נבחרת רוסיה בכדורעף נשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נבחרת רוסיה בכדורעף
רוסיהרוסיה
מידע כללי
כינוי האדומות
התאחדות התאחדות הכדורעף הרוסית
השתייכות קונפדרציית הכדורעף האירופית
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

נבחרת רוסיה בכדורעף נשים (Женская сборная России по волейболу) היא ממשיכת של נבחרת ברית המועצות ומייצגת את רוסיה בתחרויות כדורעף בינלאומיות. היא הוקמה לראשונה בשנת 1992, והשתתפה בתחרויות בינלאומיות רשמיות מאז 1993. מנוהלת על ידי התאחדות הכדורעף הרוסית.

הנבחרת זכתה במדליית כסף פעמיים במשחקים האולימפיים (2000 ו-2004), אלופת עולם פעמיים (2006, 2010[1]) ושש פעמים אלופת אירופה.

הדירוג הנוכחי של נבחרת הנשים של רוסיה בפדרציה הבינלאומית לכדורעף, הוא המקום ה-8 בעולם, נכון ל-8 באוקטובר 2020 - ללא שינוי לעומת דירוג קודם.[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנבחרת של קרפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

תולדות הנבחרת הרוסית היה המשך הגיוני להיסטוריה של הנבחרת הסובייטית, שמאמנה הראשי מאז 1978 (עם הפסקה) היה ניקולאי קרפול .

בתקופת קרפול, לנבחרת הרוסית למעשה לא הייתה תחרות בזירה היבשתית, לאחר שזכתה בארבע אליפויות אירופה מתוך שש והייתה אחת הקבוצות החזקות בעולם, כפי שמעידים שלושה ניצחונות בטורנירי גרנד פרי. במקביל, הרוסיות לא הצליחו לזכות בטורניר העולמי הגדול יותר - המונדיאל או המשחקים האולימפיים. המאפיינים האופייניים לתקופה זו בחיי הקבוצה היו קיומו של מועדון הבסיס - אורלוצ'קה מיקטרינבורג ולנבחרת הייתה תלות חזקה המנהיגות אורלוצ'קה שבמשך שנים רבות הייתה יבגניה ארטמונובה, ובהמשך יקטרינה גמובה. הנסיבות האחרונות העניקו לרוב יתרון מינימלי ליריבות במשחקים המכריעים בטורנירים הגדולים: הנבחרת הסינית, שלה הפסידה רוסיה בחצי גמר משחקי האולימפיאדה ב -1996 ובגביע העולם 1998, כמו גם בגמר אולימפיאדת 2004, כשהנבחרת הקובנית, שהביסה את הרוסיות במשחק המכריע במונדיאל 1999 ובאולימפיאדת 2000, כאשר נבחרת ארצות הברית השאירה את רוסיה מחוץ לגמר גביע העולם ב-2002.

במקביל, הנבחרת הרוסית נבדלה משאר נבחרות היבשת באופיה ויציבותה הפסיכולוגית, אשר לא אחת עזרו לה במצבים הקריטיים ביותר. כך למשל במשחק על המקום השלישי במונדיאל 1994, הנבחרת הרוסית שיחקה ללא שחקנים מובילים, כולל יבגני ארטמונובה, שעברה ניתוח, אך נוכחותה על הספסל במהלך המשחקים דחפה את הקבוצה "לקפוץ מעל לראש"[3] . דוגמה מאיימת עוד יותר היא הטורניר האולימפי באתונה 2004.

הנבחרת הרוסית הגיעה לטורניר כשהיא כלל לא הפייבוריטית. באליפות אירופה 2003, בשל הרעלת מזון[4] הנבחרת הגיעה רק למקום החמישי. במאי 2004, בטורניר ביפן, הנבחרת זכתה בכרטיס לאולימפיאדה, אך בקיץ ות הכדורעף המוביל לא השתתפו בגראנד פרי, לאחר שאיבדו את הניסיון הדרוש להשתתף בו. לרשות הנבחרתף לא היו השחקניות ילנה גודינה ואנסטסיה בליקובה, שאיבדו שפה משותפת עם קרפול המאמן: ברגע האחרון הנושא נפתר בהשתתפותם של ליובוב סוקולובה ויליזבטה טישצ'נקו בטורניר, שהתאוששה מפציעה. הקפטנית, יבגניה ארטמונובה, חוותה גם עדיין את השפעות פציעתה. כבר באתונה, השחקנית מרינה ששנינה בת ה-19 צברה את הניסיון הדרוש כדי להשתתף באולימפיאדה[5] .

תחת נסיבות אלה הנבחרת העפילה לגמר הטורניר וזכתה במדליית כסף אולימפית באתונה. שבעת השערים בחצי הגמר מול נבחרת ברזיל[6], המשחק ברמה הגבוהה ביותר עם הנבחרת הסינית בגמר, שם נבחרת הרוסית הייתה קרובה יותר מתמיד להצליח[7] והיה מהישגי השיא בתולדות הכדורעף הרוסי.

הנבחרת של קפרארה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר במהלך אולימפיאדת אתונה אמר ניקולאי קרפול כי הוא עוזב את תפקיד המאמן הראשי של הנבחרת הרוסית. האיטלקי ג'ובאני קפרארה הוזמן למלא את מקומו. לתפקיד עוזרת המאמן והמתרגמת מונתה אשתו, שחקנית העבר אירינה קירילובה[8] .

לאחר שהשאיר בסגל את יקטרינה גמובה וליובוב סוקולובה והחזיר את ילנה גודינה לנבחרת, קפרארה גם נתן הזדמנות לשחקניות צעירות יותר להוכיח את עצמן כמו יוליה מרקולובה, מרינה אקולובה, סבטלנה קריוצ'ובה ומריה בורודקובה. התוצאה לא איחרה לבוא - בסתיו 2006 זכו שחקניות הכדורעף הללו בתואר אלופות העולם, כשהביסו בדרך את כל הנבחרות הלאומיות החזקות ביותר: סין, ארצות הברית, איטליה וברזיל. ואם האיטלקים הובסו בחצי הגמר, אז במשחק המכריע הם היו צריכים שוב להראות אופי, כשהם חוזרים לרבע החמישי מהתוצאה 11:13[9] . אי אפשר שלא לציין את ההתקדמות האיכותית במשחק הקבוצתי, הנבחרת הציגה כדורעף מודרני ברמה הגבוהה ביותר. ג'ובאני קפרארה תיאר אז את הנבחרת המרהיבה: "ההצלחה שלנו נקבעה ברובה על ידי המשחק של שלוש שחקניות כדורעף - גודינה, גמובה וסוקולובה. יש להן מוטיבציה חזקה מאוד, שבלעדיה אי אפשר לשחק טוב. בנוסף מצאנו מוסרת שמסוגלת לרוץ חמש שעות ללא הפוגה; ליברו שצופה בכל מהלך; שתי חוסמות נפלאות. בנוסף להם, יש לנו עוד חמש שחקניות שעשו עבודה נהדרת ”[10] .

עם זאת, חלה דעיכה מאז: בשנת 2007 הנבחרת הרוסית סיימה רק במקום הרביעי בגראנד פרי, השלישי באליפות אירופה ולא הצליחה להעפיל לגראנד פרי 2008 וירדה למקום השמיני בדירוג FIVB . הנבחרת הלאומית התקרבה למשחקים האולימפיים בבייג'ינג אך לא הייתה מוכנה לחלוטין ולראשונה בהיסטוריה לא הצליחה להתגבר על מחסום רבע הגמר. זמן קצר לאחר מכן התפטר ג'ובאני קפרארה.

הנבחרת של קוזיוטקין ואובצ'ניקוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפטרותו של קפררה, למאמן הראשי של הנבחרת, אך רק לטורניר אחד - טורניר ההעפלה לגראנד פרי 2009, שנערכה באומסק, היה ואדים פנקוב, שעבד בזמנו כעוזר למאמני הנבחרות הלאומיות של ברית המועצות ורוסיה ולדימיר פטקין וניקולאי קרפול. ב-17 בפברואר 2009 ולדימיר איבנוביץ' קוזיוטקין מונה למאמן החדש של נבחרת רוסיה.

בשנת 2009 נבחרת רוסיה, ששיחקה בסגל מתחדש, עלתה במקום השני בגראנד פרי, ובאליפות אירופה לא הצליחה להעפיל לחצי הגמר. בדצמבר 2009, חלוצת נבחרת רוסיה נטליה ספרונובה איבדה את הכרתו באחד האימונים של קבוצת דינמו, והתברר כי היה לה אירוע מוחי[11].

בעקבות יקטרינה גאמובה, ששיחקה בנבחרת ב-2009 2010, ליובוב סוקולובה חזרה לנבחרת בקיץ 2010 . הן הפכו שוב לדמויות מפתח, שסביבן הוקמה נבחרת שהציגה את התוצאה המקסימלית כבר בפתיחה הגדולה הבאה - גביע העולם ביפן.

שחקניות הכדורעף הרוסיות זכו בגביע, כמו לפני ארבע שנים קודם וניצחו את נבחרת ברזיל במשחק הגמר שנערך בחמש מערכות. מאמן נבחרת רוסיה, ולדימיר קוזיוטקין, התייחס לגמר באומרו: "איכות הכדורעף הייתה פנטסטית עבור שתי הנבחרות. האופי עזר לנו לזכות "[12] . אלופות עולם פעמיים היו מריה בוריסנקו (בורודקובה), יקטרינה גמובה, סבטלנה קריוצ'קובה, יוליה מרקולובה וליובוב סוקולובה. יקטרינה גמובה זכתה בפרס לשחקנית המצטיינת, וטטיאנה קושלה הוכתר לשחקנית ההתקפית הטובה בטורניר.

בשנת 2011 נבחרת רוסיה, בגלל בעיות כוח אדם ומשחקים, לא הצליחה לזכות בגראנד פרי ובפעם השנייה ברציפות סיימה רק לשישית באליפות אירופה. הכישלון האחרון לא איפשר לנבחרת הרוסית להעפיל לגביע העולם ונאלצה להבטיח הגעה למשחקים האולימפיים 2012 דרך טורניר המוקדמות האירופי. באוקטובר הודיע ולדימיר קוזיוטקין על החלטתו להתפטר. ב־21 באוקטובר, בישיבת מועצת המאמנים של מועדוני ליגת העל בליגה, מונה סרגיי אנטולייביץ' אובצ'יניקוב, מאמן דינמו קרסנודאר, למאמן הראשי[13] . ב־13 בדצמבר הוא אושר כמאמן ומפברואר 2012 עבד גם כמאמנה ראשי של דינמו מוסקבה .

בהנהגתו של סרגיי אובצ'ניקוב, הנבחרת הרוסית עלתה מהמקום החמישי בטורניר האולימפי בלונדון. האולימפיאדה הזו הייתה השישית עבור יבגניה אסטס, החמישית - עבור ליובוב סוקולובה, הרביעית - עבור יקטרינה גמובה. הרוסיות ניצחו את כל המשחקים בשלב הבתים והגיעו לרבע הגמר, שם נבחרת ברזיל הפכה ליריבתה. מפגש הנבחרות, שנמשך שעתיים ו21 דקות, הסתיים במשחקון חמישי דרמטי, בו הצליחה הנבחרת הרוסית להוביל, אך הפסידה לבסוף. ב־29 באוגוסט 2012[14] התאבד סרגיי אובצ'ניקוב בפורץ' הקרואטית, שם התקיים המפגש טרום עונה של דינמו מוסקבה[15][16][17][18].

הנבחרת של מאריצ'ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 בינואר 2013 מונה יורי מאריצ'ב, שבעבר אימן את קבוצת הכדורעף לגברים דינמו קרסנודאר[19] . הוא פעל במרץ להצערת הסגל, רק נטליה אובמוצ'אייבה, טטיאנה קושלבה, סבטלנה קריוצ'ובה ומריה בורודקובה, שלא נכללה בסגל לאליפות אירופה, נותרו בהרכב מהרכב אלופת 2010. צוות האימון התמקד בשיטות לזרז את המשחק. הנבחרת הלאומית החלה את דרכה בהשתתפות בטורנירים מסחריים ואז, שהופיעה עם ההרכב העיקרי (ללא אנה מאטיינקו ), היא זכתה בטורניר הכדורעף של האוניברסיאדה בקאזאן.

המבחן הרציני הראשון לנבחרת החדשה היה הגרנד פרי. בסיבוב הראשון הנבחרת הלאומית נגד ברזיל וארצות הברית, כמו גם נגד נבחרתה החזקה של פולין. לאחר שניצחה משחק אחד בלבד על בפולין, הנבחרת התאוששה בשלב הבתים ביקטרינבורג, שם ניצחה את שלושת המשחקים, ואז חזרה שוב ושוב על ההצלחה בגראן פרי הקודם בבנגקוק. ברם, למרות 7 ניצחונות רצופים, הנוסחה המחמירה של הטורניר לא אפשרה לרוסים להעפיל לשלב הגמר.

באליפות אירופה, הנבחרת הרוסית התמודדה עם בעיות כוח אדם כבר בימים הראשונים לשלב הבתים - החוסמת המרכזית, ששיחקה כל העונה, לא התאוששה מהפציעה, אירינה זריאצ'קו, והקשרית הראשית אנה מאטיינקו נפצעה באצבע. אף על פי כן הקבוצה ערכה את הטורניר בביטחון רב, לאחר שניצחה את טורקיה וסרביה הובסו כאשר במשחק האחרון עם המארחות הגרמניות, הרוסיות גברו על יריבותיהן ואחרי 12 שנים החזירו את תואר אלופת אירופה. פרס אינדיבידואלי הוענק ליקטרינה פנקובה, וטטיאנה קושלבה, שחזרה לרמתה ממונדיאל 2010 והפכה לשחקנית החשובה ביותר בתחרות[20] . במהלך האליפות אמר מאריצ'ב כי עם עזיבתה של יקטרינה גמובה, המשחק של נבחרתו נעשה מגוון יותר: "אם קודם לכן התוצאה של המשחק הייתה תלויה אם גמובה תשחק או לא, אז עכשיו יש לנו נטל אחיד על כולם ..."[21] .

בנובמבר 2013, עקב בעיות בריאות, לא רק מאטיינקו וזריאצ'קו, אלא גם שתי החלוצות אובמוחאבה וקושלה, לא היו חלק מהנבחרת הרוסית בגביע האלופות העולמי. לנבחרת חזרו ליובוב סוקולובה ויבגניה סטרצבה. חניכותיו של מאריצ'ב ניצחו בטורניר ביפן ניצחון אחד בלבד ב -5 משחקים ועלו למקום הרביעי.

בעונת 2014 הנבחרת הרוסית לא יכלה לסמוך על החוסמות הפצועות יוליה מורוזובה ואנסטסיה שלייחובה, כמו גם אחת המארחות הטובות ביותר, ויקטוריה צ'פלינה, ובכל זאת, לראשונה בשנת 2009, היא זכתה בפרס הגדול, לאחר שזכתה במדליית הארד בגמר טורניר בטוקיו, אחרי ניצחונות על הנבחרות הלאומיות של טורקיה וסין[22] . לפני המונדיאל הצטרפה יקטרינה גמובה, אך חזרתה לא הביאה משחק קבוצתי, וההפסד עקב פציעה בכתף בשלב הבתים השני באליפות העולם של אלכסנדרה פאסינקובה, החמיר עוד יותר את משחק הקבלה שכבר לא היה יציב. לאחר שהפסידה לנבחרות הלאומיות של ארצות הברית, טורקיה וברזיל, רוסיב, בזכות ניצחון מוחץ במשחק הגמר של השלב השני על סרביה, הצליחה להגיע לשלב "ששת האחרונות", אך החלה בתבוסה לאמריקאיות. רוסיה הודחה לבסוף ברבע גמר.

באוקטובר 2015, נבחרת רוסיה זכתה באליפות אירופה בפעם השנייה ברציפות, לאחר שניצחה במשחק הגמר את מארחות האליפות - נבחרת הולנד. טטיאנה קושליבה הוכרה שוב כשחקנית היורו החשובה ביותר, הקבוצה הסמלית כללה גם את ליברו לאנה מלובה ואירינה זריאצ'קו, שחזרו לפני טורניר זה. באולימפיאדת 2016, הופעת הרוסיות הסתיימה בתבוסה הרסנית לנבחרת סרביה ברבע הגמר.

2017—2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 בפברואר 2017, למאמן הנבחרת הרוסית מונה ולדימיר קוזיוטקין בפעם השנייה[23] . תחת הנהגתו, הקבוצה זכתה בכרטיס למונדיאל 2018, העפילה לגמר גביע ילצין, סיימה במקום ה -9 בגראנד פרי ובמקום ה -4 בגביע העולם באלופות. בספטמבר 2017, בשלב האחרון של ההכנות לאליפות אירופה, בוצע שינוי בצוות האימון - ולדימיר קוזיוטקין מונה למאמן ראשי, ועוזרו לשעבר קונסטנטין אושקוב עמד בראש צוות האימון[24][25] . באליפות אירופה הנבחרת הרוסית בראשות אושקוב הראתה משחק לא מרשים ונשרה בשלב רבע הגמר, כשהובסה על ידי נבחרת טורקיה בתוצאה 0: 3.

ב-18 בינואר 2018 מונה ואדים פנקוב למאמן הראשי החדש של נבחרת רוסיה[26] . בעונת 2018 הקבוצה לא הצליחה להעפיל לשלב נגמר של ליגת האומות, כשהיא מסיימת במקום השמיני בסופו של דבר והציגה תוצאה דומה באליפות העולם ביפן, שם אחת הסיבות לביצוע הלא מוצלח הייתה פציעה בכתף של נטליה גונצ'ארובה, במשחק בשלב הבתים נגד הנבחרת האמריקאית.

בספטמבר 2019 העפילה עד לשלב רבע גמר אליפות אירופה, ממנו הודחה על ידי איטליה בתוצאה 1–3. בגביע העולם שנערך באותו חודש, הנבחרת סיימה באחד משלושת המקומות הראשונים, בהישג הטוב ביותר מאז 2015[27].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כדורעף נשים: רוסיה שמרה על תואר אלופת העולם
  2. ^ דירוג הנבחרות הלאומיות בכדורעף באתר הפדרציה הבינלאומית לכדורעף
  3. ^ "Феномен Карполя". «Спорт-Экспресс». 19 апреля 2005. אורכב מ-המקור ב-2013-02-02. בדיקה אחרונה ב-25 בינואר 2013.  Check date values in: |date= (עזרה)
  4. ^ "Отравление по-турецки". «Спорт-Экспресс». 24 сентября 2003. אורכב מ-המקור ב-2013-02-02. בדיקה אחרונה ב-25 בינואר 2013.  Check date values in: |date= (עזרה)
  5. ^ "Карполь посрамил скептиков, но, увы, не китаянок". «Спорт-Экспресс». 30 августа 2004. אורכב מ-המקור ב-2013-02-02. בדיקה אחרונה ב-25 בינואר 2013.  Check date values in: |date= (עזרה)
  6. ^ "Николай Карполь вышел в последний финал". «Коммерсантъ». 28 августа 2004. אורכב מ-המקור ב-2013-02-02. בדיקה אחרונה ב-25 בינואר 2013.  Check date values in: |date= (עזרה)
  7. ^ "Китай отыгрался на России". «Коммерсантъ». 30 августа 2004. אורכב מ-המקור ב-2013-02-02. בדיקה אחרונה ב-25 בינואר 2013.  Check date values in: |date= (עזרה)
  8. ^ "Новая метла синьора Капрары". «Спорт-Экспресс». 22 сентября 2005. אורכב מ-המקור ב-2013-02-02. בדיקה אחרונה ב-25 בינואר 2013.  Check date values in: |date= (עזרה)
  9. ^ "Самые красивые!". «Спорт-Экспресс». 17 ноября 2006. אורכב מ-המקור ב-2013-02-02. בדיקה אחרונה ב-22 בינואר 2013.  Check date values in: |date= (עזרה)
  10. ^ Давай-давай, наяривай. Приключения наших в Японии // Время волейбола.— 2006.— № 6.— C. 6—32
  11. ^ "Возвращение чемпионки". «Советский спорт». 20 апреля 2010. אורכב מ-המקור ב-2012-02-18. בדיקה אחרונה ב-31 בדצמבר 2011.  Check date values in: |date= (עזרה)
  12. ^ "Чемпионки мира выше олимпийских". «Коммерсантъ». 15 ноября 2010. אורכב מ-המקור ב-2013-02-02. בדיקה אחרונה ב-25 בינואר 2013.  Check date values in: |date= (עזרה)
  13. ^ "Сергей Овчинников назначен исполняющим обязанности главного тренера женской сборной". Всероссийская федерация волейбола. 21 октября 2011. אורכב מ-המקור ב-2013-02-02. בדיקה אחרונה ב-25 בינואר 2013.  Check date values in: |date= (עזרה)
  14. ^ "«Теперь его нет»". «Спорт-Экспресс». 29 августа 2012. אורכב מ-המקור ב-2013-02-02. בדיקה אחרונה ב-25 בינואר 2013.  Check date values in: |date= (עזרה)
  15. ^ "Полиция считает смерть российского тренера самоубийством". Русская служба Би-би-си. 29 באוגוסט 2012. בדיקה אחרונה ב-29 באוגוסט 2012. 
  16. ^ "Причиной смерти тренера женской сборной России по волейболу назвали самоубийство". Forbes. 29 באוגוסט 2012. בדיקה אחרונה ב-29 באוגוסט 2012. 
  17. ^ בגלל הכישלון בלונדון: מאמן נבחרת רוסיה בכדורעף התאבד
  18. ^ מאמן נבחרת רוסיה בכדורעף נשים התאבד
  19. ^ "Юрий Маричев назначен главным тренером женской сборной России". Всероссийская федерация волейбола. 25 января 2012. אורכב מ-המקור ב-2013-02-02. בדיקה אחרונה ב-25 בינואר 2013.  Check date values in: |date= (עזרה)
  20. ^ "Молодо — золото". «Коммерсантъ». 16 сентября 2013. בדיקה אחרונה ב-18 בספטמבר 2013.  Check date values in: |date= (עזרה)
  21. ^ "Юрий Маричев: Без Гамовой игра сборной России стала более вариативной". בדיקה אחרונה ב-2013-23-11.  Check date values in: |accessdate= (עזרה)
  22. ^ "Сила есть, воля есть. Игра придёт". Чемпионат.com. בדיקה אחרונה ב-11 באוקטובר 2014. 
  23. ^ "Итоги Президиума ВФВ". Всероссийская федерация волейбола. 2 февраля 2017. בדיקה אחרונה ב-3 בפברואר 2017.  Check date values in: |date=, |accessdate= (עזרה)
  24. ^ "Женская сборная. Отправились на чемпионат Европы. Новый главный тренер — Константин Ушаков". Всероссийская федерация волейбола. 20 сентября 2017. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2017.  Check date values in: |date= (עזרה)
  25. ^ "Смена тренера за два дня до чемпионата Европы. Что произошло в женской сборной?". «Спорт-Экспресс». 20 сентября 2017. בדיקה אחרונה ב-20 בספטמבר 2017.  Check date values in: |date= (עזרה)
  26. ^ "Женская сборная. Новый главный тренер — Вадим Анатольевич Панков". Всероссийская федерация волейбола. 18 января 2018. בדיקה אחרונה ב-19 בינואר 2018.  Check date values in: |date= (עזרה)
  27. ^ Россия проиграла Бразилии в принципиальном матче на КМ. Но медали у нас, а не у южноамериканок