פורטל:אמנות ישראלית/ציטוט נבחר/31

כשהייתי נער, כל החברה האלה, גם ראובן המוקדם, למשל, ציירו ציורים שהיו שייכים לפלסטינה, כמו שדה-קונינג ופולוק ציירו ציור אמריקאי. לחבורת הציירים הישראלים של אותה תקופה, היתה הנועזות התמימה הזאת, השמיים הבהירים האלה, השמש החזקה הזאת, ופתאום כולם חזרו לפריס, עם האפורים של פריס. מהר מידי ויתרו פה. בספרות זה לא קרה, כי הספרות קשורה לשפה העברית, ואי אפשר ללכת נגד השפה. אתה חייב להיות עברי. בציור אין שפה מקומית, אבל יש צבע מקומי. חלק מזה היה קיטש, חלק בוטה ונאיבי, וחלק, שסטימצקי הצעיר תרם לו הרבה, היה יוצא-מן-הכלל, והלך לאיבוד.

— יורם קניוק, סטודיו, מס' 15, אוקטובר 1990