סבילות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "סבולת" מפנה לכאן. לערך העוסק ביכולת התמדה במאמץ גופני, ראו סיבולת לב-ריאה.

סבילות היא מצב המתפתח עקב שימוש ממושך בסמים או תרופות, אשר גורם לאדם להתרגל אליהם, להיות רגיש פחות לפעולתם ולהפסיק להיות מושפע מהם כפי שהושפע קודם לכן. במצב של סבילות לקיחה של אותה כמות של חומר לא גורמת לאותה השפעה כמו לקיחה קודמת של אותה הכמות[1]. כתוצאה מכך מינון החומר שהשפיע קודם לכן, אין בו די, ויש צורך במינונים הולכים וגדלים כדי להשיג את ההשפעה המבוקשת.

תהליך התפתחות הסבילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוף האדם הוא מערכת ביולוגית מורכבת, אשר פועלת בשלמות ומווסתת את עצמה באופן אוטומטי. הומואסטזיס הוא מכניזם המעורב בתהליך הוויסות ותפקידו לשמור על שיווי המשקל של האורגניזם[2].

הסבילות היא הניסיון של הגוף לפצות על השפעה של חומר שגרם לשינוי במערכות שלו. רוב המערכות בגוף מווסתות כך שישארו בערכים המיטביים שלהן. כאשר חומר מסוים גורם לשינויים ממושכים מנגנוני פיצוי מתחילים להפיק את התגובה ההפוכה בשאיפה לשמר את הערכים המיטביים ככל הניתן[3]. תהליך זה מכונה הומאוסטזה.

מנגנוני הפיצוי אשר יוצרים פעולה הפוכה מזו של החומר שכלפיו הגוף מפתח סבילות, הם אלו האחראיים לצורך להגביר את המינון של אותו החומר כדי לשמור על מידת ההשפעה המקורית שלו[3].

כאשר מופסקת נטילת החומר לאחר שהגוף פיתוח את מנגנוני הפיצוי שגרמו לסבילות, נראות תופעות הפוכות להשפעה של החומר. זאת משום שהיעדרו של החומר מפסיק את השפעתו בעוד שמנגנוני הפיצוי ממשיכים לפעול לבדם ללא התנגדות[3]. מסיבה זו התסמינים הנראים בעקבות גמילה משימוש בחומר מסוים הם למעשה ההשפעה ההפוכה של הפעולה של אותו החומר[3]. מצב זה מכונה תסמונת נסיגה.

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסתגלות מערכת העצבים לכל חומר שניתן באופן חוזר יכולה לפתח תלות גופנית בחומר זה או בחומרים דומים (תופעה המכונה סבילות צולבת)[1].

מחסור במינונים הדרושים כדי להשיג את ההשפעה המבוקשת גורמת לתסמונת נסיגה והפרעות גופניות ונפשיות כאשר מדובר בסמים ותרופות דומות, ואילו כאשר מדובר בתרופות שאינן ממכרות, אזי מאבדות הן את השפעתן התרפויטית או גורמות כחלק מ"תסמונת נסיגה" להתפתחות תסמינים קשים יותר מאלה שבגינם ניטלו התרופות מלכתחילה. בדרך כלל מהווה סבילות חלק מתלות גופנית והתחלה של התמכרות.

עם זאת, למרות שתלות גופנית יכולה להיות גורם בהתפתחות של התמכרות לחומר, תלות גופנית כשלעצמה אינה מספיקה כדי ליצור התמכרות. כמו כן, אין הכרח שתהיה תלות גופנית כדי שהתמכרות תתפתח[1]. כלומר, בעוד שסבילות יכולה להוביל לתלות גופנית שהיא גורם סיכון להתמכרות, התלות הגופנית היא לא תנאי הכרחי או מספיק כי לפתח התמכרות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
  2. ^ שלמה קניאל, (2006). חינוך לחשיבה: חינוך קוגניטיבי לשליטה על התודעה. רעננה: רמות.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
Flag of WHO.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא בריאות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי