עקרון מאך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עקרון מאך הוא תאוריה פיזיקלית שפותחה על ידי ארנסט מאך אשר בבסיסה הרעיון שתאוצה היא גודל יחסי, והיא נקבעת יחסית לכוכבי שבת, בסתירה לקביעה שהייתה מקובלת קודם לכן (ונוסחה על ידי ניוטון במסגרת המכניקה הניוטנית), שקיימת תאוצה מוחלטת.

עקרון מאך היווה השראה לרעיונותיו של איינשטיין, ביניהם כמובן היא תורת היחסות הכללית.

דוגמת הדלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיעון הדלי

אם נקח דלי מלא במים ונסובב אותו, פני המים יתקערו. ניוטון טען שהתופעה נובעת מתאוצה מוחלטת של דלי המים. לעומתו, מאך טען, שאם נקח את הדלי ונשאירו "סטטי" ובמקביל נסובב את כל גרמי השמים באופן כזה שידמה כאילו הדלי עצמו מסתובב - תתקבל קעירות זהה בפני המים. תאוריה זו מגדירה את התאוצה ביקומנו כיחסית גרידא. יש בעיקרון זה של מאך גם תפיסה פילוסופית שבבסיסה עומדת המימרה של מאך "מסה שם - מאיצה כאן".

וכך כתב מאך:

מערכת העולם נתונה לנו רק פעם אחת, וההשקפות הפתלומאיות והקופרניקנית האם השמש סובבת סביב כדור הארץ או להפך] הן הפירוש שלנו, אבל שתיהן אקטואליות במידה שווה. נסה לקבע את הדלי של ניוטון ולסובב את השמיים וכוכבי הלכת ואז להוכיח שאין כוחות צנטריפוגליים

– "מדע המכניקה", 297. תרגום: שם
P physics.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.