משתמש:Sagi42/תפילה ליחיד
| אלבום אולפן מאת אביב גדג' | |||||
| יצא לאור | 16 באוגוסט 2009 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| סוגה | רוק ישראלי | ||||
| אורך | 72:11 | ||||
| חברת תקליטים | התו השמיני | ||||
| |||||
תפיליה ליחיד הוא אלבום הבכורה של הזמר-יוצר אביב גדג', שיצא בשנת 2009.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פירוק להקת אלג'יר, לקח אביב פסק זמן מעיסוק במוזיקה.
משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אביב גדג' - שירה, גיטרות, פסנתר, קלידים, גרמושקה, דגימות
- רון בונקר - גיטרות, פסנתר
- יהוא ירון - בס וקונטרבס
- בוריס מרצינובסקי - אקורדיון
- אביב ברק - תופים
- רוסלן גרוס - קלרינט
- אייל תלמודי - סקסופון
- יונתן קרצ'מר - סקסופון
- איגור קרוטוגולוב - מסור
- שמואל רוזבהן - סנטור
- זיו קוז'ו - עיבודים לכלי מיתר
- עמי רייס - עיבודים לכלי מיתר
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ינאי יחיאל, אביב גדג' חוזר: אני לא רוצה לייצג את החלשים, באתר עכבר העיר
- אלון הדר, אביב מתעורר: ראיון עם אביב גדג', באתר nrg
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציטוטים לעבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גדג' לא היו תוכניות מגירה. "פרשתי מהכל ולא נכנסתי להקלטות. לא ידעתי אם אני רוצה לעשות מוזיקה. התבודדתי וחיפשתי את עצמי. עבדתי כפועל במה בתאטרון הקאמרי ובהוסטלים ברחוב הירקון. אף אחד לא מכיר אותך. אתה פוגש אנשים מהעולם, אווירה קוסמופוליטית. באים ליום אחד ונשארים לחודשים. עבדתי גם בדיי ג'וב. עמדתי על הכביש עם כל הניגרים הגדולים והמתנו לקבלנים. החיים שלי לא כאלו מעניינים, מעדיף לשמוע סיפור של אחר. זו העשרה תרבותית שלא תמצא בבארבי או באוזן בר. נרקומן שמגיע בשלוש בלילה כשרק תחתונים שרופים לגופו. באמצע סאטלה נשרף לו הבית, ועכשיו מבקש ממך שתזמין לו אמבולנס. פגשתי את הלוזרים הכי גדולים, הנפשות הכי גדולות שמדברות שירה". העבודה הפיסית הקשה, ארוכת השעות, אוששה אותו, הוא מספר: "אתה מרים משקלים מטורפים ועושה דברים הזויים. עבדתי ב'כנר על הגג' והורדתי את השלג שם. כשנתן דטנר ושרית וינו אלעד נרדמים על הבמה בסוף סצינה, הייתי צריך להיכנס מהר-מהר בלי שאף אחד יראה אותי ולגלגל את המיטה החוצה. זה פתח לי את הדמיון. התחלתי לחשוב על לכתוב מחזה, על לכתוב עולם בתוך עולם. שם נבט הרעיון לכתוב תקליט שהוא יותר מרשימה של שירי פופ". השירים הם סרט הצילום של ילדותו. "אחי תפס נחש בעשב", כותב גדג' ב"נחש בעשב", "הוא שחרר אותו בשדות. הוא יכול גם לתפוס את העצב. הוא יכול לרמות את הנפש". "השיר הזה הוא צורך אוטוביוגרפי להיות מחובר למציאות. זיכרון מאוד מיוחד, עמוק וחכם מתלמי אליהו שרציתי שיישאר ממנו רגש עמום. יש תמונות מהתקופה ההיא, אבל זה לא מספיק. יש דברים שעובדים לנצח. אם אתה מצליח לתפוס את הרוח שבדבר. בכל שיר באלבום יש משפט מפתח. ב'נחש בעשב' אחי תופס נחש, אבל לא הורג אותו. הוא משחרר אותו. הומניזם שברקע שלו זיקוקים ויריות. הנוף של תלמי אליהו הוא של עצי ברזל, אנטנות. היינו הולכים לאיבוד בשטחי האש של צאלים , פוגשים בחיילים מקרטון ושרידי טנקים". ל באלבום החדש, הוא אומר, "החלטתי לכתוב על העולם שמסביבי ועל הסביבה שלי, ופחות על עצמי. פחות לנבור, כי זה התחיל לשעמם אותי. זו הגרסה שלי לשירי ארץ ישראל, רק שזו ארץ ישראל החדשה והרעה". "עיר בלי זיכרון", השיר שפותח את האלבום, ממחיש זאת. גדג' כותב בו על חיים בלי היסטוריה, בלי ללמוד מהעבר ולהביט אל העתיד; ובלשונו: "האופוריה הזאת, שאין לנו עבר ואנחנו יכולים להיות מי שאנחנו רוצים, וגם לעיר הזאת אין עבר ויש תחושה שכל מה שנעשה בה יישכח ממילא. אפשר לעשות הכל". בתקליט ובהופעות מנגנים אתו אביב ברק בתופים (שניגן אתו ב"אלג'יר" ולפני כן היה מחברי "נקמת הטרקטור"), רון בונקר בגיטרה (שניגן בכמה משירי "מנועים קדימה"), יהוא ירון בבס ובוריס מרצינובסקי באקורדיון. "להקת החלומות", מכנה אותם גדג'. "מרגע שהכרתי אותם לקח לי שבוע לגמור לכתוב את התקליט, כי הם נותנים לי כל כך הרבה השראה. ב'אלג'יר' הייתי ממש דיקטטור. זאת לא היתה להקה במובן שיוצרים ביחד וישנים ביחד. אני באתי עם החזון שלי. ודווקא פה היתה עבודה דמוקרטית יותר. על העיבודים וההפקה אנחנו חתומים יחד. פשוט נתתי להם את המפתחות. הסרתי מעצמי אחריות. הרבה פעמים אני לא יודע איך קוראים למה שאני עושה במוסיקה, אז בוריס מביא את הצד המדעי הזה. יהוא הוא אלתרמן המודרני; איש של שפה ומלים. כיף לעבוד עם בן-אדם שכל הזמן שואל אותך על המלים ולאו דווקא אם לנגן את זה בשמיניות או רבעים. רון ואני מביאים את הצד הנותן בראש". הוא מספר שאת אחד משירי התקליט, "נחש בעשב", כתב תוך כדי העבודה בתיאטרון. "לא כתבתי הרבה זמן וזה לחץ ולחץ, ותפסתי לעצמי כמה דקות בשירותים ובפינת עישון שם וזה היה כמו שיטפון. זה היה מדהים, כי לא תמיד זה קורה ככה".