ציצית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מצוות ציצית
(מקורות עיקריים)
Flickr - Israel Defense Forces - The Evacuation of Bedolach (27).jpg
ציצית בפינות טלית גדול
מקרא במדבר, ט"ו, ל"ח-ל"ט
משנה תורה ספר אהבה, הלכות ציצית
שולחן ערוך אורח חיים, סימנים ח'-כ"ד
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה י"ד
ספר החינוך, מצווה שפ"ו

ציצית היא מצוות עשה מהתורה לקשור לכל בגד בן ארבע פינות ('כנפות') ארבע קבוצות פתילים, אחת בכל פינה. כל קבוצת פתילים מכילה ארבעה פתילים, הקשורים וגדולים יחד. המצווה מהתורה מחייבת כל גבר יהודי בר-מצווה.

ישנה מחלוקת אם חובת המצווה היא רק בשעות היום, ולא בלילה, או שהחובה היא להטיל ציצית בבגד שמיועד ללבישה ביום, ולא לבגד לילה (פיג'מה). מאחר שכיום לא נהוג ללבוש בגדים בעלי ארבע כנפות כפי שנהגו בעבר, נוהגים לקיים את מצוות ציצית באמצעות 'טלית קטן' שלובשים תחת החולצה, ו'טלית גדול' שעוטים על הגוף בעת תפילת שחרית.

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור שבו נראים דמויות של מצרים לבושים בגדים שבשוליהם ציציות תכלת משולב באדום, מתוך ספר השערים המצרי.

מצוות ציצית מופיעה בספר במדבר, פרק ט"ו, פסוקים ל"ח-ל"ט:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה', וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:

פירוש המילה "ציצית" הוא קווצת חוטים המשתלשלים בקצה כלשהו. לדוגמה, צמה היא ציצית שיער הראש.

המצווה מופיעה בשנית בספר דברים (פרק כ"ב, פסוק י"ב): "גְּדִלִים, תַּעֲשֶׂה-לָּךְ, עַל-אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ, אֲשֶׁר תְּכַסֶּה-בָּהּ".

טעם המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טעם המצווה מבואר בפסוק הבא: "והיה לכם לציצית וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה', ועשיתם אותם" (במדבר, ט"ו, ל"ט).

טעמה של מצווה זו כתוב בתוך ציוויה והוא חובת האדם להיזכר במצוות ולא לתור אחרי הלב והעיניים, כפי שעשו המרגלים ('התרים' בלשון המקרא) שתרו את הארץ אחר מראה עיניהם, דבר שגרם להם לזנות מאחרי ה'[1], ולא זכרו את מצוות ה'.

חז"ל אף אמרו שכשרואים את צבע התכלת שבציצית, מעורר הדבר במחשבתו של האדם מראה הים והשמים וכסא הכבוד של הקב"ה, ובצורה זאת שומר עליו מן החטא.

חז"ל הסבירו גם כי הציצית היא סמל לשייכותו של היהודי לעם ישראל, וכאשר הוא מתבונן בה הוא נזכר בקב"ה.

רש"י בפרושו לפסוק (במדבר, ט"ו, ל"ט), מסביר שתי משמעויות אפשריות למילה ציצית: 1. מלשון שערות - ככתוב ביחזקאל, ח', ג': "ויקחני בציצת ראשי" 2. מלשון הצצה - "ציצית על שם: וראיתם אותו כמו מציץ מן מהחרכים".

בנוסף, פעם עבדים היו נושאים סמל שייכות לאדונם וכך בני ישראל לובשים ציצית כסמל שייכות לה'.

מצוות הציצית בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיוב בציצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציצית ללא תכלת בקשירה אשכנזית וציצית עם תכלת בקשירה ספרדית.

בתורה שבעל פה נמסר, כי החיוב הוא לקשור ארבעה פתילים שזורים בארבע כנפות של בגד בעל ארבע כנפות זוויתיות או יותר. בגד בעל קצוות מעוגלות, או בעל פחות מארבע כנפות, פטור מציצית[2].

כמו כן, יש איסור מוחלט ללכת בבגד בן ארבע כנפות ללא ציצית, ומי שנפסלו ציציותיו צריך לפשוט מיד את הבגד, למעט במקרה שהדבר יגרום לביזיון גדול, כגון באמצע התפילה בבית הכנסת[2].

ציצית בלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד נקבע ש"כסות לילה פטורה מציצית",[3] ובפרשנות הקביעה הזו נחלקו הראשונים. הרמב"ם כתב שחובת ציצית אינה נוהגת כלל בלילה, אך לדעת הרא"ש הכוונה היא דווקא לבגדים המיועדים ללבישה בלילה, כגון כתונת לילה, ולדעתו בגדים כאלו פטורים מציצית אפילו אם לובשים אותם ביום. בגלל המחלוקת בעניין, נפסק להלכה שיש להטיל ציצית בבגד יום שלובש אותו בלילה, אך הלובש ציצית בלילה לא יברך עליה[4]. ניתן לברך על הציצית בבוקר משעה שיוכל להבחין בין תכלת ללבן[5] שהוא בסביבות 50 דקות עד שעה לפני הנץ החמה, לפי עונות השנה. לדעת הרמ"א ניתן לברך עליה כבר מעלות השחר[6]. ואחרונים רבים הסתייגו מדבריו[7].

מאחר שכאמור מצוות ציצית קשורה ותלויה בזמן ספציפי (יום ולא לילה), הרי שנשים פטורות ממנה, כדין מצוות עשה שהזמן גרמן.

חיוב טלית שאינה מצמר או פשתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד ישנה מחלוקת איזה סוג בד חייב בציצית מדאורייתא. להלכה, פסקו הרי"ף והרמב"ם, שרק בגד העשוי מצמר או מפשתן מחויב בציצית מהתורה. אך לדעת רש"י ורבינו תם, המצווה מהתורה היא גם בבגד העשוי מכותנה או מכל בד אחר. גם בפסיקה המאוחרת נחלקו הפוסקים בעניין. כאשר דעת השולחן ערוך (פסיקת הספרדים) כדעת הרמב"ם, שרק בגד מצמר או מפשתן מחויב בציצית. ואילו דעת הרמ"א (פסיקת האשכנזים) כדעת רש"י ורבינו תם שכל סוגי הבדים מחויבים בציצית מהתורה.

מדרבנן כל סוגי הבדים חייבים בציצית. עם זאת, יש המהדרים ללבוש דווקא טלית מצמר, על מנת לקיים את המצווה מהתורה גם לדעת הרי"ף והרמב"ם. הטליתות בהן נהוג להתעטף בשעת התפילה עשויות תמיד מצמר, וההידור הוא שגם הטלית-קטן יהיה מצמר.

חוטי הציצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבר עוטה "טלית קטן" עם ציצית מתחת לחולצתו.

בהלכה מובא כי יש להשחיל את ארבעת חוטי הציצית בחור שבכל כנף ולכופלו לשנים, כך שישנם שמונה חוטים (אחד מהם ארוך יותר מחבריו ומכונה "שָמָּש"), ולאחר מכן לקושרם בקשר כפול ומהודק. את השמש מלפפים לאחר מכן סביב החוטים האחרים, וקושרים קשרים נוספים. מאז פסקו להטיל חוט תכלת בין חוטי הציצית, ישנם מנהגים שונים בליפופים ובקשירות, אך שלושת המקובלים שבהם הם: של 13 חוליות לפי מנהג התימנים (לפי הרמב"ם המובא בהמשך) ושל ארבעה סדרים בני 13,11,8,7 ליפופים (לפי מנהג האשכנזים), או בני 5,6,5,10 ליפופים (לפי מנהג הספרדים. אך גם הספרדים נוהגים בדרך כלל כמו הדעה הראשונה אך בכל ליפוף ישנו קשר), וביניהם ובסופם קשרים, בסך הכול יש חמישה קשרים. לדעת הרמב"ם אין צורך לקשור קשרים כפולים כלל, אלא יש לכרוך בין 7 ל - 13 סדרים ("חוליות") של 3 כריכות וכל חוליה נקשרת בפני עצמה על ידי תחיבת השמש בכריכה. כמו כן יש להשאיר בין "חוליה" לחברתה רווח קטן. דעה זו רווחת בקרב יהודי תימן אלא שהם מוסיפים קשר כפול לפני הכריכות.

ישנם שני מנהגים באשר לצורת החור בו מושחלים פתילי הציצית. המנהג הנפוץ הוא חור אחד קטן סמוך לזווית, בו מושחלים הפתילים ונכפלים לשנים. מנהג החסידים הוא לעשות שני חורים סמוכים לזווית ולהשחיל את החוטים ביניהם (ומנהג חב"ד שני חורים באלכסון).

בגדי הציצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקריב של ציצית על טלית קטן, עם תכלת על פי שיטת הגר"א .
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טלית

בימינו לא כל כך מצויים בגדים בעלי ארבע פינות, לכן נהגו ללבוש בגד מיוחד המכונה 'טלית קטן', אותו לובשים בדרך כלל תחת הבגדים, כדי שיוכלו לקיים את המצווה. בנוסף, נהגו להתעטף בשעת תפילת שחרית ב'טלית גדול'.

בעוד שבשעת לבישת הטלית הגדולה מברכים "...וציוונו להתעטף בציצית", בשעת לבישת הציצית הקטנה שתחת הבגדים נהגו שלא לברך ברכה זו, מכיוון שלדעת חלק מהפוסקים צורת לבישתה איננה נחשבת "עטיפה", ולכן נוהגים לברך עליה "...וציוונו על מצוות ציצית".

מנהגים שונים יש בלבישת ה"טלית קטן": הספרדים ובני עדות המזרח נהגו על פי האר"י ללובשה מתחת החולצה, וגם להכניס את פתילי הציצית בתוך בגדיהם. לעומתם נהגו מרבית האשכנזים להוציא את פתילי הציצית שייראו כלפי חוץ. בקרב האשכנזים החסידים רבים נוהגים ללבוש גם את בגד ה"טלית קטן" עצמו מעל לבגדיהם.

מצוות תכלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציצית עם פתיל תכלת בקשירה לפי מנהג עדת הקראים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חידוש מצוות התכלת

בפסוק התבאר כי במסגרת "עשיית הציצית", יש חיוב שאחד מהפתילים יהיה בצבע תכלת.

לפי המסורת, צבע התכלת צריך להיות מופק מחילזון ימי ספציפי. בראשית התקופה המוסלמית בארץ ישראל פסקה לחלוטין הצביעה בתכלת. בהלכה נקבע כי "התכלת איננה מעכבת את הלבן", ולכן המשיכו ללבוש ציציות ללא חוטי תכלת.

במשך הדורות נשתכחה המסורת על זיהוי החלזון, ובדורות האחרונים נעשו מספר ניסיונות לגלותו מחדש. הדעה המקובלת במחקר היא כי התכלת הופקה מחלזון בשם ארגמון קהה קוצים. רוב פוסקי ההלכה לא נוקטים עמדה בנושא, מאחר שאין מסורת ברורה, ולמעשה לא מטילים תכלת מחלזון זה. עמותת "פתיל תכלת" עוסקת משנת 92' בהפקת הצבע ובהפצתו, וכיום ישנם רבים המטילים פתיל תכלת בציציותיהם.

הציצית בעדה הקראית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את מצוות "פתיל תכלת" מסבירים הקראים שתכלת הוא צבע בגוון כחול, ושאפשר לצבוע את פתיל התכלת בכל חומר. הם טוענים גם שיש עדיפות שלא להשתמש בצבע מחלזון, מאחר שהחלזון הוא חיה טמאה ודורשים להשתמש בצבע ממקורות טהורים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כלשון הפסוק: "וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם" (ספר במדבר, פרק י"ד, פסוק ל"ג).
  2. ^ 2.0 2.1 תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מ"ג, עמוד ב'.
  3. ^ מחלוקת חכמים ורבי שמעון: "תנו רבנן הכל חייבים בציצית כהנים לווים וישראלים גרים נשים ועבדים. ר' שמעון פוטר בנשים מצוות עשה שהזמן גרמא הוא וכל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. מאי טעמא דר' שמעון? דתניא 'וראיתם אותו' (במדבר, ט"ו, לט) פרט לכסות לילה... מרבה אני כסות סומא שישנה בראיה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה אבל אחרים" (מסכת מנחות, דף מג עמוד א). כלומר מאחר שצריך לראות את הציצית, ובלילה אי אפשר לראות כלל, לכן בזמן הלילה יש פטור מחיוב ציצית, ובעקבות זאת נשים פטורות ממצווה זו, כמו שאר מצוות עשה שהזמן גרמא. ההלכה נפסקה כרבי שמעון.
  4. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן י"ח, סעיף א'.
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ציצית, פרק ג', הלכה ח', שולחן ערוך, אורח חיים, סימן י"ח, סעיף ג'.
  6. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן י"ח, סעיף ג'.
  7. ^ ראו משנה ברורה סימן יח סעיף קטן י.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.