משתמש:Yisrael541/טיוטה

הקמה וחלוקה לארגונים

בעקבות נאומו של שארל דה גול בערוץ הרדיו BBC, החלו להיווצר בתוך צרפת גרעינים ראשונים של תנועת התנגדות . בסוף 1940 היו בצרפת כמה קבוצות קטנות שכל אחת מנתה לכל היותר כמה עשרות אנשים. הם התרכזו סביב עיתונים מחתרתיים, שהקבוצה נקראה בדרך כלל על שם העיתון, והפצת העיתונים הייתה עיקר עיסוקן של הקבוצות.

התפתחות ארגונים אלה הייתה שונה בין האזורים השונים. בעוד הקבוצות בצפון,  הכבוש על ידי הגרמנים, אשר קמו מיד לאחר כיבוש צרפת; קדמו לקבוצות שקמו באזור החופשי (הדרומי), שעד סוף 1942 כל התנועות בדרום ביחד היוו מיעוט זעיר. על פי אחד החוקרים המוסמכים ביותר במקום זה, שלושת תנועות הרזיסטנס המרכזיות בדרום היו קומבה, ליברסיון ופרנק טירר שהתאחדו בינואר 43' תחת השם MUR, ראשי תיבות של "תנועת התנגדות מאוחדת". הצטרפות של חברים לתנועות השונות נבעה בדרך כלל מגורמים מקריים, כמו היכרות או השתייכות לאזור מסוים , ולא מגורמים אידיאולוגים.

ב-41', עם פרוץ מבצע ברברוסה, ההתנגדות בצרפת קיבלה תוספת משמעותית מהתנועות הקומוניסטיות. הקומוניסטים ירדו למחתרת כבר עם כיבוש צרפת, אך לא פעלו עד עתה בשל הסכם אי-התוקפנות הנאצי-סובייטי; עקב המבצע, הם החלו להתנגד באופן פעיל. רובם לא הצטרפו ליחידות קיימות, אלא הקימוי יחידות משלהם, כמו ה-FTP. כמו כן, הם גם הקימו יחידות של זרים, שהיו מאורגנות לפי מדינות מוצאם. בין התנועות הקומוניסטיות החדשות לתנועות הצרפתיות הוותיקות היו הבדלי אידיאולוגיה מסוימים - מטרת הקומוניסטים לא הייתה שחרור את צרפת אלא פגיעה באויב הגרמני. הקומוניסטים נקטו פעילות מחתרתית שכללה התנקשות בחיילים כדי שבמקום שהנאצים ילחמו בחזית נגד הסובייטים הם יאלצו לשמור על סדר בצרפת. ככל שהתקפות נגד הגרמנים גברה, הגרמנים פגעו ביותר אזרחים צרפתים - זאת הייתה הסיבה שהמחתרות הצרפתיות לא עשו פעולות כאלו.

כך נפלו הכובשים הגרמנים למלכודת שהטילו הקומוניסטים. האוכלוסייה-הצרפתית כצפוי, הפכה ליותר קיצונית, מצד אחד ומצד שני. ההכפשות האנונימיות כלפי המשטרה הצרפתית או גרוע מכך למשטרה הגרמנית והגסטפו גרמו להגדלת מעגל הדמים.

שלב משמעותי נוסף בפעילותה של המחתרת הצרפתית הכללית היה שובו של ז'אן מולן (גנרל צרפתי גולה) מלונדון בשליחות דה גול במטרה לאחד את הקבוצות המפוזרות של ההתנגדות ולהגביר את יעילות פעולותיהן. החל מינואר 1942 מולן יכול היה להציע עזרה כספית צנועה אך חשובה וקשר עם "צרפת החופשית" בלונדון, בתמורה הוא דרש את ההכרה בדה גול כמנהיג המחתרת. תהליך האיחוד התקדם באיטיות אך בהתמדה. עם כיבוש האזור הדרומי על ידי הגרמנים בנובמבר 1942 איבד ממשל וישי בעיני רבים את זכות קיומו, דבר שחיזק את הלגיטימיות של המחתרת. במרץ 1943 נוצר הגוף המאוחד הראשון, תנועות ההתנגדות המאוחדות באזור הדרומי, ובאפריל התמסד תיאום מסוים באזור הצפוני. התאגדויות מעין אלה תרמו להקמת הוועד הלאומי של ההתנגדות במאי 1943, בהשתתפות הקומוניסטים. השינוי המכריע בגישתם של הצרפתים למחתרת הכללית היה עם הנהגת שירות עבודת הכפייה - ה"סטו" (STO) בספטמבר 1942. המגויסים הראשונים נשלחו לגרמניה בפברואר 1943. באותה עת גרמניה כבר לא נראתה בלתי מנוצחת לאחר כישלונותיה בצפון אפריקה ובסטלינגרד. דבר זה הגדיל המוטיבציה של צעירים רבים לברוח מחובת השירות ורוב המשתמטים הצטרפו למחתרת.

פעילות הרזיסטנס כללה קשת רחבה של פעולות. החל מהדבקת כרוזים דרך הפצת עיתוני מחתרת וכלה בחבלה בתוצרת גרמנית והתנקשויות צבאיות. בקרב חברי תנועת ההתנגדות הצרפתית הכללית היו גם יהודים רבים- צרפתים וזרים, הרבה מעבר למשקלם היחסי באוכלוסייה הצרפתית. בדרך כלל הם לא הזדהו כיהודים ולכן קשה לקבוע את מספרם.

סוגי פעילות

הפצת עלונים

הרשתות השונות הפיצו, כל קבוצה בנפרד לרוב, עלונים, פליירים ועוד אמצעי תעמולה. אמצעים אלה נועדו בעיקר לעידוד האוכלוסייה האזרחית לתמיכה בפעילות המחתרת, הפצת חדשות, ותעמולה אנטית-נאצית. פעילות זו הייתה אחת מדרכי ההתנגדות העיקריות, דבר שמוצנע עקב היותו פעילות פחות 'נוצצת' מלחימה של ממש. העלונים אשר חולקו כללו לרוב חדשות שלא מופצות במקורות אחרים עקב הצנזורה הגרמנית.

איסוף מודיעין

דבר נוסף שעשו כמעט כל קבוצות ההתנגדות היה איסוף מידע בעל ערך צבאי, כגון בניית החומה האטלנטית. בדרך כלל הקשרים בין ארגוני המודיעין האמריקאים והבריטים למחתרות התבססו על עסקאות חליפין בין מידע לכסף ותחמושת נשק וציוד בהמשך יותר ויותר. בהמשך נוצרה תחרות בין הביון הבריטי והאמריקאי שניסו להחדיר סוכנים לצרפת ולסייע וליצור קשר עם קבוצת ההתנגדות נבין הביון הנגדי הצרפתי שניסע להחדיר סוכנים לקבוצות אחלה הפליל אותם ולשלוח אותם למותם.

קבוצות לוחמות בערים

בנוסף קבוצות מחתרת שרצו להעמיק את פעולתם מעבר להפצת תעמולה ואיסוף מודיעין החלו בפעיליות חבלה. עיקר הפעילות עסקה בפגיעה בחיילים, עובדי הרכבת ובמשלוחי מזון ואספקה מצרפת לגרמניה, אך פגעו גם במסילות רכבת ובגשרים. בתחילה ייצרו את חומרי הנפץ במעבדות בתוך צרפת, ביחד עם בקבוקי ציאניד לצורך שימוש של פעילי המחתרת אשר נשבו. אך בהמשך המודיעין הבריטי בסיוע של חיל האוויר הבריטי החל לעזור והצניח באזורים ההרריים מקלות דינמיט. המקלות היו אמורים לשמש בעיקר לצורך פגיעה בגשרים ובמסילות רכבת לקראת מבצע אוברלורד.

התנועות הלאומניות נמנעו לרוב מהריגת חיילים נאצים כדי למנוע את תגובת הנגד הגרמנית, שכללה פגיעה באזרחים חפים מפשע שחיו באזור הפעילות. אך עם הצטרפות התנועות הקומוניסטיות חלה עלייה בפעילויות המחתרת בתוך ערי צרפת. זה התבטא בעיקר בפעילויות טרור כנגד מטרות צבאיות ביניהן רצח חיילים נאצים.  התגובות הגרמניות  אכן היו לרוב תקיפות ביותר, כמו מקרה שבו לאחר פיצוץ תחנת רכבת תחתית שכללו פגיעה ב-27 חיילים נאצים, הגרמנים הוציאו להורג 98 אזרחים צרפתיים.

קבוצות המאקי

לעומת זאת, מחוץ לערים שם סכנת תגובת הנגד הגרמנית הייתה קטנה יותר שכן היו פחות אזרחים. לכן יכלו הכוחות הצרפתיים להתנגד ביתר חופשיות לגרמנים באזור. קבוצות הפרטיזנים הצרפתיות הידועות בשם "המאקי", היו קבוצות צבאיות קטנות ניידות ומהירות תנועה אשר נקטו פעולות גרילה המצומצמת היקף ונסוגו לאחור למקום שאויב העולה עליהן בעוצמתו לא יוכל להשיגן. הקבוצות האלה נהנו בדרך כלל לתמיכה ומשתף פעולה של האוכלוסייה המקומית ודבר שנתן להן עורף כלכלי ולוגיסטי. משימתם העיקרית בצרפת הייתה ליזום פעילות של הטרדה והחלשה של האויב ולהכין עצמם למאבק מכריע עם פלישת בעלות הברית לצרפת בעיקר על ידי תקיפת שיירות שעברו בהרים, פיצוץ מסילות רכבת ודרכים שעברו בהרים. חיי הלוחמים היו מאוד קשים שכן אספקת המזון הייתה לא סדירה, בנוסף תחמושת הייתה מגיעה לעיתים רחוקות והנשק לא הספיק לכל הלוחמים. למרות זאת הצטרפו אזרחי צרפת אל המאקי בהמוניהם. בשיאו מנה המאקי מעל לארבעים אלף לוחמים, שכן הייתה זאת צורה התנגדות שסימלה יותר מכל את עצם רעיון ההתנגדות.

זיוף מסמכים

בנוסף פעלה במחתרת תעשייה ענפה של זיוף תעודות ומסמכים לצורך המשך פעילות תקינה של של חברי המחתרת. הזיוף  התבצע בעיקר בבתי החברים, שלעיתים הפכו למעבדה של ממש. חברי המחתרת נזקקו לתעודות מזויפות על מנת שיוכלו לנהל את חייהם כרגיל. שכן היו מקומות שהיה אפשר לגשת אליהם  רק תושבי המקום ולא מבוקשים (כמובן שרוב חברי המחתרת היו מבוקשים) ולכן נזקקו חברי המחתרת לתעודות מזויפות. התעודות נזקקו גם לצורך הברחות רבות שביצע המחתרת. ההברחות כללו הברחת כסף לתוך תחומי צרפת הכנסת נשק ותחמושת לתוך תחומי המדינה. כמו כן פעלו חברי המחתרת להבריח החוצה אנשים שהיה מסוכן להם מדי להישאר בצרפת, כמו חברי המחתרת שנחשפו, בני משפחות של חברי המחתרת ועוד.

חברי הרזיסטנס המשיכו בפעולות אלה עד שחרור צרפת על ידי כוחות בעלות הברית. הפעולות התגברו מאוד לקראת הפלישה, בעיקר בתחומי החבלה ובסיפוק מודיעין. שכן תחומים אלה היו הנצרכים ביותר. עם הפלישה, חברי הרזיסטנס שהגיעו אליהם כוחות בעלות הברית הצטרפו ברובם לכוחות הלוחמים הסדירים, לרוב ביחידות צרפתיות. אלה שהכוחות עוד לא הגיעו אליהם, עשו מה שעשו לפני- פשוט ביתר שאת, עקב התקווה שבקרוב ישתחררו.