רוברט גודרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רוברט גודרד
Robert Goddard
5 באוקטובר 1882 - 10 באוגוסט 1945 (בגיל 62)
Dr. Robert H. Goddard - GPN-2002-000131.jpg
המצאות עיקריות
מחלוצי מדע הטילים המודרני. גודרד הוציא 214 פטנטים על עבודתו.
נתונים נוספים
מקצוע מהנדס
ארצות מגורים ארצות הברית
פרסים והנצחה מרכז טיסות החלל גודרד
מדליית הזהב של הקונגרס
גודרד ליד טיל הדלק הנוזלי הראשון, 16 במרץ 1926
גודרד על בול דואר אוויר אמריקני

רוברט הצ'ינגס גודרדאנגלית: Robert Hutchings Goddard‏; 5 באוקטובר 1882 - 10 באוגוסט 1945) היה מחלוצי מדע הטילים המודרני. דרך עבודתו בתחום הייתה מהפכנית, ולעתים קרובות לעגו לו על התאוריות שהגה שהקדימו את זמנן. גודרד זכה להכרה מועטת במהלך חייו, אך לבסוף זכה להקרא אחד מ"אבות מדע הטילים המודרניים" הודות לעבודתו.

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודרד נולד בווסטר שבמסצ'וסטס. הוא החל להתעניין במדעי החלל כשהיה בן 16, כאשר קרא את ספר המדע הבדיוני הקלאסי מלחמת העולמות של ה. ג' ולס. לפי עדותו, הוא החליט להקדיש את חייו לבנייה של טילים ב-19 באוקטובר 1899. בעת שטיפס על עץ כדי לחתוך ענפים מתים, הוא דמיין את מה שתיאר לאחר מכן "עד כמה נהדר יהיה ליצור התקן כלשהו, שתהיה לו האפשרות להתרומם אל המאדים, ואיך זה יראה במידה קטנה, אם זה ישלח מהאדמה לרגלי".

לאחר שסיים תואר ראשון מהמכון הפוליטכני ווסטר בשנת 1908, היה לחבר האקדמיה לפיזיקה באוניברסיטת קלרק, וקיבל תואר שני ב-1910 ודוקטורט ב-1911. בשנת 1914 תכנן גודרד מנועי טילים, בסיוע כספי מהסמית'סוניאן. ב-1919 כתב על דרכים להגעת האדם לירח.

ב-16 במרץ 1926 שיגר גודרד את טיל הדלק הנוזלי הראשון, באוברון שבמסצ'וסטס. רישום האירוע ביומנו נודע בלשון הלאקונית: "הטיסה הראשונה עם רקטה שמשתמשת בהנעת דלק נוזלי בוצעה אתמול בחווה של דודה אפי." הרקטה, שכונתה "נל", הייתה בערך בגודל של זרוע אדם, עלתה לגובה של 12.5 מטרים בלבד בטיסה שארכה 2.5 שניות והסתיימה בהתרסקות בשדה, אולם היא היוותה הוכחה חשובה לכך שהנעת טיל בדלק נוזלי אפשרית.

לא כל עבודתו המוקדמת של גודרד כוונה לכיוון טיול בחלל. גודרד פיתח את הרעיון הבסיסי של הבזוקה, ובשימוש בכונן מוזיקה כמשגר הציג את הנשק בזירת המבחן אברדין, יומיים לפני שביתת הנשק שסיימה את מלחמת העולם הראשונה. חוקר נוסף מאוניברסיטת קלרק המשיך את עבודתו של גודרד על הבזוקה, שהובילה לנשק שבו השתמשו בחזית הקרבות במלחמת העולם השנייה.

גודרד היה חשדני כלפי אחרים ולעתים קרובות עבד לבד, עובדה שהגבילה את ההשפעה של עבודתו. חוסר יכולתו להתחבר לאחרים הייתה תוצאה, ככל הנראה, של ביקורת קשה שהוא קיבל מהתקשורת וממדענים אחרים, שהטילו ספק באפשרות המעשית של מסע רקטי בחלל. לאחר אחד מניסויו ב-1929, עיתון מקומי בווסטר נשא את הכותרת "טיל ירח החמיץ את מטרתו ב-238,799.5 מיילים". הגדיל לעשות הניו יורק טיימס, שלעג לו וטען כי גודרד חסר את "הידיעות שאותן חולקים מדי יום בבתי הספר הגבוהים".

ברוזוול[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודרד עבר לרוזוול שבניו מקסיקו, ושם עבד כמעט לבדו לגמרי במשך שנים. אף על פי שהביא את עבודתו במדע הטילים לידיעת הצבא האמריקני, הוא נדחה, כשהצבא כשל בהבנת היכולת הטמונה ביישום צבאי של טילים.

באופן אירוני, הייתה זו גרמניה הנאצית שהתעניינה במחקרו והבינה את הפונטנציאל הצבאי הגלום בטילים. ורנר פון בראון הסתמך על תוכניותיו של גודרד כשפיתח את טילי ה-V-2 במהלך מלחמת העולם השנייה. לפני שנת 1939, מדענים גרמנים אף עמדו בקשר עם גודרד באופן ישיר בקשר לבעיות טכניות. גודרד עמד במרכזו של מבצע ריגול של סוכנות הביון הגרמנית אבווהר. ניקולאוס ריטר כראש המבצעים האמריקנים של הסוכנות, גייס מקור שחדר למעגל סביב גודרד, והדליף תגליות לגרמנים.

לאחר שנדחתה הצעתו לפתח טילים בשביל הצבא, ויתר גודרד באופן זמני על תחומו המועדף כדי לעבוד על כלי טיס ניסיוני בעבור צי ארצות הברית. לאחר שהמלחמה נסתיימה, התאפשר לגודרד לבחון טילי V-2 שנתפסו, שרכיבים רבים בהם הכיר. למרות זאת, גודרד לא שב לתכנן עוד טילים בעצמו.

גודרד סבל מסרטן הגרון, ומת ב-10 באוגוסט 1945 בבולטימור שבמרילנד. הוא נקבר בבית קברות בעיר מולדתו, ווסטר.

ב-17 ביולי 1969, יום לאחר שיגור החללית אפולו 11, פרסם הניו יורק טיימס ידיעת "תיקון", בה התנצל העיתון על הלעג ב-1920.

גודרד רשם 214 פטנטים על עבודתו. על שמו קרויים מוסדות ואתרים שונים:

מדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטון קצר על השיגורים של גודרד ואירועים נוספים בחייו (7.12MB)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]