ירחים רבים היה ר' משה יהושע מצפה לאיגרת ראשונה מאת חברו המשולח. נפשו פירכסה בקרבו בציפייה לבשורה, עיניו כלות בצער; כל יום הוא הולך לבית הדואר האוסטרי ומשם לבית הדואר הטורקי ומשם לסופר הכוללות, ובשורה אין.
ואולם אחרי ירחי צער וייסורים נתקבלה איגרת מאת ר' שמעון צבי והיא כתובה מעדן העיר השוכנת לחוף ים סוף. האיגרת הייתה לוועד הכוללות ולכל החתומים על מכתבי המליצה שלקח עמו... ויעצוהו בעדן שיסע להודו, שאף על פי שאין שם היהודים מרובים, הם גבירים אדירים ולא יקפצו את ידיהם לפני שליחה של ירושלים ולא יאטמו לבם מרחמים. ובשולי האיגרת זכר אף את רעו את ר' משה יהושע ופרש בשלומו וכתב לו דברי יקר והבטיחו נאמנה שלא הניח הרעיון הגדול אפילו שעה אחת... שמע שמועות טובות ובשורות ונחמות על נהר הסמבטיון שהוא דווקא בסביבי סין ושם הרים גבוהים עד לב השמים ועדיין לא בא לשם איש, אך אנשי הסביבה היושבים באותם הרים סוחרים עמם ומהם באים גם להודו וגונב מפיהם דבר, וכשיהא אם ירצה השם באותם המקומות יחקור בדבר היטב.
והאיגרת השנייה לא הייתה כתובה אליו במישרים. המשולח אך הודיע במכתבו הכללי כי הוא הולך לכלכותא שבמדינת הודו, ואחר שפרש רוב עשרם של נגידי העיר, הודיע שיש שם אותות ורמזים לנהר הסמבטיון, אך מה האותות ומה הרמזים סתם ולא פירש. באיגרות המעטות שבאו לאחר מכן שוב לא הזכיר את הסמבטיון בפירוש ופסק לכתוב אפילו על הרמזים, כמו הניח את רעיון חיפוש השבטים וכל מעייניו אך בקיבוץ הנדבות, ואת ידידו ר' משה יהושע לא זכר אפילו במלה.
