סונוריות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בפונטיקה ובפונולוגיה, סונוריות (בעברית: צליליות) היא מונח המתייחס לעוצמת הצליל שנוצר בעת הפקת הגה מסוים. כל התנועות הן סונורנטיות, כלומר בעלות צליליות גבוהה, אך רק חלק מהעיצורים. העיצורים הסונורנטיים הם בעלי צליליות גבוהה, בדומה לתנועות, משום שבהפקתם מתבצעת חסימה חלקית בלבד של שטף האוויר בחלל הפה. לקבוצה זו משתייכים עיצורים מקורבים (l, r, w, j), ועיצורים אפיים (m, n). נהוג לחלק את העיצורים המקורבים לחצאי תנועות (w, j), ולעיצורים נזילים (l, r) (באנגלית: Liquids), שחלקם צדיים (l).

בעת הגיית העיצורים הסונורנטיים, זרימת האוויר חופשית ולא יוצרת "רעש" רב, ולכן, על מנת שיהיו תפיסים לאוזן, הם בדרך כלל קוליים, כלומר בהפקתם יש הרעדה של מיתרי הקול (למשל, מעטות השפות עם /l/ אטומה). בניגוד לכך, הגיית העיצורים הבלתי־סונורנטיים (Obstruents) – סותמים, חוככים ומחוככים – כן מייצרת "רעש" חזק מספיק, ולכן הם ניתנים להגייה הן כקוליים והן כאטומים (למשל, ברוב השפות קיים הן הסותם הקולי /d/, והן הסותם האטום המקביל לו /t/).

היררכיית הסונוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את ההגאים השונים לפי מידת הסונוריות שלהם, מהתנועות הסונורנטיות ביותר ועד העיצורים הסותמים, בעלי הסונוריות הנמוכה ביותר (מימין לשמאל):

תנועות (כגון a) > חצאי תנועות (w, j) > עיצורים נזילים (l, r) > עיצורים אפיים (n, m) > עיצורים חוככים (f, x) > עיצורים סותמים (p, k)

להיררכיה זו תפקיד מרכזי בהכרעת מבנה ההברה ותפוצת העיצורים בחלקי ההברה השונים. על פי עקרון אוניברסלי המבוסס על היררכיה זו, על ההגה המשמש כגרעין ההברה להיות ההגה הסונורי ביותר בהברה, כאשר ראש ההברה וזנב ההברה סונוריים פחות ממנו. לכן, ברוב השפות גרעין ההברה הוא תנועה או עיצור הברתי סונורנטי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Kamats.PNG ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.