מוזיקת רנסאנס

תולדות המוזיקה הקלאסית
מוזיקה עתיקה
ימי הביניים	(476 - 1450)
הרנסאנס	(1450 - 1600)
התקופה האמצעית
הבארוק	(1600 - 1750)
התקופה הקלאסית	(1740 - 1830)
התקופה הרומנטית	(1815 - 1910)
מוזיקה מאוחרת
מוזיקה מודרנית	(1900 - ההווה)

דף מספר רוברט פיירפאקס, 1502

מקובל לומר כי מוזיקת הרנסאנס נתחמת בין השנים 1450–1600, לאחר תקופת ימי הביניים ולפני תקופת הבארוק. יש המקדימים את תחילתה לסוף המאה ה-14 ויש המאחרים עד לשנת 1470.

מאפיינים מוזיקליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקת הרנסאנס נחשבת לתור הזהב של המוזיקה הווקאלית (המוזיקה המושרת, בשונה מן המוזיקה האינסטרומנטלית- המנוגנת). בתקופה זו פרחו ארבעה ז'אנרים ווקאליים עיקריים:

מדריגל
מוטט
מיסה (שכבר הייתה קיימת מתקופת ימי הביניים)
לאודה

בנוסף לכך, המוזיקה קיבלה בהדרגה מרקם פוליפוני, שהחליף את המרקם המונופוני ששלט במוזיקה של ימי הביניים, דהיינו, במקום קו אחד בביצוע קול יחיד, מורכבת המוזיקה ממספר קווים זהים בחשיבותם, המושמעים במקביל, דבר אשר מוסיף "צבע" למוזיקה. הפוליפוניה של הרנסאנס היא הבסיס למוזיקה הפוליפונית המתוחכמת של הבארוק.

גורמים והשפעות על המוזיקה ברנסאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד המלך והגבירה מוזיקה בואתיוס 2

עקב המצאת מכונת הדפוס על ידי יוהאן גוטנברג, ההשכלה אשר הייתה מנת חלקם של האריסטוקרטים בלבד (כולל ההשכלה המוזיקלית), נעשתה נגישה יותר לשכבות ומעמדות שונים בעם.
הצמיחה של תנועת ההומניזם בתקופת הרנסאנס השפיעה על המוזיקה בכך, שהעמידה את האדם במרכז, ולא את הכנסייה, ולכן קמו סוגות מוזיקליות חילוניות, כמו מדריגל למשל.
הרפורמציה הדתית של מרטין לותר, אשר פילגה את הנצרות, התבטאה בכתיבת כוראלים פרוטסטנטיים, שהם יצירה ווקאלית לארבעה קולות, מבוססת על טקסט ליתורגי (דתי).