סם פסיכואקטיבי
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: כפילות תכנים עם הערך חומר פסיכואקטיבי. חוסר בתוכן ספציפי אשר ייחד את הערך.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: כפילות תכנים עם הערך חומר פסיכואקטיבי. חוסר בתוכן ספציפי אשר ייחד את הערך. | |
סמים פסיכואקטיביים, או בקיצור סמים, הם חומרים כימיים – ממקור צמחי, פטרייתי או סינתטי – המשפיעים על התהליכים המנטליים ועל ההתנהגות של האדם באמצעות שינוי זמני במצב התודעה,[1] ושמתוך הגדרה קשורים תכופות לתופעות כמו שימוש מופרז ולרעה (abuse), התמכרויות גופניות ונפשיות, תסמונות גמילה וסכנת מנות היתר.
הסמים הבלתי חוקיים, הידועים בשם "סמי רחוב" או "סמי פיצוציות" נמצאים רובם תחת "פקודת הסמים המסוכנים". חלק אחר, כמו האלכוהול והטבק, על צורות שימושו, בעלי מקובלות חברתית רחבה יותר והם חוקיים בארצות רבות. נעשים ונעשו ניסיונות להגביל את שיווקם ואת שימושם לרעה בגלל המסוכנות לבריאות הנפשית והגופנית.
בספרות הרפואית כולל הפסיכיאטרית בשפה האנגלית הסמים הפסיכואקטיביים מכונים לעיתים קרובות "חומרים פסיכואקטיביים" substances psychoactive להבדיל מרוב התרופות הפסכיאטריות הקרויות psychiatric drugs. psychotropic drugs or medicines שיעדם הוא הטיפול הרפואי הפסיכיאטרי. (עם זאת, השימוש בשמות אלה הוא לעיתים שרירותי ומבלבל: לפעמים מכנים "פסיכוטרופים" דווקא את הסמים, ובשימוש הפופולרי מכנים "פסיכואקטיביים" גם חלק מהתרופות שאינן סמים).
סיבות לנטילת סמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שימוש בהם נעשה בדרך כלל, מתוך סקרנות, מתוך רצון להשיג עלייה מהירה במצב הרוח, שינויי תודעה מעניינים או מהנים, אקסטזה, הנאה, עלייה בחשק המיני, (recreational drug use), לפעמים עלייה בערנות והתגברות על הרדימות הטבעית, עלייה בדמיון היצירתי וכו'. במקרים רבים השימוש בהם מהווה ניסיון ל"טיפול תרופתי עצמי" (self-medication), ללא התייעצות עם רופאים, כדי להתגבר על מצבים של חרדה, פוביה חברתית, הפרעת דחק פוסט טראומתית, דיכאון או פסיכוזה.
אנשים בעלי רמות נמוכות של שליטה עצמית, היכולות לשקף הפחתה במנגנונים המעכבים המוחיים, עלולים להיות מועדים במיוחד לפתח שימוש לרעה והתמכרויות לסמים כאלה.[2]
תופעות לוואי
[עריכת קוד מקור | עריכה]סמים כאלה עלולים לגרום לתלות פיזית או נפשית, להתנהגויות של כמיהה עזה (craving) לשימוש חוזר בחומר, לתסמונות גמילה (withdrawal syndrome) ("קריז"), ולהרעלות (intoxication כגון השתכרות). אצל הסובלים מהפרעה נפשית כמו חרדה, דיכאון או פסיכוזה עלולים לגרום תכופות להחמרת ההפרעה הנפשית. המכורים לסמים קשים – במיוחד סמים נרקוטיים אופיואידים נקראו בישראל "נרקומנים". בשפות זרות הם נודעו למשל, בשם "טוקסיקומנים" מהמילה ממקור יווני "toxicomania" הנרדפת ל"התמכרות לסמים". התמכרות לקוקאין נקראה לפי אותו דגם "cocainomania". צרכני האלכוהול הסובלים מהתמכרות או הנוהגים להשתכר באופן קבוע כונו בישראל "אלכוהוליסטים". כינויים אלה ירדו בשימוש בתחום הרפואה בגלל הקונוטציה השלילית שלהן.
מיון הסמים הפסיכואקטיביים לפי DSM-V
[עריכת קוד מקור | עריכה]ידועות 10 קבוצות עיקריות של סמים פסיכואקטיביים, אשר מידת פגיעתן בבריאות ובתפקוד משתנה:
- אלכוהול
- קפאין
- קנאביס
- הלוצינוגנים (פנציקלידין וארילציקלוהקסילאמינים אחרים)
- אינהלנטים
- אופיואידים
- תרופות או חומרי הרגעה, היפנוטיות ונוגדות חרדה.[3]
- חומרים ממריצים – חומרים מסוג האמפטמין, קוקאין וממריצים אחרים
- טבק
- חומרים אחרים או לא ידועים
היסטוריה של השימוש בחומרים פסיכואקטיביים ושל צריכת הסמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
השימוש בחומרים פסיכואקטיביים אינה תופעה חדשה. ישנן ראיות ארכאולוגיות על שימוש בחומרים פסיכואקטיביים לפני לפחות 10,000 שנים וישנן ראיות היסטוריות על צריכה שלהם ב-5,000 השנים האחרונות.[4]
צריכת חומרים פסיכואקטיביים איננה מנת חלקם של בני האדם בלבד. ישנן חיות הצורכות פירות שתססו, ומגיעות למצב של שכרון, וחיות שחשיפה לחומרים מסוימים גורמת להן לתופעות פסיכואקטיביות (לדוגמה, חתולים מושפעים מצמח נפית החתולים). אגדות מסורתיות על צמחים מקודשים מכילות לעיתים קרובות התייחסויות לחיות שהכירו לבני האדם את השימוש.[5]
חוקרים הציעו קשר אבולוציוני בין צמחים פסיכואקטיביים לחיות, בניסיון להסביר מדוע הכימיקלים האלו וקולטניהם מצויים במערכת העצבים[דרושה הבהרה].[6]
במאה ה-20 נקטו מדינות רבות בגישה של הפיכת הצריכה, האחזקה, והאספקה של סמים פסיכואקטיביים שהוגדרו כמסוכנים לעבירה פלילית. דוגמה לכך היא תקופת היובש בארצות הברית, שבה האלכוהול נעשה ללא חוקי למשך 13 שנים. דוגמה נרחבת יותר היא הכללתם של סמים רבים בהגדרה של "סמים מסוכנים" שצריכתם היא עבירה פלילית. בנוסף לאכיפה באמצעות המשטרה, נהוגה גם גישה של מזעור נזקים על ידי שירותי בריאות, המספקים לצרכני סמים שירותים ותמיכה כדי למזער את ההשפעות השליליות של צריכת הסמים. שיטה זו לרוב הולכת יד ביד עם אסטרטגיות מזעור אספקה על ידי סוכנויות אכיפת חוק.
תרופות מרשם בעלות פוטנציאל של סמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדובר בתרופות בעלות פוטנציאל לשימוש לרעה ותלות נפשית או פיזית. בגלל אופיין הפסיכואקטיבי הן מבוקשות על ידי צרכני סמים משכרים ונמכרות גם בשוק השחור על ידי סוחרי סמים (drug pushers).
- תרופות מדכאות את מערכת העצבים המרכזית (depressants):
- ברביטורטים – המשמשים כתרופות ברפואת ההרדמה בכירורגיה ובטיפול נמרץ, כתרופות אנטיאפילפטיות בנוירולוגיה, בעבר כמה מהן היו בשימוש בפסיכיאטריה.
- בנזודיאזפינים – תרופות הרגעה ונוגדות חרדה, ולשינה בפסיכיאטריה, משמשות גם בהרדמה בבדיקות פולשניות, בכירורגיה, ברפואת שיניים, חלקם גם תרופות אנטיאפילפטיות בתחום הנוירולוגיה.
- תרופות לשינה מקבוצת Z (זולפידם, זופיקלון וכו')
- תרופות הרגעה שבמקור פותחו עבור תחום הווטרינריה והפכו לסמי רחוב, כמו קסילזין (אנ') ("טראנק", שלעיתים מעורבב עם אופיואידים כמו פנטניל)
- תרופות אופיואידיות משככות כאבים (קודאין, מורפיום, מתאדון, פנטניל ואנלוגים שלו, אופיואידים אחרים: אוקסיקודון הידרוקלורידי, הידרוקודון ביטרטראט, הידרומורפון, אוקסימורפון, מפרידין, פרופוקסיפן) בשימוש ברפואת הכאב, רפואה כללית, פנאומולוגיה, גסטרואנטרולוגיה, אורתופדיה, רפואת ההרדמה וטיפול נמרץ, כירורגיה, רוימטולוגיה, נוירולוגיה, אונקולוגיה, רפואה פליאטיבית
- ממריצים – אמפטמינים, מתילפנידט (ריטלין)
- תרופות אחרות: דקסטרומתופרן – בשימוש בתרופות נגד שיעול והתקררויות, ובנוירולוגיה
סמים קלים וסמים קשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם כמה קריטריונים כאשר באים לקבוע הבחנה בין סמים קלים וקשים:
- מהירות ההתמכרות – ככל שלוקח פחות זמן להתמכר, הסם נחשב ליותר קשה.
- חוזק ההתמכרות – מוגדר בדרך כלל כקושי לחדול. ככל שהקושי לחדול הוא גדול יותר, ההתמכרות חזקה והסם ייחשב כקשה יותר.
- נזק ההתמכרות – הנזק הפיזי והנפשי. ככל שהסם פוגע והורס את הבריאות הפיזית והנפשית, כך הוא יחשב קשה יותר.
- האם בנוסף להתמכרות הנפשית קיימת גם התמכרות פיזית – לא כל הסמים שגורמים להתמכרות נפשית יגרמו גם להתמכרות פיזית. ההתמכרות הפיזית מקשה ומסבכת את תהליך הגמילה, ומאפיינת סמים קשים.
בחוק הישראלי אין הבחנה בין סמים קלים לקשים, וצריכת כולם אסורה. בהולנד ישנה הבחנה כזו, ומותרת צריכה של הסמים הפסיכדליים הבאים (בצורתם הטבעית): קנאביס, מסקלין (נמצא בקקטוסים מסוימים), פסילוסיבין (נמצא בפטריות הזיה), ו-DMT (נמצא בצמחים רבים). במדינות רבות בעולם הסמים הקלים אינם חוקיים, אך אין אכיפה על שימוש פרטי בהם (אלא רק על סחר).
דוגמאות מוכרות לסמים קשים כוללות:
- קוקאין – יוצר תלות נפשית (התמכרות) חזקה ונושא השפעות בריאותיות וחברתיות רציניות, שנגרמות מהשילוב של המחיר והתלות, ונזק מוחי לטווח הארוך.[7][8]
- הרואין – יוצר תלות פיזית ונפשית חזקה ביותר, נושא השלכות חברותיות קשות, וסכנה להידבקות במחלות כרוניות לצרכנים הנוטלים את הסם בהזרקה.
- אמפטמינים – יוצרים תלות נפשית חזקה ונושאים נזק מוחי והשפעות בריאותיות משמעותיים לטווח הארוך.
כאשר משתמשים במונח "סמים קלים", הכוונה היא בדרך כלל לקנאביס ומוצריו. יש הכוללים במשמעות זו גם סמים פסיכדליים.
צריכתם של סמים מסוימים, שלא הוגדרו כסמים מסוכנים, מותרת, אף שיכולה לגרם לנזק גופני או נפשי חמור:
- אלכוהול – יכול לגרום לתלות פיזית חזקה בצריכה ממושכת ותלות נפשית או דפוסי התנהגות חזקים, נושא נזקים בריאותיים כבדים לטווח הארוך (אך צריכתו מותרת במרבית מדינות העולם, כולל ישראל).
- ניקוטין המצוי בסיגריות טבק תעשייתיות
- ממסים נדיפים – חומרים כמו טולואן, בנזן, בנזין, בוטאן, פרופאן, פריאון ועוד, גורמים לנזקים בריאותיים הכוללים נזק עצבי ומוחי משמעותי וסיכון למוות פתאומי אפילו בצריכה לטווח קצר[דרוש מקור].
- חומרים נדיפים המשמשים ברפואה, כגון: חמצן דו-חנקני ("גז הצחוק"), מרדימים נדיפים כמו דיאתיל אתר (לא בשימוש רפואי יותר בשל דליקותו הגבוהה, פרט לשימוש במדינות עולם השלישי), אנפולרן, איסופלורן, סבופלורן, דספלורן, קסנון, הלותאן וציקלופרפאן (לא משמש יותר ברפואה בגלל נפיצותו והסכנות הגדולות הנובעות מכך) המזיקים ברמה נמוכה בצריכה מתונה. אמיל ניטרט ("פופרס") מזיק ברמה משמעותית אך נמוכה בהרבה מנדיפים אחרים ושימש ברפואה רק לעיתים לטיפול באנגינה.
נושאים חוקיים הנוגעים לסמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]צריכה של קפאין, אלכוהול, וטבק (ניקוטין), הנכללים בהגדרה של סמים פסיכואקטיביים, נפוצה בעולם. סמים אחרים, כגון קנאביס, הרואין וקוקאין אינם חוקיים במרבית המדינות.[9][10][11] בישראל הסמים האסורים לצריכה מופיעים בפקודת הסמים המסוכנים.
מבחינת יחסו של החוק, הסמים הם מקטגוריות אחדות:
- סמים בלתי חוקיים – חלק ניכר מהסמים אסור לצריכה מסיבות בריאותיות. השימוש הרווח במושג 'סמים' מתייחס לקבוצה זו. חלק מהסמים האסורים מותרים לצריכה למטרות רפואיות על-פי הוראת רופא, לדוגמה מורפין, או מתילפנידייט (ריטלין) וחלקם אסורים לכל שימוש שהוא, לדוגמה LSD. הקנאביס הוא הסם הבלתי חוקי הנפוץ ביותר ובתחילת המאה ה-21 אושר לשימוש רפואי לחולים מסוימים בהתאם לתקנות מיוחדות.
- סמים המשמשים כתרופות – תרופות, היכולות להיות בעלות פוטנציאל של שימוש לרעה או התמכרות, שאושרו לשימוש רפואי על ידי רשויות הבריאות של המדינה (ה-FDA בארצות הברית, אגף הרוקחות של משרד הבריאות בישראל) ונמכרות למטופלים בבית מרקחת לפי מרשם רופא או שלא לפי מרשם.
- סמים ללא פיקוח
- סמים שמהווים חלק ממזונות נפוצים או שצריכתם נורמטיבית ונרחבת – בעיקר קפאין (המהווה מרכיב בקפה ותה).
- חומרים שאינם מיועדים לשימוש כסם, אך יש העושים בהם שימוש חריג. לדוגמה: פריאון (גז מזגנים), דבק מגע וממיסים נדיפים אחרים.
- סמים הדומים בתכונותיהם הפסיכואקטיביות לחומרים מקבוצת הסמים האסורים אך לא הוגדרו ככאלה בשל נדירות השימוש בהם או קיומו בקרב קבוצה אתנית מצומצמת בלבד, כמו גת, למשל.
- סמים סינתטיים
כימיקלים פסיכואקטיביים המדמים בהשפעותיהם סמים בלתי חוקיים המופקים בסנתוז על ידי מעבדות סמים/כימאים חובבים. מהידועים שבהם: "חגיגת (אמפטמינים סינתטיים)", "GHB" ו"קנבינואידים סינתטיים"(בעיקר ממשפחת הכימיקלים JWH).[12] בשנים האחרונות הפכו הסמים הסינתטיים לנפוצים בקנה מידה בין-לאומי.[13]
לגליזציה של סמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – לגליזציה של סמים קלים
בחוק הישראלי והאמריקאי קיימת הגישה לפיה כל פעולה הנוגעת לסמים – סחר, מכר, צריכה ואחזקה אסורים. החוק לא מבחין בין סמים קלים לקשים, אולם בתי המשפט נוהגים להתייחס לסוג הסם ולשימוש בו בעת שהם גוזרים את העונש. בהיעדר מומחיות של השופטים בחומרת הסמים, ההבחנה מוגבלת ויותר, וכל סם שאינו קנאביס נכנס בקטגוריית הסמים הקשים ללא הבחנה ביניהם.
במדינות מסוימות (הידועה שבהן היא הולנד) יש מצב של סובלנות עד אי-אכיפה כמעט מוחלטת שמאפשרת מכירת סמים קלים מסוימים תחת הגבלות ופיקוח קפדני, ומתירה את צריכתם לאנשים מעל גיל 18 (הדבר עדיין אינו חוקי בכתב, בעיקר בגלל הגבלות מצד האו"ם. ראו בערך קנאביס). במדינות אחרות (כמו בריטניה ובלגיה) ישנה העלמת עין כמעט מוחלטת מצד הרשויות בנוגע לצריכה אישית של סמים קלים מסוימים.
אף שאי-חוקיותה של צריכת סמים מקובלת במידה רבה, יש המנסים לשנות מדיניות זו. תומכי השינוי במדיניות הסמים הנוכחית מביאים את הטענה שכמה מהסמים המשכרים הפופולריים ביותר, כמו אלכוהול וטבק חוקיים, בעוד סמים רבים הנחשבים לקלים כמו קנאביס ופסילוסיבין אינם חוקיים ובמקרים רבים נשלטים בחוזקה הרבה ביותר (בארצות הברית לדוגמה, קנאביס ופסילוסיבין נמצאים במחלקה הראשונה מתוך 5 של האיסור, השמורה לסמים המסוכנים ביותר, בעוד סמים כמו קוקאין ומתאמפטמין נמצאים במחלקה השנייה). עקב כך טוענים תומכי הלגליזציה של סמים שחוקי האיסור הנוכחיים הם יותר פוליטיים בטבעם.
המצדדים בלגליזציה טוענים כי צריכת סמים מסוימים אינה מסוכנת בצורה משמעותית: לא לצרכן ולא לסביבתו, לא באופן אבסולוטי ולא בהשוואה לסמים מותרים כמו אלכוהול וטבק. לטענתם ההתערבות המשפטית בשימוש בסמים היא קיצונית ודרקונית, ואינה מידתית במקרה זה כאשר היא מתנגשת עם חופש הפרט. היא לא יעילה לדבריהם מבחינה כלכלית, ובכלל נזקה גדול מתועלתה (מדיניות מזעור נזקים). מן העבר השני, המתנגדים ללגליזציה טוענים שהסמים האסורים ברוב העולם גורמים לנזקים והצלחתם של הסמים נובעת מניצול מצוקות אנושיות, ושבלעדי הסם, היו מוצאות פתרון בריא באמצעים אחרים, ולכן יש לאסור קודם כל את הסחר בסמים, אבל גם את צריכתם, על מנת להעביר מסר לציבור בדבר משמעותה של צריכת סמים.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד אלישע, סרג'יו מרצ'בסקי (עורכים), "שימוש לרעה והתמכרות לסמים ולאלכוהול – מדריך רפואי לאיתור, אבחון והתערבות ראשונית", הוצאת דיונון, אוניברסיטת תל אביב, 2000
- American Psychiatric Association, "Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, 5th Edition", Washington DC, 2013 (ch.Substance-Related and Addictive Disorders)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר עמותת אל-סם
- הרשות הלאומית למלחמה בסמים
- אתר מקיף על הסמים השונים
- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "סמים", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות
- יעקב ברג, אם כל כך טוב אז למה כל כך רע? על סמים ושיבושים בגוף ובנפש, רבעון כמעט 2000, גיליון 11, קיץ 1996
- בג"ץ 7456/09 צביקה מידברג נ' בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש' יעקובוביץ') ואחרים, ניתן ב־21 בינואר 2010, פסק דין בעתירה נגד הכרזה על מתילון כסם מסוכן.
- מערכת ערוץ הבריאות, כמה זמן נשארים סימנים לשימוש בסמים בגוף?, באתר מאקו, 11 בפברואר 2016
איילת שני, החולים העידו: האיוואסקה פועל כמו אתחול למוח, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2018- David J. Nutt, Alcohol alternatives – a goal for psychopharmacology?, politicsofsin.50megs.com – דייוויד נאט על סמים חדשים
- סם פסיכואקטיבי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גריג ר. ג. וזימברדו פ.ג. (2010). מבוא לפסיכולוגיה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
- ^ DSM-V, עמוד 481
- ^ ישנן תרופות הרגעה רבות שאין להן פוטנציאל של סמים – מקבוצות התרופות האנטיפסיכוטיות, האנטידיכאוניות, האנטיהיסטמיניות, האנטיכולינרגיות ותרופות צמחיות ללא מרשם
- ^ M.D. Merlin, Archaeological Evidence for the Tradition of Psychoactive Plant Use in the Old World, Economic Botany, volume 57, issue 3, 295–323
- ^ Giorgio, Samorini, 2002, Animals And Psychedelics: The Natural World & The Instinct To Alter Consciousness, Park Street Press, ISBN 0-89281-986-3
- ^ Albert, David Bruce, Jr. (1993), [event_horizons.html Event Horizons of the Psyche], Retrieved on February 2 2006
- ^ Cocaine 'can cause brain damage', BBC News, February 20th, 2004
- ^ Cocaine Harms Brain's "Pleasure Center", Addict Study Finds; Drug Attacks The Very Cells That Allow Users To Feel Its Effects, University Of Michigan Health System, January 1st, 2003
- ^ [caffeine.htm What's your poison? Caffeine], Retrieved on July 12 2006
- ^ RR Griffiths, 1995, Psychopharmacology: The Fourth Generation of Progress (4th edition), page 2002, Lippincott Williams & Wilkins, ISBN 0-7817-0166-X
- ^ Griffith Edwards, 2005, Matters of Substance : Drugs--and Why Everyone's a User, page 352, Thomas Dunne Books, ISBN 0-312-33883-X
- ^ על הקנבינואידים הסינתטיים
- ^ 2012 – שנת הסמים הסינתטיים