משתמש:Orit1976/טיוטה

בג"ץ המרכז לעיוור

בג"ץ 8202/17 המרכז לעיוור בישראל נגד שר האוצר ואחרים, הוא פסק דין שניתן ביום 27.05.2020. בג"ץ קבע שמתן קצבת ליווי בניוד שונה ללקויי ראייה המוגבלים בניידות מזו שניתנת לנפגעי גפיים תחתונות חסרי רכב, מהווה אפליה פסולה.

הרקע לפסק הדין

אפליה

ערך מורחב- "אפליה"

אפליה היא מונח סוציולוגי המציין הבדלה בין קבוצות חברתיות שונות, קטיגוריות חברתיות, או פרטים שונים. הבדלה המעניקה לקבוצה יתרונות או חסרונות יחסיים בהתייחסות אליהם, מבלי שתהיה הצדקה עניינית לכך. אפליה עשויה להיות על בסיסים שונים (מגדר, גזע, לאום, דת, השתייכות לקבוצה מסוימת ועוד), וליתרונות ולחסרונות הנובעים ממנה עשויים להיות ביטויים שונים (כלכליים, פוליטיים ועוד).

אפליה נוצרת לרוב על ידי הבחנה לא צודקת, כלומר, הבחנה שאינה מתבססת על שוני ענייני המצדיק הבחנה זו, ובכך פוגעת ביכולת האדם להתפתח ולמצות את הפוטנציאל הגלום בו. או הבחנה בין קבוצות או פרטים על בסיס מאפיינים הסותרים את דפוס ההתנהגות המצופה מיוצר האפליה.

בחוקי מדינת ישראל ישנם חוקים שאוסרים על אפליה על פי מאפיינים אחדים. בין החוקים הנוגעים לאפליה:

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח- 1998

ההתפתחות ההיסטורית במדינת ישראל בנוגע לזכויות אנשים עם מוגבלות

עיצוב המדיניות כלפיי אוכלוסיית המוגבלים במדינת ישראל מונע על ידי הממשלה, שבידה הכח המרכזי שמניע את החקיקה ותכניה בכל הנוגע לאופן הטיפול והיחס לאוכלוסיית המוגבלים בישראל. ההתפתחות ההיסטורית במדינת ישראל בכל הנוגע למדיניות וחקיקה כלפי אנשים עם מוגבלות מאז הקמת המדינה מתחלקת לשלוש תקופות[2].

התקופה הראשונה, מאז קום המדינה ועד סוף שנות ה-70- המדיניות והחקיקה התבססו בעיקר על המודל הביו- רפואי והקשר הנכות, נכי צה"ל, נכי תאונות עבודה ונכות כללית, לקביעת הזכאות לקצבה או תגמול כספי. בתקופה זו, האוכלוסייה שנולדה עם מוגבלות, להבדיל מאלו שנפגעו בצבא או בעבודה, לא קיבלו שום תמיכה או הטבה מהמדינה[3].

התקופה השנייה, משנות ה-80 ועד לשנת 1995- ניכרה הטמעה במדיניות והחקיקה של שילוב המוגבלים בקהילה, והחלה לחלחל התודעה כי הדרתו של אדם בשל מוגבלותו היא אינה מוסרית ויש לאפשר גם לאותם בעלי מוגבלות לעבוד, לבלות ולהתגורר באופן שווה יחד עם יתר החברה, ולשלבם באותה הסביבה באופן הכי פחות מגביל[4].

התקופה השלישית, החלה בשנת 1995- כאשר העיקרון מ"שילוב" האוכלוסייה המוגבלת עבר לעיקרון של "זכויות אדם". עיקרון אשר מעגן את הזכות של כל אדם בעל מוגבלות לשוויון, כבוד והשתתפות פעילה בכל תחומי החיים, כזכות אזרחית בסיסית שאינה מוגבלת או תלויה בתרומתו לחברה. אז החלו הדיונים על חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שנחקק עם תקופה זו בשנת 1998, לאחר שנמצא כי האוכלוסייה בעלת מוגבלות היא קבוצת מיעוט הסובלת מאפליה, קיפוח ונחיתות חברתית וכלכלית[5].

בין הסעיפים שנכנסו לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, היא הזכות של כל אדם לתחבורה ציבורית נגישה וכן איסור הפליה בתעסוקה מפאת המוגבלות ודרישה לייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות במקומות עבודה. חקיקתו של חוק שוויון זה, ציינה את המעבר ממדיניות "סוציאלית" למדיניות של "זכויות" בכל הנוגע ביחס כלפי אנשים עם מוגבלות. עם זאת, עדיין השוויון והזכויות לא ממוששות באופן מלא, מאחר ויישומן המלא משמעותה עלויות גבוהות למדינה ולחברה, שעדיין לא מוכנה לשלם את המחיר הכלכלי של שוויון הזכויות[6].

הלכה למעשה- התייחסות המדינה בפועל לאנשים עם מוגבלויות בישראל

במרוצת השנים חלו שינויים בהתייחסות המדינה והחברה כלפי אנשים בעלי מוגבלות. השינויים באים לידי ביטוי גם בחקיקה, תקינה ופעילות בירוקרטית בכל הנוגע לאנשים עם מוגבלות. עם זאת, יש הטוענים שהכמות והקצב אינה מספיקים ואינה משקפים דיו קידום מדיניות של רווחה כלכלית כוללת לאנשים עם מוגבלויות[7]. בנוסף, הוראות חוק שונות אינן אחידות ואף סותרות זו את זו, וחלקן גם אינן מיושמות בפועל, בעיקר ביחס לתעסוקה וגמלאות; נושאי רווחה רבים מעוגנים בהוראות מנהליות בלבד ולא בחקיקה ראשית או משנית, והן כפופות לשיקולים תקציביים; ההתייחסות החקיקתית כלפי אוכלוסייה זו מצומצמת ביותר, ומבוססת על הוראות פטור ונקודות זיכוי, ולא על הכרה בהוצאות[8].

ההתייחסות החקיקתית לאנשים עם מוגבלות מתייחסת בעיקר על הגדרת המוגבלות ומדידה כמותית  שלה, ואינה מתייחסת למאפייניו האישיים של האדם עם המוגבלות, כבעל יכולות ורצונות[9]. ממסקנות המחקר שנערך על ידי הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות נמצא כי המוגבלות היא חלק מזהותו של האדם, ויש להתחשב בה כחלק ממכלול התכונות האנושיות במסגרת קבלה לעבודה ו/או זכאות לקצבה והכנסה, ולראות בהם אנשים שווים ופרודוקטיביים כיתר האוכלוסייה הלא מוגבלת. קידום ההכרה בזהות האדם עם המוגבלות, תביא לקידום עקרונות של שוויון מתוך ראייה כוללת של אדם עם מוגבלות כאדם פרודוקטיבי בעל הוצאות לגיטימיות, שמסייעות לו בייצור הכנסתו שתתרום בסופו של דבר לחברה כולה[10].

פסק הדין

עמותת המרכז לעיוור בישראל טענה שיש אפליה בכך שנפגעי גפיים תחתונות חסרי רכב מקבלים מהמדינה תמיכה כספית לליווי בניידות שגדולה פי שניים מהתמיכה שמקבלים לעניין זה אנשים הסובלים מלקות ראייה קשה עד כדי עיוורון. זאת, כאשר מדובר בשתי קבוצות מוגבלות באופן דומה, בכך ששתיהן זקוקות לסיוע בניידות. בית המשפט קיבל את הטענה.

בית המשפט התייחס בהחלטתו לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שמטרתו לסייע לאנשים עם מוגבלות לנהל את חייהם באופן עצמאי ומכבד ולהביא לשילובם בחברה באופן דומה ושווה למי שאינם מוגבלים באופן כלשהו. בית המשפט הדגיש את חשיבות השוויון בהנגשה, שנותן לאנשים עם מוגבלות הזדמנויות ואפשרות להעצמה בחברה כחלק מהשיקום והשילוב החברתי.

בית המשפט התייחס להבדלים בקשיים במוגבלות בין שתי הקבוצות. הוא ציין שנפגעי גפיים תחתונות (בניגוד לעוורים) אינם זקוקים, ברגיל, לליווי אנושי, אחרי התאמת התחבורה הציבורית לצרכיהם. לכן, קשיי הניידות שחווים נפגעי גפיים תחתונות אינם עולים על אלו של ליקויי הראייה, אלא אף לעיתים ההיפך. מתן קצבה שונה לשתי הקבוצות הללו מערימה קשיים נוספים על ליקוי הראייה, קשיים כלכליים שעלולים למנוע מהם להתנייד ולצאת מביתם ובכך לאבד את זכותם להשתלבות בחברה באופן שווה. בית המשפט קבע שלקויי ראייה הזכאים לדמי ליווי יקבלו תמיכה כספית שווה לדמי הניידות שמקבלים מוגבלים בגפיים תחתונות.

השופט מלצר הוסיף שבהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, חל איסור על מי שעוסק בשירות הציבורי לסרב לתת שירות לאדם בשל מוגבלותו, ואילו המוסד לביטוח לאומי, שהוא גוף ציבורי, סירב לתת שירות לאנשים בשל המוגבלות בראייתם. זו סיבה בפני עצמה לקבל את העתירה.

בעקבות פסק הדין

השיח הציבורי

החלטת בית המשפט עוררה שיח ציבורי רחב באמצעי התקשורת השונים. כותרות החדשות והדיווחים בעקבות החלטת בית המשפט, אמרו בבירור "ניצחון לעיוורים והפסד למשרד האוצר בבג"ץ"[11]. הכותרות הדגישו את עניין שיקולי התקציב בגינו הופלתה לרעה אוכלוסיית ליקויי הראייה, וציינו כי פסק הדין ממחיש כי שיקולי תקציב אינם יכולים להצדיק פגיעה בזכויות חוקתיות של אוכלוסיות מוחלשות. פסק דין שמשווה את גמלת דמי הליווי לעיוורים לקצבת הניידות לנפגעי גפיים תחתונות, הוא דוגמה מצוינת להפעלת ביקורת שיפוטית בנושאים בעלי השלכות תקציביות[12].

הפרשנויות לפסק הדין, הדגישו שצריך לזכור שגדולתה של כל חברה נמדדת בראש ובראשונה על-פי יחסה לחבריה המוחלשים. לכן, מלחמה עיקשת לשילוב אוכלוסיות מוחלשות כחלק ממדיניות הרווחה והתעסוקה של כל מדינה, מצדיקה את השקעת העלות הנדרשת, בוודאי התקציבית. שהרי ניצחון במלחמה זו ישפר את רווחת הציבור כולו[13].

שינויים בחקיקה

הכנסת אימצה תיקון לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, והעלתה תזכיר חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 19)[14]. התיקון כולל מספר תיקוני חקיקה שתכליתם לשפר את יכולת האכיפה של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ובאמצעות כך לקדם את ההגנה על זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות בתחומי החיים השונים.

לדברי שר המשפטים דאז, אבי ניסנקורן: "הזכות היסודית לשוויון מקימה לנו את החובה לאפשר לכל אדם, ולאנשים עם מוגבלויות בפרט, למצות את יכולתו ואת כישוריו בכל תחומי החיים ללא אפליה. התיקון לחוק יחזק את מעמדה של נציבות השוויון, יקנה לה כלי אכיפה ויגן על זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות"[15].

האהדה והתמיכה בהחלטת בית המשפט ניתנה גם על ידי הכנסת ומקבלי ההחלטות. שר העבודה והרווחה דאז, איציק שמולי, ציין: "מדובר בתיקון חשוב וצודק; נמשיך לפתח שירותים עבור אוכלוסיית העיוורים וכבדי הראייה. מדובר בתיקון היסטורי ואני שמח שעלה בידינו לתקן את האפליה כלפי אוכלוסיית העיוורים. מיד עם קבלת פסק הדין הוריתי לאנשי משרדי להיערך להגדלת הקצבה ולפיצוי של כל הזכאים. מדובר במהלך חשוב וצודק עבורם. נמשיך לפתח עבורם שירותים חדשניים, ולפעול למען שילובם בחברה באופן מלא״[16].

פסק הדין הביא לשינוי במדיניות המשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, אשר עדכן ביום 01.02.21 בתקנון עבודה סוציאלית (תע"ס) את הנוהל: "דמי ליווי לאנשים עם מוגבלויות בראייה" (נוהל מס' 6.1)[17], בהתאם לסעיף 6 לנוהל נקבע, כי סכום דמי הליווי לאנשים עם מוגבלות בראייה יהיה התשלום החודשי המירבי כפי שמשולם ע"י המוסד לביטוח לאומי לאדם חסר רכב עם נכות בגפיו התחתונות כקצבת ניידות- בכך החלטת בית המשפט יושמה כלשונה ותורגמה הלכה למעשה.

לקריאה נוספת

1.     פלורה קוך דבידוביץ "השתלבות אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה בישראל" הכנסת, מרכז המחקר והמידע (2010).

2.     רחלי שולשטיין "שילובם של אנשים עם מוגבלות בחברה על פי ההלכה היהודית" המכון הישראלי לדמוקרטיה, אתר אינטרנט 75 (2012).

ראו גם

שווין הזדמנויות

הפליה פסולה

לקות ראיה

נגישות

משרד הרווחה והביטחון החברתי

צדק חברתי

קישורים חיצוניים

1. בג"ץ 8202/17 המרכז לעיוור בישראל נ' שר האוצר (2020) https://www.toledano.co.il/wp-content/uploads/2020/pdf

2. "כל זכות"- אתר אינטרנט, https://www.kolzchut.org.il/he/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99

3. הודעת הדוברות של משרד הרווחה מיום 08.09.2020 https://www.gov.il/he/departments/news/molsa-news-spokesperson .     

4. המרכז לעיוור בישראל"- העמותה ואתר האינטרנט שלהם https://ibcu.org.il/

5. "פרוטוקול"- מאגר מידע על זכויות וחובות בישראל https://protocol.co.il/

הערות שוליים

[1] https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=APA_style&action=edit&redlink=1

[2] אריק רימרמן, שירלי אברמי וטל ארטן-ברגמן, "המדיניות כלפי אנשים עם מוגבלות בישראל: סקירה היסטורית, מצב עכשווי וצפי לעתיד" מאיר חובב ובנימין הוזמי משילוב להשתלבות 19 (2011)

[3] אריק רימרמן, שירלי אברמי וטל ארטן-ברגמן, "המדיניות כלפי אנשים עם מוגבלות בישראל: סקירה היסטורית, מצב עכשווי וצפי לעתיד" מאיר חובב ובנימין הוזמי משילוב להשתלבות 19 (2011)

[4] אריק רימרמן, שירלי אברמי וטל ארטן-ברגמן, "המדיניות כלפי אנשים עם מוגבלות בישראל: סקירה היסטורית, מצב עכשווי וצפי לעתיד" מאיר חובב ובנימין הוזמי משילוב להשתלבות 19 (2011)

[5] אריק רימרמן, שירלי אברמי וטל ארטן-ברגמן, "המדיניות כלפי אנשים עם מוגבלות בישראל: סקירה היסטורית, מצב עכשווי וצפי לעתיד" מאיר חובב ובנימין הוזמי משילוב להשתלבות 19 (2011)

[6] אריק רימרמן, שירלי אברמי וטל ארטן-ברגמן, "המדיניות כלפי אנשים עם מוגבלות בישראל: סקירה היסטורית, מצב עכשווי וצפי לעתיד" מאיר חובב ובנימין הוזמי משילוב להשתלבות 19 (2011)
[7] המוסד לביטוח לאומי, מנהל המחקר והתכנון (2011) תעסוקה, רווחה ומיסוי של אנשים עם מוגבלויות בישראל.

[8] המוסד לביטוח לאומי, מנהל המחקר והתכנון (2011) תעסוקה, רווחה ומיסוי של אנשים עם מוגבלויות בישראל, עמוד 16-17

[9] חוק לביטוח לאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995

[10] המוסד לביטוח לאומי, מנהל המחקר והתכנון (2011) תעסוקה, רווחה ומיסוי של אנשים עם מוגבלויות בישראל.
[11] אבי וקסמן "בג"ץ הכריע נגד אפליה בקצבה לעיוורים; העלות- 100 מיליון שקל בשנה" דה-מרקר (31.05.2020) https://www.themarker.com/news/macro/1.8884670

[12] דון סוסונוב ואשר פרסיץ "הזכויות החוקתיות של אוכלוסיות מוחלשות חשובות מהשיקול התקציבי" גלובס (20.06.2020) https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001332811

[13] דון סוסונוב ואשר פרסיץ "הזכויות החוקתיות של אוכלוסיות מוחלשות חשובות מהשיקול התקציבי" גלובס (20.06.2020) https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001332811

[14] תזכיר חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 19) (החלת חובת ייצוג הולם על חברות ממשלתיות, שיפור מנגנוני אכיפה והארכת מועדי נגישות למשרדי הממשלה ויחידותיה), התשפ"א-2020

[15] ניצן שפיר "הופץ תזכיר לתיקון חוק שוויון לאנשים עם מוגבלויות" גלובס (08.11.2020) https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001348703

[16] הודעות דוברות, משרד הרווחה והביטחון החברתי "אנשים עם מוגבלות" https://www.gov.il/he/departments/news/molsa-news-spokesperson-08-09-202008.09.2020)

[17] משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, אגף הערכה, הכרה ותוכניות במינהל למוגבלויות. הוראת תקנון עבודה סוציאלית- תהליכי עבודה (2021) "דמי ליווי לאנשים עם מוגבלות בראייה"