משתמש:Shirandv/אנסטסיה רומנוב

אנסטסיה רומנוב

אנסטסיה רומנוב הייתה בתו של הצאר הרוסי האחרון, ניקולאי השני. לאחר שהיא ומשפחתה הוצאו להורג, שמועות טענו שהיא אולי שרדה.

ניקולאי השני ירש את אביו אלכסנדר השלישי ב-1894 אך שלטונו התערער בעקבות מלחמת העולם הראשונה והמשבר החריף שאליה הידרדרה רוסיה. הוא הודח במהלך המהפכה הבולשביקית ב-1917 והוצא להורג יחד עם אשתו וחמשת ילדיהם (ארבע בנות ובן) בבית שבו הוחזקו בעיר יקטרינבורג. ב-1991 נמצאו גופות הצאר, רעייתו ושלוש מהבנות בקבר אחים באורל ושבע שנים לאחר מכן הם נקברו מחדש בקתדרלה בסנט פטרבורג. שתי גופות נותרו חסרות: זו של הבן אלכסיי וזו של הבת מריה. החקירה סביב רצח משפחת רומנוב החלה ב-1993 ונסגרה ב-1998.

היו שמועות שאנסטסיה חיה והיא רק נפצעה אך לא ידעו היכן היא נמצאת. לפי שמועות אלה המון מתחזות טענו שהן אנסטסיה אך רק לגבי אחת מהן יש עדיין המון סימני שאלה.

אנה אנדרסון הייתה "המתחזה" הכי מפורסמת של אנסטסיה. היא הביאה המון ראיות לכן שהיא אנסטסיה אך לבסוף נעשתה בדיקת דנ"א שקבעה שהיא אינה אנסטסיה.

מי הייתה אנסטסיה רומנוב?

אנסטסיה רומנוב נולדה ב-18 ביוני 1901. הוריה היו הצאר ניקולאי השני ואלכסנדרה. היו לה שלוש אחיות טטיאנה, מריה ואולגה ואח אחד אלכסיי.

באוגוסט 1914, כאשר הייתה בת 12 פרצה מלחמה בין רוסיה וגרמניה. בזמן המלחמה היא ומשפחתה שהו בארמון הנמוך יותר בפטרהוף. המלחמה נמשכה הרבה שנים ומאות אלפי אנשים מתו. אולגה, טטיאנה ואימה נהיו אחיות ועבדו בבתי חולים בתור עוזרות בניתוחים. מריה ואנסטסיה היו צעירות מידי כדי להיות אחיות אמתיות אבל שתיהן ואלכסיי התבוננו ועזרו בניתוחים. מריה ואנסטסיה היו בבית חולים אחד באפיודרובסקי וילג' ליד ארמון אלכסנדר.

המצב התדרדר, לאולגה אחותה של אנסטסיה, הייתה התמוטטות עצבים ואביה ניקולאי הלך לחזית כדי לנסות ולשפר את המצב.

חג המולד של שנת 1917 והשנה החדשה היו מאד מדכאים עבורם. בפברואר היו מהומות ברחוב פיטרסבורג שהלכו וגברו. אביה נאלץ לוותר על הכתר בשביל עצמו ובשביל אלכסיי, הוא העביר את הכתר לדודה של אנסטסיה, מישה, אך הוא ויתר על הכתר. זה היה הסוף של משפחתם – משפחת רומנוב – על כיסא המלכות של רוסיה.

בהתחלה, אביה היה אופטימי בנוגע לממשלה הזמנית שעלתה לשלטון. האיש החזק החדש, קרנסקי, לקח את המכוניות של אביה ואת החדרים שלהם בארמון החורף כאילו היו שלו. הוא בא לארמון אלכסנדר כדי לראות אותם, ולא הצטער על כך שלקח את חפציהם.

העיתונים כתבו על משפחת רומנוב סיפורים משוגעים כולל סיפורים שהן – האחיות – היו הפילגשות של רספוטין (איש קדוש שנרצח על ידי בן דודה), זה גרם להם לצחוק, אך אנשים האמינו למה שהם קראו. אנשים כעסו על הוריה ואמרו עליהם דברים נוראיים. הממשלה סגרה את משפחת רומנוב למעלה בארמון אלכסנדר במשך חמישה חודשים. למרבה המזל, השומרים נתנו להם ללכת לפארק לפעמים. אנסטסיה ואחיותיה השתעממו והיו מאוד מפוחדות. אנסטסיה נורתה על ידי אחד השומרים אך רק נפצעה.

בראשון באוגוסט 1917, משפחת רומנוב נשלחה ברכבת לסיביר. הם גרו באחוזת המושל בטובולסק. היה להם נורא קר בטובולסק וכמעט לא היה להם חימום בחורף. הארוחות היו קצרות והיה להם מעט לעשות; הם הוגבלו לתחום האחוזה בלבד למעט כמה טיולים לכנסייה הקרובה כדי לשרתה. בזמן ששהו בטובולסק, הממשלה הזמנית נפלה בידי קומוניסטים קיצוניים שנקראו בולשביקים. באפריל 1918, איש עם קבוצת חיילים בא וציווה לאביה ללכת איתם, אימה החליטה ללכת אתו והאחיות הסכימו ביניהן שמריה תלך לעזור לה. כולם היו אמורים ללכת, אבל אלכסיי פגע בעצמו קשות והם לא יכלו לנסוע. בחודש מאי, אלכסיי הרגיש מספיק טוב כדי לנסוע והבולשביקים ציוו עליהם להצטרף להוריהם ולמריה בעיר המרכזית של יקטרינבורג בהרי אורל. הם נשארו בבית של מהנדס מקומי ששמו היפטייר, שגורש על ידי הבולשביקים ועזב את כל חפציו מאחור. אנשים היו אכזריים אליהם ביקטרינבורג. לא היה להם אוכל והבגדים שלהם נקרעו. השומרים בבית של היפטייר השתכרו וגנבו את חפציהם. הם עקבו אחריהם לכל מקום, אפילו לשירותים. הם צבעו את החלונות כדי שלא יוכלו להסתכל החוצה והם בנו גדר גדולה מסביב לבית.

אנסטסיה ומשפחתה ניסו להישאר אופטימיים ולהעביר את הזמן הכי טוב שיכלו; הם התפללו, קראו בתנ"ך ושרו את ההמנון הרבה. הוריה היו פתוחים איתם על כמה מסוכן המצב והם ידעו שגורלם בידי אלוהים. לא היה שם דבר לעשות מלבד לחכות. בלילה של ה-17 – 16 ביולי 1918 כל המשפחה, ביחד עם 3 משרתים ודוקטור בוטקין, נרצחו על ידי הקומוניסטים.

הרוצחים השתדלו להשמיד את הגופות של משפחת רומנוב – משפחת המלוכה האחרונה – ומשרתיהם בדרך היעילה ביותר. ראשית, הם זרקו אותם לתוך בור חלול ולאחר מכן זרקו לתוכו רימון יד. אחר כך, הגופות הועברו מהבור. חלקם נשרפו וחלקם הוטבלו בחומצה, הנותרים נזרקו לתוך בור ונקברו.

מי הייתה אנה אנדרסון?

במשך עשורים שתקו האנשים שידעו איפה נמצא מיקום הקבר של בני משפחת רומנוב מתוך פחד מהממשלה הסובייטית. היו שמועות שאחד או יותר מהילדים של משפחת רומנוב שרדו. חלק הניחו שאנסטסיה הגיחה פתאום במשך השנים.

אנה אנדרסון הייתה המתחזה הכי מפורסמת של אנסטסיה רומנוב.

ב-17 בפברואר 1920 קפצה אישה מגשר בברלין, הצילו אותה ולקחו אותה לבית חולים. לא הייתה לה תעודת זהות והיא סירבה לגלות את זהותה. שלחו אותה לבית חולים לחולי נפש. הייתה אחת שזיהתה אותה בתור הדוכסית טטיאנה. היא לעולם לא הכחישה זאת אך גם לא אמרה שזה נכון. כאשר נתנו לה רשימה של שמות בנות הצאר ניקולאי השני היא מחקה את כולן חוץ מהשם אנסטסיה. כאשר אחת ממשרתותיה של אלכסנדרה הלכה לראות אותה, אנה התחבאה מתחת לשמיכה. המשרתת קראה לאנה מתחזה וכעסה מאוד. אך היו חלק שכן האמינו לסיפורה של אנה וכאשר היא השתחררה מהמוסד לחולי נפש ב- 1922 היא חיה מחסדיהם של כמה אנשים.

בסופו של דבר היא הסבירה את הבריחה שלה מהרוצחים של משפחתה. דקרו אותה עם כידון אך היא ניצלה כי הכידון של אחד החיילים היה קהה. לאחר הרצח, חייל בשם צ'ייכובסקי ראה שהיא עדיין זזה. בעת המקרה של אותו לילה צ'ייכובסקי הציל אותה. אנדרסון טענה שצ'ייכובסקי לקח אותה לרומניה, היא נישאה לו ולאחר שהוא נהרג כתוצאה מקטטה ברחוב היא ילדה את בנם ונטשה אותו בבית יתומים כיוון שלא היו לה את האמצעים לטפל בו.

אנה הלכה לברלין לחפש אחר דודתה לכאורה, הנסיכה איירין . היא הגיעה לארמון שבו גרה איירין אבל היא לא ניסתה להיכנס מחשש שאף אחד לא יזהה אותה. במקום היא החליטה להתאבד על ידי קפיצה מגשר ברלין.

בסופו של דבר פגשה הנסיכה איירין את אנה והכחישה שהיא דומה לאנסטסיה. אך לאחר הפגישה איירין בכתה והודתה שהיא זהה לה. הבן של איירין, הנסיך סיגמונד, חבר ילדותה של אנסטסיה שלח לאנה רשימת שאלות והתשובות שלה שכנעו אותו שהיא אכן אנסטסיה.

האישה הזאת, שהתחילה לקרוא לעצמה אנה אנדרסון בשנת 1920 משכה המון תומכים אך גם הרבה מתנגדים. הנסיכה ססילי, קרובה של אנסטסיה האמינה שאנדרסון היא דוכסית גדולה אבודה. הבן של ססילי ממקלנבורג שוורין, הנסיך לואיס פרדיננד ואשתו הנסיכה קיירה לא האמינו. אחת הדודות של אנסטסיה הדוכסית אולגה פגשה את אנדרסון מספר פעמים דעתה שונתה כמה פעמים אך לבסוף הצהירה כי אנדרסון היא לא אנסטסיה.

האפוטרופוס של אנסטסיה פיאר גיליארד גם פגש את אנדרסון וחשב שאולי היא אנסטסיה ולאחר מכן שינה את דעתו ואף כינה אותה "שחקנית מהשורה הראשונה". מתילדה קסצ'סינקה שהייתה פילגשו של ניקולס לפני נישואיו ולאחר מכן התחתנה עם בן דודו הדוכס אנדרו, האמינה שאנדרסון היא אכן אנסטסיה, וטענה שלאנדרסון יש את העיניים של ניקולס.

אחרי שבילה יומיים עם אנדרסון, הדוכס אלכסנדר, בן דודו של ניקולס, צעק ברחובות שהוא ראה את בתו של ניקולס. תומכים נאמנים אחרים כולל בני דודה של אנסטסיה – הנסיכה אקסניה, גלב וטטיאנה בוטקין, שאביהם נרצח עם משפחת רומנוב. הציורים מילדותו של גלב של חיות לבושות שימחו את אנסטסיה, וכאשר הוא פגש לראשונה את אנדרסון היא שאלה אותו על "החיות המצחיקות" שלו וזה שכנע את גלב שאנה היא אנסטסיה.

אנדרסון גם טענה שיש לה ידע נרחב על דודה של אנסטסיה הדוכס ארנסט. היא אמרה שהוא ביקר ברוסיה בשנת 1916, כשארצו ורוסיה היו במלחמה. ארנסט הכחיש בכעס רב את הביקור, אבל בנו החורג של הקיסר העיד בבית המשפט בשנת 1966 שאמרו לו שארנסט נסע לרוסיה בחשאי.

נחוש בדעתו להוכיח שאנדרסון הייתה מתחזה, ארנסט הוליך חקירה שרמזה שאנדרסון היא עובדת מפעל פולניה ששמה פרנזיסקה סכנזאוסקה שנעלמה בדיוק לפני שאנה אנדרסון הגיחה.

חלק מאמינים שהחקירה הייתה במטרה להכפיש את שמה של אנדרסון בגלל שהאישה שזיהתה את אנדרסון בתור סכנזאוסקה שוחדה כדי שתעיד.

למרות שהיא הייתה תלויה ברצון הטוב של תומכיה, אנה אנדרסון הייתה יהירה ותובענית ולרוב היא גם התווכחה עם מארחיה. רוב הזמן היא תקפה אנשים או רצה ערומה. תומכיה טענו שזה לא מפתיע שלאנסטסיה יהיו בעיות נפשיות אחרי שראתה את משפחתה מתה וכמעט נרצחה בעצמה. המתנגדים לה הסתמכו על זה שהיא מעולם לא דיברה רוסית, אך כאשר דיברו איתה רוסית היא הבינה וענתה בשפות אחרות. היא אמרה שהיא לעולם לא תדבר רוסית כיוון שזאת השפה שבה דיברו אלו שרצחו את משפחתה. היא דיברה אנגלית גרמנית וצרפתית ממש טוב – טוב מידי בשביל עובדת מפעל פולנייה. היו לה צלקות שהיא טענה שהם מהיריות ומדקירות הכידון. מתנגדיה אמרו שהצלקות בכלל היו מהפלת רימון יד בשעת עבודתה במפעל לתחמושת.

לאנדרסון ואנסטסיה היו כמה סימני זיהוי פיזיים דומים. לאנדרסון הייתה כף רגל זהה לזאת של אנסטסיה. אנתרופולוג שלמד את תמונותיהן מצא שפניהן מאוד דומות. אנתרופולוג מפורסם אחר, דוקטור אוטו ריץ', העיד בבית המשפט שאנה אנדרסון ואנסטסיה חייבות להיות אותו אדם או תאומות זהות לחלוטין.

אנדרסון תבעה להוכיח את זהותה בבית משפט גרמני ב- 1938 ולדרוש את חלקה בירושה. התיק נמשך עד 1970. העדות של דר' אוטו ריץ' שנעשתה לאחר בדיקת התמונות של אנה אנדרסון ואנסטסיה הגיעה ב- 1964. מומחית לכתב יד שלא שילמו לה על עדותה גם נשבעה שאנדרסון היא אנסטסיה. אנדרסון אפילו ניסתה להשיג את טביעות אצבעותיה של אנסטסיה כדי להשוות אותן עם שלה. לבסוף בית המשפט החליט לא שאנדרסון היא לא אנסטסיה אלא שהיא לא הוכיחה את זה. אבל מומחים ממשיכים לקחת את צידה של אנדרסון. ב- 1977 מומחה משפטים ידוע, דוקטור מוריץ פורטמיטר, זיהה את אנדרסון כאנסטסיה.

ב- 15 השנים האחרונות לחייה של אנדרסון היא התחתנה עם אמריקאי עשיר, ג'ון מנהן, היא מתה מדלקת ריאות ב- 1984 ושרפו את גופתה לפי בקשתה. בעלה דאג לבצע את בקשותיה ודאג לכך שהאפר שלה יפוזר בבית הקברות בטירת סיאון בגרמניה שהייתה קרובה רחוקה של משפחת רומנוב.

תוצאות בדיקת דנ"א של דגימות משערה וממחטת נייר של אנדרסון שבוצעה לאחרונה הוכיחה שאנדרסון לא הייתה אנסטסיה אלא פרנזיסקה סכנזאוסקה, אך עדיין חלק מתומכיה של אנדרסון נאחזו בתקווה שהמטפחת שנבחנה לא הייתה של אנדרסון. הם האמינו שאנה אנדרסון – אנסטסיה – רומתה ונלקח ממנה שמה האמתי וירושתה.

שבירת המיתוס סביב הישרדותה של אנסטסיה רומנוב

לאחר שנים של שמועות כי הנסיכה הרוסיה האחרונה אנסטסיה עודנה חיה, בדיקות DNA שנערכו לאחרונה אישרו כי אנסטסיה נרצחה כבר ב-1918 עם הוריה.

לאחר סיום המשטר הצארי ב-1917, נודע כי הבולשביקים רצחו את בני המשפחה המלכותית, אך נמצאו רק שאריותיהם של הצאר והצארינה ושלוש מבנותיהם שלא זוהו. מקום הימצאם של יורש העצר אלכסיי בן ה-13, ואחת האחיות - ששוערה כאנסטסיה בת ה-17 - מעולם לא נודע.

לפני שנים אחדות, לאחר שהסיפור כבר הפך לסנסציה עולמית ועשרות ספרים ואף סרטים פורסמו בהשראתו, הועלתה סברה כי הנסיכה האבודה היא למעשה אחות מבוגרת יותר - מריה. מאז רצח המשפחה המלכותית טענו עשרות אנשים כי פגשו את הנסיכה אנסטסיה וכמה נשים אף טענו כי הן עצמן הדוכסית האבודה לבית רומנוב. גם לגבי אלכסיי חולה ההמופיליה נפוצו שמועות ששרד את הירי וברח; אחרים האמינו שהוא נקבר בחשאי כשהמדינה נטתה לעבר מלחמת אזרחים.

בקיץ שעבר נתגלו שברי עצמות ביער ליד יקטרינבורג, סמוך לאזור בו נרצחה המשפחה, ומעבדות מרוסיה וארצות הברית גויסו לעריכת בדיקות DNA לשרידים. כעת זוהו השברים באופן וודאי כשייכים לאלכסיי ומריה. שרידי הוריהם ניקולאי השני והקיסרית אלכסנדרה, ושלוש האחיות האחרות, נתגלו ב-1991 ונקברו מחדש במקום קבורה מלכותי בסנקט פטרסבורג.

לגבי עורכי המחקר, ידוע כי בחלק מן התהליך היה מעורב צוות מחקר גנטי מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מסוצ'סטס. יבגני רוגאב, שעמד בראש הצוות שבחן את השאריות במוסקבה ובמסוצ'סטס, נקרא לחקור את המקרה על ידי משרד התובע הכללי של רוסיה.

רוגאב אמר כי תוצאות הבדיקות נשלחו לרשויות רוסיה, אך משרד התובע הוא זה שיחליט האם לחשוף את הממצאים.

למרות התגליות המוקדמות וטקסים, היעדרותם של אלכסיי ומריה טרדה את מנוחתם של צאצאיהם של הרומנובים. גם אם ההודעה תאושר ותתקבל באופן רחב, סביר כי לא תנוח דעתם של צאצאיה הרבים של המשפחה המלכותית, המחפשים פיצוי רשמי מן הממשלה. עורך הדין המייצג את הצאצאים, גרמאן לוקיאנוב אמר כי "הטרגדיה של משפחת הצאר תסתיים רק כאשר בני המשפחה יוכרזו כקורבנות של דיכוי פוליטי."

שרידיהם של אחים של אנסטסיה

בספטמבר 2015, חוקרים רוסים פתחו את קברם של הצאר ניקולאי השני ורעייתו אלכסנדרה, כחלק מחידוש חקירת רצח בני משפחת רומנוב לפני כמאה שנה. דגימות דנ"א נלקחו משרידי הגופות, כמו גם משרידי גופתו של אלכסנדר השני, סבו של ניקולאי, שנרצח ב-1881 בידי מהפכנים, ומגופתה של הנסיכה יליזבטה פיודורובנה, אחותה של אלכסנדרה, שנרצחה אף היא.

ב-2007 נמצאו שרידי גופותיהם של שני הילדים הנותרים – אלכסיי ומריה – בקבר אחים אחר באוראל. בעקבות כך דרשה הכנסייה האורתודוקסית בדיקות דנ"א חדשות, בטרם תתיר לקבור את השניים לצד בני המשפחה בסנט פטרבורג. בהוראת ראש הממשלה דמיטרי מדבדב נפתח תיק החקירה מחדש וכעת יילקחו כאמור דגימות דנ"א נוספות.

לאחר שאיבד את השלטון ב-1917, פנה ניקולאי השני לדודו ג'ורג' החמישי (סבה של אליזבת השנייה מלכת בריטניה) בבקשה למקלט בממלכה המאוחדת, אולם זה סירב מסיבות פוליטיות. ניקולאי, משפחתו וארבעה מאנשיהם הוצאו להורג באמצעות כיתת יורים ב-17 ביולי 1918 וגופותיהם הושלכו למחצבה. הגופות הוצאו זמן קצר לאחר מכן על ידי בולשביקים, ששרפו אותן והעלימו אותן בשנית. במשך שמונת העשורים שלאחר מכן נפוצו ברוסיה אינספור שמועות על כך שהנסיכה אנסטסיה ואנשים אחרים מהמשפחה שרדו.

ההחלטה לבצע בדיקות דנ"א נוספות מפלגת את צאצאי משפחת רומנוב החיים כיום: אגף אחד תומך בהחלטה ואילו האחר אינו שבע רצון מהעיכובים המיותרים. את הצד שתומך בכנסייה האורתודוקסית מובילה הנסיכה מריה ולדימירובנה שחיה בספרד. את האגף שמתנגד מוביל הנסיך דמיטרי רומנוביץ', שאינו מכיר כלל בכך שולדימירובנה היא יורשת חוקית של משפחת הקיסרות.

הערות שוליים

• http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3538023,00.html
• http://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium-1.2738923
• http://www.news1.co.il/Archive/001-D-161212-00.html
• http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/727/061.html
• https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%99_%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99,_%D7%A7%D7%99%D7%A1%D7%A8_%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%94
• https://en.wikipedia.org/wiki/Grand_Duchess_Anastasia_Nikolaevna_of_Russia