קלרינט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלרינט
סיווג אירופוניים
קבוצה כלי נשיפה
מנעד

קְלָרִינֵט או קְלַרְנִית[1]איטלקית: clarinetto) הוא כלי נגינה ממשפחת כלי הנשיפה מעץ. בדרך כלל מורכב הקלרינט מחמישה חלקים המחוברים זה לזה: פייה, חבית, גוף עליון, גוף תחתון ופעמון.

תיאור הכלי ופעולתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוף הקלרינט מורכב מחמישה חלקים: פיה, חבית, גוף עליון, גוף תחתון ופעמון. על פיית הקלרינט מורכב "עלה" - פיסת קנה דקה שמוחזקת על ידי חבק, שהיא טבעת נסגרת העשויה מתכת, עור, או חומר אחר. הנשיפה בכלי מרעידה את העלה וגורמת להיווצרות הצליל. פייה ועלה דומים קיימים גם בסקסופון, באבוב, בבסון ובקרן אנגלית - אך בגדלים שונים. מקומות הלחיצה בקלרינט נחלקים לשניים: לחורים ולמנופים. המנופים הם לחצנים שסוגרים או פותחים חורים הרחוקים מהאצבעות (ישנם חורים המוקפים טבעת שמשמשת מנוף להשלמת התו). חלוקת הגובה בקלרינט היא ייחודית, משום שבו מתאפשרת הגבהה של אוקטבה וקווינטה (9 וחצי טונים) על ידי לחיצה על כפתור הרגיסטר, זאת בניגוד לכמעט כל שאר כלי הנשיפה מעץ בהם הגבהת הצליל על ידי הרגיסטר היא אוקטבה מדויקת (6 טונים). הקלרינט הוא חלק ממשפחת הקלרינטים, המשפחה הגדולה ביותר בכל כלי הנשיפה. חלק ממשפחת הקלרינטים נדיר וברוב המקרים משתמשים בקלרינטים הנפוצים יותר.

סוגי קלרינטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלרינטים מתקופות וסוגים שונים
קלרינט קונטרבס

ישנם סוגים שונים של קלרינטים. הנפוץ ביותר הוא הקלרינט בסי במול (♭B). נפוץ גם הקלרינט בלה (A), בעיקר בתזמורות, אך כמה מן היצירות החשובות ביותר הולחנו לקלרינט בלה. פחות נפוץ הוא קלרינט הפיקולו במי במול (♭E), הקטן מהקלרינט בסי במול הרגיל ובעל מנעד גבוה יותר, אך גם הוא מופיע ביצירות לתזמורת. הקלרינט בדו פחות נפוץ מהקלרינטים בסי במול ובלה, אך בו משתמשים גם כן ביצירות תזמורתיות ובאופרות. הקלרינט בדו נפוץ יותר בקרב חלק מנגני הכליזמר.


קלרינט בס בסי במול, מנעדו נמוך באוקטבה שלמה מזה של הקלרינט בסי במול הרגיל. קלרינט אלט במי במול נמוך מקלרינט הפיקולו באוקטבה שלמה, קטן מקלרינט הבס, אך גוון הצליל דומה לו. קלרינט באסט הורן בפה מזכיר את קלרינט האלט אך דומה יותר לקלרינטים בסי במול ולה בגוון הצליל. ישנו גם קלרינט באסט, הזהה ברוב המקרים לקלרינט בלה אך בעל מנעד גדול יותר, המגיע לצלילים נמוכים יותר. ההבדלים נראים בכלים, קלרינט שמנעדו (מנעד הצלילים שלו) יותר נמוך יהיה יותר ארוך (כגון קלרינט בס), וקלרינט שמנעדו גבוה יהיה קצר (כגון קלרינט בסי במול).

ישנם עוד סוגים של קלרינטים, חלקם נדיר. הקלרינט ברה, בן זוגו של הקלרינט במי במול, נדיר אך לפעמים מופיע, ואף נכתבו לו קונצ'רטי. קלרינט בס בלה מופיע מדי פעם בתפקידים ליצירות תזמורתיות, אך לרוב מנוגן על ידי קלרינט בס בסי במול. קלרינטים קונטרבס בסי במול ובמי במול, הנמוכים מקלרינטים הבס והאלט בהתאמה, גם הם בשימוש ביצירות והרכבים מסוימים.

ישנו גם קלרינט בסול, הנמוך בטון אחד מהקלרינט בלה, שלרוב נקרא קלרינט טורקי, שם הוא נפוץ יותר. ישנם קלרינטים נדירים עוד יותר, כגון קלרינט פיקולו בלה במול, הגבוה אפילו מקלרינט פיקולו במי במול. הקלרינטים הנדירים ביותר הם הסבקונטרבס בסי במול ומי במול. קיים אחד מכל סוג בכל העולם.

בתזמורת הסימפונית ישתתפו בדרך כלל שני קלרינטים, בסי במול או בלה, בהתאם ליצירה. לעיתים, בעיקר ביצירות מהתקופה הרומנטית והמודרנית, ישולבו ביצירה גם קלרינט הבס וקלרינט הפיקולו (מי במול). ביצירות תזמורתיות מהתקופה הקלאסית, ניתן למצוא תפקידים לבאסט הורן, ודוגמה לכך היא הרקוויאם של מוצרט.

המערכת המכנית של הקלרינט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים סוגי מערכות מכניות (מכניקה, קלידים וטבעות) רבים לקלרינט שמשפיעים על אצבוע הנגינה ודיוק גובה הצליל.

  1. מערכת צרפתית (Boehm system) - הומצא על ידי תיאובלד בוהם בשנים 1831–1847. בקלרינט זה יש 6 טבעות ו־17 מקשים ולעיתים קרובות 18 מפתחות עד 20 מפתחות.
  2. מערכת גרמנית (Oehler system) - הומצא על ידי אוסקר אוהלר. כיום מנגנים קלרינט זה בסולם סול בטורקיה. בקלרינט זה יש 6 טבעות ו־21 מקשים.
  3. מערכת "אלברט" (Albert system) - הומצא על ידי יוג'ין אלברט, אבל הוחלף במערכות הנפוצות יותר - המערכת הצרפתית והמערכת הגרמנית. ברוסיה, אוקראינה ובלארוס עדיין מנגנים בקלרינט זה. בדרך כלל מנגנים בו נגנים המנגנים בסגנון ה"כלייזמר".
  4. המערכת הפשוטה (simple system) - המערכת הפשוטה היא המערכת המכנית הקטנה ביותר הקיימת לקלרינט והיא הראשונה ששילבה מכניקה בקלרינט. ממנה החלו כל הפיתוחים והמחקרים (קלרינט הבארוק).
  5. מערכת צרפתית מלאה (Full boehm system) - בקלרינט זה יש 7 טבעות ו־19 מקשים.
  6. מערכת "מרקי" (Marchi system)
  7. מערכת גרמנית מלאה (Full oehler system) - בקלרינט זה יש 5 טבעות ו־27 מקשים והוא שדרוג של המערכת הגרמנית לעיל.
  8. מערכת "מציאו" או "מזזאו" (Mazzeo system) - הומצאה על ידי רוסריו מציאו בשנת 1950.
  9. מערכת מקינטאייר (McIntyre system) - נרשמה כפטנט בשנת 1959 על ידי רוברט תומאס.
  10. מערכת אן אקס (Nx system) - פותחה על ידי ארתור בנדה משנות השבעים עד למותו בשנת 1987.
  11. מערכת וורליצר ריפורם בוהם (Wurlitzer Reform Boehm system) - פותחה בערך באמצע המאה ה־20 על ידי פריץ וורליצר.


>

הקלרינט וכלים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלרינט נפוץ במגוון הרכבים וסגנונות שונים. בתחום הקלאסי הוא מופיע בתזמורות סימפוניות, הרכבי קלרינטים, וכמו כן גם בהרכבי כלי נשיפה מעץ (כמו חמישיית כלי נשיפה מעץ) ומגוון הרכבים קאמריים אחרים. בנוסף הקלרינט הוא גם כלי סולני. עם הופעת הג'אז היה הקלרינט כלי מוביל בסגנון הג'אז של ניו אורלינס ובדיקסילנד ג'אז. בתקופת הסווינג הוא היה הכלי המוביל ביותר. לאחר מכן שלטו כלים אחרים אך תמיד היו מספר נגנים שניגנו בו בכל סגנון, ופריצה משמעותית הגיעה בתחום הג'אז המודרני והמוזיקה המאולתרת.

בניגוד לכלי הנשיפה האחרים מעץ (בסון ואבוב), צליליו של הקלרינט בסי במול נשמעים בטון אחד מתחת לכתיבתם, זאת אומרת שאם לדוגמה, רשום בתווים של הקלרינט רה, הצליל שיישמע יהיה דו. כך גם בשאר הקלרינטים, בהתאם לסולם שלהם (סי במול, מי במול וכו').

ייצור הקלרינט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום, קיימות כמה חברות לייצור קלרינטים, בהן חברות כגון Buffet ,Rossie, ו־Seggelke שהן חברות המתמקדות בייצור קלרינטים, חברת Selmer, חברת ימאהה וחברת Leblanc, שכולן מייצרות קלרינטים וכלים אחרים.

את העלים מייצרות מספר חברות כגון Vandoren ו־Rico Royal.

את הקלרינט מייצרים מכמה סוגי עצים, בדרך כלל עצים קשים וצפופים. הנפוצים ביותר הם עץ סיסם אפריקאי (Dalbergia melanoxylon), הובנה (Ebony) ורוזווד (rosewood). כיום לא כל הקלרינטים מיוצרים מעץ – הקלרינטים הזולים יותר מיוצרים מסוגים שונים של פלסטיק קשיח כמו PVC ועוד[2].

פיית הקלרינט עשויה לרוב מפלסטיק, ולעיתים מקריסטל[3]., המעניק לצליל גוון חד יותר.

לפיית הקלרינט תפקיד חשוב בקביעת אופי הצליל ואיכותו, וקיימות חברות המתמחות באופן ייחודי ביצור הפייה.

מנעדי צלילים של סוגי קלרינט שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את התווים של הקלרינט רושמים במפתח סול, והוא מנגן במתחם נמוך במעט ממנעד המצו־סופרן.

הרפרטואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפרטואר הקלרינט הוא בין הרחבים שקיימים לכלי הנשיפה מעץ. מלחינים חשובים שפיתחו את הכלי הם: מוצרט (קונצ'רטו לקלרינט, חמישייה, טריו וכן שילובו ברפרטואר התזמורתי), ובר (קונצרטינו, 2 קונצ'רטי, נושא וריאציות, גראנד דואו וחמישייה), שפור (ארבעה קונצ'רטי, שירים, סרנדה, נושא וריאציות) ברהמס (שתי סונאטות, טריו וחמישייה), פולנק (סונטה ודואו קלרינטים), קרל ויוהאן שטאמיץ (כתבו מספר קונצרטי לקלרינט), נילסן ועוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלרינט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מונחי האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ קלרינט המיועד לרוב למתחילים.
  3. ^ נגני כלייזמר מפורסמים(גיורא פיידמן,אברהם בלטי,ועוד) נוהגים להשתמש בפיית קריסטל.