טורקמניסטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רפובליקת טורקמניסטן
Flag of Turkmenistan.svg Emblem of Turkmenistan.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: ההמנון הלאומי של מדינת טורקמניסטן העצמאית והנייטרלית
מיקום טורקמניסטן
יבשת אסיה
שפה רשמית טורקמנית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
אשגאבט
37°58′N 58°20′E
משטר דיקטטורה (רשמית רפובליקה)
ראש המדינה
- נשיא
נשיא
גורבנגולי ברדימוחמדוב
הקמה
- עצמאות
- תאריך
פירוק ברית המועצות
מברית המועצות
27 באוקטובר 1991
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
488,100 קמ"ר 
53 בעולם
זניח
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
5,171,943 נפש 
119 בעולם
10.60 נפש לקמ"ר
214 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
55,160 מיליון $ 
94 בעולם
10,665 $
117 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.698 
102 בעולם
מטבע מנאט טורקמני ‏ (TMM)
אזור זמן UTC +5
סיומת אינטרנט .tm
קידומת בינלאומית 993+

רפובליקת טורקמניסטןטורקמנית: Türkmenistan Jumhuriyäti) היא מדינה השוכנת בחלק המרכזי של יבשת אסיה. בעברה היא הייתה חלק מברית המועצות (ונקראה באותה תקופה "הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית של טורקמניסטן") והיא הפכה למדינה עצמאית ב-27 באוקטובר 1991.

המדינה גובלת עם אפגניסטן בדרום מזרח, איראן בדרום, קזחסטן בצפון, אוזבקיסטן בצפון ובמזרח ויש לה חוף על הים הכספי בצד המערבי של המדינה. אוכלוסייתה מונה כ-5.1 מיליון בני אדם (2009).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של טורקמניסטן

במשך מאות בשנים, הטריטוריה של טורקמניסטן נכבשה על ידי אימפריות ומלוכות שונות עקב היותה מרכז מעבר חשוב באסיה המרכזית. אלכסנדר הגדול כבש אותה בדרכו להודו. ולאחר מותו, אימפריית פרתיה כבשה אותה ומלך פרתיה שלט על הממלכה מבירתו החדשה ניסה בטורקמניסטן - שרידי העיר מצויים היום בפרבר של הבירה אשגבאט.

במאה ה-7 וה-8 הערבים הביאו את האסלאם לאזור ובתקופה זו התהוותה דרך המשי המפורסמת בין סין למזרח התיכון ואירופה, והמסחר בטורקמניסטן קיבל תמריץ משמעותי.

במאה ה-11 ובמאה ה-12 הקים שבט הסלג'וק הטורקמני אימפריה אזורית שהתרחבה עד בגדד (מאוחר יותר הטורקמנים הסלג'וקים ועמים טורקים אחרים התאחדו ויצרו את האימפריה העות'מאנית).

במאה ה-13 הוביל ג'ינג'יס חאן את המונגולים למסע כיבושים עד אירופה, וטורקמנים רבים מצאו את מותם עקב אכזריות המונגולים. לאחר מותו איבדו המונגולים את שליטתם בטורקמניסטן, עד שטימור לנג (צאצא של ג'ינג'יס חאן) השתלט על האזורים שאבדו והקים את האימפריה הטימורית.

במאה ה-15 ועד המאה ה-17 שלטו הפרסים בטורקמנים. התקופה התאפיינה במלחמות קשות בינם לבין עצמם. המלחמות השבטיות פיצלו והחלישו את הטורקמנים ובמאה ה-18 הצאר הרוסי כבש את האזור. שליטת הרוסים נמשכה עד מהפכת אוקטובר 1917 ולמעשה המשיכה, אחרי תקופה של מאבקים לעצמאות (1917-1922), גם תחת השלטון הקומוניסטי עד שנת 1991. אמנם, אחרי שהצבא האדום של הקומוניסטים השתלט סופית על האזו בשנת 1922 הוקם בשנת 1924 בטורקמניסטן שלטון אוטונומי תחת השם "הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הטורקמנית".

טורקמניסטן הכריזה על עצמאותה ב-27 באוקטובר 1991, יחד עם רוב מדינות הגוש הסובייטי לאחר התמוטטות ברית המועצות.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורקמניסטן היא רפובליקה דמוקרטית שבראשה עומד נשיא, ואולם, השלטון במדינה אינו דמוקרטי. מאז עצמאותה באוקטובר 1991, שלט בה ספרמורט ניאזוב שליטה מלאה. ב-28 בספטמבר 1999, אף הורחבה תקופת כהונתו לצמיתות על ידי הפרלמנט (מג'אלס). המפלגה הדמוקרטית של טורקמניסטן (DPT), מפלגתו של ניאזוב, הייתה המפלגה החוקית היחידה במדינה, כך שאופוזיציה לא באה בחשבון. לפני קבלת עצמאות המדינה, נקראה מפלגת השלטון בשם "המפלגה הקומוניסטית של הרפובליקה הסובייטית של טורקמניסטן" והיא שלטה במדינה אז כמו היום.

ניאזוב יזם פולחן אישיות סביבו, וכינה את עצמו "טורקמנבאשי" (אבי הטורקמנים). פניו נראו בכל מקום ועל כל דבר במדינה התנוססה תמונתו, החל בשטרות כסף ובטפסי בנקים, וכלה במודעות רחוב בערים, בבתי-ספר ואפילו על בקבוקי וודקה. הנשיא גם שינה את שם חודש ינואר לשמו, והעניק לחודשים האחרים את שמות בני משפחתו. על מגדל גבוה בעיר הבירה הציב פסל זהב בדמותו, המסתובב במשך היום כך שפנה תמיד אל השמש; ספר שכתב ניאזוב, שתוכנו הוא אפוס המגולל את תולדות האומה הטורקמנית, הופיע בכל הספריות הציבוריות ובתוכניות הלימוד, וכל האזרחים חויבו לקרוא בו. בקיאות בספר נדרשה כתנאי לקבלת שירותים שונים. פולחן האישיות, לטענת ניאזוב, נועד "ליצור אחדות טורקמנית שתגבש את האומה הטורקמנית."

בין השאר חוקק ניאזוב חוקים יוצאי-דופן, כמו איסור על גידול שפמים וזקנים, או איסור על האזנה לאופרה. כל האזרחים חויבו לשאת תעודות זהות בכל עת, והוטלו מגבלות חמורות על כניסה למדינה ויציאה ממנה. כאשר עלה ניאזוב לשלטון הוא הצהיר כי עד שנת 2020 יחולקו מים, מלח, חשמל וגז חינם לכל התושבים. בשנת 2006 הודיע שמועד התחלת ההטבות יידחה לעוד 10 שנים, כלומר לשנת 2030. על אף שחוקת טורקמניסטן מגינה על חופש העיתונות, שלטה הממשלה בתקשורת, והיו קיימים רק שני עיתונים לא-ממשלתיים - "אדלט" ו"גלקיניש", שאף הם נוסדו בצו הנשיא. תחנות הכבלים שהיו קיימות במדינה בשנות ה-80 נסגרו, ומהתושבים נמנעה גישה לאינטרנט.

הכוח העצום שרוכז בידי הנשיא ומקורביו הוביל לשחיתות גדולה. שחיתות זו לא טופלה, כיוון שמערכת המשפט הייתה כפופה למשטר, וכל השופטים מונו על ידי ניאזוב לכהונה של חמש שנים ללא פיקוח הרשות המחוקקת.

ניאזוב שלט במדינה עד מותו ב-21 בדצמבר 2006. כממלא מקומו התמנה גורבנגולי ברדימוחמדוב, וב-11 בפברואר 2007 נבחר ברוב של 89 אחוזים לנשיא. עם בחירתו הודיע ברדימוחמדוב כי ימשיך את דרכו של ניאזוב, אך בפועל החל לצמצם משמעותית את פולחן האישיות של קודמו ופעל להפסקת הבידוד הבינלאומי של המדינה. כמו כן הסיר חלק מההגבלות שהוטלו על חופש המידע, חופש העיתונות וחופש התנועה במדינה.

בין ישראל לטורקמניסטן נכרתו יחסים דיפלומטיים ב-1992, מספר חודשים לאחר שהכריזה על עצמאותה. ב-2009 החליטה ישראל לפתוח לראשונה שגרירות באשגאבט[5].

שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחוזות טורקמניסטן

טורקמניסטן מורכבת מחמישה מחוזות הקרויים בשפה המקומית "ויילטלאר" (צורת יחיד: וילייט), ועיר עצמאית אחת:

  1. מחוז אכל
  2. מחוז בלקן
  3. מחוז דשחובוז
  4. מחוז לבפ
  5. מחוז מרי
מחוזות טורקמניסטן

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת המדינה מבוססת על חקלאות, גידול מקנה, משאבי נפט וגז טבעי. 3% משטח המדינה משמשים את החקלאות, 61.5% מהשטח משמשים למרעה, 8% מכוסים יערות.

הגידולים העיקריים: חיטה, כותנה, שעורה, אורז, תירס, תפוחי אדמה, טבק, ירקות ופירות.

גידול מקנה: בקר, צאן, חזירים.

הדיג בים הכספי מניב 38,000 טון דגים בשנה. 43% מכוח העבודה מועסקים בחקלאות, יערנות ודיג.

התעשייה במדינה מועטה ועוסקת בעיקר בעיבוד התוצרת החקלאית והמכירות. מייצרים תזקיקי נפט, טקסטיל, מוצרי צמר, מוצרי מזון. 15% מכוח העבודה מועסקים בתעשייה.

המדינה עשירה בגז טבעי אך נמנעה בשנים האחרונות מלמכור אותו למדינות זרות.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

24,000 דרכים, מתוכן 19,500 כבישי אספלט. 2,180 ק"מ מסילות ברזל.

נהר אמו דריה משמש עורק תחבורה פנימי חשוב. בצי הסוחר 34 אוניות שנפחן כולל 33,000 טון.

לחברת התעופה הלאומית 36 מטוסים. מקיימת בעיקר קשרי תעופה עם מדינות שכנות ומדינות מזרח ומערב אירופה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורקמניסטן
(למפת טורקמניסטן רגילה)
מיקום טורקמניסטן במפת טורקמניסטן
 
מרי
מרי
טורקמנאבט
טורקמנאבט
דשוגוז
דשוגוז
טאג'ן
טאג'ן
בלקנאבט
בלקנאבט
טורקמניסטן

גודלה של המדינה הוא 488,100 קמ"ר. על כ-90% משטחה משתרע מדבר קרקאום.

מרכז הארץ נשלט על ידי מדבר קרקאום ושקע טוראן אשר ברובם שטוחים. לאורך הגבול הדרום מערבי מתפרס רכס קופטדאג על פני 2,912 קמ"ר.

הרמות היחידות במדינה הן - רכס קופטדאג בדרום מערב, ורכס הרי הבלקן במערב הרחוק. והנהרות הראשיים של המדינה הם אמו דריה והרי רוד.

האקלים הוא יבשתי צחיח ברוב שטחה של המדינה. הבדלי הטמפרטורה בין החורף לקיץ ובין היום והלילה גדולים.

טמפרטורות הממוצעות של החודש הקר ביותר ושל החודש החם ביותר הן: לחוף הים הכספי 32 ,0, בדרום מזרח 32, -6, בצפון מזרח 33, -13.

הרי קופתדאגן

הגשמים יורדים באביב ובחורף וכמותם הממוצעת 300-75 מ"מ. בהרים כמותם יותר גדולה.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורקמני לבוש בגדים מסורתיים

אוכלוסיית טורקמניסטן מונה קרוב ל-5 מיליון נפש.

מבחינה אתנית, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר במדינה היא הטורקמנים המהווים כ 85% מהאוכלוסייה. קיימים מספר מיעוטים אתניים גדולים כמו האוזבקים המהווים 5% מהאוכלוסייה, הרוסים שהמהווים 4% מהאוכלוסייה, ועוד 6% מורכבים מקזחים, טטרים, ארמנים, אזרים, אוקראינים ואחרים.

מבחינה דתית רוב האוכלוסייה היא אוכלוסייה מוסלמית סונית אשר מהווה 89% מהאזרחים. 9% נוספים הם נוצרים אורתודוקסים ויתר האוכלוסייה, כ-2%, מתחלקים בין דתות שונות או שאין לגביהם נתונים ספציפיים.

השפה המדוברת ביותר במדינה (שהיא גם השפה הרשמית במדינה) היא השפה הטורקמנית אשר מדוברת בפי 72% מהאוכלוסייה. השפה הרוסית מדוברת בפי 12% והיא אחד השרידים שנותרו מהשלטון הסובייטי. השפה האוזבקית מדוברת בפי 9% מהאוכלוסייה ועוד 7% מדברים בשפות שונות (ביניהם השפה הבלוצ'ית).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  5. ^ אלי ברנדשטיין, ליד טהרן: שגרירות ישראלית בטורקמניסטן, באתר nrg מעריב, 13 במאי 2009


מדינות אסיה

אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איחוד האמירויות הערביות · אינדונזיה 3 · איראן · אפגניסטן · ארמניה · בהוטן · בחריין · בנגלדש · ברוניי · גאורגיה 1 · הודו · המלדיביים · הפיליפינים · הרפובליקה הסינית 2 · הרפובליקה העממית של סין · וייטנאם · טג'יקיסטן · טורקיה 1 · טורקמניסטן · יפן · ירדן · ישראל · כווית · לאוס · לבנון · מונגוליה · מזרח טימור 3 · מיאנמר · מלזיה · נפאל · סוריה · סינגפור · סרי לנקה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · פקיסטן · קוריאה הדרומית · קוריאה הצפונית · קזחסטן 1 · קטאר · קירגיזסטן · קמבודיה · קפריסין · רוסיה 1 · תאילנד · תימן


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2 הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3 חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.
אסיה
מדינות חבר המדינות
אוזבקיסטן · אוקראינה · אזרבייג'ן · ארמניה · בלארוס · טג'יקיסטן · מולדובה · רוסיה · קזחסטן · קירגיזסטן חברות חבר המדינות
ארגון הוועידה האסלאמית

מדינות חברות: אפגניסטן | אלג'יריה | צ'אד | מצרים | גינאה | אינדונזיה | איראן | ירדן | כווית | לבנון | לוב | מלזיה | מאלי | מאוריטניה | מרוקו | ניז'ר | פקיסטן | תימן | ערב הסעודית | סנגל | פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) | סודאן | סומליה | תוניסיה | טורקיה | בחריין | עומאן | קטאר | איחוד האמירויות הערביות | סיירה לאונה | בנגלדש | גבון | גמביה | גינאה ביסאו | אוגנדה | בורקינה פאסו | קמרון | קומורו | עיראק | המלדיביים | ג'יבוטי | בנין | ברוניי | ניגריה | אזרבייג'ן | אלבניה | קירגיזסטן | טג'יקיסטן | טורקמניסטן | מוזמביק | קזחסטן | אוזבקיסטן | סורינאם | טוגו | גיאנה | חוף השנהב

מדינה מושעית: סוריה

מדינות משקיפות: בוסניה והרצגובינה | הרפובליקה המרכז-אפריקאית | צפון קפריסין | תאילנד | רוסיה

ארגונים בינלאומיים משקיפים: הליגה הערבית | האו"ם | המדינות הבלתי-מזדהות | ארגון אחדות אפריקה
Flag of OIC.svg
מדינות ברית המועצות לשעבר
Flag of Russia.svg רוסיה - Flag of Armenia.svg ארמניה - Flag of Ukraine.svg אוקראינה - Flag of Belarus.svg בלארוס - Flag of Latvia.svg לטביה - Flag of Lithuania.svg ליטא - Flag of Turkmenistan.svg טורקמניסטן - Flag of Georgia.svg גאורגיה - Flag of Estonia.svg אסטוניה - Flag of Azerbaijan.svg אזרבייג'ן - Flag of Kazakhstan.svg קזחסטן - Flag of Kyrgyzstan.svg קירגיזסטן - Flag of Moldova.svg מולדובה - Flag of Uzbekistan.svg אוזבקיסטן - Flag of Tajikistan.svg טג'יקיסטן מדינות ברית המועצות לשעבר