פונטיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פֿונטיקהיוונית: φωνή, פוֹנֵה - קול) הִבָּרוֹן, תורת ההיגוי, היא ענף בבלשנות העוסק בחקר הקולות שמופקים בעת הדיבור, הצלילים, דרכי היווצרותם, הגייתם וקליטתם והיא אוניברסלית, בניגוד לפונולוגיה.

אפיון התחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקולות המופקים על ידי האדם בעת הדיבור מכונים באופן כוללני הגאים והם מושאי המחקר של הפונטיקה. הפונטיקה אינה עוסקת בסוגי הכתב השונים ובכתבים המורכבים מהאותיות המייצגות צלילים שונים בשפות, אלא רק בצלילים המופקים. מדע הפונטיקה יצר מערכת של סימנים שבאמצעותה ניתן לסמן את צלילי כל השפות באופן אחיד. כך למשל, בכתיבה פונטית יכתבו באופן זהה המילים - שׂם-סם, קב-קו כפי שהן נהגות בעברית המודרנית המדוברת.

סיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקר הפונטיקה מחולק לשלושה ענפים עיקריים:

  • חיתוך הדיבור - חקר אופן יצירת קולות האנושיים למיניהם הנבדלים אחד מהשני על ידי תנועות איברי ההגייה שונים.
  • פונטיקה אקוסטית - חקר מאפייניהם של גלי הקול הנוצרים בדיבור.
  • פונטיקה תפיסתית - חקר התחושה בעת הדיבור.

קולות הדיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנאי הכרחי לדיבור היא היכולת להפיק קול. הקול מופק על ידי הזרמת אוויר מן הריאות דרך זוג האברים השריריים המכונים שפתות הקול. שפתות הקול מצויות בחלק העליון של קנה הנשימה. הרעדה של שפתות הקול יוצרת את הקול, או במינוח בלשני "קוליות". בשפות שונות מוכרים שלושה מיני קוליות: רגילה (plain), הנפוצה בכל השפות, 'חורקנית' (creaky), ו'קשויה' (stiff). בשפות מעטות שינוי בסוג הקוליות מאפשר גיוון המשמעות של צירופי הברות.

קולות הדיבור מתחלקים לשלושה סוגים עיקריים: עיצורים, תנועות וטונים. העיצורים והתנועות קיימים בכל שפות העולם, אך טונים קיימים רק בחלקן. בשפות אלו, חשיבות הטונים שווה לחשיבותם של העיצורים והתנועות.

עיצורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיצורים הם קולות הדיבור שברגעי הפקתם נוצרת עצירה מסוימת של זרם האוויר הנדחף מן הריאות החוצה. בחלק מהעיצורים עצירת זרם האוויר מוחלטת, ובחלקם חלקית. מידת העצירה של האוויר מאופיינת על ידי אופן החיתוך, והמקום שבו תנועת האיברים גורמת לעצירת זרם האוויר מאופיין על ידי בסיס החיתוך. תנועת שפתות הקול, מכסה הגרון והשפה התחתונה גורמת לעצירת זרם האוויר, ותנועות חלקי הלשון השונים כלפי הלוע הענבל, הווילון (החך הרך), החך (החך הקשה), המכתש (החך הקדמי), השינים והשפתיים - גם היא גורמת לעצירת זרם האוויר. כמו כן ישנם עיצורים שיש להם שני בסיסי חיתוך, כגון העיצור ط בערבית, שבו קצה הלשון ומכסה הגרון נעים יחד וגורמים לעצירת זרם האוויר.

עיצורים שיש להם זיקה לתנועה נחשבים לחצאי תנועות על פי תכונות החיתוך שלהם ותכונותיהם האקוסטיות.

תנועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הפקת התנועות לא נוצרת כמעט כל עצירה של האוויר, וזה בסיס ההבחנה ביניהן לעיצורים. התנועות ממוינות לפי מצב הלשון ואופן פתיחת השפתיים.

טונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טון (בלשנות)

טונים אינם קיימים בשפות שמיות וברוב השפות הודו-אירופיות, ולכן קשה ביותר להבינם ולהדגימם. להמחשה בלבד נציג מילה בשינוי האינטונציה (תופעה דומה, אשר נבדלת מן הטון בכך שהשינוי שהיא יוצרת הוא תחבירי ולא מורפמי): שאלה: "הולכים?" - המילה נאמרת בטון עולה. תשובה: "הולכים." - המילה נאמרת בטון יורד. בשפות שונות אובחנו עד כשבעה טונים, ומילים שיש בהן אותם עיצורים ואותן תנועות משמעותן מובחנת לפי הטון. כך לדוגמה המילה בסינית מנדרינית shi , משמעה נקבעת על-פי הטון ויכולה להיות: חטיבה (צבאית), עשר, היה, גללי בהמות ועוד משמעויות אחרות. שפות רבות באסיה, באפריקה ובאמריקה משתמשות בטונים.

מיון וסיווג הגאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מאות אחדות של צלילים המוכרים על ידי האגודה הבינלאומית לפונטיקה שתועתקו לאלפבית הפונטי הבינלאומי.
(International Phonetic Association,IPA)

תולדות הפונטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד כה לא שולב במחקר הפונטיקה מחקר האבולוציה של השפה. תחילת הכתב לפני כ- 5000 שנה מעידה על הבחנה בין עיצורים לתנועות, שכן הכתב השומרי-אכדי מסמן את שני הסוגים.

חקר הפונטיקה החל בהודו העתיקה לפני כ-2500 שנים לערך. נראה שהמחקר ההודי לא הגיע למערב. ביוון נעשו התחלות מחקר. בעברית נשתמר זכר לעיון בשאלות פונטיות ב"ספר יצירה", שיש מחלוקת לגבי זמן כתיבתו. יש המקדימים אותו לתקופת התלמוד.

הערבים, לאחר שלמדו את הפילוסופיה היוונית, פיתחו מחקר עשיר בלשון עם עניין מיוחד בפונטיקה, ומהם למדו מלומדים יהודים מן המאה השביעית. ניקוד התנ"ך הוא עדות מרשימה ביותר למחקר פונטי מעמיק.

המלומדים היהודים בספרד של ימי הביניים היו הראשונים שהשוו לשונות לצורך מחקר הפונטיקה והלשון בכללה.

אפשר שמחקר הפונטיקה המודרני החל בתחילת המאה ה-19 עם הדני ראסק והגרמני גרים, שגילו שההגאים בשפות קרובות נתונים במערכת קבועה למדי של חילופים. לדוגמה, האות ש בעברית מקבילה לרוב ל- س או ﺙ בערבית, האות p בלטינית מקבילה לרוב ל-f בגרמנית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Peter Ladefoged and Ian Maddieson: The Sound of the World's languages, Blackwell, 2002
  • יאיר שימרון, קולות מגן עדן, האבולוציה של קולות ההבעה לכלל שפה, צ'ריקובר 2006.
  • אשר לאופר, מבוא לבלשנות, יחידות 4 - 5, האוניברסיטה הפתוחה, 1992.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


צלילי שפות העולם
עיצורים
בסיסי חיתוך אופני חיתוך
סדקיים - אפיגלוטיים - לועיים

ענבליים - וילוניים - חכיים
מכתשיים-חכיים - כפופים - בתר-מכתשיים - מכתשיים - שיניים
שיניים-שפתיים - שפתיים-שיניים - לשוניים-שפתיים - דו-שפתיים

ריאתיים: אפיים - סותמים - חוככים - מקורבים - מקישים - רוטטים - צדיים - מחוככים
לא ריאתיים: מסודקים - מפונמים - מצוצים
תנועות
גובה תנועות מיקום התנועות
סגורות - כמעט-סגורות - חצי-סגורות - אמצעיות - חצי-פתוחות - כמעט-פתוחות - פתוחות אחוריות - כמעט-אחוריות - מרכזיות - כמעט-קדמיות - קדמיות
ראו גם: אלפבית פונטי בינלאומי - פורמנט