סוזנה פיין
 | |
| סוזנה פיין, דיוקן - קתרין ויליהמס | |
| לידה |
9 ביולי 1792 רהובות, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
1862 (בגיל 69 בערך) פרובידנס, ארצות הברית |
| תחום יצירה |
ציור |
  | |
סוזנה פיין (באנגלית: Susanna Paine: 9 ביוני 1792 - 10 בנובמבר 1862) הייתה אמנית פורטרטים אמריקאית בניו אינגלנד במאה ה-19. היא פרסמה שירה, רומן ואוטוביוגרפיה.
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוזנה פיין, ילידת רהובוט, מסצ'וסטס ב־9 ביוני 1792,[1] הייתה ילדתם השנייה של ג'יימס פיין ומרי צ'אפי פיין. אביה היה ימאי, וכשהייתה ילדה צעירה הוא אבד בים. לאחר מכן היא גרה עם סבה וסבתה מצד אמה, הכומר ג'ונתן צ'פי ומרי צ'פי.[2]
סוזנה פיין, הייתה תלמידה מצוינת, למדה בבית הספר עד גיל 11, אז הייתה צריכה לעזור לטיפול בסבתה החולה. בשנה שלאחר מכן היא כמעט מתה כתוצאה מפגיעת ברק שהרג את האדם שעמד לצידה, היא שבה להכרה לאחר שעה, אך סבלה מהתקפים במשך מספר שנים לאחר האירוע.
אמה התחתנה עם האלמן נתנאל ת'ורבר ב־9 באפריל 1808, ומשק הבית החדש, כלל את ארבעת ילדיו, והם עברו לחוות פוסטר, ברוד איילנד.
בגיל 15 סיימה פיין בית ספר ולמדה ב"אקדמיה הטובה ביותר ברוד איילנד ", שאותה מימנה באמצעות מכירות עבודת רקמה שלה. פיין למדה ציור בצבעי מים באקדמיה[3] וסיימה בהצטיינות את לימודיה. עם סיום הלימודים הקימה פיין בית ספר ליד בית אמה ואביה החורג. הרווחים שהרוויחה מבית הספר ניתנו לאמה ובאחת הפעמים גם לאביה החורג.
בחוסר רצון, ובהתעקשות של אמה, היא התחתנה עם ג'יימס פיליפס ב -4 בנובמבר 1819. בעלה - מהמר - היה תוקפן ואכזר.[4] לדברי פיין, היא עזבה את בעלה לאחר "שנה וחודשיים של שעבוד". פיין חזרה לבית אמה וכעבור שלושה חודשים ילדה את בנה ב־30 באוגוסט 1821. הילד, נפטר כעבור 11 חודשים. בית המשפט העליון ברוד איילנד העניק לפיין גט מבעלה בשנת 1821 או 1823. פיין נותרה חסרת כל, לאחר שלא קיבלה מזונות ויתרה על הרכוש שהיה בבעלותה בעבור בעלה.
פיין חידשה את לימודיה וציירה דיוקנאות כדי להשלים את הכנסותיה, מה שאפשרה לה לפרנס את עצמה ולשלוח כסף לאמה, לאביה החורג ולמשפחתם, שעברה לקונטיקט.
אמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיין עבדה כציירת פורטרטים מקצועית נודדת, ונסעה דרך ניו אינגלנד ופרסמה את שמה בעיתונים המקומיים כדי להגדיל את קהל הלקוחות. היא ורות הנשו בסקום היו שתיים מתוך 11 נשים שעבדו כציירות פורטרטים נודדות מקצועיים בסוף המאה ה -18 ובתחילת המאה ה -19.[5]
במובנים רבים, הקריירה של פיין מאפיינת את צייר פורטרטים הנודד בראשית המאה התשע עשרה בארצות הברית. החרדה לפרנסה, האיום המתמיד של עוני והצורך לניידות בחיפוש אחר עבודה, היו מוכרים לציירים אמריקאים גברים ונשים כאחד.
במהלך הקריירה שלה, פיין הכינה בדרך כלל ציורי שמן על לוחות עץ שצידם וגבם נצבעו באדום, אפור-ירוק או ירוק-כחול. נושאי הציורים הוצגו לעיתים קרובות בצורה בטוחה בתנוחות אורך. אביזריהם, שיערם ובגדיהם היו לרוב "מפורטים". מיקום הידיים, שולחנות וחפצים אחרים יכול היה להיות מביך. הייתה לה נטייה לצייר את היושבים עם ידיים ארוכות, בגווני עור בהירים, בעיניים חביבות ובפנים עגולות.[6] פיין הייתה ידועה כי היא לוקחת חירות בציור לקוחותיה. פעם ציירה דיוקן של גבר אפור בעיניים שחורות מכיוון שהיא חשבה שהן מושכות יותר.
מיין[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא נסעה לבדה לראשונה בשנת 1826 לפורטלנד שבמיין והציבה פרסומת עסקית במהדורה של עיתון מקומי ב -12 בדצמבר. התעריף הסטנדרטי של דיוקנאות שמן גדולים באותה תקופה היה 20–30 דולר, אך פיין דרשה 8 דולר עבור דיוקנאות גדולים. מאחר שלא קיבלה עבודה רבה. היא פרסמה מודעה בינואר עם המלצה, שבה נאמר כי דיוקניה טובים ומבוצעים היטב - וכי נשים עשויות למצוא "גאווה והנאה עם האמנית." ברגע שהיא הכינה ציור עבור בעלת הבית שלה והשכנים ראו את זה, היא החלה לקבל הזמנות רבות.
פיין עבדה בדרום מיין, פורטלנד וניו המפשייר בשנים 1827 וב־1828. בתחילה היו לה הזמנות מספיקות לתמיכה בהשכרת חדר מרוהט, סטודיו לציור ומקום נוסף להציג את דיוקנאותיה.
עם ירידת מצבה הבריאותי, היא ניזקק לטיפולים ונתקלה במחסור בכספים. פיין נענתה לבקשתה של חברתה לחזור לפרובידנס כדי לצייר את בתה הגוססת, והייתה עדיין במצב בריאותי לקוי, שהתה שם מספר חודשים. פיין עבדה כאמן במיין עד 1831.
מסצ'וסטס[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא קיבלה הכשרה אמנותית רשמית באתונאום של בוסטון בסביבות 1832 ובילתה את הקיץ שלאחר מכן בכף אן. פיין, הייתה אחת האמניות הראשונות שציירה את כף אן, וחזרה לשם במשך מספר שנים. היא שהתה בכפר אניסקאם על כף אן בשנת 1834, אז ציירה דיוקנאות של מספר משפחות. פיין המשיכה לצייר על הכף במהלך שנות ה-1830 וה 1840.היא מצאה שזה מקום ייחודי.
רוד איילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1830 ציירה פיין את דיוקנה של הסופרת, קתרין ר. ויליאמס. הדיוקן הוענק לחברה ההיסטורית של רוד איילנד בשנת 1885.
בין השנים 1836–1838 כתבה ופרסמה מזמורים לחג המולד. היא נהנתה מחיים מקצועיים מצליחים עד 1842, אז היא עזבה את העיר. היא נסעה לכף אן ואחרי כמה חודשים חזרה לפרובידנס. היא חלתה ולא הצליחה למצוא עבודה בשני המקומות.
אמה הגיעה אליה לפרובידנס בעקבות מות בעלה, נתנאל ת'ורבר, בנובמבר 1848. במרץ שלאחר מכן נפטרה אמה מרי.
שנים מאוחרות יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיין נסעה דרך מיין, שם היא התקשתה להתבסס מחוסר קשרים שעליהם הסתמכה בעבר, אז חזרה לפרובידנס ולראשונה התבססה בבניין מסחרי מכובד. היא נאבקה לפרנסה מקצועית ובגלל מות אמה היא סבלה באופן אישי, כי יחסיה עם אמה היו היחידים הקרובים בחייה.[7]
היא פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה, "ורדים וקוצים או זיכרונות של אמן" בשנת 1854. שש שנים מאוחר יותר פרסמה את "חכה וראה", רומן ויקטוריאני.
היא נפטרה בפרובידנס, רוד איילנד ב -10 בנובמבר 1862.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
_Stamwood,_by_Susannah_Paine,_1834,_oil_on_wood_panel_-_Cape_Ann_Museum_-_Gloucester,_MA_-_DSC01043.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Discover painter Susannah Paine, rkd.nl (באנגלית)
- ^ 1694496, "Roses and Thorns: The Life of Susanna Paine", Issuu (באנגלית)
- ^ Joseph A. Conforti (August 2007). Creating Portland: History and Place in Northern New England. UPNE. p. 149
- ^ Michael R. and Suzanne R. Payne (Winter 2005–2006). "Roses and Thorns: The Life of Susanna Paine". Folk Art. p. 65.
- ^ Catherine A. Brekus (1998). Strangers & Pilgrims: Female Preaching in America, 1740–1845. Chapel Hill, North Carolina: University of North Carolina Press p. 402.
- ^ Michael R. and Suzanne R. Payne (Winter 2005–2006). "Roses and Thorns: The Life of Susanna Paine". Folk Art. pp. 69–70.
- ^ Michael R. and Suzanne R. Payne (Winter 2005–2006). "Roses and Thorns: The Life of Susanna Paine". Folk Art. pp. 68–69.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "סוזנה פיין".