ריבונות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ריבונות היא הזכות הבלעדית להפעיל סמכות עליונה על אזור גאוגרפי או קבוצת אנשים כדוגמת מדינה או שבט. ריבונות לרוב מוענקת לממשלה או לסמכות פוליטית. לעתים, ריבונות תוענק לאינדיבדואלים, למשל במונרכיה, המונרך (מלך, שליט יחיד) נחשב לריבון.

ריבונות מדינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשפט הבינלאומי, ריבונות היא מושג מרכזי הקשור להיתר של מדינה להשתמש בכוח: הן פנימה והן כלפי חוץ. כוח יכול להתבטא במספר דרכים, אחד מהם הוא ריכוז אמצעי האלימות של המדינה (צבא, משטרה) בידי הסמכויות הפוליטיות. משמע, למדינה ולבאי כוחה בממשל יש יכולות להגן על המדינה מפני גורמים עוינים לה מבפנים ומבחוץ, ולאכוף את חוקיה על האזרחים.

המשפט הבינלאומי רואה את הריבונות להלכה כזכות החוקית של מדינה להפעיל כוח. אחד ההיבטים של הריבונות הוא החסינות הריבונית, כלומר: חסינותה של מדינה מפני תביעות בבתי משפט של מדינות אחרות. מדינות אחרות יכולות להכיר או שלא להכיר בריבונות של מדינות על שטחים. למשל, ישנן מדינות שאינן מכירות בריבונות של סין על טיוואן למרות טענותיה של סין לריבונות שכזו.

קבלת ריבונות על שטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המשפט הבינלאומי יש ארבע דרכים מקובלות להכיל ריבונות של מדינה על שטח חדש‏‏[1]:

  1. רכישה מכורח ניהול לאורך זמן - מדינה אשר מפעילה את סמכויותיה על שטח מסוים לאורך זמן בדרכי שלום (גביית מיסים, רישום מקרקעין ואוכלוסייה, אכיפת חוק המדינה בשטח, סימון במפה ופעילות משטרתית וצבאית), וללא התנגדות מצד מדינות אחרות בעלות עניין - רשאית להכיל את ריבונותה בשטח.
  2. העברה שטח מרצון ממדינה למדינה - הסכמי שלום, הסכמי הפסקת אש וצורות אחרות של הסכמים בין מדינות מאפשרות העברת שטח מריבונותה של מדינה אחת לריבונותה של אחרת באופן חוקי על פי המשפט הבינלאומי.
  3. תפיסת שטח הפקר - בעבר היה מקובל כי מדינה המגיעה לשטח שאינו שייך למדינה אחרת יכולה להכיל בו את ריבונותה. כיום לא נותרו בעולם שטחי הפקר. שטחים שהם נחלת כל המדינות (res communis) כגון הים והחלל החיצון אינם ניתנים להכלת ריבונות.
  4. התווספות שטח חדש - התווספות שטח מקרקעית הים בתחום גבולה הימי של מדינה תרחיב את שטחה הריבוני. כך למעשה פעלה הולנד משך שנים רבות כאשר ייבשה את הים הצפוני והרחיבה את גבולותיה צפונה על מנת להרחיב את העומק האסטרטגי שלה.

כמו כן, שינוי גאוגרפיים של גבולות טבעיים כגון תזוזה טבעית של נהר תשפיע גם היא על הגבול הריבוני של המדינות שביניהן עובר הנהר.

בעבר היה נהוג כי סיפוח שטח בתום מלחמה הינו דרך חוקית להכלת ריבונות על שטחים חדשים. כיום הדבר אינו מקובל על פי המשפט הבינלאומי והחלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם מגדירה מפורשות "שרכישת טריטוריה בדרך של מלחמה היא פסולה"‏‏[2].

ריבונות שבטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבונות שיבטית מתייחסת לריבונות של שבטים להפעיל סמכות בשטחיהם. דוגמה לכך היא האינדיאנים בארצות הברית אשר יש להם סמכות בלעדית בתוך שמורותיהם.

ריבונות במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל מדינה ריבונית אשר מנהלת את ענייני החוץ והפנים שלה בעצמה. מבחינת הפנים, ישראל מנוהלת על ידי שלוש רשויות: הכנסת – הרשות המחוקקת, הממשלה – הרשות המבצעת ומערכת בתי המשפט – הרשות השופטת. פועל בה גוף אחראי בעל סמכות ענישה, הוא המשטרה. לישראל המנון, דגל, סמל ומטבע הייחודיים אך ורק לה. מבחינת החוץ, ישראל מחליטה על קשריה עם המדינות השונות. היא חתמה בעבר הסכמי השלום עם מצרים (26 במרץ 1979) ועם ירדן (26 באוקטובר 1994).בנוסף ישראל בעלת יחסי ידידות עם כמה מדינות בעולם שאחת העיקריות שבהן היא ארצות הברית. לישראל צבא, הנקרא צה"ל (צבא הגנה לישראל), האחראי על ביטחונה של ישראל בחוץ.

מאז מלחמת ששת הימים שולטת ישראל בשטחי יהודה והשומרון, שבהם הריבון הוא המפקד הצבאי, מפקד פיקוד המרכז.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏רובי סייבל, משפט בינלאומי, בהוצאת המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ירושלים תשס"ג-2003, ע"מ 35-63.‏
  2. ^ הנוסח העברי של החלטת מועצת הביטחון 242, באתר הכנסת, 22 בנובמבר 1967