סבילות
 |
 | |
| |
סבילות היא מצב המתפתח עקב שימוש ממושך בסמים או תרופות, אשר גורם לאדם להתרגל אליהם, להיות רגיש פחות לפעולתם ולהפסיק להיות מושפע מהם כפי שהושפע קודם לכן.
במצב של סבילות לקיחה של אותה כמות של חומר לא גורמת לאותה השפעה כמו לקיחה קודמת של אותה הכמות[1].
כתוצאה מכך מינון החומר שהשפיע קודם לכן, אין בו די, ויש צורך במינונים הולכים וגדלים כדי להשיג את ההשפעה המבוקשת.
סוגי סבילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סבילות נרכשת: היא ירידה בתגובה לתרופה לאחר חשיפה חוזרת אליה. ניתן לחלק אותה למספר סוגים עיקריים:
א. סבילות פרמקוקינטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מתפתחת כאשר הגוף משנה את אופן פירוק התרופה או את קצב סילוקה , מה שגורם לכמות פחות מהחומר הפעיל להגיע לאתרים בגוף בהם הוא אמור לפעול.
ב. סבילות פרמקודינמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]נובעת מירידה ברגישות של קולטנים או שינויים בתפקוד מערכת המטרה של התרופה, כלומר, גם אם רמת התרופה בדם נשארת קבועה, התגובה שלה נחלשת.[2]
[עריכת קוד מקור | עריכה]2. סבילות חריפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נגרמת לרוב ממנגנונים פרמקודינמיים, מופיעה במהירות – לעיתים אחרי מנה אחת או מספר מנות קצרות.
3. סבילות כרונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]נוצרת לאחר שימוש מתמשך, כוללת שינויים גם פרמקוקינטיים וגם פרמקודינמיים. סבילות כרונית ,עלולה להוביל לסבילות צולבת: מצב בו חשיפה לתרופה אחת מקטינה את הרגישות לתרופה אחרת הדומה לה.[2]
תהליך התפתחות הסבילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]גוף האדם הוא מערכת ביולוגית מורכבת, אשר פועלת בהרמוניה ומווסתת את עצמה באופן אוטומטי. הומואסטזיס הוא מכניזם המעורב בתהליך הוויסות ותפקידו לשמור על שיווי המשקל של האורגניזם[3].
הסבילות היא הניסיון של הגוף לפצות על השפעה של חומר שגרם לשינוי במערכות שלו. רוב המערכות בגוף מווסתות כך שיישארו בערכים המיטביים שלהן. כאשר חומר מסוים גורם לשינויים ממושכים מנגנוני פיצוי מתחילים להפיק את התגובה ההפוכה בשאיפה לשמר את הערכים המיטביים ככל הניתן[4]. תהליך זה מכונה הומאוסטזיס.
מנגנוני הפיצוי אשר יוצרים פעולה הפוכה מזו של החומר שכלפיו הגוף מפתח סבילות, הם אלו האחראיים לצורך להגביר את המינון של אותו החומר כדי לשמור על מידת ההשפעה המקורית שלו[4].
כאשר מופסקת נטילת החומר לאחר שהגוף פיתוח את מנגנוני הפיצוי שגרמו לסבילות, נראות תופעות הפוכות להשפעה של החומר. זאת משום שהיעדרו של החומר מפסיק את השפעתו בעוד שמנגנוני הפיצוי ממשיכים לפעול לבדם ללא התנגדות[4]. מסיבה זו התסמינים הנראים בעקבות גמילה משימוש בחומר מסוים הם למעשה ההשפעה ההפוכה של הפעולה של אותו החומר[4]. מצב זה מכונה תסמונת נסיגה.
מנגנונים ביולוגיים להתפתחות הסבילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבחינה ביולוגית, סבילות לתרופות מתפתחת בעקבות הסתגלות של מערכות פיזיולוגיות בגוף להשפעת התרופה. הסתגלות זו מתרחשת בעיקר דרך שני מסלולים: פרמקוקינטי, המתייחס לשינויים בספיגה, פיזור ופירוק התרופה, ו-פרמקודינמי, המתייחס לשינויים בתגובת התאים עצמם לתרופה.[5] במסלול הפרמקודינמי, אחד המנגנונים המרכזיים הוא ירידה בכמות הקולטנים שאליהם התרופה נקשרת , או ירידה ברגישותם של הקולטנים עצמם. כתוצאה מכך, השפעת התרופה נחלשת גם כאשר מינון התרופה נותר זהה. בנוסף, חשיפה ממושכת לתרופה עלולה לגרום לשינויים במסלולי האיתות התוך-תאיים, למשל בשפעול אנזימים, חלבוני G או זרימת יוני סידן, מה שפוגע ביעילות הפעולה של התרופה. תהליכים אלו יכולים גם להשפיע על ביטוי גנים, כך שהשפעת התרופה משתנה לאורך זמן. שינויים אלה בביטוי הגנטי עשויים להתרחש בעיקר במערכת העצבים המרכזית, ולתרום הן לסבילות והן להתפתחות התמכרות.[5]
גורמים להתפתחות סבילות התנהגותית לאלכוהול
[עריכת קוד מקור | עריכה]סבילות התנהגותית לאלכוהול מתפתחת כתוצאה ממספר גורמים. ראשית, ציפייה לקבלת האלכוהול בעקבות רמזים סביבתיים המתקיימים לפני השתייה, כמו נוכחות בקבוקי שתייה או סביבה מוכרת, יוצרת תגובות פיצוי מוקדמות המפחיתות את השפעת האלכוהול. למידה אסוציאטיבית מאפשרת לשותה לצפות מראש את השפעת האלכוהול ולהגיב בהתאם. בנוסף, אירועים סביבתיים המתרחשים לאחר השתייה, כגון תוצאות חיוביות או שליליות של ההתנהגות, משפיעים אף הם על רכישת הסבילות. היכולת לשלוט בהתנהגות תחת השפעת האלכוהול גם תלויה בהקשר חברתי ותרבותי, כאשר אנשים יכולים להימנע מהשפעות שכרות במצבים חברתיים מסוימים. כמו כן, סבילות התנהגותית עשויה להיות ספציפית למשימה מסוימת, כך ששותה חברתי יכול להראות סבילות במשימה אחת אך לא באחרת. כל אלה מראים שסבילות התנהגותית לאלכוהול היא תהליך מורכב המושפע משילוב של למידה, ציפיות, והקשרים חברתיים וסביבתיים.[6]
השלכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסתגלות מערכת העצבים לכל חומר שניתן באופן חוזר יכולה לפתח תלות גופנית בחומר זה או בחומרים דומים (תופעה המכונה סבילות צולבת)[1].
מחסור במינונים הדרושים כדי להשיג את ההשפעה המבוקשת גורמת לתסמונת נסיגה והפרעות גופניות ונפשיות כאשר מדובר בסמים ותרופות דומות, ואילו כאשר מדובר בתרופות שאינן ממכרות, אזי מאבדות הן את השפעתן התרפויטית או גורמות כחלק מ"תסמונת נסיגה" להתפתחות תסמינים קשים יותר מאלה שבגינם ניטלו התרופות מלכתחילה. בדרך כלל מהווה סבילות חלק מתלות גופנית והתחלה של התמכרות.
עם זאת, למרות שתלות גופנית יכולה להיות גורם בהתפתחות של התמכרות לחומר, תלות גופנית כשלעצמה אינה מספיקה כדי ליצור התמכרות. כמו כן, אין הכרח שתהיה תלות גופנית כדי שהתמכרות תתפתח[1]. כלומר, בעוד שסבילות יכולה להוביל לתלות גופנית שהיא גורם סיכון להתמכרות, התלות הגופנית היא לא תנאי הכרחי או מספיק כי לפתח התמכרות.
הקשר בין התניה מותנית, סבילות וכמיהה להפסקת סמים קשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קושי רב בהפסקת השימוש בסמים נובע משילוב של מספר מנגנונים נלמדים. עם השימוש החוזר, הגוף מפתח סבילות , כלומר, דרושות כמויות הולכות וגדלות מהסם כדי להשיג את אותה השפעה. במקביל, נוצרת תלות פיזית ונפשית, שבה הגוף והמוח מתרגלים לנוכחות הסם כחלק מהשגרה. המוח מפתח מנגנוני למידה שמטמיעים את הסם כחלק ממערכת האיזון הפיזיולוגית, כך שתגובות פיצוי נלמדות (כמו העלאת חום גוף כשצפויה ירידתו) מופעלות גם כשהסם רק צפוי – ולא בהכרח ניתן בפועל. תגובות אלו נוצרות כתוצאה מהתניה מותנית לרמזים סביבתיים (כמו מקום, זמן, אנשים), שמובילים לכמיהה חזקה כאשר הסם אינו מתקבל. בהיעדר הסם, האדם חווה חוסר איזון גופני ותחושת מצוקה, מה שמגביר את הדחף לשוב ולהשתמש , ולכן הפסקת השימוש כל כך קשה[7].
כיצד למזער סבילות תרופות מאמר ?
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות שלא ניתן למנוע לחלוטין את הופעת הסבילות לתרופות, ישנם צעדים שיכולים לעזור להפחית את הסיכון לכך, במיוחד כאשר מדובר בטיפול ממושך. מומלץ לנהל מעקב רציף אחר השפעות התרופה על הגוף, למשל באמצעות יומן אישי שבו נרשמות תחושות, תופעות לוואי ושינויים בהשפעה לאורך זמן. כמו כן, חשוב להגיע לבדיקות תקופתיות אצל הרופא המטפל, אשר יכול להעריך את יעילות התרופה ולהתאים את הטיפול בהתאם.
אם המטופל מרגיש שהתרופה פחות יעילה מבעבר, יש לפנות לרופא באופן מיידי ולא לשנות את המינון או להפסיק את השימוש בתרופה באופן עצמאי. שינוי במינון, ובמיוחד הפחתתו, צריך להיעשות בזהירות ובפיקוח רפואי, כדי למנוע תסמיני גמילה או השפעות שליליות אחרות.[8]
במקרים שבהם הסבילות מתפתחת בעקבות שימוש באלכוהול או סמים פסיכואקטיביים, מומלץ לפנות לתוכנית טיפול מתאימה. כאשר מתעורר חשד לסבילות לתרופה מסוימת, הרופא יכול לשקול התאמה של המינון או מעבר לתרופה חלופית.[8]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Marijke Vroomen Durning, RN ,Tolerance, Physical Dependence, and Addiction Explained, webmd
- Anna Giorgi ,What Does Drug Tolerance Mean, and When Should You Worry?, verywellhealth
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
- ^ 1 2 Emily O. Dumas, Gary M. Pollack, Opioid Tolerance Development: A Pharmacokinetic/Pharmacodynamic Perspective, The AAPS Journal 10, 2008-12-01, עמ' 537–551 doi: 10.1208/s12248-008-9056-1
- ^ שלמה קניאל, (2006). חינוך לחשיבה: חינוך קוגניטיבי לשליטה על התודעה. רעננה: רמות.
- ^ 1 2 3 4 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
- ^ 1 2 Sophie K. Elvig, M. Adrienne McGinn, Caroline Smith, Michael A. Arends, George F. Koob, Leandro F. Vendruscolo, Tolerance to alcohol: A critical yet understudied factor in alcohol addiction, Pharmacology Biochemistry and Behavior 204, 2021-05-01, עמ' 173155 doi: 10.1016/j.pbb.2021.173155
- ^ M. Vogel-Sprott, Is behavioral tolerance learned?, Alcohol Health and Research World 21, 1997, עמ' 161–168
- ^ Douglas S. Ramsay, Stephen C. Woods, Biological consequences of drug administration: Implications for acute and chronic tolerance., Psychological Review 104, 1997-01, עמ' 170–193 doi: 10.1037/0033-295X.104.1.170
- ^ 1 2 What Does Drug Tolerance Mean, and When Should You Worry?, Verywell Health (באנגלית)
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.