לדלג לתוכן

פוליפוניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: פסקת פתיח ארוכה מדי, כבדה ולא ברורה שלא נותנת הגדרה תמציתית למונח ומרחיבה בפסקאות עוקבות; פסקאות באורכים לא עקביים (במקום מהקצר לארוך – מגוון אורכים).
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: פסקת פתיח ארוכה מדי, כבדה ולא ברורה שלא נותנת הגדרה תמציתית למונח ומרחיבה בפסקאות עוקבות; פסקאות באורכים לא עקביים (במקום מהקצר לארוך – מגוון אורכים).
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

פוליפוניהלטינית: polyphonia, שנשאל מיוונית: πολυφωνία -"ריבוי צלילים", הלחם של מלים ממקור יווני: πολυ-, πολύς -פוליס, פולי – הרבה ו-φωνή פוני – צליל/קול), הוא מושג מוזיקלי, המתאר מרקם מוזיקלי שבו מספר קולות עצמאיים נעים במקביל זה לזה. הפוליפוניה שונה ממרקמים מוזיקליים אחרים בכך שאין בה היררכיה מובהקת בין הקולות. על אף שלעיתים ניתן לזהות בפוליפוניה קו ראשי וקו משני, אין הדבר דומה למצב במרקם ההומופוני, שבו קו מלודי אחד מוגדר באופן מובהק כמנגינה ראשית, והוא מלווה על ידי אקורדים או קווים מלודיים משניים. כוחה של הפוליפוניה נובע מעצמאותו של כל קול, כלומר ייחודו הריתמי או המלודי, כך שגם אם ישנו קו בולט מעל לשאר, נוצר טשטוש במידה מסוימת של ההיררכיה בין הקולות, ונדרשת האזנה ערה לכל קול בפני עצמו.

שימוש בטכניקה זו נפוץ ביותר במוזיקת רנסאנס ובארוק. בסגנונות אלו הפוליפוניה היא צורת הכתיבה השלטת, והיא שמגדירה את עקרונות הסגנון. עם זאת, גם בסגנונות מאוחרים יותר במוזיקה הקלאסית ישנן דוגמאות רבות לשימוש בפוליפוניה, לרבות מוזיקה קלאסית מודרנית, ג'אז, רוק מתקדם ועוד.

ישנו דמיון מסוים בין הפוליפוניה לבין המונח 'הטרופוניה', אלא שהאחרון מציין קו מלודי אחד שמבוצע על ידי כמה קולות במקביל, כאשר כל קול עושה בו שינויים ווריאציות מינימליות, חלקם בגדר קישוט בלבד, בעוד שהפוליפוניה נוצרת מקיומם בו זמנית של מספר קולות שונים ועצמאיים.

בסגנונות הרנסאנס והבארוק, הדרך המסורתית להתמודד עם האתגר שבהאזנה למרקם פוליפוני, הייתה ליצור "חיקוי" מוזיקלי, לרוב בפתיחת יצירה או בפתיחת חטיבה חדשה ביצירה. למוזיקה המבוססת על חיקויים גרסאות רבות, והמפורסמת שבהן היא ה'קאנון' – צורה שבה המנגינה שמופיעה בקול הראשון שנכנס, מחוקה באופן חמור ומדויק על ידי הקולות הבאים שנכנסים אחריו. אחת הצורות המפותחות ביותר שמבוססת על מרקם פוליפוני ועושה שימוש נרחב בחיקויים, הא צורת הפוגה. החיקויים עשויים לעזור למאזין לעקוב אחרי הקולות השונים המופיעים בו זמנית במרקם פוליפוני, אך מטרתם אינה רק לעזור למאזין, אלא להציג נושא מוזיקלי ראשי אחד, אשר עובר בין הקולות ומופיע בכל פעם במקום אחר, ובווריאציה אחרת.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פוליפוניה בוויקישיתוף
ערך זה הוא קצרמר בנושא מוזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.