לדלג לתוכן

סרגיי שטיינברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערך נמצא בשלבי עבודה, למשך 30 ימים: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו.
בחלוף 30 ימים, ניתן להסירה.
הערך נמצא בשלבי עבודה, למשך 30 ימים: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו.
בחלוף 30 ימים, ניתן להסירה.
סרגיי שטיינברג
Сергей Самойлович Штейнберг
לידה 8 באוקטובר 1872 (יוליאני)
מוסקבה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בספטמבר 1940 (בגיל 67)
מוסקבה, ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בעית העלמין המזרחי, סברדלובסק עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות האוניברסיטה הטכנית של אוראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עיטור הדגל האדום של העמל עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Dmitriy S. Steinberg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סרגיי שטיינברגרוסית: Сергей Самойлович Штейнберг‏; 8 באוקטובר 1872, מוסקבה - 7 בספטמבר 1940, מוסקבה) היה מדען ומהנדס רוסי-סובייטי ממוצא יהודי. הוא היה מומחה בתחום חקר מתכות ושיטות ייצור מתכות.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרגיי שטיינברג נולד בשנת 1872 במוסקבה למשפחה יהודית. אביו סמואיל שטיינברג היה רופא פסיכיאטר.

סרגיי שטיינברג עסק בתחומים שונים ובגיל 31 החליט לנסוע לאימפריה הגרמנית וללמוד ייצור מתכות באקדמיה למהנדסי מכרות בפרייבורג. בשנת 1906 הוא סיים את הלימודים, חזר לרוסיה והחל לעבוד במפעל ייצור פלדה באזור הרי אוראל. בשנת 1910 הוא עבר למפעל גדול לייצור פלדה ומכונות בעיר פרם בה היה מנהל מעבדה עד שלנת 1919.

בשנת 1922 שטיינברג היה בין מקימי מפעל לייצור סגסוגות ברזל ובהמשך עד לשנת 1925 כיהן בתקיד ניהולי בתשלובת מפעלים.

בשנים 1922/1923 שטיינברג לראשונה בברית המועצות פיתח שיטה לייצור תיל לחבלי מתכת.

בשנת 1925 שטיינברג הגיש מועמדות לתפקיד במכון הפוליטכני בסברדלובסק. הוא זכה במכרז ומונה לראש קטדרה ובהמשך לפרופסור (1927).

בשנת 1930 שטיינברג הוביל פרויקט של ייצור פלדה לבניית שנאים במפעל באזור סברדלובסק. על פעילות זו הענק לשטיינברג עיטור הדגל האדום של העמל.

בשנת 1934 לשטיינברג הוענק תואר "דוקטור למדעי הנדסה" (שווה ערך לפוסט-דוקטורט).

בשנת 1939 שטיינברג מונה למנהל מכון לחקר מתכות של אקדמיה למדעים של ברית המועצות.

שטיינברג פרסם כ-130 מאמרים מדעיים ו-10 ספרים. חלק מספריו עברו מספר מהדורות והמשיכו לצאת לאור עד לשנות ה-60. הוא פרסם ספר לימוד בנושא ייצור מתכות ב-3 כרכים.

בשנים אחרונות שטייבנרג היה חולה והוא נפטר בשנת 1940 במוסקבה.

בנו דמיטרי (1910-1992) היה פרופסור לגאולוגיה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]