פומפיוס פלקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פומפיוס פלקו
Pompeius Falco
לידה המאה ה־1
האי סיציליה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 141
מדינה פרובינקיית יהודה
עיסוק חייל, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
נציב יהודה ה־25
105108
(כ־3 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פומפיוס פלקולטינית: Quintus Roscius Coelius Murena Silius Decianus Vibullius Pius Iulius Eurycles Herculanus Pompeius Falco) היה איש צבא רומאי ומשנת 105 עד 108 לספירה שימש כנציב יהודה ומפקד הלגיון העשירי פרטנסיס. בשנת 108 לספירה נתמנה לקונסול.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו מעיד על קשרי משפחה עם מרקוס רוסקיוס קואליוס שהיה קונסול בשנת 81. ייתכן שאמו השתייכה למשפחת הרוסקיים. מסלול ההתקדמות שלו נשמר המספר כתובות שונות.[1] פלקו היה הקונסול הראשון במשפחתו[2] תחילת הקריירה שלו אופיינית לבן מעמד הסנטורים. הוא מתחיל כדקמוויר, וממשיך כטריבון צבאי ביהודה בלגיון העשירי פרטנסיס. לאחר שירותו כטריבון צבאי נכנס פלקו לסנאט כקווסטור, לאחר מכן הוא היה טריבון עממי בשנת 97 לספירה. בזמן כהונתו כטריבון עממי הוא פונה אל פליניוס הצעיר ומבקש את עצתו אם לקחת חלק במשפטים בזמן כהונתו כטריבון.[3] לאחר הטריבון הוא עלה לדרגת פרייטור. תפקידו הבא היה מפקד הלגיון החמישי מקדוניקה, כמפקד הלגיון החמישי המקדוניקה הוא השתתף במלחמה הדאקית הראשונה וקיבל עיטור מידי טראיאנוס. ניצב של ליקיה-פמפיליה במשך שנתיים (103–105 לספירה). עם הצורך להחליף את יוליוס קוודראטוס באסוס הוא עבר להיות נציב יהודה ומפקד הלגיון העשירי פרטנסיס, בשנת 105 לספירה. המעבר של פלקו מפרובינקיה קיסרית-פריטורית אחת לשנייה מהווה תופעה יוצרת דופן. הנוהג היה לקבל את הקונסולט לאחר קדנציה אחת כנציב של פרובינקיה קיסרית-פריטורית. סיים העלה השערה כי העברתו של פלקו מליקיה-פמפיליה ליהודה הייתה כרוכה במצב חירום בפרובינקית יהודה, בין כתוצאה מתסיסה פנימית ובין כתוצאה מאיום חיצוני.[4] הואיל ופלקו היה בעל ניסיון צבאי ביהודה בזמן כהונתו כטריבון צבאי וכמו כן שרת כבר כמפקד לגיון, לפיכך הוא התאים לתפקיד של ניצב יהודה.

אחד המכתבים אותם כתב פליניוס הצעיר לפומפיוס פלקו שייך לתקופת נציבותו של פלקו ביהודה.[5] במכתב מבקש פלניוס מפלקו להעניק לבן חסותו תפקיד של טריבון צבאי. הבקשה מולא בחלקה, בן החסות קורנליוס מיניקינוס מונה למפקד של הקוהורטה הדמשקאית- ארמנית הראשונה שהוצבה ביהודה[6] בזמן כהונתו כנציב יהודה קשר פלקו קשרים עם הקולוניה של ניאפוליס, כתוצאה מתרומות למפעלי בנייה. הקשרים נמשכו זמן רב לאחר עזיבתו את יהודה.[7]

פומפיוס פלקו התמנה לקונסול ממשיך בספטמבר שנת 108 לספירה. סיים טען כי הוא קיבל את הקונסולאט בהיעדרו בזמן שהותו ביהודה. וזאת בגלל שפלקו נזכר באחת הכתובות כקונסולרי מיד לאחר תפקידו ביהודה.[8] אולם מהכתובות האחרות של פלקו אין ביסוס להנחה כי היה נציב יהודה כקונסולר. כמו כן הוא היה ברומא בשנת 108 השנה בא נזכר שמו ברשימת הקונסולים, ולכן אין סיבה להניח שהוא היה קונסול בזמן שירותו בפרובינקיית יהודה. לאחר שעזב את יהודה מונה פלקו כקונסול. לאחר הקונסולאט חל עיכוב בקידומו של פומפיוס פלקו, הנציבות קונסולרית הראשונה ניתנה לו רק בשנת 116 בפרובינקיה מואסיה התחתונה.[9] תחת אדריאנוס הוא היה הנציב של הפרובינקיה הקיסרית-קונסולרית בריטניה משנת 118 ועד לשנת 122[10] ייתכן כי תחת פיקודו פרץ המרד הבריטי תחת אדרינוס, ואחד הלגיונות אשר תחת פיקודו הלגיון התשיעי הסיפניה הושמד. לאחר שירותו בבריטניה הועבר פלקו לשרת בפרובינקיה של הסנאט, הוא נהיה פרו-קונסול של פרובינקית אסיה בשנת 123/4[11] פלקו המשיך לחיות עד לשנת 141 תחת אנטונינוס פיוס אך לא זכה לקונסולאט שני.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • A. R. Birley, The Roman government of Britain, London 2005, pp. 114–118
  • E. Dabrowa, Quintus Pompeius Falco, in: Legio X Fretensis. A Prosopographical Study of its Officers (I-III c. A.D.), Stuttgart, 1993, pp. 36–37
  • E. Mary Smallwood Quintus Pompeius Falco, in: The Jews under Roman rule: from Pompey to Diocletian, 1976, p. 549
  • Ronald Syme, Consulates in Absence, The Journal of Roman Studies, Vol. 48, No. 1/2 (1958), p. 4

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ILS 1035, 1036 ; AE 1957, 336 ; AE 1972, 57, CIL VI 31752
  2. ^ ILS 1035
  3. ^ פלניוס הצעיר, מכתבים א', 23.
  4. ^ Ronald Syme, Consulates in Absence, The Journal of Roman Studies, Vol. 48, No. 1/2 (1958), p. 4
  5. ^ פליניוס הצעיר, מכתבים ז, 22
  6. ^ ILS 2722
  7. ^ AE 1972, 577
  8. ^ Ronald Syme, Consulates in Absence, The Journal of Roman Studies, Vol. 48, No. 1/2 (1958), p. 4
  9. ^ CIL III 12470
  10. ^ CIL XVI 69
  11. ^ AE 1957, 18