סעד מלכי

סעד מלכי

סעד (יעקב) מלכי (י"ז בטבת תרנ"ט, 30 בדצמבר 1898 – ד' בסיוון תשמ"ח, 20 במאי^{[דרושה הבהרה]} 1988), היה איש חינוך ועיתונאי יהודי-ציוני בקהיר במחצית הראשונה של המאה ה-20.

קורות חיים

נולד בקהיר לאביו, יעקב, ולאמו סומבול בת הרב יוסף הכהן.

בילדותו, קיבל חינוך יהודי מסורתי לצד חינוך כללי בבתי הספר של הקהילה היהודית בקהיר.

במקצועו היה איש חינוך וכיהן כמנהלו של בית הספר 'גרין' בקהיר.

פעילותו העיתונאית

את פעילותו העיתונאית החל לאחר הצהרת בלפור, כאשר פרסם באל-אהראם ובאל-מוקטם מאמרים התומכים בציונות. החל בשנת 1924 עבד בתור עורך המהדורה הערבית של העיתון 'ישראל' אשר יצא לאור בקהיר בין השנים 1920–1939, על ידי ד"ר אלברט מוצרי. כבר בתפקידו זה, ביקש סעד מלכי לחרוג מגבולות העיתונאות ככלי דיווח ועשה שימוש במהדורה הערבית של העיתון 'ישראל' כדי לנסות ולהשפיע על המציאות, בנושאים החשובים לקהילה היהודית. הוא התנגד להסתייגויותיהם של ראשי הקהילות מקיומו של עיתון יהודי בערבית, הקורא לקיומה של סולידריות קהילתית-מזרחית. הוא גם המשיך לפרסם מאמרים התומכים בציונות באל מוקטם.

בשנת 1934 יסד וערך את העיתון 'א-שמס', אשר יצא לאור בקהיר עד לסגירתו בידי השלטונות בשנת 1948, יומיים בלבד לאחר הקמת מדינת ישראל.

אגודת הצעירים היהודים מצריים

בשנת 1935 חבר מלכי לשלשה אנשי רוח יהודים מצריים, לצורך הקמתו של ארגון הצעירים היהודים מצריים ('ג'מעיית אלשבאן אלמצריין'), אשר שם לו למטרה לעודד את בני הנוער והצעירים היהודים לאמץ את התרבות הערבית ואת שפתה על חשבון התרבות האירופית.

השלשה היו: העיתונאי ד"ר אלפרד ילוז, חוקר הספרות ד"ר ישראל בן זאב (וולפסון) והסופר הרופא הלל פרחי. ראשי האגודה קראו ליהודי מצרים להשתלב באופן מלא בחיי החברה במצרים, מהבחינה התרבותית, הפוליטית, לאמץ נתינות מצרית ולהטמיע את השפה הערבית כשפה מרכזית בחייהם ובחיי הקהילה.

העיתון 'א-שמס'

ערך מורחב – א-שמס (עיתון מצרי)

בשנת 1934, עם הפסקת הופעתה של המהדורה הערבית של העיתון 'ישראל', ייסד סעד מלכי את העיתון 'א-שמס' ושימש כעורכו. חוקרת תקשורת המונים מאוניברסיטת קהיר, ד"ר עואטף עבד אל רחמן, קבעה בספרה 'העיתונות הציונית במצרים' (יצא לאור בקהיר בשנת 1979) כי 'א-שמס' היה לעיתון החשוב ביותר שהיה לתנועה הציונית במצרים.

עמוד השער של גליונו הראשון של העיתון א-שמס

מטרת העיתון, כפי שבאה לידי ביטוי במאמר מערכת שהופיע בגיליונו הראשון (19 בספטמבר 1934) הייתה:

"להפיץ את המוסר וללחום בשחיתות, בצד הפצת התרבות, כדי לשמור על החברה המצרית מהתדרדרות ומהתפוררות. בצד שירותנו זה, למצרים האהובה עלינו במיוחד ובמזרח המתעורר בכלל, יטפל העיתון בענייני הקהילה עד אשר יגיעו מוסדותיה לרמת ההתקדמות המיוחלת".

לצד זאת, העיתון היה בעל אופי יהודי- ציוני, כפי שמשתקף מקריאתו החוזרת ונשנית להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, והדגשת התועלת שבדבר לעמי ערב. יותר משהיה כלי דיווח חדשותי, היה העיתון למכשיר פובליציסטי בידי עורכו, מתוך מטרה להשפיע על דעת הקהל וחיי היהודים, לצד ניסיון לפנות לחברה המצרית הלא יהודית.

העיתון כלל מדורים לענייני ספרות, מדע, אמנות ואף קולנוע. העיתון התייחד בכך שדאג להדגיש את השתייכותם של היהודים לתרבות המזרח ואת חשיבות הקרבה שבין התרבות היהודית למוסלמית. העיתון הכיל, אמנם, בעיקר תכנים שנגעו במישרין או בעקיפין לחיי היהודים, אך לא רק. כך, הכיל העיתון מדורים וכתבות שעסקו בתחום מדעי החברה, תרגומים של מאמרים בתחומים מדעיים שונים ומדע פופולרי. העיתון שם דגש על טיפוח היצירה היהודית, בעיקר בתחום הכתיבה ונתן במה לכותבים, הוגים ואנשי רוח מקומיים.

דוגמאות ליחס העיתון 'א-שמס' לסוגיות אקטואליות

היחס לנאציזם: כחלק מיחסו הכולל לתרבות האסלאם, עמד מלכי על הסתירות בין עקרונות האסלאם לבין המסרים שעלו מתוך התעמולה הנאצית. מעל דפי עיתונו, קרא מלכי לאוכלוסייה המוסלמית להתקומם ולהתאחד עם הקהילה היהודית למאבק משותף בתעמולה הנאצית, לטהר את המזרח מהשפעותיה המסוכנות והזהיר מפני הסכנה הטמונה באידאולוגיה הנאצית: "הנאציזם הוא שואה לחירות ולתרבות, הוא עוצר את הקדמה האנושית, משתק את הפוריות, וגוזר עליה כליה על ידי מאבק גזעי ודתי...שהרי מאז ומעולם היה המאבק הפנימי הסיבה להרס האומות...שום תרבות איננה יכולה להתקיים במדינה הממירה את הביטחון בפחד, את השלום במלחמה ואת הסובלנות ביריבות". במאמרים שהופיעו לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה, פורסמו, פעמים רבות, מעל דפי העיתון קריאות להעמדת הפושעים הנאצים לדין, משנראה היה כי אין בכוונת בנות הברית לנהוג כך.

היחס ליישוב היהודי ולתנועה הציונית: העיתון לא היסס לתקוף את ד"ר חיים ויצמן, בטענה כי האחרון נוטה לטובת הבריטים. העיתון קרא לויצמן ללחוץ על הבריטים וליישם במלואה את הצהרת בלפור ולעודד את העלייה לישראל. העיתון נהג לתקוף בקביעות את מדיניות הספר הלבן.

היחס לערביי ישראל: הערבים תושבי הארץ, ובראשם המופתי, חאג' אמין אל-חוסייני, הותקפו בחריפות במאמרים רבים. המופתי עצמו תואר מעל דפי העיתון כרוצח צמא דם, אשר הוציא שם רע לאסלאם.

סעד מלכי נושא דברים בטקס קבלת אות יקיר העיר בת ים

סגירת העיתון 'א-שמס'

יומיים לאחר הקמת מדינת ישראל, סגרו השלטונות המצרים את העיתון 'א-שמס' והחרימו את כל גליונותיו. בכך, היה 'א-שמס' לעיתון היהודי האחרון שיצא לאור במצרים, בשפה הערבית. סעד מלכי הואשם בהיותו פעיל ציוני, אך הספיק לחמוק ממצרים בטרם ייאסר. בשנת 1949 עלה עם משפחתו לישראל, והתיישב בעיר בת- ים.

עלייתו ארצה

עם עלייתו לישראל, החל לעבוד במשרד המשפטים, בעריכת המהדורה הערבית של העיתון הממשלתי הרשמי (רשומות). ביום 28 בדצמבר 1976, הוענק לסעד מלכי התואר יקיר העיר בת ים.

נפטר בד' סיוון ה'תשמ"ח (18 במאי 1988) בבת ים.

לקריאה נוספת

• טובה אולשטין ועובדיה ירושלמי, 'סעד מלכי- שם אחד של שני אנשים מופלאים: העורך דין והעיתונאי', בתוך: יציאת מצרים שלנו (2) עמ' 24-22, תשע"ב (2012)
• הגר הלל, 'ישראל' בקהיר: עיתון ציוני במצרים הלאומית, הוצ' עם עובד, תל אביב תשס"ה (2004)
• זמן יהודי חדש, תרבות יהודית בעידן חילוני (כרך שלישי), עמ' 198.

קישורים חיצוניים

• דוד תדהר (עורך), "סעד מלכי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2624
• ויקטור נחמיאס, 'אל- שמס' - עיתון יהודי במצרים, 1948-1934, בתוך: פעמים, פרקי עיון במורשת ישראל במזרח (16), תשמ"ג (1983), הוצ' מכון בן צבי של יד יצחק בן צבי והאוניברסיטה העברית בירושלים, עמ' 141- 129