לדלג לתוכן

סטפני קוולק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטפני קוולק
Stephanie Kwolek
לידה 31 ביולי 1923
ניו קנסינגטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 ביוני 2014 (בגיל 90)
וילמינגטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כימיה אורגנית
מקום מגורים ארצות הברית
מקום לימודים
מוסדות דופונט (19461986) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מדליית הווארד נ. פוטס (1976)
  • Lavoisier Medal for Lifetime Technical Achievement (1995)
  • היכל התהילה הלאומי לממציאים (1995)
  • פרס חלוצי הכימיה (1980)
  • פרס המכון למחקר תעשייתי (1997)
  • היכל התהילה של נשים בטכנולוגיה (1996)
  • היכל התהילה של נשות דלאוור (2014)
  • פרס ליימלסון-MIT (1999)
  • היכל התהילה הלאומי לנשים (2003)
  • מדליית פרקין (1997)
  • המדליה הלאומית לטכנולוגיה וחדשנות (1986)
  • ACS Award for Creative Invention (1980) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
המצאת הקוולאר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סטפני קוולק (באנגלית: Stephanie Kwolek;‏ 31 ביולי 192318 ביוני 2014), הייתה כימאית אמריקאית אשר עסקה בכימיה פולימרית והמציאה את הקוולאר.

קוולק נולדה בשנת 1923 בניו קנסינגטון, פנסילבניה, להורים שהיגרו מפולין. אביה היה חוקר טבע, והנחיל לה אהבה לעולם המדע.[1] היא סיימה תואר ראשון בכימיה באוניברסיטת קרנגי מלון ב-1946. היא תכננה להמשיך ללימודי רפואה, ולכן התחילה משרה זמנית בחברת דופונט בתחום הכימיה בתקווה לחסוך מספיק לשכר הלימוד - ונשארה. ב-1950 היא עברה למעבדה הגדולה של החברה בווילמינגטון, דלאוור, והובילה שם את תחום מחקר הפולימרים בחברה, עד פרישתה לגמלאות בשנת 1986.[2]

המצאת הקוולאר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-60, הקבוצה בה קוולק עבדה חיפשה תחליף קל לסיבי המתכת בצמיגים, שיסייע בחיסכון בצריכת הדלק של מכוניות. קוולק פיתחה פולימרים של פאראפנילן וטרפטלאמיד, שהיו קלים מאוד וחזקים פי חמישה מסיבי פלדה. היא הגיעה לתוצאה השמישה כאשר שינתה את הטמפרטורות בהן עיבדה את הפולימרים, אשר עד אותו זמן הניבו סיבים קלים אך חלשים מידי. דופונט לא איחרו להכיר בפוטנציאל של ההמצאה, וכך קם תחום המחקר הפולימרי בחברה, וצוותים שלמים הוקדשו למציאת שימושים מסחריים לחומר שנרשם תחת השם קוולאר.[3]

הקוולאר נמצא בשימוש רחב עד היום, בעיקר ידוע כחומר המגן באפודי משטרה, כפפות עבודה, וביגוד כבאות. אך הוא נמצא בשימוש גם בציוד אלקטרוני, מכשירי ספורט, כבלי גשרים, צמיגים ועוד.[4]

חברת דופונט הרוויחה מיליארדי דולרים בזכות ההמצאה, וחייהם של אלפי אנשים ניצלו בזכותה. קוולק עצמה לא זכתה לרווחים מכיוון שזכויות הפטנט היו של החברה.[2]

במהלך 40 שנותיה כמדענית, רשמה קוולק 28 פטנטים,[2] והיא הייתה האישה הרביעית שהתקבלה להיכל התהילה הלאומי לממציאים. היא גם שירתה במועצת המחקר הארצית ובאקדמיה הארצית למדעים.

פרסים והכרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטפני קוולק בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]