משתמש:N. Galil/טיוטה
| |||||||||||
| N. Galil/טיוטה | |||||||||||
| 15 בדצמבר 2005 | |||||||||||
| שיעור ההצבעה | 79.63% | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| ||||||||||
| מועמד | אבראהים אל-ג'עפרי | טארק אל-האשמי | |||||||||
| מפלגה | הברית העיראקית המאוחדת | חזית ההסכמה העיראקית | |||||||||
| מספר הקולות | 5,021,137 | 1,840,216 | |||||||||
| מספר המושבים | 128 | 44 | |||||||||
| אחוזים | 41.19% | 15.09% | |||||||||
הבחירות הפרלמנטריות בעיראק (דצמבר 2005)
ב-15 דצמבר 2005, נערכו בעיראק בחירות פרלמנטריות, הראשונות לאחר אשרור החוקה העיראקית החדשה רק חודשיים קודם לכן, ב-15 באוקטובר. הבחירות נערכו לאחר הפלישה האמריקאית ב-2003 ועל רקע חרמות מצד האוכלוסייה הסונית נגד הבחירות שהתקיימו ב-30 לינואר 2005, שבניגוד להן, בבחירות של דצמבר 2005 יצאו סונים רבים להצביע.[1]
שיעור ההצבעה היה גבוה וקרוב ל-80% מבעלי זכות ההצבעה שהשתתפו. הברית העיראקית המאוחדת, הגוש המפלגתי השיעי הדומיננטי, זכתה ברוב הקולות (כ-41%), אך לא ברוב מוחלט. כתוצאה מכך, נדרשה יצירת קואליציה עם קבוצות אחרות. שתי קבוצות סוניות ורשימתו של ראש הממשלה לשעבר איאד עלאווי איימו בגל מחאות ואי-ציות אזרחי אם טענותיהם לזיופים לא ייחקרו. צוות חוקרים בינלאומי הוזמן לבחון את עבודתם של פקידי הבחירות. הצוות מצא ליקויים מסוימים, אך קבע שוועדת הבחירות העצמאית של עיראק (IECI) נקטה צעדים מספקים למניעת וזיהוי הפרות.[2]
לאחר מחאות נוספות, הוזמן צוות בינלאומי מהמשלחת הבינלאומית לבחירות בעיראק (IMEI) לבחון את עבודתם של פקידי הבחירות העיראקים. הצוות החל בבדיקת תוצאות שנויות במחלוקת ב-3 בינואר 2006 ופרסם את הדוח הסופי שלו ב-19 בינואר 2006. למרות שהצוות הצביע על ליקויים מסוימים בתהליך הבחירות, ציין גם הדוח שלו שוועדת הבחירות העצמאית של עיראק נקטה צעדים למניעה וזיהוי של הפרות חוק הבחירות. תוצאות הבחירות הסופיות פורסמו ב-10 בפברואר 2006. הברית העיראקית המאוחדת זכתה ב-128 מושבים, שתי המפלגות הסוניות העיקריות זכו ב-55 מושבים, "הברית הכורדיסטנית" זכתה ב-53 מושבים, ורשימתו של איאד עלאווי זכתה ב-25 מושבים. לאחר דחיות רבות, התכנס הפרלמנט החדש לראשונה ב-16 במרץ 2006, אך מושב הפתיחה נדחה לאחר 30 דקות בלבד. ב-22 באפריל 2006, לאחר הסכמות פוליטיות, נבחר יו"ר חדש לפרלמנט; ג'לאל טלבאני נבחר מחדש לתפקיד נשיא המדינה, ונורי אל-מאלכי מונה לתפקיד ראש ממשלה. הבחירות בעיראק ב-2005 היו אירוע משמעותי בתהליך הדמוקרטיזציה של המדינה. על אף האתגרים והקשיים.[3]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזירה הפוליטית לפני הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבחירות שנערכו ב-30 בינואר 2005 היו הראשונות שנערכו לאחר הפלישה האמריקאית, אך הן סבלו מחוסר לגיטימיות לאור חרם סוני בעל השלכות מרחיקות לכת (((בשום מקום בפיסקה הזאת את לא מסבירה על רקע מה החרימו הסונים את הבחירות בינואר 2005. בלי הסבר כזה, ולו קצר מאוד, הטיעון פה חסר))). החרם הסוני טרם קיום הבחירות ערער את הלגיטימיות שלהן, כיוון שהתוצאות ייצגו בעיקר את שתי האוכלוסיות הגדולות האחרות, השיעים והכורדים. שיטת הבחירות, המבוססת על ייצוג יחסי, העדיפה קואליציות גדולות ופגעה במפלגות קטנות ובמצביעים סונים שלא השתתפו. כתוצאה מכך, הברית העיראקית המאוחדת זכתה ברוב מוחץ והקימה ממשלה לצד הברית הכורדיסטנית כששתי אלו העניקו לסונים 17 מושבים בלבד מתוך 275 ואת רוב המושבים הללו איישו סונים גולים ששבו לעיראק ולא היו מקובלים על הקהילה הסונית שאותה מונו לייצג. ממשלה זו השיגה מעט בתקופת כהונתה, והייתה הלכה למעשה ממשלת מעבר זמנית בלבד בתקופת-מעבר קשה בתולדות עיראק. כתוצאה מהחרם הסוני ומהרצון האמריקאי לקיים את הבחירות על אף החרם הסוני, המועד האחרון לקיום הבחירות נקבע על-פי העדפותיהם של מנהיגים שיעיים. תוצאה נוספת של החרם הסוני והיעדר נציגים מטעמם על-פי מספרם היחסי באוכלסיית המדינה, הייתה שהם לא נכללו בגיבוש ואשרור החוקה החדשה. לבסוף, שיקולים אלו הובילו לצורך בקיום בחירות פרלמנטריות נוספות.
החוקה החדשה ומשאל העם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניסוחה של החוקה העיראקית החדשה היה אמור להתבצע תוך תהליך מכליל ושקול שמטרתו לייצב מחדש בהסכמה רחבה את המדינה לאחר שנים של אי-יציבות וסכסוכים. עם זאת, התהליך התאפיין במספר מכשולים משמעותיים, ביניהם היעדר ייצוג סוני (((גם כאן - למה הסונים לא היו מיוצגים בתהליך אם הרצון היה לייצר קונצנזוס סביב החוקה?))) הולם וקביעת לוח זמנים קצר מדי, כפי שנקבע בחוקה הזמנית בהתאם לעמדה האמריקאית. ערבים סונים הודרו מדיונים מרכזיים, ולא התאפשרו תשומות ציבוריות או פשרות סביב סוגיות עקרוניות (((המשפט הזה משונה ותלוש מהקשר ראשית, כבר הזכרת את הדרת הסונים מתהליך הטיוט של החוקה אבל לא במשפט הקודם ולא כאן הסברת מדוע בעצם הם הודרו; שנית, מה זה "תשומות ציבוריות"? המשמעות של זה הוא "גורמי ייצור" או בהשאלה, כל דבר שמשקיעים. זה לא נראה לי מה שרצית לומר כאן. שלישית, את לא מסבירה מדוע לא התאפשרו פשרות סביב סוגיות עקרוניות. הא זה בגלל הדרת הסונים או בגלל סיבות נוספות?))). התוצאה הייתה חוקה שנויה במחלוקת שאושרה על-ידי השיעים והכורדים, אך זכתה לחרם מחודש (((איך מחודש אם לא הייתה חוקה קודמת להחרים?))) מצד הסונים. לשם אשרור החוקה התקיים משאל עם שגם אליו הופנו האשמות בגין זיופים ואלימות. החוקה אושרה בסופו של דבר ברוב מצומצם. כתוצאה מכך, החוקה העיראקית עודנה מסמך פגום וחסר קונצנזוס רחב, שעשוי להוביל לסכסוך עתידי בין מרכיביה השונים של האוכלוסייה העיראקית.[4]
שיטת הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מועצת הנבחרים מורכבת מ-275 נבחרי ציבור שנבחרים בהצבעה ישירה לתקופות כהונה בנות ארבע שנים לכל היותר (((כיום הוגדל כבר מספר המושבים ל-329 ולכן צריך לדאוג שניסוח המשפט ידגיש את העובדה שמספר המושבים הזה רלוונטי אך ורק לבחירות המדוברות והוא אינו מספר קבוע שתקף בכל מערכת בחירות בעיראק גם מאז))). מתוך אותם 275 מושבים, 230 מהם חולקו בין 18 המחוזות של עיראק ולכל מחוז הייתה כמות מוגדרת של מושבים בפרלמנט. מספר המושבים שהוענק לכל מחוז הוא יחסי בהשוואה למחוזות האחרים ונקבע על בסיס מספר הבוחרים הרשומים במחוז כפי שקבעה ועדת הבחירות העצמאית של עיראק (אנ'). 45 המושבים הנותרים הם מושבים שנשמרים עבור ישויות פוליטיות כאלו ואחרות ((("ישויות פוליטיות" נשמע כמו תרגום ישיר וצולע מאנגלית. אני מניח שאת מתכוונת פה למושבים שנשמרו לנציגי קבוצות מיעוט כמו יזידים, טורקמנים, אשורים, נשים וכו' שמוגדרים בחוקה במסגרת "קווטה" או מה שנקרא אצלנו "שריונים". שווה ניסוח מחדש, בכל מקרה))). ישויות פוליטיות זכו במושבים במחוז פרופורציה לחלק הקולות שהם קיבלו בבחירות באותו מחוז (((גם המשפט הזה לא ברור ודורש ניסוח מחדש, בהמשך לעניין ה"ישויות" מהמשפט הקודם))). בבחירות אלה התמודדו מעל 300 גופים פוליטיים וקואליציות (((משפט קצרצר שאין לו זכות קיום כמשפט עצמאי. מציע לשלב אותו בניסוח של המשפט הקודם לו, שדורש גם הוא ליטוש))). בהתאם לסעיף 61(ד) לחוק המנהלי הזמני, הבחירות למועצת הנבחרים נקבעו להתקיים בתאריך ה-15 לדצמבר 2005.[5]
מערכת הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפלגות וגושים מפלגתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
307 ישויות פוליטיות ו-19 גושים מפלגתיים נרשמו בוועדת הבחירות לקראת הבחירות בדצמבר 2005. כמה מפלגות רצו ביחד כגוש מפלגתי במחוזות מסוימים ובצורה נפרדת, כמפלגות עצמאיות, במחוזות אחרים. כך או כך, כל גורם שהתמודד בבחירות נדרש להגיש רשימת נבחרים לוועדת הבחירות עבור כל מחוז בנפרד.
תוצאות הסקרים המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקר שנערך לקראת הבחירות של דצמבר הציג תמונה מגוונת, שמצד אחד העניקה סימנים חיוביים ואופטימיות לקראת הבחירות ומצד שני חשפה גם פערים עמוקים בין קבוצות אתניות ודתיות שונות: לפי הסקר, רוב של 75% הביע אמון בבחירות, 70% תמכו בחוקה החדשה, ו-70% רצו שעיראק תישאר מדינה מאוחדת (((בניגוד למה? אני יודע אבל הקורא הלא מומחה לא יודע וחייבים לומר לו))). עם זאת, הסקר העיד גם על רמת אמון בבחירות נמוכה בצורה משמעותית באזורים סוניים (48%), כשרק 27% מתושבי האזורים הללו תמכו בחוקה. הסקר גם הצביע על פערים משמעותיים בדעות על סוגיות פוליטיות, ביטחוניות וכלכליות בין אזורים סוניים, שיעיים וכורדיים. פערים אלה נתפשׂו ככאלה שעלולים להוביל לחוסר יציבות ולסכסוכים עתידיים.[6]
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| +\- | מושבים | אחוזים | קולות | מפלגה | מנהיג |
| 12- | 128 | 41.19% | 5,021,137 | הברית העיראקית המאוחדת | אבראהים אל-ג'עפרי |
| 22- | 53 | 21.67% | 2,642,172 | הברית הכורדיסטנית | מסעוד בארזאני |
| חדש | 44 | 15.09% | 1,840,216 | חזית ההסכמה העיראקית | עדנאן א-דוליימי וטארק אל-האשמי |
| 15- | 25 | 8.02% | 977,325 | הרשימה העיראקית הלאומית | איאד עלאווי |
| חדש | 11 | 4.10% | 499,963 | החזית העיראקית לדיאלוג הלאומי | סאלח אל-מוטלכּ |
| חדש | 5 | 1.29% | 157,688 | האיחוד האסלאמי הכורדיסטני | סלאח א-דין בהאא' א-דין |
| חדש | 2 | 1.19% | 145,028 | א-ריסאליון | |
| 2+ | 3 | 1.07% | 129,847 | גוש הפיוס והשחרור | מישעאן אל-ג'בורי |
| 2- | 1 | 0.72% | 87,993 | החזית הטורקמנית העיראקית | סעד א-דין ארקיג' |
| 0 | 1 | 0.39% | 47,263 | רשימת א-רפידיין | יונדם כּנא |
| חדש | 1 | 0.26% | 32,245 | רשימת מית'אל אל-אלוסי | מית'אל אל-אלוסי |
| 1+ | 1 | 0.18% | 21,908 | התנועה היזידית לרפורמה ולקידמה | אמין פרחאן צ'יצ'ו |
| - | 0 | 4.83% | 588,348 | מפלגות נוספות | |
| 0 | 275 | 100.0% | 12,191,133 | סה"כ[7] |
| קולות שנספרו | 12,191,133 | 98.34% |
| קולות שנפסלו | 205,498 | 1.66% |
| סה"כ | 12,396,631 | 100.00% |
| שיעור המצביעים | 15,568,702 | 79.63% |
השלכות הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבחירות של דצמבר הובילו למבוי סתום פוליטי: אף רשימה לא זכתה ברוב המינימלי הנדרש להרכבת ממשלה, והתנגדות רחבה מנעה את מינויו של אבראהים אל-ג'עפרי, יו"ר הברית העיראקית המאוחדת, המפלגה שזכתה במספר הקולות הגבוה ביותר, לתפקיד ראש הממשלה.
לאחר חודשים של ויכוחים סוערים, הסכים אל-ג'עפרי לפרוש ובמקומו מונה נורי אל-מאלכי. הקהילה הבינלאומית קראה להקמת ממשלת אחדות לאומית בעיראק, אך התקווה להקמת ממשלה חזקה ומתפקדת נראתה קלושה עד שהתפוגגה כליל. כך, למעשה, עמדו מול הפוליטיקאים העיראקיים שתי אפשרויות: לוותר על אחדות לאומית ולהקים ממשלה כלשהי, מה שעלול היה להידרדר לכדי מלחמת אזרחים, או לחלופין להקים ממשלת אחדות חלשה ולא יציבה מספר חודשים לאחר קיום הבחירות. (((הברירות שעמדו בפני הפוליטיקאים במשפטים האחרונים דורשים קצת חידוד והבהרות בניסוח. למה הקמת ממשלת אחדות נגזרה כעניין לא יציב?)))
טענות לזיופים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טענות לזיופים בבחירות הן עניין שכיח בנוף הפוליטי של עיראק, וטענות כאלה הועלו בעקבות כל סבב בחירות מאז הפלישה האמריקנית למדינה ב-2003. בבחירות של דצמבר 2005, שנועדו להיות אבן דרך חשובה בדמוקרטיזציה של המדינה, נרשמה כמות גדולה של טענות כאלה על זיופים. טענות אלה כללו, בין היתר האשמות על הצבעה כפולה, על מילוי פתקי הצבעה מראש ועל הטייה של ספירת הקולות בקלפיות. כתוצאה מכך, נפגעו רמת האמינות של הבחירות והאמון הציבור בתהליך הדמוקרטי, והדבר אף הוביל להפגנות אלימות ולמחאות (((של מי? מי הגורמ/ים שיצאו למחות על כך ופתח באלימות? ואת מי האשימו בזיופים ונגדו יצאו להפגין?))).
בעקבות טענות אלו, הוקמה ועדת חקירה מיוחדת שמצאה ראיות לזיופים. אולם, הוועדה לא קבעה שזיופים אלו היו נרחבים מספיק כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. למרות זאת, אומצו מספר תיקונים בשיטת הבחירות למען בחירות עתידיות בתקווה שאלו יצליחו למנוע זיופים, כגון הכנסת מערכת בחירות ביומטרית ושיפור השקיפות של תהליכי ספירת הקולות.
עם זאת, הטענות בגין זיופים שהוטחו נגד בחירות 2005 ממשיכות להשפיע על הפוליטיקה העיראקית ולתרום לחוסר אמון הציבור בממשלה ובמוסדות המדינה (((האם הטענות על זיופי הבחירות לפני כמעט 20 שנה הם אלה שמשפיעים על המערכת הפוליטית העיראקית עד היום? ואם כן איך? אם לא – אולי מדובר בטענות על זיופים מבחירות מאוחרות יותר?))).[8]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Oliver, Mark (2005-12-15). "High turnout in Iraqi elections". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-02-26.
- ^ Lennard, Jeremy (2005-12-28). "Thousands protest over Iraq election". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-02-26.
- ^ IPU PARLINE database: IRAQ (Council of Representatives of Iraq) ELECTIONS IN DECEMBER 2005, archive.ipu.org
- ^ Elections and Constitution Writing in Iraq, 2005, www.iemed.org (באנגלית אמריקאית)
- ^ Iraqi Voters Choose First Permanent Constitutional Government, web.archive.org, 2010-11-28
- ^ A. B. C. News, 2005 Poll: Broad Optimism in Iraq, But Also Deep Divisions Among Groups, ABC News (באנגלית)
- ^ IPU PARLINE database: IRAQ (Council of Representatives of Iraq) ELECTIONS IN DECEMBER 2005, archive.ipu.org
- ^ Iraq’s Election Commission Battled Fraud in 2005 Election Cycle —, aceproject.org