מתודולוגיות היסטוריות

פסל המתאר את תוקידידס המכונה "אבי ההיסטוריה המדעית"

מתודולוגיות היסטוריות הן אוסף של טכניקות והנחיות שבהן משתמשים היסטוריונים כדי לחקור ולכתוב היסטוריות על אירועי העבר. המתודולוגיה כוללת שימוש במקורות משניים וראשוניים וכן בראיות חומריות, כגון אלו המתקבלות מארכאולוגיה, כדי לבנות תמונה מדויקת ואמינה של העבר.

ביקורת מקורות

אחת הטכניקות המרכזיות במתודולוגיה ההיסטורית היא ביקורת מקורות, שהיא התהליך שבו ההיסטוריון מעריך את איכותם של מקורות המידע, כולל תקפותם, אמינותם ורלוונטיותם לנושא הנחקר. תהליך זה כולל חלוקה למספר היבטים, כגון מתי ואיפה נוצר המקור, מי יצר אותו, מאיזה חומר קודם נוצר, ובאיזו צורה מקורית הוא נוצר.

עקרונות יסוד להערכת אמינות מקורות

היסטוריונים מסתמכים על מספר עקרונות יסוד להערכת אמינותם של מקורות:

1. קירבה לאירוע: ככל שהמקור קרוב יותר בזמן ובמקום לאירוע שעליו הוא מדווח, כך ניתן לסמוך עליו יותר.
2. עדות ישירה מול שמועה: עדות ישירה של עד ראייה אמינה יותר מאשר עדות שמועה.
3. מקורות בלתי תלויים: אם מספר מקורות בלתי תלויים מדווחים על אותו נושא, האמינות של הדיווח מתחזקת.
4. נטיות של המקור: יש לבחון את הנטיות של המקור ולוודא אם יש לו מוטיבציה כלשהי להטות את הדיווח.

קריטריונים לאותנטיות

כאשר היסטוריונים נדרשים להחליט אם מקור מסוים הוא אמיתי או מזויף, הם משתמשים בקריטריונים חיצוניים ופנימיים. קריטריונים חיצוניים מתייחסים לשאלות כמו האם המחבר כתב את המקור בעצמו, האם מקורות אחרים מייחסים את המחבר למקור, והסכמה בין עותקים עצמאיים של תוכן המקור. קריטריונים פנימיים כוללים פורמליות, סגנון ושפה של המחבר, חוסר עקביות בזמן או כרונולוגיה, ותוספות או השמטות בטקסט.

עדות ראייה ועדות עקיפה

עדות ראייה נחשבת לאמינה יותר מעדות עקיפה, אך יש לבדוק את הכשירות של העד לדווח על מה שראה, ואת הכוונה שלו בעת הדיווח. כאשר משתמשים בעדות עקיפה, היסטוריונים צריכים לוודא שהעדות נשענת על עדות ראשונית אמינה ולבחון את דיוק הדיווח.

מקורות אנונימיים

אף על פי שמקורות אנונימיים עשויים להיות בעייתיים, היסטוריונים יכולים להשתמש בהם כדי לקבוע עובדות היסטוריות, בתנאי שהמקור עובר את הבדיקות המתאימות לאמינות.