לדלג לתוכן

סוזן הייק ונטורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סוזן הייק ונטורה
Suzanne Haïk-Vantoura
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 13 ביולי 1912
הרובע האחד-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 באוקטובר 2000 (בגיל 88)
לוזאן, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה הקונסרבטואר של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה עוגב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סוזן הייק ונטורהצרפתית: Suzanne Haïk-Vantoura; 13 ביולי 191222 באוקטובר 2000) הייתה מוזיקולוגית, מלחינה, ונגנית עוגב.

קורות חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ונטורה נולדה בפריז ב-1912 למהגרים יהודים מטורקיה. ב-1931 החלה את לימודיה בקונסרבטואר של פריז, שם קיבלה ב-1934 פרס ראשון בהרמוניה, וב-1938 פרס ראשון בפוגה.

במהלך מלחמת העולם השנייה היא ומשפחתה ברחו מפני הנאצים לדרום צרפת, שם החלה לעסוק במוזיקת טעמי המקרא שבספרי התנ"ך. לאחר המלחמה עבדה עד 1966 כנגנית עוגב בבית כנסת בפריז, ובהמשך עבדה עד 1979 כנגנית בכנסייה בעיר.

ב-1976 פורסם בצרפתית ספרהּ "La musique de la Bible révélée" (מוזיקת המקרא נחשפת), וב-1991 יצאה גרסה אנגלית של הספר - "The Music of the Bible Revealed", בעריכת בתרגום דניס וובר ובעריכת ג'ונתן ויילר (יוחנן רכב).

ונטורה נפטרה בשנת 2000 בלוזאן, שווייץ, בגיל 88. בעלה נפטר ב-1976, ולא היו להם ילדים.

מוזיקת המקרא שנחשפה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאוריה מציעה פענוח שיטתי של טעמי המקרא (טעמים מסורתיים) המופיעים בתנ"ך, ומפרשת אותם כמערכת תיווי מוזיקלי עתיקה ומדויקת. לפי הייק-ונטורה, סימנים אלה משמרים את המוזיקה הקדושה שבוצעה על ידי הלוויים בבית המקדש בירושלים, בהשראת דוד המלך ובאמצעות שיטת הניצוח שלו.

עקרונות השיטה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיקרון הבסיסי בתאוריה הוא שהטעמים מסודרים באופן טונאלי:

  • הסימנים המופיעים מתחת למילים מייצגים את הדרגות הקבועות של סולם דיאטוני בן שבעה או שמונה צלילים, כאשר הסימן "סילוק" מייצג את צליל הטוניקה.
  • הסימנים המופיעים מעל למילים מייצגים צלילים נלווים יחסיים, כגון קישוטים מוזיקליים, קישוטים, השואבים את גובהם מהדרגה הבסיסית שקדמה להם.

מערכות התיווי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיווי מחולק לשתי מערכות משלימות:

  1. המערכת הפרוזודית: משמשת את 21 ספרי הפרוזה (כמו תורה ונביאים). בה המקצב גמיש ועוקב אחר שטף הדיבור המילולי.
  2. המערכת הפסלמודית: מיועדת לטקסטים השיריים של תהלים, משלי ואיוב. במערכת זו הקצב מדוד יותר, כאשר להברות יש בדרך כלל ערך זמן שווה (מטר מדוד).

תיקוף ואימות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייק-ונטורה אימתה את מפתח הפענוח שלה על ידי הצגת מתאם מושלם בין האטימולוגיה של השמות העתיקים של הטעמים (למשל ה"קיסרים": "סילוק" שמשמעותו סיום, ו"אתנחתא" שמשמעותה מנוחה) לבין התפקוד המוזיקלי הספציפי שהם מבצעים במערכת שלה. היא טוענת כי המוזיקה הועברה במקורה באמצעות כירונומיה (Chironomy) – ניצוח באמצעות מחוות ידיים – וכי הסימנים הכתובים הם ייצוגים גרפיים של אותן תנועות ידיים.

מאפיינים מוזיקליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה שנחשפת מתוארת כאמנות מפותחת מאוד ה"נשואה לטקסט" ומעצימה את משמעותו הרוחנית והדוקטרינרית באמצעות מבנים טונאליים קדומים כמו המודוס הלידי ומודוס דורי. הייק-ונטורה טוענת כי הפענוח שלה משחזר את שירת הלויים המקורית כפי שהתקיימה לפני חורבן הבית בשנת 70 לספירה. היא מבחינה בין מוזיקה זו לבין הלחנים המסורתיים המוכרים בבתי הכנסת כיום, אותם היא מתארת כמסורות "עממיות" שאיבדו את הלוגיקה המוזיקלית המקצועית במהלך מאות שנות גלות. באמצעות מערכת זו, היא מזהה את האישיות המוזיקלית הייחודית של מחברי המקרא, ומציעה שהלחנים משקפים את ההשראה הספציפית של דמויות כמו משה, דוד ושלמה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]