משתמש:Shaun The Sheep/טיוטה
המרכז ההיסטורי של קרקוב
 | |
| לב העיר העתיקה של קרקוב עם כנסיית פטרוס ופאולוס הקדושים ברקע | |
| מדינה | פולין |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית | |
המרכז ההיסטורי של קרקוב הינו מכלול מבנים היסטוריים בעלי חשיבות אשר הוכרו על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית. קרקוב, בתור העיר השנייה בפולין של ימנו, הייתה בירת פולין הימי-בניימית, בירת הישות הפולנית-ליטאית שלפני 1536 ולאחר מכן בירת האיחוד הפולני-ליטאי במשך תקופת הרנסאנס והבארוק המוקדם. עקב כך, האתרים ההיסטוריים בהן היא מאופיינת בעלי חשיבות כל-כך גדולה עד כי צריך לזכור את ההקשר ההיסטורי בה היא מאופיינת, כאשר הייתה היא בירת אחת הכוחות הגדולים והחזקים באירופה במשך מאות שנים. היא מכילה עושר עצום מימדים, אשר חלקו אבד, אך חלקו הגדול נשמר, מקשת תקופות היסטוריות מרובות. כך למשל היא מכילה מונומנטים עצומים אשר מראים את כוחה של המדינת הפולנית-ליטאית באופן חסר תקדים; מכיכר המסחר הגדולה ביותר באירופה ועד אחת הבזיליקות החשובות בתולדות ימי הביניים. נוסף על כך החזיקה קרקוב במרכז הרוחני החשוב ביותר בכל תחומי האיחוד הפולני-ליטאי, והוא קתדרלת ואוול, כל זאת כאשר במשך זמן ממושך המדינה הגדולה ביותר באירופה אותה התקופה ומאידך אחד המרכזים של התרבות האירופאית כלל .ממבטא מקיף, על פי אונסק"ו, למרכז ההיסטורי של קרקוב ייחוד בינלאומי מבחינה אדריכלית, גם בתכנון העירוני המשתנה מימי הביניים לתקופה המודרנית וגם במבנים עצמם אותם הוא מכיל.[1]
הרובע העתיק[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולם הבד[עריכת קוד מקור | עריכה]
יסודותיו של אולם הבד הינם במבנה שוק מקורה-קודם מתקופתו של קז'מייז הגדול. הבניין נשרף בשנת 1555 ומאז נבנה בניין מחדש בסגנון הרנסאנס על ידי ג'יובאני מריה מוסקה ועבר עיצוב מקיף בידי תומאס פרילינסקי בשנת 1875.[2]
כנסיית אדלברט הקדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
כנסיית אדלברט הקדוש בכיכר השוק המרכזית של קרקוב הינה אחת הכנסיות העתיקות ביותר בקרקוב ששרדו עד ימנו. היא מוקדשת לכבודו של אדלברט הקדוש מפראג, אשר על פי אמונה קיימת לפני שיצא אל הטפת הנצרות לתושבים בפרוסיה של אותם הימים, כל זאת בשנת 997, נשא במקום הכנסייה תפילה לפני יציאתו למסע. לכנסייה מאפיינים גותיים, רומאנסקיים ואף בארוקיים בחלל מצומצם ביותר. הכנסייה הראשונה באתר מתאורכת לתקופה הקרובה או החופפת את תאריכי חייו של אדלברט הקדוש ובכך מקורותיה עתיקים וסימבוליים כאחד לכבוד הקדוש אותו היא מציינת.[3]
כנסיית אנדרוס הקדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
כנסיית אנדרוס הקדוש הרומאנסקית המצויה ברובע Okol שבקרקוב נבנתה בסביבות שנת 1200 בסגנון הרומאנסק. סופר עליה מפיו של יאן דלוגוז (Jan Dlzgoz) כי הייתה היא היחידה בכנסיות קרקוב ששרדה באופן מכובד את פלישת הטאטרים של שנת 1241. עיצוב מחדש לכנסייה התרחש בשנת 1702 על ידי באלסארה פונטנה אשר עיצב גם כן את איורי התקרה שבחלל הראשי בה עד ימנו. קרל דאנקוורט מונה כאחראי על עיצוב איורי הקירות עצמם בכנסייה נוסף לכל.[4]
קתדרלת ואוול:[עריכת קוד מקור | עריכה]
קתדרלת ואוול היא אחד המבנים המקושרים באופן בחזק ביותר להיסטוריה של קרקוב ושל העם הפולני ולאיחוד הפולני-ליטאי, ויש האומרים אף בצורה החזקה ביותר. נוסף על כך היא הינה נכס תרבותי בנוסף להיותה מקום מושבה הראשי של הכנסייה הקתולית בעיר במשך מאות שנים העשיר בצורה אסטרונומית בנכסים היסטוריים. הפרק הבא יסקור את אחד מהמבנים החשובים במרכז ההיסטורי של קרקוב ואחד מסלמי העיר הבולטים ביותר שהכניסו אותה לרשימת אתרי מורשת עולמית:[5]
אוצרות קתדרלת ואוול[עריכת קוד מקור | עריכה]
באופן מסורתי קתדרלת ואוול הינה מקום מישכבם של רבים ממלכי פולין, אך במקורה נבנתה על מנת להכיל את שרידיו של סטניסלב הקדוש, אשר עד ימנו קבור בתוכה. חוץ משרידיו קיים לקתדרלה אוסף עשיר של יצירות אמנות וסרקופגים כשמהחשובות ביניהם היא של וייטס שטוס, אחד מחשובי האמנים הגותיים בהיסטוריה. הוא יצר בשנת 1492 סרקופג להכלת שרידיו של קז'ימייז הרביעי היגלוני, אשר קיים עד היום בין קורות המתחם. סרקופג חשוב נוסף אשר נמצא באתר הינו סרקופגו של מלך פולין מתקופה מאוחרת הרבה יותר והוא יאן הראשון אולברכט. בכלל אוסף הסרקופגים העצום שיש לקתדרלת ואוול מאופיין בחלקו, בעיקר זה הימי בניימי במוטיבים טבעיים, כמו אריה שמוקם באזור הראש בכדי לסמל את כוח השלטון הפולני-ליטאי או כלב באזור הרגליים שסימל נאמנות. סרקופגים מעוטרים בסגנון זה החלו בעיקר מקברו של ולדיסלב גבוה-הגבה ופסקו בעיקרם בזה של קז'ימייז הרביעי (אך המשיכו להשפיע על סרקופגים עתידיים שנוצרו על ידי מאדייסקי (Madeyski) בשנת 1902 לשליטת פולין הימי-ביימית ידוויגה ובשנת 1906 ולדיסלאב השלישי ווארנה, מלך פולין. בכל מקרה סרקופגים גם מתקופות מאוחרות הרבה יותר קיימים בקתדרלה, ובהם כאלו כמו של יאן סובייסקי, אשר נוצר בימיו של סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי.[5]
קתדרלת ואוול מכילה יתר מכן גם כמות מרשימה במיוחד של קפלות צדדיות לספינה הראשית של הקתדרלה. אחת מהן היא זו של קז'ימייז הרביעי היגלוני אשר הקים אותה במהלך שנות שלטונו את קפלת הצלב הקדוש. קפלה זו מכילה השפעות חזקות בסגנון ציורי הקיר עם דמויות האיקונין אשר צמחו בעיר הרוסית פסקוב. היא מכילה בתוכה שני מזבחות-האחד מוקדש למריה והשני מוקדש לשילוש הקדוש. היא מכילה גם את מקום משכבו של קז'מייז הרביעי שנוצר על ידי וייט שטוס בשיתוף פעולה עם הובר מפסאו. עם זאת יש לשים לב כי חלונות הויטראז' נוצרו בתקופה מאוחרת הרבה יותר ומתאפיינים בסגנון האר-נובו. קפלה נוספת היא קפלת זיגיסמונד ידועה כמי שעוצבה בידי ברתומילאו ברצ‘י .Bartolomeo Berreci המזבח של קפלה נוצר במשך כשבע שנים, בין 1531 ל-1538 בתוככי העיר נירנברג של האימפריה הרומית הקדושה אז על ידי מלצ'ור באייר Melchoir Baier בהתבסס על עיצובו של פיטר פלוטנר.[5]
כנסיית פטרוס ופאולוס הקדושים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כנסיית פטרוס ופאולוס הקדושים בקרקוב הינה אחת החשובות ביותר בעיר, וכיום מיוחס לה כי מבוססת היא בחזיתה על מודל כנסיית ג'סו ברומא.אבן הפינה הונחה בשנת 1596 כאשר ראשית העבודה מקושרת לאדריכל הישועי ג'ובאני דה רוזיס (Giovanni de Rosis). כך גם על פי השערה היום הכנסייה הושפעה גם מעבודותיהם של ג'וזפה בריזיו וג'ובאני מריה ברנאדוני. הכנסייה עם זאת סבלה מבעיות תיכנוניות ועל אף קרבת סיום העבודות בשנת 1605 חלו שינויים בשלב מאוחר יותר, על ידי ג'יובאני בטיסטה טראוואנו, אשר מונה לתפקיד וערך שינויים מבניים בבניין. מספר שינויים ותוספות נערכו גם בשלבים מאוחרים יותר בהיסטוריה של הכנסייה כאשר המזבח הגדול אשר היא מכילה (אשר נוצר בין שנת 1726-1728) על ידי קאספר באזאנקס הוסיף נופח מורחב יותר אל שורת אוצרות ורהיטי הכנסייה.[6] בין עבדותיו של באזאנקס חשוב למנות כמה מונומנטיים בכנסייה והמזבח עצמו בנוסף לכל. במקור הכילה הכנסייה הרבה יותר רהיטים מפוארים אשר המשיכו לעטר אותה, אך אשר יצאו משטחה לאחר שנת 1773. החזית המפורסמת של הכנסייה, אשר היא ידועה בה עד מאוד, נבנתה בשנות העשרים של המאה ה-17 מכילה עיטורים מרובים המתייחסים אל המלך, אל קדושים המקושרים לכנסייה ואף אל הישועים עצמם.[7]
בית הדיקן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הדיקן (איש כמורה בעל דרגה גבוה) של קרקוב נבנה בתקופת הרנסאנס על ידי אחד מגדולי אומני קרקוב של התקופה, סנטי גוצ'י. הבית מכיל חצר פנימית רחבה אשר עוצבה על ידו גם כן, בתוספת פסל של סטניסלב הקדוש התקופה מאוחרת יותר (מתוארך מהמאה ה-18). הבית מכיל שלל עיטורים רחב החצובים באבן וידוע בין היתר גם בשער רחב המימדים של המתחם.[8]
בית Erazm Ciołek[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביתו של הבישוף ואיש האשכולות הפולני החשוב, אראזם שווק עומד על תילו בתחומי העיר העתיקה של קרקוב. אראזם היה לדיפלומט חשוב בתקופת הרנסאנס ודבר זה אף נראה ביביתו המשלב את הסגנון הגותי והרנסאנסי כאחד. כיום שוכן במקום מוזיאון חשוב לאמנות המפורסם בין היתר עקב האמנות הפולנית אותה הוא מציג.[8]
קולגיום מאיוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתחם הקולגיום מאיוס בקרקוב הינו המבנה הישן וההיסטורי של אוניברסיטת קרקוב הידועה כאוניברסיטה היגלונית עוד מהמאה ה-15. בעבר התקיימו במבנה הרצאות ולימוד אקדמי אך בימנו משמש הבניין לא עוד לכך, אלא כמוזיאון לתולדות האוניברסיטה. הבניין נאמן למקור בחלקו החיצוני אך יש לציין כי חלק מהחדרים עצמם בו מתוארכים בעיצובם הנוכחי למאה ה-19, בה נערך שיפוץ רחב במקום בין השנים 1840-1870, כאשר נערך חידוש אדריכלי למקום בסגנון הנאו-גותי.[9]
מתחם הקולגיום מאיוס קשור באופן הדוק להיסטוריה של אוניברסיטת קרקוב עצמה. בתורה כאוניברסיטה השנייה במרכז אירופה אשר הקומה (אחרי זו שבפראג ולפני זו שבוינה), הייתה אוניברסיטת קרקוב לבעלת חשיבות אזורית עצומה. היא הוקמה על ידי קז'מייז' הגדול לאחר קבלת תמיכה נוספת מהאפיפיור עצמו והוא אורבנוס החמישי, אשר מאותה התקופה מזוהים אליו לפחות שני מכתבים המעידים על היות מיזם בנייה זה נתמך ומעודד על ידי האפיפיור; האחד מהמכתבים מציג תמיכה ואישור מתון יחסית של האפיפיור כתומך ומעודד את הקמת האוניברסיטה, אך במכתב השני נראה הוא כתומך נלהב של הדבר, ואף קרא לקרקוב העיר ולמרכזה שהיום מיוחס כמרכז ההיסטורי כ"החשוב והמפואר ביותר בממלכה הפולנית".[10] המכתב מתאר בחלקו כך:
"אנחנו החלטנו לייעד את העיר קרקוב, לבחור, להקים ולהכין מוסד לימודי כללי אשר יוכל לפרוח בכל פקולטה שלו, ובעזרת מסמך זה אנחנו מקווים להבטיח את קיומו בעתיד, לזמן נצחי. מי יתן, אז, [ל]פנינה של המצוינות הלימודית, ליישם ארבעה אדונים רמי מעלה, בבגרות המועצה, תמים במידותיהם הטובות, ומשכילים במגוון נושאים; מי יתן כי מקור מים חיים זה יפתח, ואשר יתן למשתוקקים ללגום מתכולתו. יתר על כן, תן לא רק כל זאת לאלו התושבים בממלכתנו ובמדינות השכנות, אלא גם לאחרים ממקומות שונים בעולם המעוניינים ליטול חלק בפנינה המהוללת ביותר של הידע, לנהור לקרקוב בחופש ובבטיחון".
— Jan M. Malecki, A History of Krakow for Everyone, Wydawnictwo Literackie, 2008, page 58-59
משלימי הקולגיום מאיוס הינם לא אחרים מאשר ידוויגה, שליטת פולין ובעלה ולדיסלב היגלוני השלישי במספר. הקולגיום מאיוס החל להיבנות בתקופת שלטונו של קז'ימייז' השלישי אך לא הושלם בעת תקופת שלטונו.[11] ידוויגה, הרחיבה את סך הפקולטות באוניברסיטה כשהוסיפה היא אף פקולטה חדשה לתאולוגיה, בפעם הראשונה בתולדות המוסד, שידיעות אודותיה הגיעו אף עד למנהיג הכנסייה הקתולית, האפיפיור בוניפקיוס התשיעי, שהתייחס אליה בבולה. בזמנו של ולדיסלב ייגליו השני, האוניברסיטה הכילה ארבע פקולטות; אחת המוקדשת להוראת התאולוגיה והיחס בין האדם לאל, השנייה לרפואה וללימודים לשם הצלת חיי-אדם, השלישית למשפט וליחס המדינה בנושאי השיפוט והצדק המקובל בה והרביעית המקודשת כל כולה לשבעת האמנויות החופשיות. חשוב לציין שנוסף לוקלגיום מאיוס (הקולג' הגדול) היו מבנים נוספים לאוניברסיטה במהלך ימי הביניים דוגמת הקולגיום לורידיקום (Collegium Luridicum), שהיווה את מרכז לימוד המשפט של האוניברסיטה. כך גם היו מבנים נוספים עם היכלים גדולים שהוקדשו להוראה כמו ה"היכל העשיר", ה"היכל העני" ו"היכל ירושלים" שנקרא בתקופות מאוחרות יותר כהיכל ההונגרי". כך גם קיים עד ימנו המבנה המסורתי של ה"קולגיום מינוס" (Collegium Minus).[12]
במהלך סוף ימי הביניים בהחלט אפשר לזהות גם חשיבות גדולה במיוחד לאוניברסיטה ולפקולטות בהן היא החזיקה בכל אירופה כולה, גם מחוץ לגבולות הישות הפולנית-ליטאית. המאה ה-15 לדוגמא כחצי מתלמידי האוניברסיטה היו מארצות מוצא זרות, עם קהילות גדולות ממספר מוקדים באירופה ובהם הונגריה, האימפריה הרומית הקדושה ואף קבוצת תלמידים מחלקה המערבי של אירופה.[13]
בין מלומדי הקולגיום מאיוס הגדולים ביותר היה ג'ון קאנטיוס הקדוש אשר נהפך לפטרון הרוחני של האוניברסיטה כולה. בקומה הראשונה נמצאים הספרייה (שהיום מהווה את אולם הסנאט) חדר האוכל וחדר האסיפה היגלוני. ניקולס קופרניקוס, מלומד חשוב אחר של האוניברסיטה חי ולמד במתחם בנוסף, בתקופה אשר נהוג להתייחס אליה כתור הזהב של האוניברסיטה (סוף המאה ה-15).[14]
בזיליקת מריה הקדושה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המזבח שיצר וייט סטוס, האמן הגרמני הידוע מנירנברג, אשר הובא אל קרקוב במיוחד בהוראת המועצה העירונית, הוא סמל גדול ליצירותיו במהלך כל שנות חייו. יצירה זו נתבקשה אחרי קריסת חלק מהקימורים בשנת 1442. מזבח זה כה גדול במימדיו עד אשר ניתן להימצא באף מקום אחר באירופה כולה באותם הימים. נושא המזבח מתמקד במוקדו בעלייה השמיימה של מריה, ומוקדש לה. העבודה הוצגה לראשונה לקהל בשנת 1489.[15]
כיכר השוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיכר השוק של קרקוב הינה הכיכר המשמשת לצרכי מסחר הגדולה ביותר בכל רחבי היבשת האירופאית על פי שטח.[1] עקב גדולה העצום היא היא מצליחה להכיל על גדותיה בלבד, בזיליקה עצומת מימדים אחת, מרכז סחר עצום מימדים, מגדל בניין העירייה לשעבר של קרקוב, מספר ארמונות קטנים, בנוסף למוסדות תרבות ומסעדות מפורסמות מרובות הפזורות בכל פינה ופינה בה. גודל שטחה של הכיכר הינו עומד על כמאתיים מטרים לכל כיוון.[16][17]בין הבתים והארמונות הקטנים השוכנים על גדות הכיכר נמנים: בית דיר, בית קנק, בית הסוס, בית עוף החול, בית מספר 42 על כיכר השוק, בית בטמאן, בית הנשר, הבית האדום, בית המארקגרף, ארמון ראמס, בית הטלה, ארמון מאלאקובסקי, הבית תחת שלושת הכוכבים, ארמון ספייסקי, ארמון כריסטופר, בית המדונה, בית הטמאן, ארמון פוטוקי, בית לאנקורוסקי, בית קרומר, בית העורב, בית הנסיך, בניין מספר 4 בכיכר השוק, הביתה האפור, הבית האיטלקי, בית הלטאות ובית בונר.[17][18] פעמים רבות מבוססים שמות הבתים על סמך מאפינים או עיטורים אדריכליים בהם, כדגומה, בית המדונה עם איור המדונה על קירות הבניין החיצוניים או בית הלטאות עם עיטורי האבן בצורת לטאות המאפיינים אותו.[2]
אולם הבד[עריכת קוד מקור | עריכה]
יסודותיו של אולם הבד הינם במבנה שוק מקורה-קודם מתקופתו של קז'מייז הגדול. הבניין נשרף בשנת 1555 ומאז נבנה בניין מחדש בסגנון הרנסאנס על ידי ג'יובאני מריה מוסקה ועבר עיצוב מקיף בידי תומאס פרילינסקי בשנת 1875.[2]
 |
|---|
|
|
</gallery>
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 UNESCO World Heritage Centre, Historic Centre of Kraków, whc.unesco.org (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Teresa Czerniewicz-Umer, Andrzej Betlej, Piotr Krasny, Robert Malkowicz, Carig Turp, Krakow, DK, 2015, עמ' 102-103
- ^ Teresa Czerniewicz-Umer, Andrzej Betlej, Piotr Krasny, Robert Malkowicz, Carig Turp, Krakow, DK, 2015, עמ' 99
- ^ Teresa Czerniewicz-Umer, Andrzej Betlej, Piotr Krasny, Robert Malkowicz, Carig Turp, Krakow, DK, 2015, עמ' 80
- ^ 1 2 3 Teresa Czerniewicz-Umer, Andrzej Betlej, Piotr Krasny, Robert Malkowicz, Carig Turp, krakow, DK, 2015, עמ' 70-71
- ^ Teresa Czerniewicz-Umer, Andrzej Betlej, Piotr Krasny, Robert Malkowicz, Carig Turp, KRAKOW, DK, 2015, עמ' 82-83
- ^ Bartlomiej Kaczorowski, Andrzej Opoka, Pawel Pierscinki, Siergej Tarasow, The Monuments of Polish Architecture, WSiP, 1998, עמ' 140
- ^ 1 2 Teresa Czerniewicz-Umer, Andrzej Betlej, Piotr Krasny, Robert Malkowicz, Carig Turp, krakow, DK, 2015, עמ' 84
- ^ Teresa Czerniewicz-Umer, Andrzej Betlej, Piotr Krasny, Robert Malkowicz, Carig Turp, Krakow, DK, 2015, עמ' 108
- ^ Jan M. Malecki, A History of Krakow for Everyone, Wydwanictwo Literackie, 2008
- ^ Bartlomiej Kaczorowski, Andrzej Opoka, Pawel Pierscinki, Siergej Tarasow, The Monuments of Polish Architecture, WSiP, 1998, עמ' 126
- ^ Jan M. Malecki, A History of Krakow for everyone, Wydwanictwo Literackie, 2008, עמ' 69-70
- ^ Jan M. Malecki, A History of Krakow for Everyone, Wydwanictwo Literackie, 2008, עמ' 71
- ^ Bartlomiej Kaczorowski, Andrzej Opoka, Pawel Pierscinki, Siergej Tarasow, The Monuments of Polish Architecture, WSiP, 1998, עמ' 126
- ^ Jan M. Malecki, A History of Krakow to Everyone, Wydwanictwo Literackie, 2008, עמ' 83-85
- ^ Teresa Czerniewicz-Umer, Andrzej Betlej, Piotr Krasny, Robert Malkowicz, Carig Turp, Krakow, DK, 2015, עמ' 92-93 (על פי מפת הכיכר)
- ^ 1 2 Teresa Czerniewicz-Umer, Andrzej Betlej, Piotr Krasny, Robert Malkowicz, Carig Turp, Krakow, DK, 2015, עמ' 100-101(על פי התרשים)
- ^ Teresa Czerniewicz-Umer, Andrzej Betlej, Piotr Krasny, Robert Malkowicz, Carig Turp, Krakow, DK, 2015, עמ' 100-103 (על פי התרשים)