משתמש:Nimitz/מרדכי בנצור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מרדכי (מוטקה) בנצור (בנצ'בסקי) היה ממקימי חיל המודיעין ש.מ.2 (היום יחידה 8200) והמוסד.

מוטקה בנצור היה מראשוני המתגייסים לפלמ"ח בשנת 1941 והתקדם עד לתפקיד מפקד פלוגה.

בשנת 1946 מונה למפקדה הגנה בעירק (שליח) הכיר שם את נינה בנצור שלימים תהיה אשתו. שהה עד אפריל 1948.

במלחמת העצמאות לחם בחטיבת הראל בקרבות השונים באזור הדרום. לאחר מלחמת העצמאות עבר לשרת בחיל המודיעין.

מוטקה היה מפקד היחידה שפעלה במצרים במסגרת עסק הביש. לאחר שחרורו מצה"ל בדרגת סא"ל הקים יחד עם האחים יוחננוף את חברת "גדות כימיקלים".

התגורר בחיפה. נפטר בשנת 2003

כאן יופיע תוכן הערך. ניתן לחלק זאת באמצעות כותרות כדלהלן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי נולד בעיירה סוקולקה בפולין ב26 בנובמבר 1921. הוא היה האח הצעיר מבין 7 ילדים. המשפחה היתה מאוד ציונית, והילדים בבית דיברו בינהם עברית. בעיירה סוקולקה היו גרעינים של כל תנועות הנוער הציוניות, ומסופר שצעירי העיירה היו יושבים בחבורות ומדמיינים יחד כיצד תיראה המדינה היהודית והצבא היהודי. בשנת 1936 כשהוא בן 15 בלבד עלה מוטקה לארץ לבדו בעזרת סרטיפיקט של תלמיד במקווה ישראל. כשהגיע לארץ, חבר לאחותו הגדולה שגרה בירושלים. בעודו ממתין בירושלים לפתיחת שנת הלימודים, פרצו מאורעות 1936-39 ואי אפשר היה לצאת את ירושלים. הוא הצטרף לנוער העובד והגיע להכשרה בקיבוץ גבעת חיים. בקיבוץ עבד בענפים שונים והיה גזבר ואף היה שחקן כדורעף מצטיין. בתקופה זו גם החל בלימודי הערבית.

כגזבר היה מוטקה אחראי גם על רשימת המתגייסים לפלמ"ח, כשהיה צורך לגייס שני בחורים מהקיבוץ הם סרבו. הוא אמר שהוא לא יכול לשאת על מצפונו שליחה של אנשים אחרים במקומם, התפטר מתפקידו בקיבוץ והתגייס בעצמו לפלמ"ח.

היה חלק מגרעין המייסדים של קיבוץ רביבים (עסלוג') בנגב ואף נודע בכינוי "הבריא מעסלוג" בשל מבנה גופו הרחב. במסגרת הכשרתו למד ערבית וסיירות ערבית. ויצא לקורס קצינים בפיקודו של משה בר תקווה " מונדק". והתמנה להיות מפקד מחלקה בקיבוץ נגבה.אחר כך מפקד מחלקת מטה (קשר וסיירים) בעין חרוד תחת פיקודו של אורי ברנר, ובהמשך החליף אותו כמפקד הפלוגה שירדה לדרום ונטלה חלק בפעולות כמו ליל הגשרים וליל הרכבות.

בתפקידו הבא, הוטל עליו להכין תיקי עלייה לקרקע למבצע 11 הנקודות שזו היתה הפעם הראשונה בה התנסה בעבודת מודיעין בקנה מידה גדול. בליל העלייה לקרקע אשר סימן את סיומו המוצלח של המבצע מבחינתו, טען בפני מפקדו אליהו דרומי שהוא בעל הכשרה נרחבת בערבית ובסיירות ערבית וכי הוא לדבריו "מבוזבז בעבודה עם יהודים". למחרת היום זומן ליגאל אלון שאמר לו שיש בעיית פיקוד חמורה בבגדאד כי כבר כמה חודשים אין שם מפקד מטעם ההגנה ויש אי סדר רב.

בחודש נובמבר 1946 הוברח לבגדאד בתא המטען של משאית מחיפה בה נהג ארמני שהיה מנוסה בנסיעה בקו. בבגדאד עסק בארגון השורות, אימון הצעירים בנשק, קרב מגע ועזרה ראשונה, על מנת להתכונן ליום שבו ירצו הערבים שוב לפרוע בתושבים היהודים כמו שקרה במהומות ה"פרהוד" בשנת 1941. במסגרת האימונים הכיר את החובשת באד'ר (לבנה) טווייג שלימים תהיה אשתו ואם ילדיו, נינה בנצור.

בסגרת פעילותו היה בקשר עם האוכלוסיה הכורדית בצפון עיראק באחת מנסיעות אלה לצפון היתה ככל הנראה הלשנה על פעילותם. הוא הצליח להתחמק באופן זמני מחקירת משטרה אבל היה ברור שזמנו שאול. בעזרת שני דרכונים מזוייפים לו ולנינה כאשתו הפיקטיבית, חזרו לפלשתינה באפריל 1948.

בארץ החל לפעול כקצין מודיעין בגזרת ירושלים, רכש מכשירי רדיו והקים צוותי האזנה שהיו מורכבים מיוצאי עיראק שהכיר משנות פעילותו בבגדאד ומיוצאי מדינות ערב אחרות שגייס. בתחילה היו צוותי ההאזנה נספחים לחטיבות, עם הזמן החלו המפקדים להכיר בחשיבות של מודיעין קרבי צמוד, המהפך התודעתי היה בזמן מבצע עובדה שבו חטיבת הנגב עשתה את דרכה דרומה לאורך כביש הערבה. אנשי הלגיון הירדני היו מודעים לתנועת הכח והציבו מארבים לאורך התוואי. אנשי חוליות ההאזנה הצליחו למסור לפיקוד החטיבה מידע מדוייק על מיקומי המארבים, ואלה הוברחו בעזרת איגופים.

לקראת ההפוגה השנייה, בניסיון לכיבוש משטרת לטרון שהופסק ע"י יגאל אלון נותק הקשר עם כח גבעתי שעשה את דרכו בואדי לכיוון לטרון, בשל תוואי הקרקע לא היה ניתן ליצור קשר אלחוט עם הכח ומוטקה יצא בריצה בשליחות יגאל אלון על מנת לעצור את הכח. בדרך ירד החושך והוא החליק מצוק נפל מגובה רב ושבר שתי חוליות בגבו, מה שלא מנע ממנו להגיע אל הכוח, לעצור אותו ולמנוע אסון. בעקבות פציעה זו הוכר כנכה צה"ל ולימים היתה גם הגורם לשחרורו מהצבא.

בשנות החמישים שירת בחיל המודיעין תחת פיקודו של בנימין גיבלי, ושימש כמפקדה הראשון של יחידה 131 שאוחדה מאוחר יותר עם יחידת "מפרץ" ליחידת "קיסריה" של המוסד. תחת פיקודו התרחשה "עסק הביש" במצרים שספיחיה ליוו אותו שנים ארוכות לאחר מכן סביב השאלה "מי נתן את ההוראה".

לאחר שחרורו מצה"ל חבר לאחים יוחננוף בהקמת חברת גדות. הקים וניהל את המאגרים בחיפה ואחר כך מנהל הקמה של מאגרים דומים בכל רחבי אירופה.

התגורר בחיפה עם נינה רעייתו להם שלושה בנים.

נפטר בשנת 2003 ממחלת ALS בגיל 82.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה אטלס, עד עמוד התליה עלילות המחתרת בעיראק, מערכות, 1969
  • יוסי מלמן & דן רביב, מרגלים לא מושלמים, הוצאת מעריב 1990
  • חגי אשד, מי נתן את ההוראה, הוצאת עידנים בשיתוף עם ידיעות אחרונות, 1979

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]