ישראל זרחי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישראל זרחי
אין תמונה חופשית
לידה 9 באוקטובר 1909 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 ביולי 1947 (בגיל 37) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מתרגם, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ישראל זרחי (גרטלר) (כ"א בתשרי תר"ע, 9 באוקטובר 1909, ינדז'יוב, פלך קיילצה, פולין – ז' באב תש"ז, 24 ביולי 1947, ירושלים) היה סופר עברי, מתרגם ועורך. בתו היא המשוררת נורית זרחי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרחי נולד בשנת 1909 בשם ישראל גרטלר בעיירה ינדז'יוב (Jędrzejów) שבפלך קיילצה בפולין. למד בבית ספר פולני ובגימנסיה יהודית-פולנית. בגיל 15–16 שהה בטירול אצל משפחה יהודית וינאית ולמד גרמנית. עם שובו לפולין התקרב לציונות, למד עברית והצטרף להכשרה חלוצית בחוות גורוכוב שליד ורשה. בשנת 1929 עלה לארץ ישראל, הצטרף לקיבוץ, והיה פועל. בין שאר עבודותיו היה גם פקיד וסולל כבישים. בשנת 1932 עלה להר הצופים והשלים לימודיו באוניברסיטה העברית כמוסמך למדעי הרוח. החל לפרסם סיפורים בכתבי העת בראשית שנות השלושים. בשנת 1933 יצא לאור ספרו הראשון "עלומים". עד מותו בגיל צעיר הספיק ישראל זרחי לפרסם כעשרה רומנים וקובצי סיפורים.

בשנת 1947 נפטר בירושלים מסרטן. לאחר מותו יצא לזכרו מאסף ספרותי בשם "עיטורים", ובו סקירת חייו, דמותו ויצירתו. על שמו קרוי רחוב בשכונת רמות בירושלים.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקורת הספרותית של זמנו לא היטיבה עם זרחי שיצירתו הייתה מנוגדת להלך הרוח הכללי של התקופה: ספריו בוקרו קשות, והוגדרו כספרות לא גבוהה, לא אמנותית דיה, בעלת השפעות זרות בולטות, ריאליסטית מדי ואפילו נטוריאליסטית. יוצאים מכלל זה הוא ספרו "נחלת אבות", שנדפס בירושלים בשנת תש"ו, 1946. שזכה להערכה והתייחסות חיובית (יצא בשנית בהוצאת "תרמיל" של משרד הביטחון, בשנת תשל"ד, 1974) וספרו "ארץ לא זרועה", רומן מחיי הביל"ויים, שזכה בשנת 1947 בפרס ירושלים ע"ש דוד ילין.[1]

ישראל זרחי היה גם מתרגם מוכשר, ועל אף שלא הרבה לתרגם, הרי סיפוריו הקצרים של היינריך פון קלייסט שבתרגומו זכו לתפוצה נרחבת ולמהדורות חוזרות. ישראל זרחי שייך ספרותית לאותו "דור אבוד" ונשכח, שפעל ויצר בין ראשוני הסופרים העבריים של העלייה השנייה, לבין צעירי הסופרים של דור הפלמ"ח, דור בארץ, ילידי הארץ או מי שעלו כילדים.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עלומים, רומן, תל אביב, 1933.
  • ימים יחפים, רומן, הוצאת מצפה, תל אביב, 1935.
  • מסע בלא צרור, עלים מפנקס מסעות, ירושלים תרצ"ט 1939.
  • קראו לו כילי, סיפור, ירושלים תרצ"ט 1939.
  • הר הצופים : ארבע שנים מחייו של דניאל גפן , רומן, אחיאסף, ירושלים, 1940.
  • שלהבת גנוזה, מחזור סיפורים, ירושלים 1943.
  • ארץ לא זרועה, רומן, עם עובד, תל אביב, תש"ו 1946.
  • מלון אורחים, תל אביב, תש"ז 1947.
  • כפר-השילוח, רומן, עם עובד, תל אביב, תש"ח 1948.
  • החוף הנכסף : סיפורים, הביא לדפוס חיים תורן, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1950.
  • בית סבתא שחרב ; מלון אורחים ; על שום מה , סיפורים, תל אביב, משרד הביטחון, 1988.
  • נחלת אבות, תל אביב, משרד הביטחון, 1974.
  • הנפט זורם לים התיכון, מהדורה אחרונה, הוצאת כרמל ירושלים 2007.

תרגומיו

ספר לזכרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים תורן, עיטורים: מאסף ספרותי לזכר ישראל זרחי, ירושלים: אחיאסף, תש"ט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריה ליפשיץ, 'צעיר קנה לו אחיזה שורשית בסיפור : לדמותו של ישראל זרחי', דבר, ינואר 1985.
  • גרשון שקד, 'מאותם שיחים שבלעדיהם אין עצים', על יצירתו של ישראל זרחי, בצרון, ד', 1982.
  • יוסף בן חיים טובי, 'על כפר השילוח ועל הספר "כפר השילוח" לישראל זרחי', אפיקים, קכ"ז, 2006.
  • חיה הופמן, 'סאגה תימנית על עולי תרמ"ב', על "כפר השילוח" לישראל זרחי, בתוך סעי יונה, 1983.
  • אביבה מהלו, 'ישראל זרחי - המאבק על הלשון ביצירתו', בתוך בין שני נופים, ראובן מס, 1991.
  • ניצן ליבוביץ, ציונות ומלנכוליה: החיים הקצרים של ישראל זרחי, הוצאת כרמל, 2015

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]