לדלג לתוכן

נעיאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחלות שבטי ישראל

נְעִיאֵל הייתה עיר מקראית בנחלת שבט אשר, הנזכרת פעם אחת בתנ"ך.

העיר נזכרת בתיאור גבול נחלת שבט אשר בספר יהושע: ”וְשָׁב מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ בֵּית דָּגֹן וּפָגַע בִּזְבֻלוּן וּבְגֵי יִפְתַּח אֵל צָפוֹנָה בֵּית הָעֵמֶק וּנְעִיאֵל וְיָצָא אֶל כָּבוּל מִשְּׂמֹאל”[1].

במאה ה-19 זיהה החוקר קלוד קונדר את העיר הקדומה עם חורבה הקרויה ח'רבת יעניין, הנמצאת כשלושה קילומטר מצפון לכפר כאבול (הוא "כבול" המקראית והתלמודית)[2], והאתר מופיע במפת הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל.

בסקר ארכאולוגי שנערך במקום נמצאו שרידים מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל[3].

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק כ"ז.
  2. ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ה', עמ' 888-887.
  3. ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ה', עמ' 888.
ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.