סגוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סָגוֹס הוא כלי מתקופת חז"ל שלפי הפרשנות נחשב אחד מכלי המיטה, ואולם פירושו המדויק לוט בערפל. מן האזכורים בספרות חז"ל, ייתכן שכלי הסגוס היה דומה לשמיכה עבה ממולאה מחומר או מזרן ממולא מחומר.

לפי ספר המילים של מרקוס יסטרוב סגוס אינו אלא כלי הסגום, שהיה לבוש חיילי רומא העתיקה. עם זה, אין פירוש זה תואם לפרשנות חז"ל שהבינו שהוא כלי מיוחד לשימוש לילה (כלי מיטה).

בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי העולה ממקורות החז"ליים, הסגוס היא טקסטיל עבה ואין הדרך ללבוש אותה על גוף האדם ואולי שמשו בו או כסמיכה עבה או כמין מזרן לשכיבת האדם בלילה. הודות לעובדה שהיא מוזכרות ככלי הראויה לקבל טומאת נגעים, מובן שהיא עשויה או מצמר או מפשתים או מעור בהמה כי רק שלשת חומרים הללו מוכשרים לקבל נגעי בגדים. עם זאת, הפרשנים הבינו שהייתה עשויה דווקא מצמר.

בדרך כלל, הוזכר הסגוס כבעל ארבעת אופנים הללו;

  • ככלי לילה
  • כמקביל לסדין
  • כראוי לקבל נגע הצרעת
  • כמלא חומר שנקרא "מוכין"
  • עשוי ממעשה אריגה

ציטוטים מספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. על הפסוק "השב תשיב לו את העבוט" מפרש הספרי "סגוס בלילה ומחרישה ביום" כלומר שהסגוס הנהו כלי מיוחד לשימוש לילה.
  2. הסדינין והסגוסין שנתנן בארץ להיות מהלך עליהן (תוספתא מסכת כלים בבא מציעה יא, ה), כלומר שיש שימוש עראי לסגוס כמין משטחה לדריסת הרגל
  3. סגוס שנראה בו נגע רבי אליעזר בן יעקב אומר עד שיראה בארוג ובמוכין (ספרא ויקרא יג נה). מכך מובן שהסגוס היא בגד העשויה במומחות במעשה האריגה ובמילוי חומר
  4. לגבי מצוות ציצית, מובא בספרי; "כסותך" פרט לסדין. "תכסה" פרט לסגוס (ספרי כב יב). שוב נראה שהסגוס נחשבת לשימוש מיטתי ולא ללבישה כלשהי שמתכסים בו בשעות היום והעבודה.