נואמיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'בל רוואיק נואמיס, תימן

נואמיס הם מבני קבורה פרהיסטוריים שנפוצו בעיקר במדבר סיני של מצרים, בתימן ובעומאן.
הנואמיס בסיני מאופיינים בצורה מעגלית, עשויה אבן חול, בגובה של 2 עד 2.5 מטרים, ובקוטר של 3 עד 6 מטרים. פתח הכניסה לנואמיס פונה למערב.
הסברה הרווחת היא שהנואמיס נבנו בתקופת הברונזה, הודות לממצאי עצמות בקברים שתוארכו לשנים 4,000 - 3,150 לפנה"ס. ראשון החוקרים שלהם היה אדוארד הנרי פלמר, שזיהה נוואמיס באזור עין ח'ודרה ועין-אום-אחמד. לאחר מכן, משלחת של בנו רותנברג גילתה בעין ח'ודרה כמה עשרות מבנים עגולים כאלה.

הרבנים דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין הציעו שמבנים אלה הם הסוכות שהתורה מספרת עליהן ששמשו לישיבת בני ישראל במדבר. זאת, על סמך התאמה נסיבתית רבה בין הממצאים בשטח לבין המתואר בתורה לגבי נדודי בני ישראל במדבר[1]. הבדואים, תושבי סיני, הם אלה שכינו את המבנים בשם "נוואמיס", שפירושו "יתושים" בשפה הערבית, כי לפי אגדות-העם והמסורת שלהם, "נתקפו בני-ישראל במדבר בנחילי יתושים. כאשר שאלו את משה, נביאם, מה לעשות, הציע כי יקימו את המבנים הללו וימצאו בהם מחסה"[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נואמיס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התנ"ך והארכיאולוגיה - מסורת מול מדע דניאל משה לוי, יוסף רוטשטיין; - כתבה המכילה מידע על נואמיס, מתוך אתר daat
  2. ^ מתוך כתבה באתר גו-סיני http://www.gosinai.co.il/Index.asp?ArticleID=85&CategoryID=274&Page=1