עור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עור אנושי

העור הוא מעטפת גופם של בעלי חיים.

העור בבני אדם, אשר מכסה כמעט את כל שטחו של הגוף ותופס 15% ממשקלו, הוא האיבר הגדול ביותר בגוף. העור משתייך למערכת הכסות, אשר כוללת גם את השיער, בלוטות זיעה ואיברי החישה השונים שמצויים בעור.

בנוסף מהווה העור לפי הגדרות רבות חלק ממערכת החיסון, שכן רבים מתאי הדם הלבנים אינם שוכנים כלל בדם אלא ברקמות השונות של העור. העור משתייך למערכת החיסון המולדת; פירוש הדבר הוא שהגנתו בפני זיהומים וכימיקלים מזיקים אינה ספציפית, אלא כללית, ונעשית ללא הבחנה.

עוביו של העור משתנה בחלקי הגוף השונים. בכפות הרגליים, למשל, יכול עוביו להגיע לסנטימטר אחד, ואילו באזור המצח קטן עוביו ממילימטר.

תפקידי העור[עריכת קוד מקור | עריכה]

טומוגרפיה של העור באזור קצה האצבע. ניתן לראות בבירור את החלוקה לשכבות ואת צינורות הזיעה.
  • מערכת העור מווסתת את טמפרטורת הגוף. פליטת חום הגוף נעשית על ידי נידוף הזיעה המופרשת מבלוטות בעור וע"י התרחבות הנימיות וכלי הדם שטחיים. כמו כן, השומן וכלי הדם הנמצאים בשכבות התחתונות של העור משמשים כמבודדי חום, ועוזרים לשמירת חום הגוף בסביבות קרות. אמצעי נוסף להתמודדות עם קור הן טפולות העור, כמו שערות הגוף. בסביבות קרות מזדקרות השערות, לוכדות בתוכן אוויר ומסייעות בשמירה על חום הגוף. עורם של בעלי חיים רבים מכוסה בפרווה או בנוצות, אשר שומרות על טמפרטורת הגוף ביעילות רבה מאוד.
  • העור מונע התייבשות של רקמות הגוף באמצעות בידוד הנוזל החוץ-תאי.
  • העור משמש כאיבר תחושה חשוב. הוא מאבחן תחושת חום, קור, מגע עדין, לחץ וכאב.
  • העור משמש מאגר לחומרי מזון, כגון שומן, מים ומלחים וכן המקום בו מיוצר ונאגר ויטמין D.
  • העור מגן על הרקמות שמתחתיו מפני פגיעה מכנית.
  • כפי שצויין לעיל, מהווה העור חלק ממערכת החיסון. העור מהווה את המחסום הראשוני בפני פתוגנים וכימיקלים. האזורים בגוף אשר אינם מכוסים בעור, או שבהם קיימים פתחים אל תוך הגוף (מערכת הנשימה, העיניים, מערכת השתן), הם מועדים לזיהומים הרבה יותר מאזורים בגוף המוגנים על ידי העור.

מבנה העור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה העור והרכבו שונים בחלקי הגוף שונים. העור נחלק באופן כללי לשלוש שכבות:

עילית העור (אפידרמיס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכבות העור

עילית העור (אפידרמיס, 1 ו-2 באיור) מורכבת מרבדים צפופים של תאי אפיתל פעילים, שכל הזמן מתרבים ומתלכדים לרקמת קרטין. עובייה כמעט ואינו עולה על 0.2 מילימטר. בין תאי עילית העור פזורים מלנוציטים, המשווים לעור את גוונו. בעילית העור אין כלי דם ועצבים. עילית העור מורכבת משתי שכבות, שכבה מתקרנת ושכבת הנביטה:

  • שכבה מתקרנת, השכבה הקרנית (1 באיור) מורכבת משכבות רבות של תאים מתים המלאים בקרטין. שונה בעוביה במקומות שונים בגוף והיא עבה ביותר בכפות הידיים והרגליים. באזורים אלו, בהם העור עבה במיוחד, ניתן יהיה להבחין בתת-שכבה נוספת המכונה השכבה השקופה (stratum lucidum)
  • שכבת הנביטה (2 באיור) נחלקת לארבעה אזורים משניים:
    • השכבה הגרגרית: שכבה בה יש תאים שטוחים ועשירים בקרטו-היאלין (חומר קרני שקוף).
    • השכבה הקוצית: שכבה בה יש תאים שקשורים זה לזה הנראים כמכוסי קוצים.
    • השכבה הבסיסית: שכבה בה יש תאים בצורת גליל, בעלי גרעין מוארך. בתוך שכבה זו מצויים מלנוציטים. לעתים יימצאו בשכבה זו קצוות תאי עצב תחושתיים.
    • השכבה היוצרת: שכבה רביעית והעמוקה ביותר במבנה האפידרמיס.(stratum basale) היא היחידה המכילה תאים בעלי פוטנציאל חלוקה, המהווים עתודה לשאר תאי האפיתל

העור (דרמיס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיפה לאור השמש משנה את המבנה הכימי של המלנוציטים ומביא לשינוי בגוון העור (שיזוף). חשיפה ממושכת גורמת להזדקנות מוקדמת של העור ועלולה לעורר מספר מחלות, ובראשן סרטן העור.

העור (דרמיס, 3 באיור) קשה וגמיש. הוא עשוי רקמת חיבור מוצקה שבה יש סיבים גמישים, ובהם שפע של עצבים וכלי דם, המעבירים גירויי חום, קור, כאב, מגע ולחץ. הצרורות של סיבי קולגן שברקמת החיבור של הדרמיס ערוכים בתלמים אופייניים הנראים על פני העור, במיוחד בכפות הידיים וטביעת האצבע שבקצות האצבעות המיוחדת לכל אדם והנשמרת ללא שינוי למשך כל חייו. הדרמיס מורכב משתי שכבות, השכבה העליונה של הדרמיס היא השכבה הפטמתית והשכבה התחתונה היא השכבה הרשתית:

  • השכבה הפטמתית: שכבה זו חודרת לתוך האפידרמיס, ומכך נוצרים רכסים שניתן לראותם על העור. הפטמות עשירות בנימי דם ומזינות את האפידרמיס.
  • השכבה הרשתית: שכבה זו בנויה מרקמת חיבור דחוסה ובה תאים שונים, בהם פיברוציטים ותאי פיטום. בשכבה זו מצויים שורשי השיער, בלוטות החלב, שרירי העור ורשת כלי דם מסועפת.

תת-העור (היפודרמיס, סאב קוטן)[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכבה התת-עורית (היפודרמיס, 4 באיור) עשויה רקמת חיבור רופפת ורקמת שומן. היא מחברת את העור עם הרקמות שמתחתיו ומשמשת לבידוד ולשמירת חום הגוף. עוביה של ההיפודרמיס משתנה: ממילימטרים אחדים אצל אדם רזה ועד לסנטימטרים רבים אצל אדם שמן.

צבע העור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צבע עור

צבע העור נקבע על ידי כמותו וסוגו של הפיגמנט מלנין בעור. בממוצע, לגברים עור כהה מעט יותר מאשר לנשים. הכמות והסוג של המלנין בעור נקבעים על ידי שישה גנים, הפועלים בדומיננטיות חלקית. כל גן מגיע במספר אללים, והתוצאה היא גיוון רב בצבעי העור. שומות ונמשים נגרמים על ידי הצטברות של מלנין.

העור ברפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הענף ברפואה אשר מתמחה בטיפול ובמחקר של העור ומחלות העור הוא הדרמטולוגיה.

שימוש איבחוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

העור משמש את הרופא לאיבחון מגוון רחב של מחלות פנימיות ותופעות גופניות שונות (שאינן מחלות עור) אשר לרובן השפעה כולשהי על מערכת העור ומכאן חשיבותו האיבחונית. שינויים בטמפרטורה, בלחות, בגמישות וכן סימנים שונים על גבי עילית העור (האיפדרמיס) נבחנים תכופות בבדיקה רפואית שגרתית.

השפעת ההזדקנות על העור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ההזדקנות משתנות תכונותיו של העור. הוא נעשה דק יותר ומאבד מגמישותו ולכן ניזוק ביתר קלות. בנוסף לכך, בשל ירידה בהספקת הדם לעור והאטה בקצב התחדשות תאי העור, נפגעת גם מידת יכולתו להחלמה מפגיעות עור שונות.

חתך, צלקת וסימני מתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העור נמצא תחת מתח קבוע (מתיחות) והוא מאופיין בגמישות רבה. גמישות זו מאפשרת למשל לכירורג במהלך עבודתו לבצע חתך קטן יחסית לאזור אותו הוא מעוניין לחשוף לביצוע הניתוח. כאשר פגיעה או חתך מקבילים לכיוון המתח העורי ובשכבתו העילית, קווי המתח מחלימים בדרך כלל בצורה טובה וללא צלקת שנראית לעין לאחר שסיבי העור סוגרים את קצוות החתך. לעומת זאת, כאשר החתך חוצה את קווי המתח הטבעיים של העור וכן כאשר פוגע בשכבות העמוקות יותר של העור, נפגעים סיבי קולגן (collagen) רבים יותר אשר לאחר התחדשותם תופיע צלקת.

סימני מתיחה (striae gravidarum) הן תופעה שכיחה בקרב נשים בהיריון ואנשים הסובלים מעודף משקל רב. למרות גמישותו של העור, בעת מתיחה משמעותית בזמן קצר, נפגעים סיבי הקולגן שבדרמיס וסימני מתיחה מופיעים. סימנים אלה נראים בעיקר על הבטן, העכוז, הירך והחזה. על אף שסימנים אלה נוטים לדהות לאחר ההריון או הרזייה, הם אינם נעלמים לחלוטין.

כוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כווייה היא פגיעה שכיחה בעור הנגרמת כתוצאה מפגיעה תרמית (טמפרטורה גבוהה או נמוכה בצורה קיצונית), קרינה אולטרסגולה או קרינה מייננת וכן על ידי כימיקלים שונים. הכוויות מחולקות ל-3 דרגות על פי עומק הכוויה ופגיעתה בשכבות העור השונות. בהיבט הרפואי הקליני ניתנת חשיבות רבה גם להיקף השטח הפגוע שנמדד באחוזים משטח הגוף הכללי, זאת כדי להעריך את סיכוי ההחלמה של הנפגע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]