משתמש:Sivandekel/הקהילה היהודית בשורני
שורני (Šurany)היא עיירה בסלובקיה שהוקמה בשנת 1138. היהודים הראשונים הגיעו לשורני במאה ה-18, ושנת 1746 הייתה השנה הראשונה שבה נרשמו במפקד האוכלוסין שמותיהם של יהודים - אחד עשר במספר.
שורני הייתה אחת ממרכזי התרבות הגדולים של היהודים בדרום סלובקיה והיא שימשה כמרכז רישום ליהודים בנושאים שונים.
לאחר מלחמת העולם הראשונה החלו קריאות אנטישמיות כלפי היהודים, ובשורני ובסביבתה פרצו מהומות שפגעו ביהודים. בתקופת השואה הובלו היהודים למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ.
כיום לא מתגוררים יהודים בשורני.
לפני השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמצע המאה ה -19, לאחר שחרור היהודים ההונגרים בשנת 1867 (בעקבות הסרת ההגבלות על יהודי הונגריה), עברו יהודים רבים משורני לעיר השכנה נובה זמקי. בשנת 1930 התגוררו בשורני 722 יהודים - 13 אחוזים מכלל האוכלוסייה של שורני. דור היהודים לפני תקופת השואה מנה כששת אלפים איש מתוכם כ- 100-130 משפחות יהודיות.
שורני הייתה אחת ממרכזי התרבות הגדולים של היהודים בדרום סלובקיה, זאת בזכות הישיבה במקום. בשורני התנהלו פעילויות חברתיות ליהודים ולפעילויות אלו הגיעו יהודים מכל רחבי האזור. בשנת 1885 הפכה שורני למרכז רישום של לידות, נשואים ופטירות של יהודי המקום, ויהודים בסביבה. רוב יהודי העיירה פעלו כסוחרים ובעלי מלאכה כגון בית מטבחיים ובתי קפה כשרים. היהודים בשורני עבדו בסלק, היו מורים בבית ספר יהודי יסודי, הפעילו בתי כנסת, ישיבות, בית מדרש, תלמוד תורה ופעלו שם כחזנים וכרבנים. בנוסף מייסדי מפעל הסוכר המקומי היו יהודים מפולין.
להנהגת מוסדות אלו היו מספר דמויות מרכזיות שהשפיעו על מערך החיים של יהודי שורני. הרב רבי יצחק- היה הרב הראשון של הקהילה, הוא כיהן כרב עד שנפטר בשנת תקי"ז (1757). הרב הראשון של הישיבה, היה רבי פייבל פלויט זצ"ל, הוא כיהן כרב משנת תקי"ז (1757) עד שנת תרנ"ה (1895). רבי מאיר ליב פריי זצ"ל הי"ד כיהן כרב האחרון של הקהילה. רבי מאיר נולד בשנת תרל"ח (1878), ובנה מקווה מפואר בשורני. הרב מל פריי הקים מקווה מפואר ואת אחת הישיבות המוכרות באזור. ישיבתו מנתה בימי השיא כ-300 בחורים מארצות שונות כגון: הונגריה, סלובקיה, שוויצריה, אוסטריה, גרמניה, פולין ועוד, ושם הנהיג משמעת קפדנית, כאשר ערכי הישיבה היו סדר ודייקנות. הוא האמין שהסדר הישר והזמן הקצוב נחוצים וחיוניים לחיי האדם, וגם כשיזדקן, אם ימשיך בסדר הישר, חייו יהיו מאושרים. הוא הנהיג את הישיבה במשך 40 שנה, ורק בסוף ימיו עזר לו בנו ר' ישיעה ז"ל. רבי מ"ל פריי התנגד לציונות החילונית, אך אהב את ארץ ישראל. כאשר התקרבו ימי השואה והחלו רדיפות אחרי היהודים, תכנן הרב מ"ל פריי לעלות לארץ עם משפחתו, אך כיוון שנפטרה אשתו התוכנית אינה יצאה לפועל. בשנת תש"ד (1944) נשלח עם בני קהילתו למחנות ההשמדה ובתאריך כ"ו בסיון תש"ד (1944) הוצא להורג.[1]
תקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר לאחר מלחמת העולם הראשונה ניתן היה לראות קריאות אנטישמיות כלפי היהודים, ובשורני ובסביבתה פרצו מהומות שבמהלכן נבזזו והושחתו בתי מגורים וחנויות של יהודים.
אחרי כניסת ההונגרים לשורני בנובמבר 1938 גורשו לשטח סלובקיה כמה משפחות יהודיות שאזרחותן ההונגרית הייתה מוטלת בספק. שלטונות הונגריה התנכלו ליהודים והאשימו אותם בתמיכה בממשלת צ'כוסלובקיה. בהדרגה, שללו הרשויות רישיונות מבתי עסק של יהודים ודחקו אותם מהפעילות הכלכלית וממקורות הפרנסה. בשנת 1941 גברים רבים גויסו לפלוגות העבודה ובעקבות הגיוס מספר הלומדים בישיבה התמעט מאוד עד לכדי כמה עשרות בחורים.
בעת גירוש יהודי סלובקיה ב- 1942 פעלה בשורני קבוצה מחתרתית שהבריחה יהודים מתחום סלובקיה לשטח הונגריה. כמה מחברי הקבוצה נעצרו ולאחר שעונו קשות נשלחו למחנות ריכוז.
השלטון הנאצי החל באופן "רשמי" בשורני בערב פלישתם של הגרמנים במרס בשנת 1944. קהילת שורני מנתה כ 524 נפשות והחזיקה בית ספר שלמדו בו 55 תלמידים, אך לאחר פלישת הגרמנים במרס 1944 רבים בקהילה נותרו ללא מקורות מחייה ונזקקו לעזרה. בעקבות כך, הקהילה נרתמה לפעולות סעד ורווחה בסיוע בחברת קדישא, "אגודת נשים יהודיות", חברת "מלביש ערומים" ו"ביקור חולים".
בסוף מאי בשנת 1944 התייצבו בשורני כ-400 ז'נדרמרים הונגרים ( זנדרמריה- היא גוף צבאי העוסק בפעילות שיטור רגילה), שהחלו לאסוף את היהודים ולהעבירם לגטו מאולתר, סמוך לבית הכנסת "הגדול" ולבית הספר היהודי. לאחר מכן הובאו לגטו עוד כמה מאות יהודים מהיישובים הסמוכים. הרכוש שהותירו היהודים בבתיהם נשדד במהרה ע"י תושבים מקומיים, רק יחידים ובודדים הצליחו להימלט מהגטו לסלובקיה ושם הצטרפו לקהילת הפרטיזנים.
ב- 10 ביוני 1944 נשלחו כ- 1151 מיהודי שורני והסביבה לגטו המרכזי בנובה זמקי, ומשם גורשו בטרנספורט שיצא ב- 15 ביוני לאושוויץ.
לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר השחרור, ב-1945 חזרו לשורני כמה עשרות יהודים, ניצולי המחנות ומשוחררי ״פלוגות העבודה״. החוזרים שיפצו כמה ממוסדות הציבור וחיי הקהילה חודשו בהנהגת לזר שטרן. למסגרת הקהילתית הצטרפו גם יהודי הסביבה. התנועה הציונית חידשה את פעילותה בראשותו של מ' וייס.
בשנת 1947 תרמו יהודי שורני 11,000 קרונות לקרן הקיימת לישראל לנטיעת ״יער קדושי צ׳כוסלובקיה״ בהרי ירושלים. ב-1949 עלו רוב יהודי שורני לישראל והנותרים עברו עם הזמן לערים גדולות. במבנה בית-הכנסת ״הגדול״ נפתחה נגרייה ובבית העלמין שוררת עזובה. ככל הנראה כיום אין יהודים בשורני. [2] [3]