החזית הטורקמנית העיראקית
 | |
| סמל החזית הטורקמנית העיראקית | |
| מדינה |
 עיראק |
|---|---|
| מנהיגים | ארשד סאלחי |
| תקופת הפעילות | 1995–הווה (כ־29 שנים) |
| אידאולוגיות | לאומיות טורקמנית, צנטרליזם עיראקי |
| מטה |
כירכוכ  |
|
www | |
  | |
החזית הטורקמנית העיראקית (בטורקמנית: Irak Türkmen Cephesi; בערבית: الجبهة التركمانية العراقية; תעתיק מדויק: אלג'בּהה אלתרכּמאניה אלעראקיה) היא מפלגה פוליטית שמייצגת את האוכלוסייה הטורקמנית בעיראק. המפלגה נוסדה ב-5 באפריל 1995 כאיחוד של מספר מפלגות טורקמניות לא בדלניות, הדוגלות בעיראק מאוחדת. התנועה שואפת להגדלת המעורבות הפוליטית של הקהילה הטורקמנית במדינה, להגברת ההכרה בה ולשיפור זכויותיה.[1]
מאז הנפילה של סדאם חוסיין, התנועה התחרתה על השליטה בכירכוכ ובאזורים נוספים בצפון עיראק, בטענה שאלה שייכים לעם הטורקמני.[1][2] החזית טוענת שאזור בשם טוּרְקְמֶנֶלִי (בטורקמנית: Türkmeneli, מילולית "ארץ הטורקמנים")[3] הוא מולדתם של הטורקמנים בעיראק ומקדמת את ההכרה בכך ואת כוחה הפוליטי של האוכלוסייה בו. האזור כולל את הערים כירכוכ, תלעפר, ארביל, מנדלי, מוסול וטוז ח'ורמאתו.[3] על אף זאת, צבא עיראק והפשמרגה לא אפשרו להם לבסס כוח צבאי ולשלוט הלכה למעשה באזורים בהם הם חיים.[4]
החזית מילאה תפקיד מרכזי בלחימה נגד ארגון המדינה האסלאמית כדי להגן על אזורי "טורקמנלי" (בפרט סביב העיר כירכוכ) ועל האוכלוסייה הטורקמנית מפני לוחמי הארגון, שאף ביצעו מעשי טבח בהאוכלוסיות טורקמניות.[5] בשל עובדה זו ובשל הצטרפות חלקים מהאוכלוסייה הטורקמנית הסונית לשורות הארגון, נשמעים קולות ביקורתיים נגד "החזית" הטוענים שהיא מייצגת כיוום בעיקר את האוכלוסייה הטורקמנית השיעית.[6]
הרקע להקמת המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם סיום מלחמת המפרץ ב-1991, הוקם בעיראק אזור אסור לטיסה בשמי החבל הכורדי, תחת הגנתן של ארצות הברית וכוחות הקואליציה. בשל כך ובעקבות נסיגת שלטונות הבעת' מהאזור, קיבלו הכורדים הזדמנות לייסד ממשל אוטונומי ולקיים בחירות, שבעקבותיהן הוקמה ממשלה כורדית בכורדיסטן העיראקית. כתוצאה מכך, התעוררו בטורקיה חששות שמא התהליך יוביל לייסודה של פדרציה כורדית חזקה שעלולה בהמשך להשפיע על האוכלוסייה הכורדית בשטחיה. כמשקל נגד למגמות הבדלניות הכורדיות, בחרה טורקיה לתמוך ולקדם את הסוגיה הלאומית הטורקמנית בעיראק ב-1992. לפני שנה זו, לא פעלו מפלגות ותנועות פוליטיות מטעם האוכלוסייה הטורקמנית במדינה בכלל ובאזור כורדיסטן העיראקית בפרט. דוגמה לכך היא שבבחירות לפרלמנט הכורדי בשנת 1992 לא התמודדה אף מפלגה טורקמנית.
לאחר תקופה זו, החלו להתפתח תפיסות לאומיות בקרב הטורקמנים, ובפרט באזור כורדיסטן, והאוכלוסייה הטורקמנית נחלקה לשני זרמים מרכזיים: זרם ראשון תמך בתנועות הלאומיות הכורדיות ששאפו להשתית משטר פדרטיבי בעיראק ולייסד אוטונומיה כורדית עצמאית. תקוותם של הדוגלים בגישה זו הייתה שתחת שלטון כורדי יקבלו הטורקמנים את מלוא הזכויות הלאומיות שלהם בתור הקבוצה האתנית השנייה בגודלה בחבל הכורדי, והדבר יאפשר להם ליהנות ממעורבות פוליטית משמעותית בהרבה מזו שזכו לה במסגרת שלטון הבעת'.
עם זאת זרם מרכזי יותר בקרב האוכלוסייה הטורקמנית באותה תקופה היה הזרם השני, שאימץ עמדות פוליטיות שמתנגדות למפלגות הכורדיות ותומכות בעמדות הטורקיות שלפיהן הישארותו של סדאם חוסיין בשלטון היא האפשרות שתבטיח את היציבות הרבה ביותר עבור עיראק וכלל האזור. על-פי גישה זו, סדאם היה האדם היחיד שהיה ביכולתו לשמור על אחדות עיראק ולמנוע את השאיפות האוטונומיות הכורדיות, על אף הקשיים שחוותה האוכלוסייה הטורקמנית תחת שלטון הבעת'. למרות פעולתה של טורקיה לשמר את שלטון הבעת' וסדאם חוסיין, אלה החלו לאבד בהדרגה את השליטה על האזורים הכורדיים בצפון המדינה ומשהיה ברור שהאוטונומיה הכורדית כבר מתגבשת, טורקיה החלה להחשיב עצמה כאחראית לשמור על האוכלוסייה הטורקמנית ועל האינטרסים שלה.
התנועה המרכזית שייצגה את הזרם השני ונחשבת לאם כל המפלגות הלאומיות של הקהילה הטורקמנית הייתה "המפלגה הלאומית הטורקמנית". מפלגה זו הוקמה בטורקיה ב-1990 והופיעה לראשונה כנציגת הטורקמנים העיראקים בוועידת ביירות שכינסו תנועות אופוזיציה עיראקיות גולות בבירה הלבנונית ב-1991 במטרה ליצור חזית תמיכה חיצונית באינתיפאדות השיעיות והכורדיות נגד משטר הבעת' בעיראק. המפלגה הלאומית הטורקמנית הייתה המפלגה שהובילה את הרעיון הלאומי הטורקמני משנה זו ועד לשנת 1995, כשהוקמה "החזית".[1]
הקמת המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החזית הטורקמנית הוקמה ב-5 באפריל 1995 כקואליציה של מפלגות טורקמניות שזכו לתמיכה טורקית פומבית, על רקע הקמתן של מפלגות פוליטיות טורקמניות רבות באמצע שנות ה-90, לאחר ייסוד האוטונומיה הכורדית. אלה הן המפלגות שהתאחדו להקמת "החזית":
- מפלגת הטורקמנים העיראקיים הלאומית שנוסדה ב-1988 ופעלה בצפון עיראק.
- מפלגת טורקמנלי, שנוסדה ב-1992 בצפון קפריסין כמפלגת איחוד הטורקמנים.
- מפלגת הטורקמנים המחוזית.
- תנועת הטורקמנים העצמאיים.
- מפלגת זכויות הטורקמנים בעיראק.
- תנועת הטורקמנים האסלאמית בעיראק.
נשיאה הראשונה של "החזית" היה איחסאן דואראמג'י (אנ'), רופא ילדים טורקמני יליד ארביל שחי באנקרה וייסד בה את אוניברסיטת בִּילְקֶנְט, מאוניברסיטאות העלית של טורקיה. דואראמג'י, שהיה מקורב לחוגי השלטון באנקרה, סייע רבות להשגת תמיכת הממשל הטורקי בהקמת "החזית". מאז הקמתה, רואה בעצמה "החזית" כנציגה הלגיטימית היחידה של האוכלוסייה הטורקמנית. נשיא המפלגה מכונה "מנהיג הטורקמנים", ומוסד הנשיאות הוא עמדה פוליטית וארגונית חשובה עבור המפלגות שמרכיבות את החזית ומנהיגיהן.
בשנים 2002 ו-2003, עם ההבנה שהפלישה האמריקאית לעיראק היא כבר מציאות כמעט מוגמרת, נחלשה אחיזתו של שלטון הבעת' באזורים הכורדיים בצפון עיראק ובמקביל התחזקה אחיזת הרשויות הכורדיות בשטחים אלה. על רקע התפתחויות אלה, חלה החמרה במתחים הפוליטיים בין המפלגות הכורדיות הגדולות לבין החזית הטורקמנית, שאף הובילה להתקפה על משרדי "החזית" בערים שונות בחבל הכורדי ושריפתם. המשרדים שוקמו לבסוף, אך מספרם הצטמצם, בייחוד בערים הגדולות של החבל ארביל וסולימאניה והמתיחות בין הצדדים נותרה על כנה ואף החריפה והעמיקה משך השנים.[1]
השתתפות בבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבחירות הראשונות לפרלמנט העיראקי אחרי הפלישה האמריקאית, שנערכו בדצמבר 2005, גרפה רשימת החזית הטורקמנית בעיראק 76,434 קולות (0.7% מהקולות במדינה), לפי פרסומים בלתי-רשמיים. מרבית הקולות הללו היו ממחוז כירכוכ, שבו זכתה החזית בלמעלה מ-10% מסך הקולות ורוב הקולות הנותרים הגיעו ממחוז סלאח א-דין. על-פי התוצאות הרשמיות של בחירות אלה, החזית זכתה במושב אחד בפרלמנט העיראקי. את מרבית המימון שלה קיבלה המפלגה מהממשל הטורקי ומצבא טורקיה.[1]
לאחר הבחירות, הגישה החזית מספר תלונות רשמיות לוועדת הבחירות של עיראק בגין זיוף תוצאות הבחירות על-ידי המפלגות הכורדיות ובשל החלטת הוועדה לאשר לפליטים כורדים להצביע עבור האזורים מהם גורשו בתקופת סדאם חוסיין. אותן מפלגות קיבלו בבחירות מעל 90,000 קולות (1.1% מהקולות במדינה), שזיכו אותם בשלושה מושבים בפרלמנט העיראקי.
טורקמנים רבים החרימו את הבחירות של מחוז כורדיסטן העיראקית ב-2009 ובשל כך קיבלה בהם החזית רק 7,077 קולות (0.38%), אשר זיכו אותה במושב אחד בפרלמנט המחוזי.
בבחירות הפרלמנטריות של 2010, רצה החזית ברשימה משותפת יחד עם התנועה העיראקית הלאומית, "אל-עיראקיה" (אנ') במחוז כירכוכ. רשימה זו, בראשות איאד עלאווי, הייתה אמנם רשימה ארצית גדולה ולא ייצגה את הטורקמנים בלבד, אך הצליחה לזכות בבחירות במחוז שבו אוכלוסייה טורקמנית ניכרת, וקיבלה מספר קולות גדול יותר מן המפלגה הבאה אחריה, האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן, שנהנתה מדומיננטיות באזור כירכוכ עד אותה עת. המועמד של "החזית", ארשד סאלחי (אנ') זכה ב-59,732 קולות, כמות השנייה רק למועמד של האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן, ח'אלד שוואני, שזכה ב-68,522 קולות. סך הכל זכתה החזית ב-127,989 קולות בכלל עיראק – גידול של כ-34,000 קולות מהבחירות הקודמות, ב-2005.
החזית השתתפה גם בבחירות שנערכו בחבל הכורדי ב-2013 וגרפה את מספר הקולות הגדול ביותר במחוז ארביל. בשל כך, חבר התנועה, איידין מערוף סלים (Aydin Maruf Selim), מונה להיות נציג מחוז ארביל בפרלמנט של כורדיסטן העיראקית ולימים מונה גם לשר המדינה לענייני מיעוטים בממשלת החבל הכורדי.
בבחירות הפרלמנטריות של 2014, הצליחה החזית לשמר את עשרת המושבים שהחזיקה מאז הבחירות הקודמות, ושני מועמדים שנבחרו ישירות כרשימת "החזית" (מבלי להתאחד עם רשימות נוספות) נבחרו לפרלמנט. למעשה, כמות הנציגים הכוללת של החזית עלתה ל-3 עם סיכום התוצאות הסופיות, מאחר שחברת "החזית", הנה אסאר (Hena Asğar), שרצה כנציגת "החזית" במסגרת רשימת "מאוחדים למען רפורמה" (מותחידון ללאיסלאח) בעיירה טוז ח'ורמאתו נבחרה אף היא כחברה בפרלמנט.
קשרים צבאיים עם טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרץ 2015, חשף המושל הגולה של מוסול, את'יל א-נוג'ייפי (אנ'), שהכוחות המיוחדים של צבא טורקיה מאמנים לוחמים טורקמנים בסוריה ובעיראק במטרה לארגן אותם ככוח מיליציוני שייקח חלק בכיבוש המחודש של שטחי המחו שנפלו לכיבוש כוחות המדינה האסלאמית והפכו למעוזים המרכזיים בטריטוריה שעליה שלט הארגון. א-נוג'ייפי הוסיף שהרשויות הטורקיות אישרו לתגבר את הכוחות המתאמנים בנשק. דיווחים אלה אושרו בהמשך על-ידי גורמים טורקיים, שציינו שקיימים מחנות אימונים לטורקמנים בארביל, במישור נינווה ובכירכוכ לצד מחנות נוספים בסוריה. לדבריהם, האימונים התמקדו בלוחמה בשטח בנוי, בחבלה ובאיסוף מודיעין.[7]
זמן קצר לאחר מכן הצהיר חבר הפרלמנט מטעם "החזית", איידין מערוף סלים, שחטיבה טורקמנית רשמית של הצבא העיראקי צפויה לקום בעתיד הקרוב במטרה להגן על העיר תלעפר, על העיירה כּיפרי ועל אזורים נוספים שבהם חיים ריכוזים גדולים של טורקמנים מפני איום המדינה האסלאמית ואף לכבוש מחדש אזורים נוספים, כגון העיר מוסול, מידי הארגון. עוד הוא ציין שהחטיבה תקבל תמיכה רשמית של צבא טורקיה ושמפקד החטיבה יהיה טורקמני עיראקי.
באוגוסט 2023, הודיע שר החוץ של טורקיה, הקאן פידאן, שמדינתו תמשיך לספק תמיכה לאוכלוסייה הטורקמנית בעיראק. הצהרתו נמסרה במסגרת פגישה שערך עם ראשי "החזית" בשגרירות טורקיה בבגדאד. עוד הוסיף פידאן כי הוא רואה את הקהילה הטורקמנית כאחד מהגשרים המשמעותיים ביותר בין מדינתו לבין עיראק ושהוא מתנגד לטענה שלפיה הפעילות הטורקמנית בעיראק מייצרת אי-יציבות ופילוג במדינה.[8]
מערכת היחסים עם הכורדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההיסטוריה של היחסים הפוליטיים בין החזית הטורקמנית למפלגות הכורדיות רצופה מחלוקות ועוינות, עוד מאז הקמתה של "החזית" ומציאות זו לא השתנתה גם על רקע חילופי נשיאים בחבל או מנהיגים במפלגה. יחסים עכורים אלה הקשו מאוד על החזית להגדיל את כוחה הפוליטי בחבל הכורדי ובפוליטיקה הארצית בעיראק. מצב זה של היחסים בין הצדדים יונק משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא שהרשויות הכורדיות רואות בהתארגנויות לאומיות טורקמניות איום וסיכון פוטנציאליים ליציבותו של החבל הכורדי, כשם שהטורקמנים בחבל הכורדי ובשטחים שבהם שולטות רשויות החבל דה-פקטו רואים בחבל הכורדי איום על המשך הנוכחות הטורקמנית באזור ובמידה רבה רואים ברעיון של כורדיסטן העיראקית האוטונומית איום על חזון טורקמנלי, מולדת הטורקמנים. שנית, המעורבות הטורקית בפוליטיקה הטורקמנית, הסיוע, המימון והאימון שמספקת אנקרה לכוחות פוליטיים וצבאיים טורקמניים ובראש ובראשונה ל"חזית" נתפסים על-ידי רשויות החבל כבחישה פוליטית חיצונית המבקשת לערער על יציבות החבל הכורדי, לתקוע טריז בין חלקי האוכלוסייה השונים בו וליצור משקל-נגד לסיפור הצלחה לאומי כורדי שעלול להשפיע על הכורדים בטורקיה.
טורקמנים בעיראק ובטורקיה היו מעורבים בעידוד המדיניות הטורקית התומכת בכוחות הטורקמניים בחבל ובהרחבת הסיוע והתמיכה שהם מקבלים מאנקרה. אירוע מכונן בהקשר זה הייתה עצרת מחאה גדולה שארגנו פעילים טורקמנים ותומכיהם באנקרה ב-15 בפברואר 2005, בקריאה לשינוי המדיניות הטורקית הכושלת, לטענת המפגינים, ביחס לכירכוכ ולשמירה על האינטרסים הטורקמניים בעיראק.[1] עצרת זו והפעילות הטורקמנית הזאת הגבירו מאוד את המתיחות בין הטורקמנים ובין אנקרה לבין רשויות החבל הכורדי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 Raber Tal’at Jawhar, The Iraqi Turkmen Front, Presses de l’Ifpo, 2013, Contemporain Co-éditions, עמ' 313–328, ISBN 9782351592618
- ^ David Ignatius, IgnatiusIn Iraq, Kirkuk remains a question mark, The Washington Post, 2015
- ^ 1 2 Gareth R. V. Stansfield Liam D. Anderson, Crisis in Kirkuk: The Ethnopolitics of Conflict and Compromise, University of Pennsylvania Press, 2009, ISBN 978-0-8122-4176-1
- ^ Govend Mistefa, Iraq’s Turkmen call for arms to join anti-ISIS war, rudaw, 10/12/2014
- ^ TRT Avaz, Turkmens fight besides Iraqi army for Turkmen settlements, 13/03/2015 (ארכיון)
- ^ Muaffak Adil Omar, Whom Do Iraq’s Turkmen Parties Serve?, Washington Institute, 04/12/2017
- ^ Uğur Ergan, Turkish military starts training missions in Iraq, Syria, hurriyet daily news, 16 March 2015
- ^ Muhammed Enes Calli Zehra Nur Duz, Türkiye to continue to stand in solidarity with Iraqi Turkmens, AA, 23/08/2023