משתמש:Yuvalel/sandbox

התפתחות רעיון הברירה הטבעית

צ'ארלס דארווין היה האדם הראשון שהבין כי תופעת הברירה הטבעית היא התהליך העיקרי שהוביל את התפתחות המינים על פני כדור הארץ.

לדארווין היו כמה מקורות השראה בפיתוח רעיון הברירה הטבעית. ראשית, התצפיות שהוא עצמו ערך בתקופת מסעו על סיפון ה"ביגל", ונתונים שאסף מחוקרי טבע אחרים, העידו שמינים דומים חיים בקרבה גיאוגרפית זה לזה, כדוגמת מינים דומים של פרושיים שראה באיי גלאפגוס. בנוסף, עדויות של מאובנים הצביעו על כך שמינים שנכחדו במקומות שונים בעולם דומים מאד למינים אחרים שחיים באותם מקומות בהווה. אלו עודדו את דארווין להאמין כי המינים מתפתחים זה מזה ומשתנים לאורך ההיסטוריה, כלומר ברעיון האבולוציה.

שנית, דארווין הושפע רבות מעבודתו של הכלכלן הבריטי תומאס מלתוס. מלתוס טען כי הנטיה הטבעית של בני האדם היא להתרבות ללא הגבלה, ואילו בלמים ומעצורים שונים כגון רעב, מחלות ומלחמות מונעים זאת מהם. דארווין אימץ רעיון זה וטען שגם בעולם הטבע, בשל מאבק על משאבי מזון ושטח מחייה מוגבלים, לדוגמא, רק חלק מן הפרטים בדור מסוים יכולים לשרוד ולהעמיד צאצאים חדשים.

לבסוף, מתוך מחקרו על סיווג מינים ובעיקר בלוטי ים, הבין דארווין כי השונות הקיימת בין פרטים שונים בתוך אותו מין, ובמיוחד בין הורים לצאצאים, היא אינה רק מוזרות של הטבע אלא כוח מניע חשוב לתהליך ברירה היכול להסביר גם את השוני הקיים בין המינים. את הבנה זאת שאל דארווין מתהליך הברירה המלאכותית המוכרת מהשבחה של חיות מבויתות כגון כלבים וסוסים.

דארווין החל לפתח רעיונות אלו אחרי שחזר ממסעו על ה"ביגל" ב- 1836, ולמרות שברשימותיו רעיון הברירה הטבעית מופיע כבר בספטמבר 1938, הרי שיעברו עוד שנים רבות עד שיעז לפרסם אותו. ב- 1842 העלה לראשונה את מחשבותיו על הנייר, אך מלבד כמה חברים קרובים, איש לא קרא את החיבור הזה. במשך שנים שקד דארווין על ספר עב כרס שיפרט וידגים את רעיונותיו באשר להתפחות המינים בצורה מקיפה, אך מעולם לא סיים אותו. בסופו של דבר, בשנת 1858, אחרי שנודע לדארווין כי חוקר צעיר בשם אלפרד וואלס כתב מסה משלו אודות האבולוציה על ידי ברירה טבעית, נאות דארווין לפרסם את רעיונותיו, ראשית במאמר קצר שהתפרסם בחברה הליניאית בלונדון יחד עם מאמרו של וואלס, ושנה לאחר מכן בספרו "מוצא המינים", שדארווין ראה בו תקציר של הספר שתכנן אך לא סיים.

רעיון האבולוציה התקבל במהירות בקרב הקהילה המדעית באותה התקופה, אך הסברה שהאבולוציה מתרחשת בעיקר בשל הברירה הטבעית הייתה קשה יותר לקבלה. זאת בעיקר בשל קשיים מדעיים הנוגעים לחוסר במנגנון ביולוגי שמייצר את השונות בקרב המינים או לקצב ההשתנות האיטי מאד של המינים הנדרש. בנוסף, רבים בקהילה המדעית ומחוץ לה התקשו לקבל תורה אשר גורסת כי אין כל יד מכוונת בהתפתחות עושר המינים הקיים על הארץ, ובפרט בנוגע להתפתחות האדם. דארווין ככל הנראה חזה את בעיה זאת, והשמיט לגמרי כל דיון במוצאו של האדם מספרו "מוצא המינים".

רק לאחר התפתחותה של הגנטיקה בתחילת המאה ה-20 התברר כי אכן יש מנגנון תורשתי לתכונות של אורגניזמים שגם מאפשר שינויים בין פרט לפרט על ידי מוטציות. רעיונות אלו, שזכו לתיאור מתמטי מבוסס, החזירו את רעיון הברירה הטבעית של דארווין למרכז הבמה של הביולוגיה האבולוציונית. האיחוד של רעיונותיו של דארווין ועקרונות הגנטיקה מכונה בדרך כלל הסינתזה האבולוציונית המודרנית.