נעיאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נחלות שבטי ישראל

נְעִיאֵל הייתה עיר מקראית בנחלת שבט אשר, הנזכרת פעם אחת בתנ"ך.

העיר נזכרת בתיאור גבול נחלת שבט אשר בספר יהושע: "וְשָׁב מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ בֵּית דָּגֹן וּפָגַע בִּזְבֻלוּן וּבְגֵי יִפְתַּח אֵל צָפוֹנָה בֵּית הָעֵמֶק וּנְעִיאֵל וְיָצָא אֶל כָּבוּל מִשְּׂמֹאל"[1].

במאה ה-19 זיהה החוקר קלוד קונדר את העיר הקדומה עם חורבה הקרויה ח'רבת יעניין, הנמצאת כשלושה קילומטר מצפון לכפר כאבול (הוא "כבול" המקראית והתלמודית)[2], והאתר מופיע במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל.

בסקר ארכאולוגי שנערך במקום נמצאו שרידים מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל[3].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק כ"ז.
  2. ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ה', עמ' 888-887.
  3. ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ה', עמ' 888.
Asereth Haddibberoth.png ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.