פורטל:היסטוריה/היסטוריון נבחר/9
אניטה שפירא (נולדה ב-1940) היא פרופסור אמריטוס להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, העומדת בראש המכון לחקר הציונות שם וכלת פרס ישראל לשנת תשס"ח 2008 בחקר ההיסטוריה של עם ישראל. תחומי מחקרה של שפירא הם היסטוריה פוליטית, תרבותית, חברתית, אינטלקטואלית וצבאית. היא עוסקת בהיסטוריה יהודית וישראלית בתקופה שמן 1881 ועד ימינו.
אניטה שפירא סיימה את התואר הראשון בהיסטוריה כללית ויהודית ב-1964 באוניברסיטת תל אביב. למדה לתואר שני בהיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב, וסיימה את התואר ב-1968. נושא התזה היה: "ההתפתחות הפוליטית של גדוד העבודה" תחת הנחייתו של פרופסור שלמה נאמן. עשתה דוקטורט בהיסטוריה של עם ישראל, אותו קיבלה ב-1974. בשנות התשעים השתתפה בוויכוח כנגד הפוסט-ציונים. עסקה בנושאים כמו שלילת הגלות והיחס לשואה ולניצוליה. היא מרבה לבדוק את היכולת המוגבלת של ההיסטוריון לעצב את הזיכרון הקולקטיבי וחולשתו אל מול מיתוסים, אמצעי התקשורת וספרות. עמדה בראש פרויקט מחקר לחקר תולדות ההעפלה, שהניב למעלה מעשרה ספרים. היא מטפחת פורום של חוקרים צעירים במסגרת המכון לחקר הציונות. במסגרת פעילותה בקרן הזיכרון לתרבות יהודית יזמה כניסה של הקרן לטיפוח העברית בארצות הברית, על מנת לנסות להכניס בחזרה את השפה העברית לתודעה הציבורית היהודית באמריקה. אניטה שפירא יזמה את הקמתו של מרכז יצחק רבין לחקר ישראל, והייתה ראשו הראשון בשנים 1999-1996. מונתה לפרופסור חבר באוניברסיטת תל אביב בשנת 1981 ומונתה לפרופסור מן המניין בשנת 1985.
