משתמש:Renanaro
היהודים בונציה ויחסם לאימפריה העותמנית
על ראשית התיישבות יהדות ונציה ידוע מעט אך, ברור שהיא קדומה מאוד. כבר בשנת 955 לספירה הוצא צו גרוש נגד יהודים וכן נאסר על ספינות ונציאניות להוביל יהודים על סחורתם. אולם במאה השתיים עשרה החלו סוחרים יהודים לשוב ולבקר בעיר ומהם אף התיישבו על אחד מאייה שנקרא ג'ודוקה. היהודים זוהו עם פריחת המסחר בונציה משום חריצותם, המצאותיהם, יחסיהם עם הזולת וטיב המשא ומתן אותו ניהלו. עיקר פועלו של היהודי התמצה בנסיעות ובפיתוח עסקים מעבר לים מכמה סיבות מרכזיות: 1. היהודי אינו שהה במקום מולדתו ולפיכך, אינו לקח חלק בעיבוד האדמה או בתפקידים שלטוניים. 2. הונו של היהודי לא הושקע בנכסים אלא במזומנים ובסחורות שניתן להעבירן בכל עת ברחבי העולם. 3. עסקי המסחר לעיר ובעיקר לעיר היושבת לחוף ימים מורכבת מיצירת יחסי ידידות ומשא ומתן עם הגורמים המקומיים באמצעות העתקת בתיהם של הסוחרים לשווקים והעברת הון מתוך העיר למקומות שונים ואליה בדרך של יחסי גומלין. בשונה משאר רציפי המזרח שיושבים בהם נציגים ציבוריים, ונציה לא שלחה קונסול מטעמה לתורכיה בכדי למנוע העברת הון ישירות לידי התורכים, היוונים או לנציגהם הרשמיים. היהודים הגיעו לקונסטנטינופול והעבירו את הונם ורכושם מטעמי פרנסה ומרצונם להשתייך לרוב האומה היהודית שהתנהלה תחת שלטון תורכי. חוקרים רבים טענו כי, במאה השש עשרה היהודים היוו גורם מרכזי בכלכלה הונציאנית והחזיקו בעמדת שליטה. ב-1625 הוערכו עסקי היהודים ב-100,000 דוקאטות בחישוב שנתי וברגוסה, הסוחרים היהודים היוו כ-60% מכלל אנשי העסקים. במאות השלוש עשרה והארבע עשרה היהודים התהוו לכדי גורם מהותי ורב השפעה בכלכלה ובמסחר הונציאני והים תיכוני. יחסי הגומלין בין ונציה לקהילות היהודיות שבתוכה התאפיינו על ידי קשרי מסחר, אחידות פוליטית וויתור לצד חששות ועוינות. הונציאנים הוטרדו משליטתם של היהודים במסחר ומהשפעתם הפוגעת במרקם החברתי הנוצרי של העיר. היהודים הצטיירו כמי שרצו לגרוף את כל הרווחים מבלי לשלם את החובות שנגזרו עליהם בשל היותם ונציאנים. מעמדם הדו-ערכי התבטא מחד בהיותם אזרחים ונציאנים ומאידך בהשתייכותם לקונסטנטינופול ולשטחי האימפריה העותמנית בכך שהעבירו מידע רגיש ליהודים ששהו בשטחים הללו. מעמדו הדו –ערכי של היהודי בא לידי ביטוי במקרה של דיוויד פאסי (David Passi) יהודי אנוס שנכפה עליו להמיר את דתו אך, נשאר נאמן ליהדותו וקיים בסתר את מצוותיה. פאסי היה סוחר בראגוסה, אשתו חיה בפרארה (Ferrara), אביו בטסלוניקי (Thessaloniki) ודודו היה רופא בקונסטנטינופול. פאסי שימש כסוכן כפול בספרד ובונציה וב-1570 סיפק מידע לסולטנים מתוך רשת של סוכנים שישבו בבתי משפט ברחבי אירופה. דמותו של היהודי פאסי אינה יוצאת דופן להיפך, היה מקובל בקרב אנשי הקהילה היהודית לנוע בין ונציה, קונסטנטינופול ואזורים אחרים תוך טענה למעמד מיוחד שתמך בקבלת חסינות מרדיפות ומתביעה מקומית. דוגמאות נוספות המציגות את מעמדו הדו-ערכי של היהודי התרחשו בפיסארו כאשר, סוחרים יהודים הכפופים לאפיפיורות נתקלו בקשיים מצד פיראטים מלטזים ובעקבות זאת, פנו לדוכס של נקסוס בקונסטנטינופול לצורך קבלת סיוע מהצי העותמני. במאה השש עשרה כתגובה לבעיות הפוליטיות והכלכליות שפקדו את קונסטנטינופול וסימון הקהילה היהודית כמטרה לנקם, יהודים רבים שקלו להגר או להגר מחדש לונציה.
השאלה המרכזית שנותרה בעיניה הייתה האם היהודים ונצאינים? עותמנים? או קבוצה מיוחסת? ניתן לטעון כי, ההשתייכות לקהילה הייתה מורכבת יותר מאשר התבססות על שיוך פוליטי או דתי. יהודים כמו דיוויד פאסי, חאסן פאסה ומומרים נוספים שישבו באימפריה העותמנית מראים כיצד גבולותיה של הדת טוטשו ויצרו זהויות מורכבות בתוספת למאפיינים משפחתיים, אתניים ודתיים שהיו לב ליבם של הקהילה באותה התקופה.
אם כן, היהודי ייצג את הזהות הרב ערכית שאפיינה את העולם הים-תיכוני שהתאפיין על ידי טשטוש הגבולות בין דת פוליטיקה וכלכלה.
רשימת מקורות:
1. Venetians in Constantinople: Nation, Identity, and Coexistence in the Early Modern Mediterranean (review) King, Margaret L., 1947- Renaissance Quarterly, Volume 60, Number 1, Spring 2007, pp. 155-156.
2. Immigration and Assimilation in the Jewish Community of Late Venetian Crete (15th-17th Centuries) Schoenfeld, Andrew Jason. Journal of Modern Greek Studies, Volume 25, Number 1, May 2007, pp. 1-15.
3. Dursteler, Eric, Venetians in Constantinople: nation, identity and coexistence in the early modern Mediterranean, Johns Hopkins university press, ser. 124, no. 002, 2006.
4. Ravid, Benjamin, Studies on the Jews of Venice: 1797-1392, Hampshire, 2003.
5. בניהו, מאיר, תולדות העותומנים וונציה: קורות עם ישראל בממלכת תורכיה, ספרד וונציה, ירושלים, המכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל-אביב, תשל"ו 1975- 1983
6. לוצ'נו, טס, יהודי איטליה, הקונגרס היהודי העולמי, המחלקה לקהילות ספרדיות של ההסתדרות הציונית העולמית, תל-אביב, 1978.