פוליטיקה של טורקמניסטן
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של טורקמניסטן |
המערכת הפוליטית בטורקמניסטן מתקיימת במשטר שמוגדר באופן פורמלי כרפובליקה נשיאותית, כאשר בראש המדינה עומד נשיא שהוא גם עומד בראש הרשות המבצעת (ממשלה). בפועל המדינה מוגדרת כרודנות כאשר לנשיא ואנשיו כוח מוחלט במערכת הפוליטית.
רקע פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
טורקמניסטן כמדינה נוסדה בשנות ה-20 על ידי ברית המועצות שהקימה את הרפובליקה הטורקמנית הסוציאליסטית הסובייטית בשטח טורקסטן. במשך שנים הייתה המדינה בפריפריה הפוליטית, הכלכלית, הגאוגרפית והתחבורתית של ברית המועצות. בשלהי התקופה הסובייטית בעוד שברפובליקות הסובייטיות האחרות החלו תסיסות לאומיות למען עצמאות מברית המועצות ברפובליקה הטורקמנית לא היה כך המצב והרגשות הלאומיים במדינה היו חלשים, בין השאר כיוון שעד התקופה הסובייטית לא הייתה מדינה טורקמנית של ממש.[1] ב-1989 המפלגה הקומוניסטית של טורקמניסטן הייתה הקבוצה הדומיננטית בבחירות לקונגרס נציגי העם של ברית המועצות. בספטמבר 1989 אינטלקטואלים טורקמניים ייסדו את ה-Agzybirlik, התאגדות לא רשמית שהתמקדה בנושאי שפה, כלכלה ואיכות סביבה. באופן הדרגתי היא נהפכה למעין תנועת אופוזיציה. הדבר גרם שעל אף שנרשמה כתנועה באופו רשמי, נאסר עליה להתמודד לבחירות לסובייט העליון שנערכו ב-7 בינואר 1990. המפלגה הקומוניסטית של טורקמניסטן קיבלה את מרבית המקומות בפרלמנט בעל 175 הצירים. כאשר הסובייט העליון התכנס, ספטמורט ניאזוב ששימש כמזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית של טורקמניסטן מאז 1985, נבחר להיות יושב הראש של גוף זה. ב-22 באוגוסט 1991 אימץ הסובייט העליון של טורקמניסטן הכרזה על ריבונות המדינה. ב-27 באוקטובר 1991 נבחר ניאזוב לנשיא ברוב של 98% מהקולות כאשר היה המועמד היחידי. במשאל הכלל סובייטי על עתיד ברית המועצות שנערך ב-17 במרץ 1991, 96% מהמצביעים בטורקמניסטן הצביעו בעד המשך קיומו של האיחוטד, האחוז הגבוה ביותר מבין הרפובליקות של ברית המועצות. התגובה של השלטונות בטורקמניסטן להפיכה של 1991 נגד גורבצ'וב הייתה נייטרלית. עם זאת, לאחר ניסיון ההפיכה ניאזוב שמר על תפקידו כנשיא המדינה והכריז שהמפלגה הקומוניסטית של טורקמניסטן תישאר המפלגה השלטת, בניגוד לרפובליקות אחרות בברית המועצות שהשעו או הפסיקו את פעילותה של המפלגה הקומוניסטית בשטחן. אף על פי כן, באוגוסט 1991 שונה שמה של המפלגה למפלגה הדמוקרטית של טורקמניסטן וניאזוב הוכרז כיושב הראש שלה. ב-26 באוקטובר 1991 נערך משאל עם בקרב תושבי טורקמניסטן אשר במסגרתו הוחלט על עצמאות למדינה זו וב-27 באוקטובר הכריז הסובייט העליון של הרפובליקה הטורקמנית על עצמאות המדינה. ב-18 במאי 1992 חוקת טורקמניסטן אומצה על ידי הסובייט העליון של טורקמניסטן. באוקטובר 2000, הנשיא ניאזוב חזר בבירור כי לדעתו המדינה עדיין לא הייתה בשלה כדי לבצע את המעבר לא דמוקרטיה רב-מפלגתית, והכחישה את קיומה של פוליטית אסירים בטורקמניסטן. עם זאת, ארגוני זכויות אדם שונים תיעדו את גזר הדין של רבים אנשים שביקרו את מדיניותו של ניאזוב.
ב־18 בפברואר 2001, ניאזוב גיבש את כוחו הפוליטי בכך שהוא ישאר בתפקיד הנשיא עד שנת 2010. הוא הצהיר כי אז יתקיימו בחירות חופשיות, בהן כמה צעירים מועמדים יתמודדו על הנשיאות, אך רק מי שכיהן בתפקיד ציבורי במשך 5–10 שנים ומועמדותו אושרה על ידי הפרלמנט. בנוסף, המועמדים חייבים לחיות בטורקמניסטן במשך 10 שנים לפני ההצבעה לנשיאות. ההפרלמנט אישר בהתאם חוק לקיום בחירות לנשיאות בשנת 2010.[2]
בשנת 2001 האיץ ניאזוב את המאמצים שנועדו לבודד את טורקמניסטן מהשפעות תרבותיות מבחוץ. באפריל 2001, ניאזוב הורה על סגירת התיאטראות במדינה והכריז על כך שהם מנוגדים לתרבות הפוליטית של טורקמניסטן ולהבעה העדפה לביטוי אמנותי ש"תואם את המנטליות הלאומית". הוא קבע כי זרים המעוניינים להתחתן אזרח טורקמני יצטרך לשלם אגרה בסך 50,000 דולר. ניאזוב הורה גם איסור יעיל על מדיה בשפה הרוסית, כולל שידורי טלוויזיה, עיתונים ואינטרנט אתרים. ב-25 בנובמבר 2002 בוצע ניסיון הפיכה נגד הנשיא ניאזוב בהובלת בוריס שיחמורדוב, ששימש לפני כן כשר חוץ עד שהודח וערק. מצב זכויות האדם הידרדר במידה ניכרת לאחר ניסיון ההפיכה של 2002,. הממשלה התמקדה במהירות במקורות אופוזיציה שנתפסו מבית ומחוץ לבקש כמה ממשלות זרות להסגיר קשרים לכאורה בעלילה. לאחר מכן, ביטחון כוחות המשיכו להכות ואחר כך לטפל בחשודים ואסירים. הרשויות עיכבו מאות קרובי משפחה של אלה שהיו מעורבים בניסיון ההתקוממות, שחלקם עונו, סורבו לגישה לטיפול רפואי, פונו מבתיהם, ופוטרו מעבודתם. היו הפרות שיטתיות רבות של הליכים נאותים על פי החוק, כולל מעצרים שרירותיים.
רוחנמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרוחנמה היא אידאולוגיה של הנשיא הראשון של טורקמניסטן ספרמורט ניאזוב המקובצת בספר בעל אותו שם. על פי ניאזוב, מטרת כתיבת הרוחנמה היא לבטא איך האומה הטורקמנית תרמה רבות למדעים, ספרות, ציוויליזציות ופיתוח העולם בכל אספקט של החיים". תוך העלאת תחושת ההשתייכות הלאומית, ניאזוב הכריז ברוחנמה כי העם הטרקמני הוא צאצא של אוע'וז חאן, לוחם עתיק אליו הממשלה הטורקמנית מתייחסת כאל האב המייסד של האומה הטורקמנית.
הרשות השופטת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכת המשפט בטורקמניסטן כוללת את בית המשפט העליון, 6 בתי משפט מחוזים כולל אחד בבירה אשגבאט, ו-61 בתי משפט אזוריים ועירוניים. על אף שהחוקה קוראת לקיומה של מערכת משפט עצמאית, בפועל היא כפופה למרותו של הנשיא שממנה את השופטים ללא פיקוח ובקרה מצד הרשות המחוקקת פרט לנשיא בית המשפט העליון. כמו כן הנשיא יכול להדיח את השופטים אף לפני סיום מועד כהונתם.
