עצב מוטורי

עצבים מוטוריים הם עצבים המעבירים את אותות מוטוריות ממערכת העצבים המרכזית אל השרירים. פעולתם גורמת לתנועות רצוניות או בלתי רצוניות. הנוירון המוטורי כולל את גוף תא הנוירון, דנדריטים מסתעפים וצרור אקסונים המהווים את העצב המוטורי. הנוירונים המוטוריים הגדולים ביותר מגיעים לקוטר של 135 μm. קוטר הנוירונים המוטוריים הקטנים ביותר הוא בערך 5 μm^[1] אקסון של נוירון מוטורי הפועל על שרירים ברגל האדם אורכו הוא כ- 1 מטר (אצל בעלי חיים כמו ליוויתן או ג'ירף מגיע האורך הרבה יותר גדול)^[2]

בניגוד לעצבים האֶה-פֶרנטים או התנועתיים, העצבים האָפֶרנטים (afferent) או החושיים מעבירים אותות מהקולטנים החושיים בפריפריה אל מערכת העצבים המרכזית. העצבים האֶה-פרנטים יכולים להתחבר גם לבלוטות או איברים אחרים, במקום לשרירים. לכן עצבים אֶה-פרנטים אינם זהים לעצבים מוטוריים. בנוסף יש עצבים שהם גם חושיים וגם מוטוריים ונקראים עצבים מעורבים. {mixed nerves)

העצבים המוטוריים פועלים כעצבים אֶה-פרנטים (efferent) או תנועתיים המובילים את אות או הפקודה המוטורית ממערכת העצבים המרכזית אל איברי הביצוע (effectors) שהם בעיקר השרירים. מדובר בסיבים עצביים אֶה-פֶרנטיים (תנועתיים) הנולדים במערכת העצבים המרכזית:במח השדרה ובמרכזים המוחיים המוטוריים. הסיבים האֶה-פֶרנטיים יוצאים ממח השדרה דרך השורש הבטני שמקורו בקרן הבטנית. ממח השדרה יוצאים שלוחות הנוירונים המוטוריים γ המגיעים לכישורי השרירים. מהנוירונים המוטוריים יוצאים אקסונים מוטוריים הפוקדים על כיווץ הסיבים התוך-כישוריים על מנת לשמר את רגישות הכישור. נוירונים מוטוריים α שולחים שלוחות אל הסיבים החוץ-כישוריים המאפשרים את כיווץ השריר. קו-אקטיבציה של הנוירונים המוטוריים γ ו- α מאפשרת את פעילות כישורי השרירים, כלומר את שליחת המידע אל השרירים.

מכיוון שרוב העצבים הם מעורבים, כלומר גם מוטוריים וגם חושיים, העצבים שהם מוטוריים בלבד הם יוצאים מן הכלל. בקרב עצבי הגולגולת, מדובר בעצבים המניעים את העיניים, עצב הסליל, העצב המצדיד, עצב הלוואי ועצב תת-הלשון עצבי השדרה וכל עצבי הגולגולת האחרים הם מעורבים או חושיים.

מבנה ותפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבי העצבים המוטוריים מעבירים את האותות ממערכת העצבים המרכזית אל נוירונים פריפריים של רקמת השריר הפרוקסימלית. הסיומות של אקסון העצב המוטורי מעצבבות את השרירים השלדיים או שרירים החלקים הסיומות של האקסונים של העצבים המוטוריים מעצבבות את השרירים השלדיים ואת השרירים החלקים, כשהם מעורבים מאוד בבקרת השרירים. סיבי העצבים המוטוריים נוטים להיות עתירי שלפוחיות עם אצטילכולין. בסיומות האקסונים של העצבים המוטוריים יש שלפוחיות עם סידן. הריכוז הגבוה של סידן מחוץ לעצבים המוטוריים הקדם-סינפטיים מגביר את פוטנציאל הפעולה

רקמות הגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעצב המוטורי כל אקסון מכוסה באנדונויריום, שכבת רקמת חיבור מעל שכבת המיאלין. צרורי האקסונים מכונים "אגדים" והם מכוסים נבפרינויריום.כל האגדים המכוסים בפריניוריום מחוברים יחסת על ידי שכבה נוספת של רקמת חיבור הנקראת אפיניוריום. רקמות הגנה אלה מגנות את העצבים מפני חבלה, ומפני מחוללי מחלות ועוזרות לשמר את תפקוד העצב. שכבות רקמת החיבור שומרות על התדירות שבה מובילים העצבים את האותות (פוטנציאלים של פעולה) ^[3]

היציאה ממח השדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורם שלרוב המסלולים העצביים המוטוריים הוא הקליפת המוח. האותות מובלות מטה דרך גזע המוח ומח השדרה של אותו הצד ויוצאות ממח השדרה בקרן הבטנית של מח השדרה בצד השני. העצבים המוטוריים מתחברים אל תאי השרירי שאותם מעצבבים באמצעות נוירון מוטורי מן הרגע שעובים את מח השדרה.

סוגים של עצבים מוטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העצבים המוטוריים מתחלקים לכמה תת-סוגים לפי הנוירון המוטורי שאיתו הם מחוברים.

אלפא[עריכת קוד מקור | עריכה]

העצבים המוטורים אלפא - Aα הם מכוסים בשכבת מיאלין הם מחברים בין נוירון מוטורי אלפא אל סיבי שרירים חוץ-כישוריים בשרירים השלדיים. הקוטר שלהם הוא בין 12–20 μm .סיבי העצבים האלה נדרשים למהירות הגבוהה ביותר של ההולכה. והיא בין 70–120 מטר/שנייה הם מעצבבים את הסיבים השריריים החוץ כישוריים והם אחראים לכיווץ השריר. ^[4]

גאמא[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצבים מוטוריים Aγ או עצבי גאמא הם גם כן מכוסים במיאלין. הם מגיעים לסיבים התוך-כישוריים בכישורים הנוירו-שריריים ואינם מעורבים ישירות בכיווצי השרירים. אולם הם גורמים להחזקת הדריכות של כישורי השרירים. קוטרם הוא בין 3–8 μm ומהירות ההולכה בהם היא בין 15–40 מטר/שנייה.^[4]

ניוון עצבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניוון העצבי המוטורי הוא חולשה הולכת וגוברת של הרקמות העצביות ושל החיבורים במערכת העצבים. כשאין יותר עצבוב של השרירים על ידי העצבים והמסלולים המוטוריים השרירים מלחילים להיחלש. מחלות הנוירון המוטורי יכולות להיות נגיפיות, גנטיות או תומאה של גורמים סביבתיים. הסיבות המדויקות שלהן עדיין בלתי ברורות, אולם מומחים רבים סבורים שגורמים רעילים וסביבתיים ממלאים תפקיד בהיווצרותן.

רגנרציה עצבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת יכולת חלשה לרגנרציה של עצבים וזה לא פשוט ליצור נוירונים חדשים. הסביבה החיצונית יכולה למלא תפקיד ברגנרציה העצבית. תאים עבציים עובריים Neural stem cells הם מסוגלים לעבור דיפרצנציאציה לכמה סוגים של תאים עצביים. זאת אחת הדרכים שבען עצבים יכולים "לרפא" את העצמם. שתל של תאים עצביים עובריים באזורים פגועים מביאים בדרך כלל לדיפרנציאציה של התאים לאסטורציטים המסיעים לנוירונים הסובבים. תאי שוואן מסוגלים לעבור רגנרציה, אבל יכותם לרפא נוירונים ירודת עם הזמן וגם עם המרחק בין תאי השוואן למקום הפגיעה.