לדלג לתוכן

משתמש:RileyKvothe/חרמש (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חרמש (scythe) הוא רומן נוער משנת 2016 מאת הסופר האמריקאי ניל שוסטרמן והוא הראשון בסדרת להב החרמש (arc of scythe). הספר מספר על העתיד הרחוק, שבו המוות כתוצאה מסיבות טבעיות הושמד כמעט לחלוטין בזכות ההתקדמות בטכנולוגיה, ומערכת מחשבים מתקדמת המכונה "העננה" שולטת בחברה. העננה הוא סוג של מערכת בינה מלאכותית המסוגלת לצפות כמעט בכל מקום בעולם. העננה למעשה מחליפה את השלטון והיא חסינה לחלוטין בפני אינטרסים אישיים ופועלת רק למען החברה. העננה מסוגלת לתקשר עם בני האדם בתוך מוחם ובעזרת מכשירים מיוחדים- מחשבים מתוחכמים מאוד. ה"חרמשות" הוא ארגון שנפרד מהעננה המוטל עליו להחליט מי צריך למות, שכן המוות הטבעי מוגר לחלוטין אך עדין יש להשמר מפני פיצוץ אוכלוסין. הרומן עוקב אחר שני בני נוער, סיטרה טרנובה, ורואן דמיש, שעוברים הכשרה בזמן שגויסו לחניכות בדרכם להיות חרמשים על ידי החרמש פאראדיי.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה מאוחרת ביום קר בנובמבר, החרמש פאראדיי מבקר בביתה של סיטרה טרנובה. תחילה, סיטרה מניחה שהחרמש שם כדי ללקט (להרוג לצמיתות) את אחד מבני משפחתה. זמן לא רב לאחר שנכנס לביתה, מסתבר שהוא רק רצה לאכול ארוחת ערב בחברת משפחתה, ולאחר הארוחה הוא יוצא עם סכין מטבח מביתה של סיטרה כדי ללקט את שכנתם. כשהוא מחזיר את הסכין נטולת הדם לסיטרה, היא זורקת אותה ברגע שהוא עוזב.

יום אחד, פוגש רואן דמיש את החרמש פאראדיי, שלקט חבר לכיתתו, ילד פופולארי מאוד בבית הספר. רואן נשאר בחדר בזמן הליקוט ומנסה לתמוך בילד, מה שמרשים את פאראדיי. אף על פי כן, חברי כיתתו של רואן מאשימים אותו בכישלונו בהצלת חברו לכיתה, אף שלא ניתן היה לעשות זאת.

סיטרה ורואן מוזמנים לחדר פרטי באולם תיאטרון על ידי הזמנה מסתורית שמגיעה במכתב לביתם, ונפגשים לראשונה. בתום המערכה הראשונה במחזה (שנכתב בעידן התמותה, לפני מיגור המוות הטבעי), החרמש פאראדיי מברך אותם ומזמין אותם להגיע מוזיאון לאמנות עולמית כמה ימים לאחר מכן. שם, הוא מציע לשניהם חניכות כדי להפוך לחרמשים, למרות שרק אחד מהם יכול לקבל את התפקיד. לאחר ששוחחו עם חבריהם ובני משפחתם, סיטרה ורואן מקבלים שניהם באי-רצון את הצעתו. שניהם הולכים לגור עם החרמש פאראדיי בביתו הצנוע ולומדים בהדרגה על חיי חרמש. פאראדיי לוקח אותם לחזות באחד מליקוטיו, שמשאיר את שניהם פעורי פה. במקביל, החרמש גודארד ושלושת חרמשיו הזוטרים מלקטים את כל הנוסעים במטוס מסוים.

החרמש פאראדיי מתחיל לאמן את סיטרה ורואן ודורש מהם ללוותו בליקוטיו, אם כי הם אינם משתתפיםבהם באופן פעיל. ביום אחד בכל שבוע הם צריכים להישאר מאחור ומוקצות להם מטלות שונות.

לאחר מספר חודשים, החרמש פאראדיי לוקח את סיטרה ורואן למפגש חרמש עונתי, שם הם נבחנים על ידי החרמשה קירי, שליקטה בעבר נשיא ארה"ב האחרון. במבחן, קירי שואלת את סיטרה מה הדבר הגרוע ביותר שעשתה אי פעם, אך סיטרה משקרת ונכשלת במבחן. לאחר מכן שואלת קירי את רואן מה הדבר שהוא מפחד ממנו ביותר. רואן משקר בכוונה כך שסיטרה לא תצטרך להתבייש שהיא נכשלה, מה שמרגיז את החרמש האחראי עליהם, פאראדיי. החרמש להעליון ביותר, "הלהב הרם", נודע כי החרמש גודארד מסתייג מפאראדיי ומכך שלקח לו שני חניכים, ומעלה להצבעה תנאי לחניכות הכפולה- על מי שנבחר לחרמשות, מבין שניהם, ללקט את השני. מפאת קוצר זמן, ההצעה מאושרת ללא הצבעה.

לאחר כמה ימים, החרמש פראדיי יוצא לאחד מליקוטיו ומשאיר את סיטרה ורואן לבדם בבית. מאוחר יותר באותו יום, הלהב הרם מבקר את סיטרה ורואן ומסביר כי פאראדיי מימש את הדיבר השביעי מתוך עשרת דיברות החרמשות, הקובע כי כל חרמש יכול להיהרג באופן חוקי רק באמצעות התאבדות, או כפי שנהוג לקרוא למהלך זה, "ליקוט עצמי". זה בוצע, במקרה הזה, על ידי קפיצה של פאראדיי מול רכבת נוסעת. סיטרה ורואן מבינים שהוא עשה זאת כדי לשחרר אותם מחניכותיהם ובכך למנוע את הדין שנגזר עליהם. לרוע המזל, תוכנית זו תעבוד רק אם שום חרמשים אחרים לא יסכימו לקחת אותם כחניכים, אך החרמש גודארד רוצה לקחת את רואן והחרמשה קירי מסכימה לקחת על עצמה את סיטרה. סיטרה וקארי יוצרים קשר הדוק, אך סיטרה חשדנית בנסיבות מותו של פאראדיי ומחליט לחקור. נודע לה כי לעדים בתחנת הרכבת ניתנה חסינות על ידי חרמש, ומגיעה למסקנה כי חרמש אחר, ככל הנראה גודארד, שיחד את העדים ורצח את פאראדיי.

לרואן, בינתיים, נודע כי גודארד הוא סדיסט שנכנס לתחום אפור מאוד בחוקי החרמשות, והורג את מי שהוא רוצה על מנת לחיות באחוזה מפוארת בה גרים הוא וחסידיו. בנוסף לכך, מבצע החרמש גודארד ליקוטים המוניים, שאינם אסורים אך אינם מקובלים, ומתעלל בקורבנותיו.

רואן מתיידד עם אחד מחסידיו הצעירים של גודארד, וולטה, שאינו צמא לדם כמו שאר החסידים. רואן לומד שגודארד הפיץ את הרעיון שעל חרמשים צריכים להיות חופשיים לעשות כל מה שהם רוצים בלי קשר לתוצאות. הוא גם מגלה שדיירת תמוהה של האחוזה, ילדה קטנה בשם אזמה, היא הבת הלא חוקית של הלהב הרם. לכן לגודארד השפעה כל כך רבה על החרמש הבכיר.

סיטרה מספרת לקירי על חשדותיה בנוגע למותו של פאראדיי. לאחר שמספרת על כך לרואן בכנס החרמשים שהתקיים, חרמש אחר מאשים אותה בהריגתו של פאראדיי, תוך שימוש בהיסטוריית החיפושים שלה באינטרנט כראיה, יחד עם רשומה מהיומן של פאראדיי בו הוא מביע צער על כך שהוא לקח את "אותה" כחניך. סיטרה הורגת את עצמה (באופן זמני) על ידי קפיצה מבניין, מתכננת לנצל את זמנה במחלקת ההחייאה על מנת לסדר דברים שונים בקשר להאשמה. בזמן שהיא מתאוששת, העננה מדברת איתה, נותנת לה שם ואומרת לה שיהיה לה תפקיד חשוב, על סמך חישוביה. למרות שהיא לא מורשת לקיים קשרים, לדבר או להתערב בעיניינם של החרמשים, העננה מחליטה שכיוון שסיטרה מתה, היא לא נמצאת תחת תחום שיפוטם של החרמשים.

סיטרה מתעוררת, וקירי אומרת לה שהם הולכים לאזור הנקרא "צפון מריקה" עד שתוכל לסדר את דינה של סיטרה. לסיטרה נודע כי הפתקה מהיומן ששימשה כראייה נגדה, כלל לא התייחסה אליה אלא לחרמשה קירי, שהתאהבה נואשות בפראדיי בעת שהייתה חניכתו, והפכה אותו לחשדן. החרמשה קירי והחרמש פאראדיי נענשו על הקשר הרומנטי בינהם.

סיטרה וקירי מתארחות אצל אחת מחבריה של קירי, המספרת להם שמוסד החרמשות כולו נמצא במצוד אחר סיטרה. סיטרה יוצאת עם מידע מקירי על היכן למצוא את האדם המסתורי עליו דיברה העננה איתה- אדם שכל הנראה יש בידיו פרטים על היעלמותו של פאראדיי. להפתעתה, האדם הוא פאראדיי עצמו, שמסתבר כי זייף את מותו ונתן לקירי מידע היכן למצוא אותו. השם שסיטרה קיבלה מהעננה היה למעשה שמו של פאראדיי לפני שהפך לחרמש.

גודארד לוקח את רואן ואת שאר חסידיו הזוטרים לליקוט המוני של כת טונית, כת שמתנגדת למוסד החרמשות, גודארד מבטיח לרואן שהוא ילקט מישהו (למרות שאסור לו). רואן מנסה לעזור לאנשים לברוח, ומגלה את וולטה, ממש לפני שהוא הורג את עצמו מאימה ובושה.

רואן הורג את גודארד בחרבו שלו, והורג גם את שאר החסידים. הוא מדליק אש, כח הטבע היחיד שהאנושות לא ניצחה.

לאחר מכן, רואן לוקח את חלוקו של גודארד ואת טבעתו ומשכנע את הכבאים שהאש היא עסקם של החרמשים, ומונע מהם לכבותה. הלהב הרם, מזמן את רואן לתשובות, אך הילד מציין בפניו שהוא יודע על אזמה, ביתו. בתמורה, מסכים החרמש הבכיר לחפות על פשעיו.

סיטרה חוזרת כשוליה של קירי לעצרת החרמשים השלישית והאחרונה שלה בתור שוליה, בה, בתור מבחן סודי, רואן והיא עומדים להרוג זמנית קרוב משפחה: עבור סיטרה, אחיה; עבור רואן, אמו. למרות הבטחות שבני משפחתם יקומו לתחייה לאחר מכן, המשימה קשה מנשוא. סיטרה כמעט מוותרת, אך בסופו של דבר מנחמת את אחיה לפני מותו והורגת אותו. לעומתה, רואן יורה באמו מייד מכיוון שמשפחתו מעולם לא הייתה קרובה אליו. לאחר מכן הוא תוהה אם זה הופך אותו לחרמש לא רגיש ומרושע כמו גודארד.

סיטרה מוכרזת כזוכה, והופכת לחרמשה. היא בוחרת את השם אנסטסיה רומנוב, למורת רוחו של הלהב הרם. סיטרה מסבירה כי אנסטסיה הייתה תוצר של מערכת מושחתת, והייתה בעלת פוטנציאל כביר שלא מומש. לאחר מכן נאמר לה להרוג את רואן, כפי ש"התחייבה" בעצרתם הראשונה. אולם, במקום זה, "בטעות", מעניקה לו סיטרה חסינות עם טבעת החסינות החדשה שלה, ומעניקה לו שנה אחת לחיות. היא אומרת לרואן שמחכה לו מכונית בחוץ, שנהגה מתגלה כפאראדיי.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמויות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • החרמש מייקל פאראדיי, שלקח לו לחניכות את סיטרה ורואן.
  • החרמש רוברט גודארד, הידוע במוסרו המפוקפק, בליקוטיו ההמוניים ובאורח חייו הראוותני.
  • רואן דמיש (דמות ראשית), נער שהיה חניכם של החרמש פאראדיי והחרמש גודארד.
  • סיטרה טרנובה (דמות ראשית), נערה שהוכשרה על ידי החרמש פאראדיי והחרמשה קירי. היא הופכת לחרמשה אנסטסיה על שם הנסיכה הרוסית אנסטסיה רומנוב.
  • החרמשה מארי קירי - הידועה גם כגברת המוות הגדולה, שבודקת את החניכים בעצרת הראשונה שלהם ולקחה לה כחניכה את סיטרה.

דמויות משניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפניות[עריכת קוד מקור | עריכה]