אתר מורשת עולמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל המורשת העולמית
סמל המורשת העולמית מעוצב בפרחים בקרלסקרונה, שוודיה
חלוקה לאזורים
מקדש אבו סימבל אשר הביא להעלאת רעיון המורשת העולמית
איי גלאפגוס - האתר הראשון ברשימה
כנסיית הקדוש ג'ורג', לליבלה, אתיופיה

אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות.

האסיפה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" (Convention Concerning the Protection of World Cultural and Natural Heritage) ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. עד כה אישררו 190 מדינות את האמנה.

האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון וסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית.

בשנת 2015 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1031 אתרים ב-164 מדינות וישויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 802 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 197 כאתרי טבע ויתר 32 האתרים משלבים את שני התחומים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1959 יזמה ממשלת מצרים את הקמתו של סכר אסואן הגבוה, מבנה אשר אמור היה להביא להצפת שטח נרחב, בו שכנו מקדשי אבו סימבל ואתרים ארכאולוגיים אחרים. למרות מחאות מצד ממשלות מצרים וסודאן פתח ארגון אונסק"ו במסע ציבורי להגנת האתרים. בסופו של דבר פורקו מקדש אבו סימבל ומקדש פילה, והועברו לאתר גבוה יותר שם שוחזרו והורכבו מחדש. מחירו של המיזם הגיע לסכום של 80 מיליון דולר ומחציתו גויסה מ-50 מדינות שונות אשר נרתמו למאמץ. האירוע זכה להצלחה והביא למיזמים דומים בוונציה, בעיר העתיקה מואנג'ודארו בפקיסטן ובמקדש בורובודור באינדונזיה. עקב כך ניסח ארגון אונסק"ו, יחד עם הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים (International Council on Monuments and Sites), טיוטה לאמנה בדבר הגנת המורשת התרבותית העולמית. ב-1965 החלה ארצות הברית לקדם את הקמתה של קרן מורשת עולמית (World Heritage Trust) ואת הרעיון לשמר אתרי טבע לצד אתרי תרבות. "האיחוד הבינלאומי לשימור הטבע" הציע הצעה ברוח דומה ב-1968, והן הוצגו בפני כנס האומות המאוחדות בעניין הסביבה האנושית ב-1972. משהוסכם על נוסח אחיד נוסחה האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית, וזו אומצה על ידי האסיפה הכללית של אונסק"ו ב-1972.

תהליך הצגת המועמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מדינה חברה המבקשת להעמיד אתר להכללה ברשימה לערוך תחילה "רשימה ראשונית" של כל האתרים בעלי הערך התרבותי והטבעי שבשטחה. ניתן להציע מועמדות להכללה אך ורק מתוך רשימה זו, ולשם כך יש לערוך תיק מועמדות בעזרתו של המרכז למורשת עולמית. תיק המועמדות נבדק על ידי "הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים" ו"איחוד השימור העולמי", אשר עורכים את המלצתם לוועדת המורשת העולמית. הוועדה דנה במועמדות האתר בהתאם לקריטריונים מנחים.

הקריטריונים לבחירת האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת להיכלל ברשימת האתרים על המועמד להיות בעל ערך עולמי יוצא מהכלל ולעמוד לפחות באחד מעשרת הקריטריונים. אלו נחלקים לשתי קבוצות: שישה לבחירת אתר תרבות וארבעה לבחירת אתר טבע. אתר עשוי לשלב קריטריונים משתי הקבוצות ואז הוא מכונה "אתר מעורב". הניהול, ההגנה, האמינות והמצב התקין של האתרים נלקחים גם הם בחשבון. משנת 1992 נשקלים גם יחסי הגומלין בין האדם לבין הטבע באתרים.

  • אתר תרבות נבחר בהתאם לקריטריונים (1) עד (6)
  • אתר טבע נבחר בהתאם לקריטריונים (7) עד (10)

קריטריונים לאתר תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (1) - האתר הוא יצירת מופת של פאר היצירה האנושית.
  • (2) - מציג שינוי חשוב בערכים אנושיים, לאורך תקופת זמן או באזור תרבותי של העולם, באמצעות פתרונות יצירתיים בתחומי: האדריכלות, טכנולוגיה, מפעלי אומנות אדירים, תכנון ערים או עיצוב נוף.
  • (3) - עדות ייחודית או לפחות יוצאת דופן למסורת התפתחות תרבותית (cultural tradition) או למסורת התפתחות חברתית-כלכלית (civilization).
  • (4) - האתר הוא דוגמה יוצאת דופן לסוג בנייה, אדריכלות, טכנולוגיה והנוף המדגים שלבים משמעותיים בתיזמור (ensemble) הכולל שלהם בשלבים משמעותיים בהיסטוריה של האנושות.
  • (5) - האתר הוא דוגמה יוצאת דופן להתיישבות מסורתית של בני האדם, לשימוש בקרקע או בים. דוגמה המייצגת תרבות, או יחסי הגומלין בין האדם לבין סביבתו הטבעית, בייחוד אם האתר הפך פגיע לשינויים בלתי הפיכים שעומדים לערוך בסביבתו.
  • (6) - קשור לאירועים או למסורות חיות בעלות רעיונות, אמונות או יצירות אומנות ועבודות ספרותיות בעלי מובהקות בינלאומית. (המועצה מעדיפה שהאתר יעמוד בקריטריון נוסף).

קריטריונים לאתר טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (7) - כולל תופעות טבעיות יוצאות דופן באזורים בעלי יופי טבעי יוצא דופן ובעלי חשיבות אסתטית.
  • (8) - דוגמה לחריגות, להצגת התפתחויות בתולדות האנושות. כולל במהלך החיים, תהליכים גאולוגיים במהלך התהוותם בפיתוח תצורות נוף ומאפיינים גאומורפיים (עיצוב פני הקרקע) או פיזיוגרפיים (physiographic).
  • (9) - דוגמה יוצאת דופן בייצוג תהליכים ביולוגיים ואקולוגיים בהתפתחות היבשות (terrestrial), המים הזורמים, המערכת האקולוגית של חוף הים והים (coastal and marine ecosystems) ואוכלוסיות הצמחייה והחי שבהן.
  • (10) - בית גידול טבעי, במקומו המקורי אין סיטו, מגוון ביולוגי חשובה ומובהקת, כולל אלה המצויים בסכנת פגיעה בשל היבטים מהסביבה מנקודת ראות מדעית או של שמירת הטבע.

ועדת המורשת העולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה והרכב הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוועדה למורשת עולמית חברות 21 מדינות ומשך החברות הוא בן שש שנים, אולם רוב המדינות מסיימות את חברותן ביוזמתן לאחר ארבע שנים בלבד על מנת לאפשר למדינות אחרות להצטרף לוועדה. בחירות לחברות בוועדה נערכות אחת לשנתיים, ובכל פעם נבחרות לפחות 7 חברות חדשות. נכון לשנת 2012, חברות בוועדה אלג'יריה, קמבודיה, קולומביה, אסטוניה, אתיופיה, צרפת, גרמניה, הודו, עיראק, יפן, מלזיה, מאלי, מקסיקו, קטר, רוסיה, סנגל, סרביה, שווייץ, דרום אפריקה, תאילנד, איחוד האמירויות הערביות.

תפקידי הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הועדה נפגשת מספר פעמים בשנה על מנת לדון בניהולם השוטף של האתרים המופיעים ברשימה ולקבל בקשות לצירוף אתרים חדשים. אחת לשנה מתקיימת "ישיבת ועדת המורשת העולמית" ("World Heritage Committee Session") ובה מצורפים אתרים חדשים לרשימה באופן רשמי. ישיבות אלה מתקיימות כל שנה בעיר אחרת באחת המדינות החברות, למעט ישיבות רבות שהתקיימו בפריז, מקום מושבה של הנהלת אונסק"ו. תפקידה השלישי של הוועדה הוא לבחון בקשות לסיוע בינלאומי מקרן המורשת העולמית.

ישיבות הוועדה השנתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישיבות מתקיימות ברציפות מדי שנה מאז 1977, ואלה הן:

ישיבה מספר שנה תאריך עיר
1 1977 27.6-1.7 צרפתצרפת פריז, צרפת
2 1978 5.9-8.9 ארצות הבריתארצות הברית וושינגטון הבירה, ארצות הברית
3 1979 22.10-26.10 מצרים (1972-1984)מצרים (1972-1984) קהיר, לוקסור, מצרים
4 1980 1.9-5.9 צרפתצרפת פריז, צרפת
5 1981 26.10-30.10 אוסטרליהאוסטרליה סידני, אוסטרליה
6 1982 13.12-17.12 צרפתצרפת פריז, צרפת
7 1983 5.12-9.12 איטליהאיטליה פירנצה, איטליה
8 1984 29.10-2.11 ארגנטינהארגנטינה בואנוס איירס, ארגנטינה
9 1985 2.12-6.12 צרפתצרפת פריז, צרפת
10 1986 24.11-28.11 צרפתצרפת פריז, צרפת
11 1987 7.12-11.12 צרפתצרפת פריז, צרפת
12 1988 5.12-9.12 ברזילברזיל ברזיליה, ברזיל
13 1989 11.12-15.12 צרפתצרפת פריז, צרפת
14 1990 7.12-12.12 קנדהקנדה באנף, קנדה
15 1991 9.12-13.12 תוניסיהתוניסיה קרתגו, תוניסיה
16 1992 7.12-14.12 ארצות הבריתארצות הברית סנטה פה, ארצות הברית
17 1993 6.12-11.12 קולומביהקולומביה קרטחנה, קולומביה
18 1994 12.12-17.12 תאילנדתאילנד פוקט, תאילנד
19 1995 4.12-9.12 גרמניהגרמניה ברלין, גרמניה
20 1996 2.12-7.12 מקסיקומקסיקו מרידה, מקסיקו
21 1997 1.12-6.12 איטליהאיטליה נפולי, איטליה
22 1998 30.11-5.12 יפןיפן קיוטו, יפן
23 1999 29.11-4.12 מרוקומרוקו מרקש, מרוקו
24 2000 27.11-2.12 אוסטרליהאוסטרליה קיירנס, אוסטרליה
25 2001 11.12-16.12 פינלנדפינלנד הלסינקי, פינלנד
26 2002 24.6-29.6 הונגריההונגריה בודפשט, הונגריה
27 2003 30.6-5.7 צרפתצרפת פריז, צרפת
28 2004 28.6-7.7 סיןסין סוג'ואו, סין
29 2005 10.7-17.7 דרום אפריקהדרום אפריקה דרבן, דרום אפריקה
30 2006 8.7-16.7 ליטאליטא וילנה, ליטא
31 2007 23.6-1.7 ניו זילנדניו זילנד קרייסטצ'רץ', ניו זילנד
32 2008 2.7-10.7 קנדהקנדה קוויבק סיטי, קנדה
33 2009 22.6-30.6 ספרדספרד סביליה, ספרד
34 2010 25.7-3.8 ברזילברזיל ברזיליה, ברזיל
35 2011 19.6-29.6 צרפתצרפת פריז, צרפת
36 2012 24.6-6.7 רוסיהרוסיה סנקט פטרבורג, רוסיה
37 2013 16-27.6 קמבודיהקמבודיה פנום פן, קמבודיה
38 2014 15-25.6 קטר (מדינה)קטר (מדינה) דוחה, קטר
39 2015 28.6-8.7 גרמניהגרמניה בון, גרמניה
40 2016 10-20.7 טורקיהטורקיה איסטנבול, טורקיה

אתרי המורשת בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רשימת אתרי מורשת עולמית

נכון לשנת 2015, ישנם 1031 אתרי מורשת עולמית הממוקמים ב-163 מדינות ברחבי העולם. האתרים מחולקים לפי אתרים טבעיים, אתרי תרבות שנבנו בידי אדם ואתרים מעורבים (נוצרו בידי הטבע והאדם). אזורי האתרים מחולקים על ידי אונסק"ו ל-5 אזורים:

המדינה עם מספר אתרי המורשת הרבים ביותר היא איטליה עם 51 אתרים, לאחריה נמצאת סין עם 48 אתרים וספרד שלישית עם 44 אתרים.

אתרים הנתונים בסכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה רשאית לקבל אתר ולהכלילו ברשימה כאתר הנתון בסכנה, ולאשרר אתר הנמצא כבר ברשימה, או להסירו מהקטגוריה. נכון ל-2015 כוללת רשימה זו 35 אתרים, ובהם ירושלים שבין החומות (לבקשת ירדן) ופסלי בודהה בבמיאן בעמק במיאן באפגניסטן שנהרסו על ידי הטליבאן. השיקולים להכללת אתרים ברשימה זו עשויים להיות פוליטיים כפי שמעיד עניינה של ירושלים. עד כה הוסרה ההכרזה משני אתרים בלבד - מקלט הראם הלבן בעומאן (2007) ועמק האלבה בדרזדן שבגרמניה (2009).

במרץ 2014 פורסם מחקר המפרט אתרי מורשת הנמצאים בסכנת טביעה, עקב עליית גובה פני הים[1].

אתרי המורשת בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיקי מורשת עולמית של אונסק"ו מטופלים בישראל על ידי הוועד הישראלי לאונסק"ו, הנמצא תחת פיקוח משרד החינוך והתרבות. שר החינוך והתרבות הוא נשיא אונסק"ו ישראל. ועדת מורשת עולמית של אונסק"ו ישראל היא שמחליטה כל שנה אילו אתרים ישראלים יוגשו להכרזה העולמית. אתרי המורשת העולמית בישראל נכון לשנת 2014 (לצד שנת ההכרה בהם):

אתרים בישראל שהוצעו ולא אושרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית 2009 הגישה ישראל לאונסק"ו בקשה מקיפה מאוד תחת השם "אתרי הנצרות בגליל". בתיק הבקשה הושקעה עבודת מחקר ותיעוד ברמה גבוהה וצורפו עדויות מוחשיות ולא-מוחשיות רבות מאוד לערכים אוניברסאליים. הבקשה משתרעת על כ- 190 עמודים וכוללת מובאות רבות, מפות, צילומים ותרשימים. אך ללא הועיל. באוקטובר 2009 נערך סיור בישראל לבדיקת ההצעה המתוקנת בשטח ובעקבותיו קיבל אונסק"ו ביולי 2010 החלטה לדחות את המועמדות של "אתרי הנצרות בגליל".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל

P Moai.png

פורטל המורשת העולמית הוא שער לכל הנושאים הקשורים בנושא. הפורטל מציג את אתרי המורשת העולמית מזוויות שונות ותוך התמקדות במדינות ובנושאים נבחרים, ומספק מידע אודות אופן פעולתם של ועדת המורשת העולמית והגופים המסייעים לה.


Office-book.svg ספר: אתרי מורשת עולמית בישראל
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]