים עם הפרעת קשב הכוללת מרכיב זה מופנים לאבחון הרבה יותר מאנשים עם הפרעת קשב ללא היפראקטיביות‏[9] ולרוב ההפנייה נעשית בשלב מוקדם יותר בחייהם.

הביטויים החיצוניים של היפראקטיביות עלולים להפריע לסביבה ולגרום לעימותים מול עמיתים ודמויות סמכות, כגון הורים ומורים‏[9]. במקרים מסוימים עימותים אלו ופגיעה ביחסים עם ההורים עשויים להוביל לקשיים בין אישיים בבגרות‏[9]. באופן כללי ילדים היפראקטיביים חווים פחות התפעלות ומקבלים פחות חיזוקים חיוביים ממבוגרים בסביבתם, מבוגרים נוטים להתעייף באינטראקציה מולם בשל הקצב המהיר שלהם, ולהקדיש להם פחות תשומת לב‏[22]. במסגרת בית הספר, תלמיד היפראקטיבי עשוי לזוז הרבה, להציק לילדים אחרים ולהרעיש‏[5], דבר המפריע למורים ועשוי לעורר את התנגדותם ולנתב אותם לעמדת כישלון ותיסכול לעומת הילדים האחרים בכיתה‏[9]. עלולה להיווצר לגבי התלמיד תווית של "ילד רע" בעיני המורים, ההורים והתלמיד עצמו‏[5], והחברה עלולה להגיב בדחייה והתרחקות במקרים אלו‏[9]. מבחינה טיפולית, יש הממליצים להתערב כאשר קיים חוסר שקט תנועתי ברמה שמפריעה למהלך השיעור, אך כאשר רמת הפעילות אינה מפריעה לזולת, גם אם היא גבוהה מאוד, הדבר אינו דורש טיפול‏[31].

ההבדל בין היפראקטיביות לאימפולסיביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפראקטיביות ואימפולסיביות הן תופעות שונות, אשר יכולות להופיע ביחד או לחוד. כלומר, עבור אדם מסוים הנטייה להתנהגות היפראקטיביות יכולה להופיע לצד הנטייה לאימפולסיביות או ללא כל נטייה לאימפולסיבית. באופן דומה הנטייה לאימפולסיביות יכולה להופיע עם או ללא היפראקטיביות‏[25].

פעולות אימפולסיביות והיפראקטיביות בלתי רצויות עשויות להיראות דומות, משום ששתיהן עשויות לפגוע באדם או בסביבתו חרף נסיונות כנים ומאומצים מצידו להימנע מכך. ההבדל הוא בתזמון של הפעלת שיקול הדעת:

  • אנשים אימפולסיביים לרוב לא מבצעים פעולה כלשהי אם הם כבר יודעים שיש להימנע ממנה. הפעולה האימפולסיבית נעשית ללא חשיבה על השלכותיה ולכן פעמים רבות נלוות אליה הבעת חרטה כנה ונסיון לתיקון המעשה. אלו הם האנשים שיומלץ להם "לספור עד 10" על מנת לאפשר לשיקול הדעת למנוע את הפעילות.
  • לעומת זאת, היפראקטיביות מקשה על היכולת לדכא או להפסיק פעולה כלשהי גם כאשר האדם מודע להשלכות השליליות שלה. במקרה זה לא תעזור "ספירה עד 10" משום ששיקול הדעת נעשה כבר, אך אין בו די כדי למנוע את הפעילות הלא רצויה.

הנטייה לאימפולסיביות נחשבה בתחילה כהיבט נוסף של היפראקטיביות, אך לאחרונה[דרושה הבהרה] מתחילים להתייחס אליה כאל תסמין נפרד ועולות השערות שהיא קשורה למנגנונים מוחיים אחרים[דרוש מקור].

תפיסת החברה ומאפיינים המקשים על הבנת הלקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעמים רבות נראה קושי של החברה להבין ולקבל את התנהלותם הייחודית של אנשים בעלי הפרעת קשב. דבר זה נובע לא רק מהמורכבות הרבה של ההפרעה, אלא גם משילוב של מספר מאפיינים אשר יכולים לעורר אי-הבנה ובלבול. הקושי להבדיל בין התסמינים של הפרעת הקשב לבין האופי, הנכונות והיכולת הבסיסית של האדם יכול לגרום לכך שיואשם באופן אישי ושגוי על מעשים או מחדלים שלא בשליטתו.

לצד זאת, המבוגרים המשמעותיים (כמו מורים והורים) יכולים להיות מקור הגנה לילדים עם הפרעת קשב והמנוע שמניע את ההתפתחות החיובית שלהם, אם ידעו איך להכיל את הקושי ובו-זמנית לראות את הילד מעבר לקושי‏[14].

מקור ההבדל מהנורמה הוא בעוצמת הסמפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת קשב קרובה לנורמה ונטולת מאפיין מזהה ברור‏[9]. כלומר, הסימפטומים של ההפרעה משקפים התנהגויות הקיימות גם בקרב אנשים נורמאליים, אך בתדירות או בעוצמה פחותים.

המין האנושי אינו כל-יכול וישנן מגבלות טבעיות לכוח המחשבה וליכולותיו של כל אדם. אנשים רבים חווים קושי להתרכז לפרקי זמן ממושכים ביותר ולכן לא יתפסו תלונה מסוג זה כאירוע חריג. ההבדל הוא שאנשים בעלי הפרעת קשב עם קשיי ריכוז יחוו קושי חריג מדרגה גבוהה הרבה יותר, אשר יצריך מהם מאמץ גבוה יותר וייעייף אותם יותר מאנשים בעלי יכולת ריכוז תקינה. עם זאת, הקושי, המאמץ והעייפות הן תחושות סובייקטיביות אשר לרוב אינן ניכרות למביט מן הצד ולכן קשה לשכנע אותו בקיומן. בנוסף, המושג "לאורך זמן" אינו מוגדר באופן מדויק ופעמים רבות אדם עם הפרעת קשב יתכוון לתאר באופן זה פרק זמן שקצר בהרבה מזה שמתפרש אצל השומע.

היות והתסמינים של הפרעת הקשב באים לידי ביטוי ביכולות אשר מאופינות ברצף ומתפלגות באופן נורמאלי, קשה לעתים לקבוע את הגבול בין האוכלוסייה הנורמאלית לאוכלוסייה בעלת הליקוי.

מוטיבציה ועניין כתנאי חיוני לגיוס משאבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכיב המוטיבציה קיים בתסמונת ומשפיע על התבטאותה לחיוב או לשלילה‏[9]. כך ניתן לראות אדם בעל קושי אמיתי להתרכז לאורך זמן, אשר מסוגל להתרכז במטלה שהוא אוהב מאוד למשך שעות. דוגמאות נפוצות לכן הן טלוויזיה, מחשב[9] ולגו, בהם יכול להתרכז גם ילד עם הפרעת קשב, משום שיש בהם גירוי משתנה בעל רמת עניין גבוהה‏[5].

לא רק שהמוטיבציה משחקת תפקיד משמעותי ביכולת התפקוד של אנשים בעלי הפרעת קשב, אלא שהסמפטומים הראשוניים של הפרעת הקשב עלולים לפגוע במוטיבציה באופן עקיף. זאת בעקבות הצטברות של חוויות שליליות אשר יכולות להתחיל כבר מגיל הילדות ולפגוע בדימוי העצמי[5]. לאחר מספר שנים שבהן אדם בעל הפרעת קשב השתדל מאוד להצליח וחווה תסכולים קשים, הוא עלול להרים ידיים ולהתייאש, משום שהוא מרגיש שהוא אינו מסוגל להצליח‏[5]. במקרים אלו קשה מאוד לשקם את הדימוי העצמי והמוטיבציה להצלחה גם לאחר אבחון וטיפול מתאימים‏[5].

שונות ותנודתיות בתפקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאפיין הקליני הבולט ביותר בכל המחקרים על הפרעת קשב הוא השונות הרבה‏[21].

השונות בין אנשים בעלי הפרעת קשב בולטת יותר במבוגרים בהשוואה לילדים ולמתבגרים. מבוגרים בעל הפרעת קשב מציגים תמונות קיצוניות, הנעות בין תפקוד תקין כמעט, לחוסר תפקוד מוחלט‏[21].

אחד המאפיינים הבולטים של הפרעת קשב הוא שונות בזמן התגובה[12]. כלומר, ייתכן שבכל פעם שאדם בעל הפרעת קשב מבצע מטלה מסוימת הוא יסיים אותה בקצב שונה - פעם מהר ופעם לאט. נמצא שתרופות ממריצות יכולות לצמצם את השונות בזמן התגובה‏[24].

מחוננות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים קושי משמעותי לאבחון מחוננות אצל אנשים בעלי הפרעת קשב וריכוז בהשוואה לאנשים בעלי לקות למידה, סוגים שונים של נכות, מחלות כרוניות או מוגבלות פיזיות אחרת‏[31]. קושי זה פועל לשני הכיוונים, משום שאנשים עם אינטליגנציה גבוהה מתפקדים אחרת בכל המבחנים שבודקים התארגנות וקשב‏[32].

מספר האנשים שלהם אינטליגנציה גבוהה, שהם מוכשרים, יצירתיים, ואף מחוננים, ועם זאת בעלי הפרעת קשב וריכוז, גדול בהרבה ממספר האנשים המחוננים המזוהים כבעלי הפרעת קשב‏[31]. כלומר, ישנם אנשים מחוננים בעלי הפרעת קשב שאינם מודעים לקיומה, משום שהפרעת הקשב שלהם לא אותרה ולא אובחנה חרף קיומה. הסיבה לכך היא שבמקרים רבים יכולותיו הקוגניטיביות הגבוהות יעזרו לאדם לפצות על התסמינים של הפרעת הקשב ולהסתיר את הקשיים שהוא חווה‏[31].

השילוב של אנשים בעלי הפרעת קשב ומחוננות אינו נפוץ באוכלוסייה הכללית‏[31]. אין זה מפתיע משום ששתי תופעות אלו מתייחסות לקצוות של הנורמה האנושית בהיבטים שונים. עם זאת, כנראה בעקבות המרכיב הגנטי החזק של שתי התופעות, במשפחות רבות יש יותר מילד אחד שהוא בעל תווית כפולה זו‏[31]. מצב זה מקשה מאוד את ההתמודדות על ההורים והילדים כאחד‏[31].

לחברה ישנו קושי להבין מצב זה ממספר סיבות. חוסר המודעות של הורים ואנשי חינוך רבים, לאפשרות שלאדם בעל יכולת חשיבה מופשטת ברמה גבוהה מאוד תהיה הפרעת קשב‏[31].

באופן כללי קיים מתאם חיובי גבוה בין משך הקשב והריכוז שאדם מסוים מסוגל לגייס לבין היכולת הקוגניטיבית או האינטליגנציה שלו. לכן אנשי חינוך רבים מתקשים לקבל את העובדה שתלמיד בעל הפרעת קשב יכול להיות מחונן‏[31].

ישנם מאפיינים משותפים להפרעת קשב ומחוננות‏[31], אשר מקבלים התייחסות שונה בהתאם להקשר שבו הם נתפסים על ידי הזולת. בניגוד לפעלתנות היתר המאפיינת היפראקטיביים, עוררות היתר של ילדים מחוננים אינה נחשבת כבעיה‏[31].

תחלואה נלווית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תחלואה נלווית להפרעת קשב

באופן כללי תחלואה נלווית או תחלואה כפולה הם מושגים המתארים מצב בו קיים יותר ממקור אחד הגורם לסימפטומים המדווחים. זהו מצב של מתאם אקראי, העובדה שגורמים שונים מופיעים יחדיו באופן שכיח באוכלוסייה מסוימת אינה יוצרת קשר סיבתי בניהם.

הפרעת קשב מאופיינת בתחלואה נלווית משמעותית‏[2], כך שישנן לקויות פסיכולוגיות והתפתחותיות מגוונות אשר באופן תדיר מתקיימות איתה בכפיפיה אחת‏[8]. אנשים בעלי הפרעת קשב לעתים קרובות סובלים גם מלקויי למידה, הפרעות שינה, דיכאון, חרדה, הפרעת מצב רוח, הפרעת התנהגות, הפרעות נוירולוגיות שונות ועוד‏[2][8].

לשליש מהאנשים המאובחנים כבעלי הפרעת קשב יש לפחות עוד מצב אחד היוצר תחלואה נלווית‏[8]. חלק אינטגרלי מההערכה של אנשים בעלי הפרעת קשב צריך לכלול התייחסות למצבים אלו, גם אם המאבחן לא תמיד יהיה בעמדה שתאפשר לו לאבחן אותם באופן מדויק‏[8]. התייחסות זו תקיפה בשני הכיוונים. אם נמצא אצל אדם שלא אובחן כבעל הפרעת קשב אחד מהמצבים הידועים כבעלי נטייה להופיע באופן תדיר עם הפרעת זו, יש לבדוק את האפשרות לקיומה‏[8].

קשיים העלולים להיווצר בעקבות ADHD[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב טבעה ההתפתחותי של הפרעת קשב, ברוב המקרים הקשיים יבואו לידי ביטוי ראשוני בילדות[33]. קשיים אלו עלולים להשליך על עתידם הרגשי, ההתנהגותי והאקדמי של הלוקים בה‏[9], לכן אנשים בעלי ADHD עלולים להיתקל בקשיים רבים בכל תחומים החיים‏[33] הפוגעים ברווחתם. עקב האופי הכרוני של הפרעת קשב היא אינה חולפת עם ההתבגרות ומלווה את האדם לאורך כל חייו.

להפרעה קשב ישנם אספקטים רבים מתחומים שונים: נוירולוגיים, פסיכיאטריים, מוטוריים, שפתיים, חינוכיים, חברתיים, פסיכולוגיים ומשפטיים‏[9]. יש להתחשב במורכבות זו בזמן האבחון ולשאוף לתת מענה מתאים לכל הצרכים במסגרת המערכת הטיפולית.

יכולת ארגון וניהול עצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק ניכר מהמקרים אנשים בעלי הפרעת הקשב מראים גם פגיעה בתפקודים ניהוליים, הכוללים בין היתר יכולות כגון: תכנון וארגון, וויסות התנהגות ועיכוב תגובה, גמישות חשיבתית, זיכרון עבודה[3]. היא יכולה להוביל גם לבעיות בתפיסת זמן, המשפיעות על היכולת לנהל לוח זמנים ולעמוד בו. לאנשים בעלי הפרעת קשב יש פעמים רבות קשיים בתכנון תנועות, בעיה בעיבוד סידרתי ובביצוע רצף של מטלות‏[5]. אצל מבוגרים קושי זה יכול לפגוע ביכולת התחזוק של משק בית.

במקרים רבים הפרעת קשב פוגעת ביכולת הארגון של האדם‏[21] ומלווה גם בשכחנות או זיכרון גרוע‏[21]. זאת משום שלארגון המידע יש תפקיד חשוב בשימורו בזיכרון לטווח ארוך וליכולת השליפה‏[19]. לעתים קרובות אנשים בעלי הפרעת קשב נחשבים לחסרי פחד כאשר למעשה הם מתקשים להעריך סכנות‏[5]. בנוסף, הקושי להתעכב ולנתח חוויות פוגע ביכולת להפיק מסקנות לעתיד‏[5]. לכן אנשים אלו מועדים לתאונות, נפילות ופציעות‏[5]. אצל מבוגרים הפרעת קשב יכולה לבוא לידי ביטוי בחוסר יכולת לבסס הרגלי חיים ולשמור עליהם‏[21].

קשיי הארגון יכולים לפגוע באחד או יותר משלבי הביצוע, ביניהם: הערכות והכנת הציוד הדרוש, פעולה עקבית, הקפדה על פרטים חשובים, הפעלת תהליכי בקרה, יכולת איתור ותיקון של טעויות‏[34]. דבר זה יכול להוביל לפער חוזר ונשנה בין הכוונה והרצון של האדם לבין הביצוע והתפקוד שלו בפועל. כלומר, ייתכנו מצבים בהם האדם רוצה לפעול בצורה מסוימת אך הדבר לא עולה בידו. במקרים אלו לא יעזרו הרצאות והטפות מוסר מצד הסביבה משום שמקור הבעיה אינו בהבנת המצב אלא קושי ביישום הפתרון הרצוי. חוסר ההבנה מצד הסביבה יכול לגרום לכך שאנשים אלו עלולים להיות מטרה קבועה לנזיפות על התנהגות שהיא מעבר לשליטתם‏[35], כאשר בו בזמן נמנע מהם המענה למקור האמיתי של הבעיה. ללא טיפול מתאים, מצב זה יכול לגרור אחריו תחושות של תסכול, כעס, חוסר אונים ופגיעה בהערכה העצמית.

במקרים רבים אנשים עם הפרעת קשב מצליחים הרבה יותר כאשר עוזרים להם בהתארגנות ומיקוד. זאת משום שללא תמיכה חיצונית בתהליכים של ארגון ובקרה הם נוטים להשמיט פרטים חשובים, להגיב באימפולסיביות ולפעול ללא תכנון‏[34].

בחיים הבוגרים קשיי הארגון יכולים להפריע לתפקוד ההורי של האדם במסגרת המשפחה. הורים בעלי הפרעת קשב עלולים להתקשות במעקב אחרי לוח הזמנים של ילדיהם ולזכור מתי הם צריכים להיות בחוג, בפגישה עם חברים או להכין שיעורי בית[36].

התחום ההתנהגותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום זה מתייחס ליכולת ההשתלבות של האדם במסגרות חברתיות שונות, אשר נרכשת על ידי תהליך החיברות. משום שהפרעת הקשב היא כרונית באופיה היא עלולה ליצור קשיים בכל מסגרת אליה האדם מחויב או רוצה להשתייך במהלך חייו‏[5]. על פי רוב מדובר במערכת החינוך, חוגים ותנועות נוער, צבא או שרות לאומי, מוסדות להשכלה גבוהה ועולם העבודה. קשיים אלו נובעים לרוב מהבנה חלקית או שגויה של הנורמה המקובלת או חוסר יכולת לפעול על פיה. אנשים בעלי הפרעת קשב יכולים לקלוט מידע באופן נכון, אך להתקשות בדיכוי את התגובות התנועתיות האימפולסיביות לגרויים‏[5].

להבדיל מלקות למידה אשר משפיעה בעיקר על האדם עצמו, חלק מהתסמינים של הפרעת קשב עלולים להפריע באופן ישיר גם לסביבה‏[31] ולהקשות את ההתמודדות מול דמויות סמכות[5]. לדוגמה, פעלתנות-יתר של תלמיד בודד עלולה לאתגר מאוד את המורה המנסה לשמור על מהלך השיעור בכיתה‏[31]. בעקבות זאת אנשים בעלי הפרעת קשב יכולים להיתקל בקושי ליצור קשרים חברתיים, לעתים הם נוטים להסתכסך ובמקרים הקיצוניים יותר אף לנקוט באלימות‏[1]. גם במקרים בהם כישורי הלמידה של האדם תקינים, תגובות שליליות של החברה על הקושי לתפקד בהתאם לדרישות המערכת ולשמור על הגבולות במצבים מובנים עלולות לפתח בעיות התנהגות משניות‏[18].

בגילאים צעירים בעיות התנהגות עלולות לפגוע בקשר שבין הילד להוריו. זאת משום שילד עם הפרעת קשב קשה הוא אתגר לא קל, הגורם למצוקה אצל ההורים ועלול ליצור ביניהם חילוקי דעות בנוגע לאופן חינוך הילד‏[5]. ללא הדרכה מתאימה ההורים עשויים להשתמש בשיטות ענישה קיצוניות או תגובות סמויות של לעג וזלזול תוך נסיון להשתלט על הילד‏[5]. בנוסף, הורים רבים מצמצמים את המגע שלהם עם ילד סוער ובעייתי ומגיבים אליו רק כאשר צריך לעצור התנהגות בעייתית שלו‏[5]. במקרים אלו הם מבלים פחות ופחות זמן איכות מהנה עם הילד, ורוב הקשר שלהם איתו הוא ביקורתי ומלא טענות‏[5].

השונות בקרב אנשים בעלי הפרעת קשב באה לידי ביטוי במסגרת בית הספר, משום שתלמידים בעלי בעיות התנהגות בולטים יותר בעיני הצוות החינוכי. על יועץ בית הספר להתערב במקרים אלו משום שהמורה עלול להתקשות מאוד להתמודד מול תלמיד בעל פעלתנות יתר, ולפתח כלפיו רגשות של כעס וניכור‏[5].

מורים נוטים לאתר תלמידים בעלי הפרעת קשב עם תסמינים של היפראקטיביות ואימפולסיביות, משום שבפעמים רבות הם מפריעים למהלך השיעור בכיתה. מורים ישימו לב גם לרמות נמוכות של מוסחות או סימפטומים תנועתיים עדינים כמו עצבנות ואי שקט מוטורי בקרב תלמידים אלו‏[8]. בניגוד לכך, תלמידים בעלי הפרעת קשב ללא תסמינים של היפראקטיביות ואימפולסיביות, המאופיינים בעיקר בחוסר ריכוז לא בהכרח יתפסו את תשומת הלב של המורה. זאת משום שבקרב תלמידים אלו הפרעת הקשב יכולה לבוא לידי ביטוי רק בהשגים הלימודיים ולא לפגוע כלל ביכולת התלמיד להתנהג כנדרש‏[8]. בהקשר זה בעיות ההתנהגות שיוצר התלמיד מעלות את הסיכוי לכך שהוא יאותר ויטופל בשלב מוקדם. זאת בעוד שתלמידים בעלי הפרעת קשב ללא בעיות התנהגות עלולים להיות מאותרים רק בשלב מאוחר או כלל לא. דחיית הטיפול הנגרמת כתוצאה ממקרים אלו עלולה להגביר את הסיכון ליצירת קשיים נלווים ובעיות משניות, אשר פוגעים גם הם ביכולת התפקוד של האדם בנוסף לסמפטומים הראשוניים של הפרעת הקשב, ועלולים להיות בלתי הפיכים.

התחום החברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שהתסמינים של הפרעת הקשב מופיעים לראשונה בגיל הילדות הם יכולים להשפיע על ההתפתחות החברתית של האדם. בהתאם לכך, אנשים בעלי הפרעת קשב עלולים לחוות קשיים בחיי החברה והמשפחה‏[31][10], אשר כוללים בין היתר קשיים ביצירת מערכות יחסים, זוגיות וחברתיות[21]. הבעיות החברתיות הנגרמות כתוצאה מהפרעת קשב הן מגוונות. בין היתר צריך להבין את המרכיבים העמוקים של התופעה כדי להבין את המרכיבים הללו.

אצל אנשים עם הפרעת קשב ללא היפראקטביות מופיעים לעתים קרובות ערך עצמי נמוך ומעמד חברתי בעייתי במקצת, אולם ללא דחייה ברורה של בני גילם‏[5]. לעומת זאת, אצל אנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר יש במקרים רבים קשיים חברתיים מהותיים‏[5]. קשיים בתחום המיומנויות החברתיות יכולים לנבוע גם מהנטייה לאימפולסיביות‏[1]. אחד הגורמים לכך הוא הקושי של אנשים בעלי היפראקטיביות או אימפולסיביות לשמור על נימוסים ו-טאקט. בגילאי בית הספר הדבר יכול להוביל לכך שהילד הופך לליצן של הכיתה, לילד דחוי או לבריון‏[5].

ילדים רבים עם הפרעת קשב מציינים שהם מנסים להתחבר לילדי הכיתה, אך מוצאים את עצמם נידחים ומכאן יסיקו שמתנכלים להם ויפתחו רגשות שליליים כלפי חבריהם לכיתה‏[1]. בעיות חברתיות יכולות להיגרם גם בעקבות חוויות של כישלון, תסכול וחוסר אונים, ובעקבות דימוי עצמי נמוך‏[5]. באופן זה ילדים בעלי הפרעות קשב חווים מעגלי תקשורת שליליים אשר נוטים להסלים, להגביר התנהגויות בלתי רצויות‏[14] ולצמצם את הנכונות של הסביבה להפגין כלפיהם חיבה. בכדי למנוע מצבים מסוג זה יש לאפשר לילדים אלו סביבה בטוחה ככל הניתן ולעורר בהם אמון על ידי כך שיבינו שהאנשים בסביבתם מעוניינים לעזור להם, ומתייחסים אליהם בכבוד‏[1]. כמו כן, יש להימנע מתגובות פומביות שיכולות להשפיע לרעה על יחס החברים כלפיהם‏[1].

הפרעת קשב יכולה לגרום לקושי בקליטה ועיבוד של רמזים חברתיים הפוגע בתפקוד החברתי‏[5][1]. היא עלולה למנוע מהאדם להתעכב מספיק כדי ללמוד לקח מאירועים קודמים ולכן הוא יתקשה בהבנת מסרים חברתיים, דרישות ומוסכמות חברתיות‏[5]. לכן סיטואציות פחות מובנות בהם החוקים פחות ברורים (כמו מסיבה כיתתית או משחק בהפסקה), מועדות יותר לפורענות ויש יותר מקום לטעויות הנובעות מפזיזות‏[1]. אחת הדרכים לשיפור התפקוד החברתי של אנשים בעלי הפרעת קשב במסגרת בית הספר ובמסגרות אחרות היא הקניית מיומנויות חברתיות הכוללת רכישת מיומנות בקבלת החלטות חברתיות, ושליטה בכעסים‏[1].

עם זאת, התחום החברתי לא בהכרח נפגע מהפרעת הקשב. אנשים עם הפרעת קשב מתונה ויכולות חברתיות טובות לעתים בוחרים להשקיע הרבה בצד החברתי על חשבון הלימודים‏[5]. כמו כן, תקשורת חיובית עשויה לעזור לעצור את הסחרור של המעגלים החברתיים-התנהגותיים השליליים, להקטין את עוצמת התגובות השליליות ולצמצם את תדירותן‏[14].

התחום הרגשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

להפרעת קשב יכולה להיות השפעה על ההתפתחות הרגשית של האדם. כבר מגיל צעיר אדם הסובל מהפרעת קשב יכול להסתמן כילד שאינו ממצה את יכולותיו, דבר הגורם תסכול וצער רב לו ולסביבה כאחד‏[33]. חוויות שליליות העלולות להיווצר כתוצאה ישירה או עקיפה של הפרעת הקשב, עשויות לפגוע בחיי הרגש‏[31] וליצור דימוי עצמי שלילי‏[5]. ברוב המקרים אנשים עם הפרעת קשב שלא קיבלו את הסיוע המתאים בשלב מוקדם לא ממצים את יכולתם ונוטים להכשל או להגיע לתוצאות בינוניות. כתוצאה מכך הם מאבדים מביטחונם העצמי, נוטים להניח מראש שלא יצליחו ונמנעים מהתמודדות עם אתגרים שנראים בעיניהם קשים מדי. נטייה לדחיינות וההימנעות מאתגרים גורמת לחוסר מימוש של היכולת ולכן הדימוי העצמי ממשיך להפגע‏[34].

להפרעת קשב ישנו אופי התפתחותי וכרוני. משום שהביטויים הראשונים של הסמפטומים מופיעים לרוב בגיל צעיר, ההשפעה שלהם על הפן הרגשי יכולה להופיע כבר בילדות. למשל, כאשר ילד מודע לכך שהוא לא כמו כולם או שהוא מפריע לסביבתו‏[31]. לא מדובר רק בחוויות בעלות פוטנציאל טראומטי, אלא בחוויות בעלות השפעות עתידיות משמעותיות שלא ניתן להבטיח את הפיכותן‏[31]. לכן בהיעדר טיפול מתאים היבטים אלו עלולים להתעצם עם הזמן ולפגוע בחייו של אותו אדם כבוגר. בהתאם לכך, אחת התלונות הנפוצות של מבוגרים בעלי הפרעת קשב היא על דיכאון וערך עצמי נמוך‏[21].

הסביבה החברתית יכולה להיות גם גורם מחסן עבור התחום הרגשי. בעיקר בגיל צעיר, בסיס בטוח של קשר עם דמויות משמעותיות, אוהבות, תומכות ומקבלות יכול להקנות אמונה אופטימית בנוגע לאפשרויות ההתמודדות עם הפרעת הקשב, לפתח ביטחון ברצונם הטוב של האחרים לסייע ולבנות תחושה של מסוגלות עצמית להתמודדות‏[14].

התחום האקדמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הבעיות היותר בולטות אצל אנשים עם ADHD היא בעיית הלמידה במסגרות החינוך הפורמליות. היא באה לידי ביטוי בחוסר יכולת לתפקד בהתאם לרמה השכלית האמיתית בלימודים, הן בבית הספר והן באוניברסיטה‏[21]. עם זאת, ADHD אינה מוגדרת כלקות למידה משום שהיא אינה מוגבלת רק לתחום האקדמי, ולא בהכרח תוביל לקשיים בלמידה.

בתחילת המאה ה-21 הדרישות של המערכת החינוכית רבות יותר מבעבר והלחץ המופעל על התלמידים גדל בהתאמה‏[9]. אחד הביטויים לכך הוא היווצרותן של עמותות כמו המרכז הישראלי למצוינות בחינוך. ההשכלה הגבוהה נתפסת כמשאב חברתי משמעותי משום שהיא גוררת אחריה הזדמנויות רבות יותר לתגמולי שכר ואיכות חיים גבוהה יותר‏[37]. המסר שהדרך להצלחה בחיים עוברת דרך המסננת האקדמית[דרושה הבהרה], יחד עם השאיפה למצוינות, גורמים למצב דחק כרוני בקרב ילדים ללא קשיים כלל ובוודאי שלילדים עם הפרעת קשב‏[9].

הפרעת קשב נמצאת בין המצבים הכרוניים הנפוצים ביותר המשפיעים על תפקודם של תלמידים‏[8] ומרבית התלמידים עם הפרעת קשב מאותרים על ידי גורמים חינוכיים‏[14]. טווח ריכוז קצר וקשיים בארגון ובקרה פוגמים ביכולת של התלמיד לפתח אסטרטגיות למידה‏[34]. בנוסף, יכולת הזיכרון החיונית ללמידה נשענת על תהליכים רבים כמו קידוד, ארגון ואחסון מידע חדש, שליפה של ידע קיים, או בכל שילוב ביניהם‏[19]. משום שבמקרים רבים הפרעת קשב פוגעת בתהליכים אלו היא יכולה ליצור הנמכה גם ביכולת הזכירה. בעקבות הקשר שבין רגשות וזיכרון, כל ההיבטים הרגשיים שמעורבים בהפרעת קשב יכולים גם הם לפגוע בזיכרון ומכאן גם ביכולת הלמידה שמתבססת עליו. כמו כן, גם במצב שבו התלמיד שולט בחומר הלימוד הפרעת הקשב יכולה למנוע ממנו להפגין את ידיעותיו ולפגוע בציונים שלו. לדוגמה, בעיות בתשומת לב לפרטים יכולות להוביל להבנה שגויה של השאלות ולטעויות נגררות. לעתים קשיי הוויסות אינם מאפשרים לילד ללמוד כהלכה, ואף עשויים לפגוע בהכשרתו לחיים שלמים בקהילה‏[31].

מעבר להשפעות הישירות של הפרעת הקשב על יכולת הלמידה, אופן ההשתלבות של תלמיד במערכת החינוך מושפע גם מההיבטים ההתנהגותיים, חברתיים והרגשיים שהוזכרו קודם. כמו כן, שנות בית-הספר הן התקופה שבה עובר מרכז הכובד מההורים לבני הגיל בכל הנוגע לקביעת הערך העצמי‏[5]. בסביבות כיתה ד' ילדים מודעים לרמת התפקוד שלהם ביחס לבני גילם. לכן, ילד עם הפרעת קשב נמצא בסיכון גבוה לפיתוח ערך עצמי נמוך בכל הנוגע ליכולותיו הלימודיות‏[5]. הערכה עצמית נמוכה יכולה להוביל להימנעות מאתגרים ולחרדת בחינות, אשר מקשים על התלמיד לממש את יכולותיות‏[34].

בעיה בולטת היא בעיית הארגון, הגורמת לקושי להתמיד בביצוע מטלות וסיומן, ומעבר מפעילות לפעילות גם ללא שסיימו את הפעילות הקודמת וקושי בהקצבת זמן סביר למטלות על פי קושיין, דחיפותן וחשיבותן. תלמיד כזה עשויי להגיע למבחן כאשר הוא מגלה התמצאות מרשימה ביותר בחלקים טפלים של חומר הלימוד וידע לא מספק בפרקי הלימוד החשובים.

התמודדות מערכת החינוך

תפקידה של מערכת החינוך הוא לספק לתלמיד חוויה מתקנת בבניית העצמי‏[22]. המורים אחראים על סיוע בעצוב הסביבה הבית ספרית כך שתהייה מותאמת לצורכי התלמיד וליצירת דיאלוג משותף עם ההורים‏[14]. כיתות קטנות ומורים טובים יכולים להגן על תלמיד בעל הפרעת קשב מפני היווצרות של דימוי עצמי נמוך ובעיות תפקוד‏[5]. על המורים להפגין התפעלות מיכולותיו של התלמיד ומתחומי החוזק שלו ובכך לאפשר לו חוויה חיובית של הסתגלות לחוקים ולדרישות של בית הספר‏[22]. קשר חיובי המתפתח בין מורה לתלמיד בעל הפרעת קשב עשוי להוביל לירידה ניכרת בהפרעות התנהגות בשיעור ואף מחוצה לו ולקדם את התלמיד בהיבטים אחרים של חייו‏[14]. המסר שמועבר לתלמיד צריך להיות שההקפדה על החוקים מצד הצוות החינוכי נובע מההתפעלותם מהפוטנציאל שלו ומחוסר נכונות לוותר עליו או לאפשר לו לוותר על עצמו‏[22]. דרישה זו להתמודדות מול אתגרי המערכת צריכה לבוא לצד הפגנת אמון במאמצים הכנים של התלמיד ומתן תמיכה הולמת לקשייו הריאליים‏[22]. כאשר מורה מפתח דפוס קשר חיובי ובטוח והמבוסס על אמון עם תלמיד כזה, הוא מסייע לו להיחלץ ממעגל הפגיעות והחשדנות שהיה נתון בו קודם‏[14]. הבאה זו של שותפות מלאה עם החוויה של התלמיד בבית הספר, מאפשרת לו להפנים הזדהות ויוצרת למוריו חוויה משמעותית ומספקת בעבודתם היום יומית‏[22].

עם זאת, מסגרות החינוך הפורמליות לא תמיד לוקחת בחשבון את צרכיהם של תלמידים עם לקויות קשב (ראו גם נגישות שמע של חדרי כיתה). בנוסף, רוב המורים בחינוך הרגיל לא עברו הכשרה מספקת המאפשרת לאתר את הבעיה ולהתמודד איתה‏[9]. בבתי הספר השילוב של כיתות גדולות וחוסר הכשרה מתאימה של הצוות החינוכי מביאים לכך שנעשים יותר ויותר אבחונים על מנת לתת הקלות, במקום לנסות לעזור לתלמידים בעלי הפרעת קשב לתכנן, להתארגן ולהפעיל תהליכי בקרה‏[32]. העדר גישה חינוכית מתאימה לתלמידים בעלי הפרעת קשב עלול לשבש את מערך השיעור באופן משמעותי‏[35]. בנוסף, מורה המגלה חוסר הבנה עלול לגרום לתלמיד לחוש בושה וערך עצמי ירוד שקשה מאוד לתקן בהמשך‏[9].

תלמיד עם הפרעת קשב שאינו מקבל את העזרה הנכונה בשלב מוקדם צובר פערים לימודיים, בעיקר בתחומי לימוד בהם ההתקדמות היא בשלבים‏[34]. בשונה ממצבים כרוניים אחרים, עבור הפרעת קשב למערכת החינוכית יש תפקיד חשוב בטיפול ומעקב‏[13]. לא רק זאת, אלא ששיטות הוראה משופרות המתאימות לתלמידים בעל הפרעת קשב יכולות להועיל גם לכלל התלמידים בכיתה‏[35]. לכן יש לשפר את היכולת של בתי הספר הרגילים להתמודד עם תלמידים אלו‏[9]. השאיפה היא למנוע הדבקת תוויות שליליות כבר עם התחלת הלימודים, משום שעלולה להיות לכך השפעה על כל המסלול ההתפתחותי העתידי‏[31]. היועץ החינוכי הוא גורם זמין להנחיית הצוות החינוכי‏[35]. אחד מתפקידיו הוא להעביר את הידע שיוכל לעזור לצוות בית הספר לקבוע עבור תלמיד מסוים האם קיימת בעיה ולהחליט מי יטפל בה‏[31][35]. פסיכולוג חינוכי וקליני המחזיק בידע על נפש האדם והשפעותיה של הדינמיקה הרגשית, יכול לתרום זווית ראייה אובייקטיבית כגורם חיצוני לבית הספר‏[35]. הפסיכולוג יכול להגיע לאבחנה ולהמליץ על דרכי טיפול הולמות לתלמיד ולמערכת יחדיו‏[35].

שיעורי עזר פרטניים

לעתים קרובות ילדים עם הפרעת קשב מפיקים תועלת רבה יותר משיעור פרטי מאשר משיעור כיתתי או קבוצתי‏[34]. זאת משום שבמקרים רבים בזמן השיעור בכיתה הם חולמניים או מוסחים ונוטים לאבד את הקשר עם המורה והחומר הלימודי‏[34]. שעורי עזר הם האמצעי החשוב ביותר לא רק להשלמה של חומר לימודי אלא גם לביסוס תחושת מסוגלות וערך עצמי, משום שהם מאפשרים לתלמיד חוויות הצלחה לימודיות ואפשרות להאמין ביכולותיו‏[34].

עולם העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים רבים אנשים בעלי הפרעת קשב מגיעים לגיל הבגרות עם מטען כבד של כישלונות, תחושה של חוסר התאמה ומבט לא אמפתי של הסביבה, אשר הופנם ונעשה לחלק בלתי נפרד מהזהות העצמית. חוויות אלו פוגעות בתחושת המסוגלות וביכולת של האדם לתפוס את כישוריו ולהציג אותם בפני אנשים אחרים. מצב זה יכול להקשות בהמשך על ההשתלבות של אותו אדם בשוק העבודה[38] ולהשפיע על היכולת שלו לפתח קריירה מקצועית. קשיים אלו באים לידי ביטוי כבר בשלב הראשוני של חיפוש העבודה ותהליך הקבלה. הם ממשיכים להשפיע על אופן התפקוד במשרות הראשוניות ועלולים לפגוע באפשרויות הקידום העתידיות.

מבוגרים בעלי הפרעת קשב מדווחים על קושי למצוא עבודה‏[21]. הקשיים הרגשיים והאקדמיים אשר נלווים פעמים רבות להפרעת קשב עולולים להסתיר את היכולות המקצועיות הפוטנציאליות של האדם במהלך תהליך המיון[38], אשר מורכב לרוב מראיון עבודה או מבחן. מצב זה עלול למנוע את הקבלה לעבודה מסוימת, או להוביל לשיבוץ בתפקיד שאינו הולם את כישוריהם.

הכניסה לעולם העבודה נעשית לרוב דרך עבודות מזדמנות, אשר מאפשרות ללמוד את התרבות של עולם העבודה. עבודות ראשוניות אלה בדרך כלל דורשות יכולת ארגון ושליטה בפרטים, בכפיפות לדמויות סמכות ובהרבה שגרה וחזרתיות אשר אינן מאפשרות מתן ביטוי ליצירתיות. כמו כן, על העובד המתחיל להתמודד עם המעבר ממערכת החינוך בעלת הכללים הברורים ואפשרות התמיכה, אל מערכת עסקית מלאת גירויים ואפשרויות‏[38]. אנשים עם הפרעות קשב עלולים להתקשות למלא אחר הדרישות האופייניות לעבודות הראשוניות ולהיות מועדים לכישלונות, אשר יקשו עליהם לרכוש את המיומנויות הבסיסיות הנדרשות בתחום עבודתם‏[38]. משום שרמת העניין היא גורם קריטי בגיוס משאבי הקשב, עבודות משעממות ורוטיניות מהוות מכשול משמעותי. כמו כן הצורך לעסוק בבירוקרטיה ומנהלה דורשים יכולת ארגון ותשומת לב לפרטים אשר פעמים רבות נפגעים בעקבות הפרעת הקשב. בהתאם לכך אנשים בעלי הפרעת קשב מדווחים על קושי לשמור על עבודה קיימת‏[21].

עם זאת, אנשים אינטליגנטים ומוכשרים בעלי הפרעת קשב יתפקדו פעמים רבות באופן ראוי לציון במשרות גבוהות ומאתגרות יותר שבהן ניתן להם חופש פעולה ואפשרות להיעזר בשרותי מזכירות. מכאן שמסלול הקידום הסטנדרטי אשר נהוג בעולם העבודה מהווה פעמים רבות מכשול עבור אנשים עם הפרעת קשב. זאת משום שאופין של העבודות הראשוניות עלול להנמיך את פריון העבודה שלהם. בהתאם לכך, אנשים בעלי הפרעת קשב מדווחים על ביצוע נמוך מרמת היכולת האמיתית בעבודה‏[21]. פער זה עלול למנוע מעובדים אלו להפגין את יכולותיהם ולהיות ראויים בעיני המעסיק לקידום אל עבר תפקידים גבוהיים יותר המתאימים לסגנון העבודה שלהם. בנוסף, משום שהקושי בביצוע תפקידים רוטיניים לאורך זמן הוא במידת העניין ולא ברמת הקושי הוא מתעורר גם כאשר רמת המיומנות הנדרשת עבורם היא נמוכה. חוסר היכולת להתמיד בביצוע מדויק של משימות הנחשובת לפשוטת מול הפוטנציאל להצליח במשימות ברמת מורכבות גבוהה עלול ליצור תסכול רב ולפגוע בהנעה לעבודה. מצב זה עלול לעורר אווירה שלילית אשר תפגע ביחסי העבודה במקום. מצב זה מוביל לחיפוש אחר תעסוקה גמישה או עבודה מהבית, אשר מאפשרות חופש פעולה גדול יותר עבור שכירים בנוגע לעיצוב סביבת העבודה שלהם.

אפשרות נוספת היא להשתחרר מהתלות במעביד על ידי פנייה ליזמות עסקית. זאת משום שאדם עצמאי יכול לעצב את סביבת העבודה על פי בחירתו האישית.

צדדים חיוביים של ההפרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים בעלי הפרעת קשב יכולים להגיע להישגים מרשימים ולתרום לחברה בה הם חיים‏[9]. כמו הפרעות רבות אחרות, ADHD מקנה לא רק סבל אלא גם יתרונות מסוימים ונקודות חוזק לעומת אנשים שההפרעה לא קיימת אצלם. בהתאם לכך, מבוגרים רבים בעלי הפרעת קשב מתפקדים בצורה טובה ביותר עם, ולפעמים בזכות הפרעת הקשב, וזו מציקה להם או מעיבה על חייהם רק במצבים ייחודיים מעטים ובמידה מועטה בלבד‏[21]. ישנם מדענים, ציירים, מדינאים, חוקרים, ספורטאים ואנשי תקשורת מצליחים שמייחסים את הצלחתם להפרעת הקשב‏[14]. בפן הטיפולי, עבור אדם בעל הפרעת קשב, העיסוק בתחומים בהם הוא מוכשר יכול ליצור חוויות הצלחה ולהגן מפני היווצרות של דימוי עצמי נמוך ובעיות תפקוד משניות‏[5].

יצירתיות, חשיבה מופשטת וחוש הומור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודת חוזק אחת כזו היא כושר יצירתיות גבוה‏[9]. בתחומי היצירה ישנם אנשים רבים אשר הגיע להישגים גבוהים והערכה ציבורית חרף הפרעת הקשב, ולעתים אף בזכותה‏[31]. ישנן השערות רבות לסיבות הגורמות ליצירתיות הזו. השערה מקובלת היא שאדם בעל ADHD המוצף במידע שזורם אליו מכל עבר, מסדר את המידע הזה בזיכרון בצורה אחרת מאדם חסר לקות, ויוצר קשרים שכיחים פחות בין חלקי מידע. מחקרים גם מראים שכאשר אנשים בעלי הפרעת קשב פותרים בעיה, ישנה אצלם נטייה גדולה מהרגיל לאיבוד ריכוז, קטיעת התהליך המכני של פתרון הבעיה והופעה של מחשבות ספונטניות המאירות את הבעיה באור שונה. נראה שבעלי הפרעת קשב והיפראקטיביות מצטיינים בהמשגה של הבעיה, או אף בהמשגתה של בעיה אחת במספר דרכים שונות זו מזו. תכונות אלו הן כנראה בין הגורמים לכך שבעלי הפרעת קשב וריכוז יצטיינו לא רק בחשיבה מחוץ למסגרת הבעיה שניתנה להם, אלא גם בחשיבה מופשטת.

עוד תכונה קרובה ליצירתיות היא חוש הומור. הומור נובע פעמים רבות מראייה של דברים מוכרים באור חדש. היכולת לראות דברים מוכרים באור חדש בלתי צפוי, או היכולת לשמוע בדיחה שבה מוצג דבר מוכר באור חדש ולהבין בקלות את נקודת המבט החדשה היא למעשה חוש ההומור. פעמים רבות ילדים בעלי הפרעת קשב משתייכים ל"ליצני הכיתה"‏[9].

אנרגטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנרגיה הרבה שקיימת אצל אנשים בעלי הפרעת קשב והיפראקטיביות, יכולה להיות מתועלת למטרות חיוביות‏[9]. מדובר באותה האנרגיה אשר מפריעה להם כאשר הם נדרשים לעסוק בנושאים שלא מעניינים אותם וכאשר חוסר הקשב שלהם הוא גדול. זה נכון במיוחד במקרים שאנשים אלה נחושים לבצע משימה שמעניינת אותם ובכך להביא את אותם אנשים לעבוד שעות וימים ארוכים תוך הרגשת סיפוק רב. תכונות אלה הן גם תכונות שנדרשות פעמים רבות בעולם העסקים.

אנשים היפראקטיביים ללא בעיות מוטוריות יכולים להצטיין בספורט ולקבל אהדה והערכה חברתית רבה בעקבות זאת‏[9].

ספונטניות ונכונות לנטילת סיכונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימפולסיביות אינה תמיד תכונה שלילית. במקרים מסוימים האימפולסיביות של בעלי הפרעת קשב והיפראקטיביות דוחפת אותם ליוזמות חדשות, יצירת קשרים עם אנשים לא מוכרים, התחלת למידה של נושאים לא מוכרים וגילוי חוויות חדשות.

הקושי של אנשים בעלי הפרעת קשב להעריך סכנות ולהימנע מתגובות לא רצויות יכול להתפרש בעיני הזולת כאומץ הראוי להערכה. הרווח החברתי של נטייה זו יכול לגרום להתפתחות של אישיות מתגרה ומסתכנת‏[5]. היעדר העכבות בשילוב עם חוסר הסבלנות המאפיין בעלי הפרעת קשב הופך אותם לאנשים אוהבי סיכון. הנטייה לנטילת סיכונים יכולה להיות שלילית אם היא מתועלת להימורים לא מחושבים ולא אחראיים, אבל אם היא נעשית במידה מחושבת היא יכולה להיות מועילה מאוד. הנכונות לנטילת סיכונים הופכת בעלי הפרעת קשב יצירתיים רבים ליזמים, לאנשי עסקים ולאמנים מוצלחים.

התמקדות-יתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנם נהוג לאפיין את הפרעת הקשב וההיפראקטיביות בחוסר קשב, אך כאשר הלוקים בהפרעת קשב עוסקים בדבר בו יש להם עניין רב, הגירויים החיצוניים כמעט ולא מסיחים אותם, והם יכולים להגיע בקלות לרמת ריכוז גבוהה במיוחד ולהתמקד בצורה יוצאת דופן בדבר בו הם עוסקים למשך זמן רב. ההשתקעות המוחלטת בפעילות מסוימת מביאה לתחושת סיפוק גדולה ומאפשרת להם להצטיין באותו עיסוק שמעניין אותם.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אבחון הפרעת קשב

אבחון מוקדם ונכון של הפרעת קשב הוא חיוני‏[2] לצורך בניית תוכנית טיפול מתאימה ומניעת בעיות נלוות בהמשך‏[9]. זאת בשל הנזקים האפשריים של הפרעת קשב להישגים בלימודים, לתפקוד בתחום החברתי והפסיכו-התפתחותי ונזקים פוטנציאליים לחברה‏[14]. חייו של אדם הסובל מהפרעת קשב וריכוז אשר לא טופל משום שלא הוכר ככזה, רצופים כישלונות ותסכולים והישגיו לרוב נמוכים‏[33]. לכן יש לפנות לאבחון בכל מקרה בו מועלה חשד כלשהו לקיומה של הפרעת קשב. החשד הראשוני לרוב מתעורר בעקבות גורמים לא מקצועיים כגון - האדם עצמו, הורים, מורים או גורמים אחרים במערכת החינוך‏[8][14]. בין המצבים הנפוצים שבעקבותם מפנים לאבחון נמצאים: הנמכה בהשגים הלימודיים, בעיות התנהגות המפריעות לסביבה, קשיי ריכוז, בעיות חברתיות, הערכה עצמית נמוכה ועוד‏[8].

על פי משרד הבריאות שני אנשי המקצוע המוסמכים לאבחן הפרעת קשב הם רופא (שהוא נוירולוג או פסיכיאטר) או פסיכולוג[2].

על מנת לקבוע אבחנה של הפרעת קשב לאדם מסוים חייבת להיות עדות ברורה לפגיעה תפקודית בבית, בבית-הספר או בעבודה וחלק מהתסמינים צריך להתקיים לפחות בשתי מסגרות שונות‏[5]. אין כלי אבחון בודד שנותן תשובה ברורה לגבי אבחנה של הפרעת קשב‏[5], לכן על איש המקצוע לאסוף מידע ממספר מקורות. התוקף של אבחון גדל ככל שהוא נשען על יותר מקורות בלתי תלויים זה בזה‏[5].

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשים רבים עם הפרעת קשב עשויים לחוש לאורך חייהם תסכול ואי-מיצוי יכולותיהם בתחומים שבהם יכלו להגיע להישגים גבוהים‏[31]. עם זאת, באמצעות טיפול הולם, הפרוגנוזה של הפרעת קשב עשויה להיות טובה מאוד‏[9]. ישנה חשיבות רבה למתן טיפול בשלב מוקדם ככל הניתן, משום שכל דחייה שלו עלולה להיות קריטית, במיוחד כאשר מדובר בילדים‏[31].

המטרה העיקרית של הטיפול בהפרעת קשב היא שיפור מרבי של התפקוד‏[13] לצד הימנעות מבעיות וקשיים משניים שהפרעת הקשב עלולה ליצור. לנוכח מאפייני ההפרעה, הטיפול היעיל חייב להיות רב-מערכתי ולעסוק בכל המערכות המשמעותיות בחייו של האדם, ובכל הצירים האנושיים: הביולוגי, הפסיכולוגי והחברתי‏[9][14][5].

לרוב נדרש‏[39] שילוב של אנשי מקצוע - רופא (פסיכיאטר או נוירולוג) לצד טיפול נפשי (טיפול פסיכולוגי או טיפול באמנויות) וכן סיוע גופני (ריפוי בעיסוק או טכניקות סיוע דומות - רכיבה טיפולית, הידרותרפיה) וכן הנחיה בנוגע לתזונה נכונה. לצד אלו חשוב גם ייעוץ של גורם מקצועי המעריך את התמונה החברתית והמערכתית (פסיכולוג חינוכי, יועץ, עובד סוציאלי או מתאם).

לא כל אדם עם הפרעת קשב זקוק לכל הטיפולים האפשריים להפרעה זו, על המטפלים להתאים את הטיפול בהתאם לצורך‏[33]. בדומה למצבים כרוניים אחרים, תוכנית הטיפול בהפרעת קשב צריכה להיבנות באופן ספציפי עבור כל מקרה לגופו, בהתאם למאפייניו הייחודיים‏[13]. הטיפול נקבע בתוכנית אישית המבוססת על ההפרעה הבסיסית, התחלואה הנילווית ועל העדפות האדם (והמשפחה במקרה של ילדים)‏[9]. בנוסף כל סוגי ההתערבות והעזרה שהאדם מקבל צריכים להיעשות באווירה חיובית, ומתוך תמיכה בערך העצמי‏[32].

אחד האתגרים בטיפול פסיכולוגי בהפרעת קשב הוא האופן בו היא מחבלת במפגש הטיפולי עצמו, על ידי כך שהיא עלולה לגרום לאדם לאבד את חוט המחשבה ולהפליג באסוציאציות בכל רגע‏[11]. אדם הסובל מהפרעת קשב עלול להתקשות להתמקד בבעיה המטרידה אותו, מפני שהוא אינו מסוגל לדון בעניין אחד ברציפות‏[11]. כמו כן, דיבור מופרז המאפיין פעלתנות יתר עלול להתפרש אצל המטפל כמנגנון הגנה, בעוד שלמעשה מדובר בלקות תפקודית‏[11]. במקרים מסוג זה אין די בהפגנת אהדה מצד המטפל, משום שטיפול שרובו הבנה ותמיכה, או אף שיקופים ופירושים, נחווה כלא מספיק יעיל עבור אנשים עם הפרעת קשב‏[11].

רמת המקצועיות של אנשי המקצוע המעורבים בטיפול היא קריטית להצלחתו‏[32]. על כן חשוב להקפיד על בחירה של מורים, מטפלים, רופאים או מאמנים הבקיאים בהפרעת קשב על כל היבטיה. למידה נעשית בקלות וביעילות רבה יותר כאשר היא באה מתוך הנאה‏[32].

תוכנית הטיפול צריכה לפרט את יעדי הטיפול, האמצעים להשגתם ודרכי המעקב אחרי ההתקדמות‏[13]. גיבוש היעדים של תוכנית הטיפול צריך לנבוע מתוך התסמינים המרכזיים שאותרו ומהפגיעות התפקודיות הספציפיות שהם יוצרים‏[13]

תוצאות רצויות של הטיפול יכולות להיות:

  • שיפור היחסים עם הורים, אחים, מורים ועמיתים‏[13].
  • הפחתה בהתנהגויות המפריעות לסביבה‏[13].
  • שיפור ביצועים אקדמיים, כולל: פיתוח יכולת למידה עצמאית, הגברת כמות העבודה, שיפור היעילות, הקפדה על דיוק והשלמת מטלות‏[13].
  • שיפור בהערכה העצמית‏[13].

יש לבחור ביעדים מדידים, מציאותיים וברי השגה. אמצעי הטיפול וההערכה של ההתקדמות ישתנו בהתאם ליעדים אלו‏[13]. עם זאת, גם מערך טיפולי אשר יוביל לשיפור בתפקוד לא תמיד יצליח לנטרל באופן מלא את תסמיני הליבה של הפרעת הקשב (חוסר קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות)‏[13]. במקרים בהם הוגדרו יעדים מציאותיים ולא נראה כל שיפור בעקבות התוכנית הטיפולית, יש לבדוק מחדש את דיוק האבחנה של הפרעת הקשב ולשקול מצבים אחרים שיכולים לבוא לידי ביטוי בצורה דומה‏[13].

הפתרונות הטיפוליים בהפרעה הם חלקיים ויש צורך לקבץ פתרונות שונים כדי לשפר את איכות החיים והתפקוד של בעל ההפרעה. יש צורך לפתח טיפולים יעילים יותר בעלי השפעה מתמשכת‏[13]. חלק מהפתרונות דורשני ולכן ההחלטה בדבר המדיניות הטיפולית המתאימה ללוקה בהפרעות קשב מסוגים שונים אינה פשוטה. תוכניות טיפוליות מסוימות דורשות מאמצים מתמשכים מצד כל הגורמים המעורבים, לכן לעתים חוסר תגובה לטיפול יכול להצביע חוסר מחויבות ודבקות בתוכנית מצד אחד או יותר מהגורמים. במקרים אלו יש לחפש פתרונות שיקלו על שיתוף הפעולה ולא לזנוח את הטיפול‏[13].

התנגדות לטיפול וההשלכות של מניעתו

למרות החשיבות הרבה למתן מענה מתאים ומוקדם לאנשים עם הפרעת קשב, ישנה הטפה להזנחת טיפול בהפרעה מצד ארגונים לא מקצועיים, בהם הסיינטולוגיה‏‏[40] ואנשים המתנגדים לשימוש בתרופות המסייעות לסובלים מההפרעה‏‏‏[41][42]. עם זאת, אף על פי שאנשים עם הפרעת קשב אינם מועדים בהכרח לפורענות, קיימים סיכונים רבים העלולים להתממש בהיעדר טיפול מתאים‏[31].

כאשר ילד סובל מהפרעת קשב ולא ניתן לו טיפול הולם בגיל צעיר, התוצאות עלולות להיות אקוטיות עבורו, עבור משפחתו ועבור החברה‏[31]. הזנחת הטיפול בהפרעה עשויה להוביל לבעיות פסיכולוגיות‏[39]. במקרים אלו, בדומה לבעיות רגשיות אחרות, יש המשתמשים בסמים כדרך לריפוי עצמי (אצל חלק מהמתבגרים עם הפרעת קשב יש שימוש עצמי בממריצים כמו קפה וקוקה-קולה במקום מתילפנידאט)‏[5]. הפרעת קשב עלולה גם ליצור קשיים לימודיים, העלאת הסיכון לנשירה ממערכת החינוך ולעיסוק בפעילות עבריינית[5], כמו גם קשיים בעבודה, קשיים חברתיים, תסכול ועוד‏[43][44].

משום שבמקרים רבים נראה חוסר תגובה או התמדה בטיפולים הקיימים, העשרת מבחר הטיפולים התרופתיים וההתנהגותיים הקיים באפשרויות בטוחות ויעילות יסייע רבות להתמודדות עם המצב הכרוני של הפרעת קשב‏[13].

מענה לתחלואה נלווית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בשלב האבחון, הרופא הבודק אדם עם הפרעת קשב חייב לשקול את התחלואה הנלווית לסוגיה. אם לצד הפרעת הקשב מתקיימים גורמים נוספים הפוגעים בתפקוד, יש להתייעץ או להפנות לאנשי המקצוע מהתחום הרלוונטי לגורמים שנמצאו‏[2].

סיוע בהתמודדות עם אחד מהגורמים לקשיי התפקוד יכול להקל על ההתמודדות עם היתר. למשל, אצל אדם עם הפרעת קשב ודיסלקציה, מתן הוראה מתקנת לצורך שיפור הקריאה יכול לפנות משאבי ריכוז שהושקעו בהתמודדות עם קשיי הקריאה, ובכך להקל על יכולת הלמידה מחומר כתוב גם ללא שינוי ברמת הריכוז המקורית.

קבלת מידע אמין והדרכת הורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העברת מידע אמין ומובן אודות ההפרעה אל אנשים עם הפרעת קשב והורים לילדים עם הפרעת קשב, היא חשובה ותורמת להתמודדות. מידע זה כולל את האטיולוגיה של הפרעת הקשב, טיפולים אפשריים, השלכות לטווח הארוך והשפעות על חיי היום-יום‏[13]. על איש המקצוע המטפל להסביר כיצד יכולה הפרעת קשב להשפיע על היבטים כמו: יכולת הלמידה, ההתנהגות, הערכה עצמית, כישורים חברתיים והתנהלות במסגרת המשפחה‏[13][10].

הורים לילדים עם הפרעת קשב מתמודדים עם אתגרים לא קלים וחווים מצוקה‏[5], אך במקרים רבים אין להם כתובת לתמיכה‏[31]. לכן, על המטפל לאתר גופים קהילתיים המספקים מידע ותמיכה, ולדעת כיצד יש להפנות אליהם‏[13]. הורים צריכים הכוונה והדרכה גם כאשר אין כל בעיה בקשר שלהם עם הילד, וגם כאשר התפקוד ההורי שלהם טוב‏[5].

מחסור בידע מקצועי ואמין גורם לכך שכאשר מתעורר חשד להפרעת קשב, מוכנים הורים רבים לשלם סכומים גבוהים עבור אבחונים חוזרים ונשנים, מבלי שיבינו את הכתוב בהם‏[31]. כמו כן, הורים שונים מגיבים לתוצאות האבחון בדרכים שונות הנעות מתחושת הקלה, עד הכחשה וכעס[5]. לאחר הבנת תוצאות האבחון וההשלמה עם המצב יש להתחיל לבנות את המערך הטיפולי. אך גם במקרים שבהם האבחון הובן כהלכה, לעתים אין הוא מכיל המלצות טיפוליות מפורטות מלבד הפנייה כללית לטיפול תרופתי או רגשי‏[31].

להורים תפקיד מרכזי בעיצוב ההתנהלות בסביבה הביתית, בניהול המפגש מול מערכות הרפואה ובהתמודדות מול המערכת הבית-ספרית‏[14]. מחסור בידע מקצועי עלול גם לגרום להורים המנסים לסייע לילדם לפעול בדרכים הפוגעות בילד‏[5]. בעיות התנהגות עלולות ליצור תגובות שליליות קיצוניות מצד ההורים, בעקבות הנסיון להשתלט על הילד, ולהוביל לצמצום המגע שלהם איתו‏[5]. במקרים אחרים הורים נוטים לוותר לילדם ולחסוך ממנו התמודדויות שהוא לא יוכל לעמוד בהן, כדי שלא ייפגע. למרות הרצון לגונן על הילד, מצב זה עלול לפגוע בביטחון העצמי שלו, משום שהילד חש שהוריו מאמינים שהוא לא יכול להתמודד בכוחות עצמו‏[5].

אחד הגורמים שיכולים להגן על ילד עם הפרעת קשב מפני היווצרות של דימוי עצמי נמוך ובעיות תפקוד שונות, הם הורים שמשקיעים בהורות שלהם ומשתדלים לתפקד ברמה גבוהה‏[5]. עם זאת, לעתים ההורים זקוקים לעזרה לא פחות מהילד, משום שהם הנושאים העיקריים בעול הטיפול היום-יומי‏[31]. עבור ההורים, הטיפול בילד עם הפרעת קשב רצוף מאבקים ברשויות ובמוסדות החינוך‏[31]. לעתים קרובות ישנם מאבקים גם מול הילד עצמו. לדוגמה, כאשר הוא מסרב ללכת למוסד חינוכי מתאים או כאשר הוא לא מוכן לטיפול תרופתי בשל תופעות הלוואי‏[31]. קשיים אלו יכולים להוביל לפגיעה בתחושת המסוגלות ההורית‏[10]. תוכניות להדרכת הורים שואפות לשפר את ההבנה של התנהגות הילד ולהקנות להורים מיומנות להתמודדות מול קשיי ההתנהגות העלולים להיווצר בעקבות הפרעת הקשב‏[13], להקנות דפוסי פתרון בעיות ולהדגיש את חשיבות הצבת גבולות[10].

בשל האופי התורשתי של הפרעת קשב, אמהות ואבות רבים מתמודדים עם ילד הסובל מהפרעת קשב, כאשר להם עצמם יש מאפיינים דומים או זהים (כמו אימפולסיביות, פעלתנות יתר, קושי לשמור על מיקוד לאורך זמן ועוד)‏[5]. לעתים הורים שלא אובחנו בעבר מזהים את תסמיני הפרעת הקשב שלהם רק בעקבות האבחון של ילדם‏[5]. חלק מתסמיני הפרעת הקשב עלולים להקשות על הורים אלו להגיב בסבלנות ומתינות לילדם ולהימנע מלהביע כעס ומצוקה לידו‏[5]. בנוסף, לעתים ההורים מזדהים עם ילדם ואף חווים מחדש חוויות דומות וקשות מעברם‏[5][15]. עבור הורים רבים עם הפרעת קשב, העבודה עם הילד מהווה חוויה מתקנת‏[5].

ההורים והמורים כאחד לוקחים תפקיד משמעותי בעיצוב אישיותו של תלמיד עם הפרעת קשב‏[14]. לכן הטיפול ארוך הטווח בילד מצריך שיתוף פעולה מתמיד בין הצוות הטיפולי, הצוות החינוכי, ההורים והילד‏[13]. תפקיד המורה ובית הספר הוא לעזור לתלמיד להתמודד עם ההפרעה, כך שהישגיו בתחום הלימודי והחברתי לא ייפגעו‏[5]. לכן יש להדריך בנוסף להורים גם את צוות המורים בבית הספר‏[9]. מידע אודות ההפרעה יכול לשפר את מערך הטיפול בכך שהוא מייעל את התקשורת ותורם לשיתוף הפעולה מול אנשי המקצוע השונים‏[13].

התאמה סביבתית - נגישות: טכנולוגיה מסייעת, עיצוב הסביבה החומרית ושינוי נהלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התערבות לצורך ייעול למידתו או עבודתו של אדם בעל לקות קשב וריכוז יכולה להיעשות גם בעזרת שינוי סביבתו כך שתתאים לו טוב יותר‏[9]. לצורך כך הצוות החינוכי, או הצוות המסייע להתאמת מקום העבודה, צריך לקבל מידע מדויק ככל האפשר על מאפייני ההפרעה ברמת הפרט, בהקשר הסביבתי של בית-הספר או מקום העבודה‏[5].

התאמה סביבתית (הסביבה הפיזית או הנהלים), כלומר נגישות, כמו גם שימוש בעזרים מתחום הטכנולוגיה המסייעת‏‏[45][46] (טכנולוגיה שעוזרת לאנשים עם מוגבלויות מבלי לצמצם את התלות בה ואיננה שימושית לאנשים חסרי לקויות) נכללות ברוב מערכי הטיפול בהפרעת קשב‏[13][9]. בעקבות השונות הרבה המאפיינת את הפרעת הקשב, יש לבחון עבור כל אדם בנפרד מהם המאפיינים הסביבתיים המעכבים או מסייעים לרמת התפקוד שלו. לעתים ניתן לעשות התאמות אלו גם באמצעים פשוטים יחסית. דוגמאות להתאמות:

  • סילוק רעשי רקע ומראות רקע‏[14] המסיחים את הדעת‏[5].
  • הדרכה באיתור סביבות בהן קל להתרכז (למשל מקומות עם בידוד אקוסטי ומחשבים שקטים)
  • מציאת מקום ישיבה אופטימלי וקבוע בכיתה‏[5].
  • שימוש בעזרים כמו אטמי אוזניים.
  • יצירת מערכת שעות קבועה ופשוטה, כאשר לקראת כל שינוי בפעילות צריך להכין את התלמיד מראש ולעזור לו להתארגן‏[5]. תלמיד עם הפרעת קשב זקוק למצבים ברורים ולא עמומים, כך שהוא יידע בדיוק מהם הגבולות והדרישות ממנו‏[5]. מעבר לזאת, יומנים אלקטרוניים (כמו אלו שבאייפון או ב-Outlook) שמתריעים מבעוד מועד, לקראת כל פעילות, יכולים לעזור לאדם לנהל את זמנו. לצורך סיוע בניהול זמן, ניתן להעמיד לרשות התלמיד חונך מטעם מוסד הלימודים, או שהאדם עם הלקות יכול לשכור שירותי אימון אישי.

טכנולוגיה שיקומית ואימונים בעזרת טכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכנולוגיות טיפוליות אלה הן ממוחשבות על פי רוב ושימוש בהן לתקופה מוגבלת משפר את תפקודו של האדם לטווח ארוך (להבדיל מטכנולוגיית נגישות שהתלות בה אינה מצטמצמת). דוגמאות: ביופידבק, נוירופידבק, ואימון מוחי. כמו כן, טכנולוגיה פשוטה יכולה להיות לעזר. נמצא שילדים עם הפרעת קשב אשר הסתכלו במראה בזמן שעבדו, תפקדו טוב יותר מבחינת התפקודים הניהוליים שלהם‏[32].

פיתוח סגנון עבודה יעיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן טבעי אנשים נוטים לפעול "כמו כולם" בהתאם להיגיון המקובל ולציפיות של הסביבה. עם זאת, פעמים רבות דרכי הפעולה המקובלות בחברה אינן מתאימות לאנשים עם הפרעת קשב. מסיבה זו עליהם לחדד את דרכי הפעולה הייחודיות להם ולפתח סגנון התמודדות שיהיה יעיל עבורם. בהתאם לכך חשוב לחפש אחר דרכי התמודדות באופן יצירתי ולא להתעקש דווקא על דרכים שהומלצו על ידי אנשים אחרים‏[38].

במקרים רבים קשיי התפקוד של אנשים עם הפרעת קשב יכולים להיגרם גם בעקבות סגנון עבודה לא יעיל או לא מותאם. תלמיד עם קשיי התארגנות אשר נגרמים כתוצאה מההפרעה, זקוק לעזרה רבה בהכנת שעורי בית וכן בהתכוננות למבחנים, גם כאשר יכולת ההבנה שלו גבוהה‏[34]. אצל מבוגרים עם הפרעת קשב רוב הקשיים שעולים קשורים בהתארגנות עצמית, לדוגמה: ארגון וסדר של מקום העבודה, ניהול זמן, השלמת משימות שהותחלו וחלוקה לשלבים של משימות מורכבות‏[11]. היעילות של פיתוח סגנון עבודה מותאים אישית נובעת מכך שהכלים שנלמדים עוזרים לאדם לרכוש מיומנויות החסרות לו לצורך התנהלות יעילה יותר בחיי היומיום‏[11].

ניתן לפתח סגנון עבודה יעיל יותר על ידי הוראה מתקנת, הקניית מיומנויות למידה ופיתוח מטא-קוגניציה לצורך גיבוש אסטרטגיות למידה אישיות שעוקפות את הקשיים. יש לעשות זאת בהתאם לצורת החשיבה של האדם באופן אישי. לדוגמה, כאשר עובדים עם אדם עם הפרעת קשב צריך לבדוק האם הערוץ השמיעתי או החזותי נגישים לו יותר, כדי להשתמש בערוץ הדומיננטי מהשניים לשם העברת מידע‏[5]. בדומה לכך, לאדם הסובל מקושי בפיצול קשב יומלץ להימנע ממצב של ריבוי משימות כמו כתיבת סיכום שיעור אם פעולה זו מפריעה לו להקשיב ולהבין את הנאמר. במקום זאת ניתן לבקש אישור מהמורה או המרצה להקליט או לצלם סיכום של מישהו אחר - אפשרויות אלו מתאימות לאדם עם יכולות חברתית טובות שאינו ביישן מכדי להשתמש בהן.

בנוסף, העשרה אינסטרומנטאלית עוסקת בשיפור ופיתוח תפקודים ניהוליים כגון: תכנון, ארגון, תהליכי בקרה, הסטת קשב, גמישות מחשבתית, רכישת כללים, סריקה חזותית, התגברות על הרגל, שליטה במסיחים ועוד‏[32]. ניתן לאמן חלק מהתפקודים הניהוליים גם דרך שימוש בספרי ילדים כמו "איפה אפי?", שבהם לצורך איתור דמות המטרה באיורים יש צורך להפעיל סריקה חזותית שיטתית ותשומת לב לפרטים. ריפוי בעיסוק יכול גם הוא לשמש כחלק מטיפול בהפרעת קשב‏[9], במיוחד לצורך התרגאנות בזמן ובמרחב.

באופן כללי, באשר לסביבת החיים הכללית של האדם, טוענות תאוריות כגון הפרעת חוסר הטבע ותאוריית שחזור הריכוז כי שהות בטבע, פעילות גופנית ואף התבוננות בטבע (במקום במחשב ובטלוויזיה), עשויות לשפר את יכולת הלמידה, הקשב והריכוז של האדם בכלל ואנשים עם הפרעת קשב בפרט‏[47].

התערבות פסיכולוגית או טיפול רגשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר הטיפול בהפרעת קשב הוא רגשי‏[31]. המטרה של התערבות פסיכולוגית היא לשנות את המצב הרגשי או דפוסי המחשבה של האדם‏[13]. הטיפול הרגשי כולל טיפול בוויסות התנהגות של האדם, ומכשירו אט-אט ללמוד לווסת את התנהגותו בעצמו‏[31].

לעתים קרובות מדי מתחיל ילד עם הפרעת קשב את דרכו בבית הספר בכישלון. מחסור מצטבר בחוויות הצלחה מוביל להפרעות רגשיות משניות וערך עצמי ירוד. השפעה זאת נראת גם במקרים של אינטליגנציה גבוהה, משום אף על פי שהיא מאפשרת לפצות על הקשיים בצורה יעילה יחסית, לרוב אין די בכך על מנת להגיע להשגים המשקפים את מלוא הפוטנציאל של אותו תלמיד‏[9].

כאשר ניתן מענה טיפולי בגיל צעיר ניתן להתמקד בקשיים הישירים של הפרעת הקשב ולמנוע ככל הניתן את היווצרותם של קשיים רגשיים משניים בהמשך. אם הטיפול החל בשלב מאוחר יותר בחיי האדם יש להתייחס בטיפול הרגשי גם למשקעים שסביר הוא נושא איתו מהעבר, זאת לצד הקניית כלים מעשיים להתמודדות עם הבעיות מולן הוא מתמודד בתקופה בה החל הטיפול‏[11]. אנשים עם הפרעת קשב אשר התמודדות עם חוויות שליליות בילדותם עלולים לשאת את הצלקות לאורך שנים רבות. לכן חוויות אלו דורשות טיפול במטרה לאוורר רגשות מודחקים מהעבר, לתקן את הדימוי העצמי וההרגשה של האדם כיום מול החברה‏[11]. יש לכך חשיבות רבה משום שהלמידה של יכולות חדשות היא תמיד טובה יותר, כאשר היא נעשית מתוך עמדה של דימוי עצמי חיובי‏[32]. דימוי עצמי חיובי מעודד את האדם להעיז ולנסות ולא לוותר גם כשקשה לו‏[32].

בהקשר של ילדים, הפרעת הקשב עלולה להשפיע גם על התפקוד המשפחתי‏[5]. הקושי לשים גבולות לילד עם הפרעת קשב יכול לערער את היחס עם ההורים והם עלולים להרגיש חוסר אונים, כעס, דיכאון ואשמה‏[5]. במקביל הילד עלול להרגיש שהוריו רואים בו כישלון, דבר שלנוכח הקשיים הרבים לעתים אכן משקף את דעתם‏[5]. חלק מהמשפחות מגיעות לאבחון וטיפול רק לאחר שהילד והמשפחה נקלעו כבר למצוקה קשה בעקבות הבעיות הראשוניות והמשניות של הפרעת הקשב‏[5].

ניתן לתת מענה להיבט זה בדרכים שונות, כגון: פסיכותרפיה אישית או משפחתית[9], טיפול במשחק, טיפול קוגניטיבי או טיפול התנהגותי קוגניטיבי[13], תרגול בעזרת תוכנות מחשב מתאימות.

פיתוח תחומי היכולת

אחד הגורמים המגינים מפני ההשלכות של הפרעת הקשב הוא העיסוק בתחומים שבהם האדם מוכשר‏[5]. אומנות, מוסיקה וספורט יכולים לספק חוויות הצלחה וליצור קשרים עם בני הגיל‏[5]. בנוסף, בתוך מסגרת של ספורט הישגי ניתן להתנסות בהצלחות, בעמידה בתסכולים, במאמצים לאורך זמן, בקשר טוב וחיובי עם מורים ומדריכים ובקשרים חברתיים טובים עם בני הגיל השותפים לאותם תחומי עניין‏[5].

טיפול התנהגותי

אחת האפשרויות לטיפול בהפרעת קשב היא טיפול התנהגותי[9], הכולל מגוון של טכניקות התערבות, שמטרתן היא שינוי הסביבה הפיזית והחברתית לצורך שינוי ההתנהגות[13]. התערבות התנהגותית יכולה להיות בעלת ערך רב כחלק מהמערך הטיפולי או אף כמרכיב עיקרי שלו, בהתאם לנסיבות המקרה, אופי התחלואה הנלווית ויעדי הטיפול‏[13]. טיפול התנהגותי בילדים כולל הכשרת הורים ומורים לשימוש בטכניקות ספציפיות לשיפור ההתנהגות‏[13]. אחת הטכניקות הידועות בתחום זה היא עיצוב התנהגות‏‏.

הדרישה מילד עם הפרעת קשב למשמעת התנהגותית במסגרת הביתית או החינוכית צריכה להיות במסגרת יכולתו לבצעה ולהינתן בעיתוי מתאים‏[14]. כדי להימנע מהשתלטותה על הקשר כולו, לא נכון להפעיל אמצעי משמעת בכל חריגה בהתנהגות. יש לדרוש משמעת בנושאים שונים לפי סדר עדיפויות‏[14]. כמו כן, אין לצפות שהילד יקבל בברכה ובחיוב את דרישת המשמעת וסביר שהוא יביע מחאה. יש להבין זאת ולאפשר לו להביע את רגשותיו‏[14].

אימוץ אסטרטגיות התנהגות המיועדות להפחתת אימפולסיביות יכול לשפר את היחסים החברתיים של ילדים‏[29].

ניתן גם לפנות לטיפול התנהגותי קוגניטיבי ‏‏[48], לצורך הטיפול בהפרעת קשב.

טיפול תרופתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור הפרעת קשב, טיפול תרופתי עוזר ברוב המכריע של המקרים‏[5]. ישנן מספר אפשרויות תרופתיות המפחיתות זמנית את התסמינים. כמו כל אפשרות טיפולית אחרת, יש לעשות בה שימוש באופן מושכל המותאם לצורכי האדם ולנסיבות הסביבתיות והחברתיות שלו. כלומר, יש לתת תרופה רק למקרים בהם היא עוזרת ובתנאי שהנזק אינו עולה על התועלת.

טיפול תרופתי להפרעת קשב אינו מיועד ללקויות למידה, זאת משום שכיום אין בנמצא מענה תרופתי ללקויות למידה.

לא נמצאה עדיין תרופה ל"ריפוי" קבוע ומלא של הפרעת קשב, כך שהשפעה של תרופות אלו היא זמנית בלבד וחולפת בתום טווח הפעילות שלהן‏[33]. לכן, טיפול תרופתי יכול להוות רק חלק אחד מתוך מערך טיפולי רב-תחומי ואינו מהווה מענה שלם להפרעת קשב. יחד עם מתן התרופה יש לחזק את המיומנויות הלקויות של האדם, תוך שאיפה להקנות יכולת להתמודדות טובה יותר עם הקשיים גם ללא נטילת תרופה‏[33].

למרות הדעה שהטיפול חייב לכלול גם מרכיב תרופתי‏[9], אין אפשרות חוקית לחייב אדם לקחת בעצמו או לתת לילדו תרופה להפרעת קשב בניגוד לרצונו.

כמו בכל טיפול תרופתי המחייב מרשם רופא, אין להשתמש בתרופה ללא אישור של רופא מוסמך. חשוב לבצע מעקב מסודר על הטיפול התרופתי על מנת לוודא את יעילותו ולשנות את המינון או סוג התרופה במקרה הצורך‏[9][33]. לשם כך גם מומלצת נגישות גבוהה של הרופא עבור המטופל‏[5].

בשנים האחרונות עולה ביקורת ציבורית רבה כנגד השימוש הרב בריטלין. יש הטוענים[דרושה הבהרה] כי חברות התרופות והרופאים מקלים במתן מרשמי התרופות ומפזרים אותן לכאורה שלא מאינטרסים מקצועיים, ולא תמיד לאחר הערכה מדוקדקת ומקיפה כפי הנדרש‏[9].

תרופות ממריצות/מעוררות

ברוב המקרים השימוש בתרופות ממריצות (stimulant medication) יעיל מאוד בהתמודדות עם תסמיני הליבה של הפרעת קשב‏[13]. בנוסף להפחתת התסמינים, במקרים רבים נראה גם שיפור ביכולת להתנהג בהתאם לחוקים והפחתה בתגובות רגשיות מוגזמות, אשר תורם לשיפור היחסים עם עמיתים והורים‏[13]. בחלק מהמקרים יש לתרופות אלו תופעות לוואי בטווח הקצר‏[5], תופעות אלו הפיכות וחולפות עם הפסקת נטילת התרופה‏[33]. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר לתרופות אלו הן ירידה בתיאבון, כאבי ראש, כאבי בטן, קשיי הרדמות, חרדה והימנעות חברתית. לרובן אפשר לתת מענה מוצלח על ידי התאמת המינון או תדירות השימוש בתרופה‏[13]. לדוגמה, כדי לא לפגוע בהרגלי השינה, רצוי להימנע מלקיחת תרופה מעוררת בשעות הערב‏[9]. את המינון מווסתים כך שיהיה מינימלי אך יעיל‏[5]. המינון האופטימאלי הוא זה המוביל להטבה הגדולה ביותר בתפקוד במקביל לצמצום מרבי של תופעות הלוואי‏[13].

בניגוד לתרופות אחרות, המינון של תרופות ממריצות אינו תלוי במשקל[13]. משום שקיימת שונות ביחס כמות-תגובה בין אנשים שונים, על הרופא להתחיל במינון נמוך ולהעלות אותו בהדרגה‏[13]. חשוב לזכור שהמינון הנמוך ביותר בו נראית הפחתה בסימפתומים אינו בהכרח המינון הטוב ביותר לשיפור התפקוד‏[13].

אפשר להתאים את זמני ההשפעה של התרופות לשעות הנחוצות לאדם‏[9] ולשנות את תדירות השימוש בהתאם ליעדי הטיפול. לדוגמה, ניתן להשתמש בתרופה בימי חול לצורך הקלה בתסמינים רק בזמן הלימודים או העבודה, אך לצורך שיפור התפקוד בבית יש להשתמש בתרופה במשך כל ימות השבוע‏[13].

התרופות הממריצות הנמצאות בשימוש כיום הן methylphenidate ו- dextroamphetamine, כאשר לשתיהן יש אפשרות למשך השפעה משנה לטווח קצר, בינוני או ארוך‏[13]. בין השמות המוכרים של תרופות[49] ‏‏ממריצות‏[50] נמצאים ריטלין וקונצרטה[51]. ההתנגדות הציבורית לריטלין נובעת מהמיתוס השגוי לפיו הוא גורם להתמכרות ופוגע בתהליך הגדילה של ילדים. שני נושאים אלו נבדקו מחקרית. נמצא שלמרות דיכוי התיאבון הריטלין אינו גורם להפרעה בגדילה לאורך זמן‏[9][5]. כמו כן, המינונים המקובלים לשימוש בריטלין אינם גורמים להתמכרות‏[9]. למעשה, ילדים עם הפרעת קשב שטופלו בהצלחה בתרופות מעוררות מתמכרים פחות מאלו שלא טופלו, ושיעור ההתמכרות אצלם דומה לזה של האוכלוסייה הכללית‏[5].

נמצא שמתילפנידאט (החומר הפעיל בריטלין) משפר את יכולת דיכוי התגובה אצל אנשים עם הפרעת קשב‏[30]. חומר זה משמש כאגוניסט התומך בפעולת המוליך העצבי דופמין בתהליך ההעברה הסינפטית. תהליך זה מאפשר את התקשורת התקינה של תאי עצב במערכת העצבים. המתילפנידאט מגביר את השפעתו של הדופמין בכך שהוא מעכב את הספיגה החוזרת של מהסינפסה, ובכך מאפשר לו להשפיע על תא המטרה במשך זמן רב יותר‏[52].

הרטלין אומנם יעיל ברוב המקרים, אך לא בכולם‏[5]. בנוסף, הוא משפיע בצורה שונה על רמות שונות של הפרעת קשב עקב הספקטרום הרחב שלה‏[31]. כמו כן, למינונים שונים של ריטלין יכולה להיות השפעה שונה. בעוד שמינון נמוך מידי לא יהיה אפקטיבי, מינון גבוהה מידי עלול להגביר את הפעילות באופן מופרז ובכך לפגוע בתפקוד הקוגניטיבי‏[52].

הנסיונות לאתר את המינון האידאלי לא תמיד עולים יפה. נמצא שאנשים שלא הגיבו לתרופה ממריצה אחת כן מגיבים באופן חיובי לתרופה ממריצה אחרת. לכן, במקרים בהם לשימוש בתרופה מסוימת אין השפעות חיוביות או שתופעות הלוואי בלתי נסבלות יש לנסות תרופות אחרות‏[13]. כמו כן, בגיל הרך יש רגישות גבוהה יותר לטיפול התרופתי וגם יותר תופעות לוואי, שחלקן נעלמות עם הגיל‏[5]. לכן יש לשקול מחדש את הטיפול התרופתי עם התבגרות הילד בהתאם למצב ובהתייעצות עם רופא.

יש ליצור קשר מיידי עם הרופא במקרים בהם יש בעיות במינון, תופעות לוואי או ספקות פתאומיים בנוגע לכדאיות של הטיפול התרופתי‏[5]. חוסר תגובה עיקבי לטיפול בתרופות ממריצות צריך לעורר את חשדו של הרופא לאפשרות של אי היענות תרופתית, אבחנה בלתי מדויקת או קיומה של תחלואה נלווית שטרם אותרה‏[13].

תרופות אחרות

פרט למעוררים כמו רטלין יש גם תרופות אחרות, אך לרוב הן פחות יעילות ובעלות תופעות לוואי[5]. לדוגמה - תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת NDRI כמו וולבוטרין (Wellbutrin, Bupropion); או ממשפחת ה-SNRIs כגון אפקסור (Effexor, Venlafaxine), סטרטרה (Strattera), או אדרונקס (Edronax, Reboxetine), או טריציקלים עם פעילות חזקה על נוראדרנלין כגון דפרקסן (desipramineׂׂ).

ישנם גם תוספי תזונה כמו אומגה 3 אשר יכולים לתמוך בתפקודי קשב.

טיפולים אלטרנטיביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים המתנגדים לטיפול תרופתי בקשיי קשב וריכוז, עשויים לשלב התערבויות רגשיות, טכנולוגיות, תזונתיות, מוטוריות וחינוכיות, עם טיפולים אלטרנטיביים שונים. יש המטפלים באמצעות שיטות שונות של עיסוי ומגע, בפרחי באך, הומאופתיה, צמחי מרפא, דיקור סיני, שיאצו, יוגה ועוד‏[53]. אחרים משתמשים בטיפולים אלו כטיפולים בלעדיים. בעשורים האחרונים נעשים נסיונות לחקור את יעילותם של טיפולים אלו, אך המחקר לא תמיד שיטתי ומדעי, ועד היום לא נמצא ביסוס מדעי מספק ליעילות טיפולים אלו; ההמלצה הרווחת כיום של הרפואה המערבית למעוניינים בטיפולים אלטרנטיביים, היא לשלב אותם עם טיפולים קונבנציונליים‏[9][54][55].

המקור להפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המקור להפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות

השונות הרבה בתסמינים של הפרעת קשב מובילה להנחה שיש לה יותר מגורם אחד‏[52].

  • הפרעת הקשב היא תורשתית (גנטית)‏[5] ולכן גם רב-דורית‏[9], ומשום כך לעתים קרובות יותר מחבר משפחה אחד לוקה בה‏[10]. בעולם המחקר נעשים מאמצים לגלות גנים הקשורים להפרעת קשב‏[9]. בין הגנים הנחקרים נמצא הגן לקולטני דופמין DRD4‏[9] ו-DRD5‏[56].
  • לצד הגורמים הללו, קיימת השפעה גם לסביבת החיים על רמת התפקוד, ההישגים ואיכות החיים של אדם עם הפרעת קשב‏[14]. מכיוון שמדובר בהפרעה התפתחותית אשר באה לידי ביטוי בגיל צעיר, ישנה משמעות רבה לסביבה של האדם בגילאי הילדות, ולהתאמת המערכות המשפחתיות, החינוכיות והחברתיות כך שיוכלו לאפשר לילד להשתמש בכוחותיו ולמזער את נזקי ההפרעה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טלי היימן, הפרעת קשב והיפראקטיביות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2007.
  • שרית טגנסטקי, מי מפחד מ-AdHd - מדריך מעשי להורים ולאנשי מקצוע בתחום בעיות קשב וריכוז, הוצאת רימונים, 2006.
  • איריס מנור, שמואל טיאנו, "לחיות עם הפרעת קשב וריכוז ADHD", דיונון, מהדורה שלישית, 2005.
  • מ. סוזן רוברטס וג'רלד ג'. יאנסן, לחיות עם ADD, דרכי עבודה למבוגרים עם הפרעת חוסר קשב, הוצאת ספרים "אח", ISBN 965-267-261-0
  • מ. האלוול וג'ון ג'.רייטי, מריטת עצבים - הפרעת קשב ADHD, הוצאת אור עם.
  • אהוד פריס, הפרעת קשב וריכוז - קשיי למידה: אבחון וטיפול, הוצאת ידיעות ספרים ואסטרולוג.
  • שחר ארזי ויוסי הטב, ‏ADHD – היבטים תרבותיים, "נפש" 10: 71-77 (2002)
  • אמן, ד' (2008). ריפוי ADD פריצת דרך המאפשרת לכם להבחין בשישה סוגים של ליקויי קשב וריכוז ולרפא אותם. נתניה: שמעוני לאור בע“מ.
  • בארקלי, ר' (1997). לשלוט ב- ADHD, הוצאת גלילה.
  • בלומקוויסט, מ' (2005). ילדים עם הפרעות התנהגות: הקניית כישורים. קרית ביאליק: הוצאת אח.
  • דיווס, ד' (2008). הילד כועס. קריית ביאליק :הוצאת אח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופים ממשלתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע והסברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוויה אישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטעי וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 ד"ר תמי שטיינברג (2006). היום שלנו לא נגמר בצהריים: על ביטוייה של הפרעת קשב וריכוז מחוץ למסגרת בית הספר. חל"פ: עיתון תסמונת חיך-לב-פנים, המרפאה לגנטיקה התנהגותית
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 אמות מידה לאבחון הפרעת קשב וריכוז (ADHD) בילדים מתבגרים ומבוגרים, משרד הבריאות (2010)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 3.8 אבישר, אלון (2010). מהו התפקוד הנוירו-פסיכולוגי הלקוי בהפרעת קשב וריכוז (ADHD)?. מאתר פסיכולוגיה עברית
  4. ^ Definition of Learning Disabilities, National Joint Committee on Learning Disabilities, 1990
  5. ^ 5.00 5.01 5.02 5.03 5.04 5.05 5.06 5.07 5.08 5.09 5.10 5.11 5.12 5.13 5.14 5.15 5.16 5.17 5.18 5.19 5.20 5.21 5.22 5.23 5.24 5.25 5.26 5.27 5.28 5.29 5.30 5.31 5.32 5.33 5.34 5.35 5.36 5.37 5.38 5.39 5.40 5.41 5.42 5.43 5.44 5.45 5.46 5.47 5.48 5.49 5.50 5.51 5.52 5.53 5.54 5.55 5.56 5.57 5.58 5.59 5.60 5.61 5.62 5.63 5.64 5.65 5.66 5.67 5.68 5.69 5.70 5.71 5.72 5.73 5.74 5.75 5.76 5.77 5.78 5.79 5.80 5.81 5.82 נופר ישי-קרין ועדי פרי (2002). אבחון של הפרעת קשב וריכוז (ADHD). באתר פסיכולוגיה עברית
  6. ^ שמואל טיאנו ואיריס מנור, מהי הפרעת קשב וריכוז - פרק המבוא לספר "לחיות עם הפרעת קשב וריכוז"
  7. ^ Prevalence rates of attention deficit/hyperactivity disorder in a school sample of Venezuelan children
  8. ^ 8.00 8.01 8.02 8.03 8.04 8.05 8.06 8.07 8.08 8.09 8.10 8.11 AMERICAN ACADEMY OF PEDIATRICS: Clinical Practice Guideline: Diagnosis and Evaluation of the Child With Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder. PEDIATRICS Vol. 105 No. 5 May 2000, pp. 1158-1170
  9. ^ 9.00 9.01 9.02 9.03 9.04 9.05 9.06 9.07 9.08 9.09 9.10 9.11 9.12 9.13 9.14 9.15 9.16 9.17 9.18 9.19 9.20 9.21 9.22 9.23 9.24 9.25 9.26 9.27 9.28 9.29 9.30 9.31 9.32 9.33 9.34 9.35 9.36 9.37 9.38 9.39 9.40 9.41 9.42 9.43 9.44 9.45 9.46 9.47 9.48 9.49 9.50 9.51 9.52 9.53 9.54 9.55 9.56 9.57 9.58 9.59 שפירא, אבי (2004). הפרעת קשב וריכוז (ADHD). באתר פסיכולוגיה עברית
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 10.5 10.6 10.7 10.8 מרים טוראל, ד"ר סמי שניידרמן, (2003). טיפול בהפרעת קשב וריכוז. תפנית: מכון ירושלמי למתבגרים
  11. ^ 11.00 11.01 11.02 11.03 11.04 11.05 11.06 11.07 11.08 11.09 11.10 איגרא, נעמה (2008). טיפול פסיכולוגי במבוגרים עם הפרעת קשב (ADHD) - שילוב בין גישות שונות; או: איך להושיב היפראקטיבי על ספת הפסיכולוג. מאתר פסיכולוגיה עברית
  12. ^ 12.0 12.1 Andreou et al. (2007). Reaction time performance in ADHD: Improvement under fast-incentive condition and familial effects. Psychological Medicine: A Journal of Research in Psychiatry and the Allied Sciences, Vol 37(12), 1703-1715
  13. ^ 13.00 13.01 13.02 13.03 13.04 13.05 13.06 13.07 13.08 13.09 13.10 13.11 13.12 13.13 13.14 13.15 13.16 13.17 13.18 13.19 13.20 13.21 13.22 13.23 13.24 13.25 13.26 13.27 13.28 13.29 13.30 13.31 13.32 13.33 13.34 13.35 13.36 13.37 13.38 Clinical Practice Guideline: Treatment of the School-Aged Child With Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder, AMERICAN ACADEMY OF PEDIATRICS, PEDIATRICS Vol. 108 No. 4 October 2001, pp. 1033-1044
  14. ^ 14.00 14.01 14.02 14.03 14.04 14.05 14.06 14.07 14.08 14.09 14.10 14.11 14.12 14.13 14.14 14.15 14.16 14.17 14.18 14.19 לגעת מבעד לשריון. משרד החינוך (2009)
  15. ^ 15.0 15.1 מירי קרן, איריס מנור, שמואל טיאנו, ‏הפרעת קשב וריכוז בגיל הרך: איפיוניה הייחודיים ומהלכה מינקות ועד גיל הגן, כרך 140, נובמבר 2001, עמ' 1022-1025, תקציר של המאמר מעיתון "הרפואה" באתר ההסתדרות הרפואית בישראל
  16. ^ 16.0 16.1 Mark R. Rosenzweig, Arnold L. Leiman, S. Marc Breedlove (1999). Biological psychology: an introduction to behavioral, cognitive, and clinical neuroscience. 2nd ed. Sunderland, Massachusetts: Sinauer Associates.
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 שלמה קניאל, (2006). חינוך לחשיבה: חינוך קוגניטיבי לשליטה על התודעה. רעננה: רמות.
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 18.4 דוד הבר (1990), לא הואב לקרוא: טיפול רב-ממדי בליקויי למידה. רעננה: רמות.
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 19.4 יונתן גושן־גוטשטיין ודן זכאי (2006). פסיכולוגיה קוגניטיבית - כרך ב – זיכרון. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
  20. ^ ישי-קרין, נופר (2007). הקשר בין זיכרון עבודה מילולי (ולא חזותי-מרחבי) לבין לקות בקריאה ולקות שפתית. מאתר פסיכולוגיה עברית.
  21. ^ 21.00 21.01 21.02 21.03 21.04 21.05 21.06 21.07 21.08 21.09 21.10 21.11 21.12 21.13 ד"ר איריס מנור (2008). הילד הרע שבי. The Medical
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 22.3 22.4 22.5 22.6 ד"ר סטיוארט צ'סנר, התפתחות נפשית של העצמי
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 23.3 23.4 23.5 Zhang J.-S., Wang Y., Cai R.-G., Yan C.-H. (2009). The brain regulation mechanism of error monitoring in impulsive children with ADHD-An analysis of error related potentials. Neuroscience Letters, 460 (1), pp. 11-15.
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 24.3 24.4 24.5 DeVito E.E., Blackwell A.D., Clark L., Kent L., Dezsery A.M., Turner D.C. (2009).Methylphenidate improves response inhibition but not reflection-impulsivity in children with attention deficit hyperactivity disorder (ADHD). Psychopharmacology ;202: 531–539
  25. ^ 25.0 25.1 Evenden, J. L. (1999). Varieties of impulsivity. Psychopharmacology, 146(4), 348.
  26. ^ Madden, Gregory J. (Ed); Bickel, Warren K. (Ed), (2010). Impulsivity: The behavioral and neurological science of discounting. Washington, DC, US: American Psychological Association, xvi, 453 pp.
  27. ^ 27.0 27.1 27.2 Catharine A. Winstanley , Dawn M. Eagle, Trevor W. Robbins (2006). Behavioral models of impulsivity in relation to ADHD: Translation between clinical and preclinical studies. Clinical Psychology Review 26, 379–395
  28. ^ ד"ר מירי כ"ץ (2007). הפרעת קשב - ADHD ותחלואה נלווית - Comorbidity.‏ The Medical.
  29. ^ 29.0 29.1 29.2 Gomes, L. L., & Livesey, D. D. (2008). Exploring the link between impulsivity and peer relations in 5- and 6-year-old children. Child: Care, Health & Development, 34(6), 763-770.
  30. ^ 30.0 30.1 30.2 Aron, Adam R.; Dowson, Jonathon H.; Sahakian, Barbara J.; Robbins, Trevor W. (2003). Methylphenidate improves response inhibition in adults with attention-deficit/hyperactivity disorder. Biological Psychiatry, Vol 54(12), 1465-1468.
  31. ^ 31.00 31.01 31.02 31.03 31.04 31.05 31.06 31.07 31.08 31.09 31.10 31.11 31.12 31.13 31.14 31.15 31.16 31.17 31.18 31.19 31.20 31.21 31.22 31.23 31.24 31.25 31.26 31.27 31.28 31.29 31.30 31.31 31.32 31.33 דויד, חנה (2010). על לקויות למידה, הפרעת קשב וריכוז ואינטליגנציה. מאתר פסיכולוגיה עברית
  32. ^ 32.0 32.1 32.2 32.3 32.4 32.5 32.6 32.7 32.8 שי-קרין, נופר (2009). תפקודים ניהוליים (EF) - מה הקשר להפרעת קשב ולרכיבה על סוסים. מאתר פסיכולוגיה עברית
  33. ^ 33.0 33.1 33.2 33.3 33.4 33.5 33.6 33.7 33.8 33.9 ד"ר איתי ברגר, אבחון וטיפול בהפרעת קשב וריכוז בילדים
  34. ^ 34.0 34.1 34.2 34.3 34.4 34.5 34.6 34.7 34.8 34.9 ישי-קרין, נופר (2006). ילדים מיוחדים: המפגש של ילדים היפראקטיביים (ADHD) ולקויי למידה עם מערכת החינוך ע"פי תאורית העצמי. באתר פסיכולוגיה עברית
  35. ^ 35.0 35.1 35.2 35.3 35.4 35.5 35.6 מיכל כ"ץ (2011), מטיפול דיפרנציאלי להתייחסות אינטגראלית - הפרעת קשב וריכוז במערכת החינוך. מאתר משרד החינוך.
  36. ^ Johnston, C., Mash, E. J., Miller, N., & Ninowski, J. E. (2012). Parenting in adults with attention-deficit/hyperactivity disorder (ADHD). Clinical Psychology Review, 32, 215–228.
  37. ^ שרה גורי-רוזנבליט (2000). נגישות להשכלה גבוהה: היבטים חברתיים ותהליכי מיון - ניירות עמדה. ירושלים: מכון ון ליר.
  38. ^ 38.0 38.1 38.2 38.3 38.4 אורית דהן ואורלי צדוק (2012). מִלְקוּת לְחֵרוּת - מבט אישי ומקצועי על ליקויי למידה והפרעת קשב וריכוז. הקיבוץ המאוחד ומכון מופת.
  39. ^ 39.0 39.1 Diagnosing and treating adult ADHD and comorbid conditions
  40. ^ הסיינטולוגים אומרים שאין דבר כזה ADD
  41. ^ אודטה בעקבות טום קרוז
  42. ^ אודטה, תקשיבי לי טוב
  43. ^ A functional serotonin transporter promoter gene polymorphism increases ADHD symptoms in delinquents: interaction with adverse childhood environment
  44. ^ Suicidality, psychopathology, and gender in incarcerated adolescents in Austria
  45. ^ המחשב לסטודנטים עם לקות קשב וריכוז
  46. ^ כיצד להיעזר בטכנולוגיה כדי להיות סטודנט טוב, למרות לקות ריכוז? אתר קשב ADHD
  47. ^ ג'ון הנלי, גרדיאן, הטבע כריטלין טבעי לילדים, באתר עכבר העיר, 27 ביוני 2010
  48. ^ הפרעת קשב וריכוז - טיפול, באתר המחלקה להתפתחות הילד במשרד הבריאות
  49. ^ ‏Stephen V. Faraone, P. (2003, September 18). Retrieved from Medscape Today: http://www.medscape.com/viewarticle/461543
  50. ^ Pharmacotherapy of adult Attention Deficit/Hyperactivity Disorder (ADHD): a systematic review
  51. ^ Methylphenidate of retard forms in children and adolescents with ADHD - an overview
  52. ^ 52.0 52.1 52.2 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  53. ^ סימה בורקובסקי, אומרים לא לרטלין, 23 באוקטובר 2011, באתר "הורים וילדים"
  54. ^ יונתן הלוי, הגישה הראויה לרפואה משלימה ואלטרנטיבית, תקציר הרצאה במסגרת כנס הנוירולוגיה של הילד במרכז הרפואי שערי צדק
  55. ^ שיר־לי גולן, לא עוצר לרגע. על הפרעות קשב וריכוז, באתר ynet‏, 10 בנובמבר 2006
  56. ^ Berger, Andrea, (2011). Self-regulation: Brain, cognition, and development. Human brain development series., (pp. 61-90). Washington, DC, US: American Psychological Association
  57. ^ An FMRI auditory oddball study of combined-subtype attention deficit hyperactivity disorder

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.